ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְזֶה-דָבָר, פֵּרְשׁוּהוּ רז"ל בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת [כג:] — אָמְרוּ: דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: תַּרְיַ"ג מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי: שְׁסָ"ה — כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה, וּרְמַ"ח כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם וכו'. הִנֵּה בֵּאֲרוּ בָזֶה שֶהַתּוֹרָה כִוְּנָה בְּזֶה-הַמִּסְפָּר לְהוֹרוֹת אֵיךְ יְצֻיַּר שֶׁתִּהְיֶה קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת בְּמִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה כְּמוֹ בְמִצְווֹת-עֲשֵׂה עִם-הֱיוֹתָם הֲפָכִים; כִּי עֲשֵׂה וְלֹא-תַעֲשֶׂה בְּלִי-סָפֵק הֶפְכִּיִּים.
שלמות במצוות עשה ולא תעשה
וְזֶה, כִּי בִהְיוֹת מִסְפַּר מִצְווֹת-עֲשֵׂה רְמַ"ח, כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם, הִיא הוֹרָאָה כִּי כְמוֹ שֶׁהָאֵבָרִים, לִהְיוֹתָם דְּבָרִים נִמְצָאִים בְּפֹעַל, יַגִּיעַ בָּהֶם הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן בָּהֶם לָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא בַעַל-חַיִּים — כֵּן הַמִּצְווֹת שֶׁהֵן מִצְווֹת-עֲשֵׂה, יַגִּיעַ מֵהֶם הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן בָּהֶם לָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא אָדָם בִּהְיוֹתָם נַעֲשִׂים בְּפֹעַל, לֹא עַל-צַד* הָאֱמוּנָה וְהַיְדִיעָה בִּלְבָד. וּמִצְווֹת-לֹא- תַעֲשֶׂה, בִּהְיוֹתָן שְׁסָ"ה, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, יֵשׁ בָּזֶה הוֹרָאָה כִּי אֵלּוּ-הַמִּצְווֹת, אַף אִם הֵם דְּבָרִים בִּלְתִּי-נִמְצָאִים בְּפֹעַל*, הֵן נוֹתְנוֹת שְׁלֵמוּת לְנֶפֶשׁ הָאָדָם. כִּי כְמוֹ שֶׁהַזְּמָן הוּא דָבָר בִּלְתִּי-נִמְצָא בְּפֹעַל; כִּי הֶעָבָר אֵינוֹ נִמְצָא, וְהֶעָתִיד לֹא יָצָא עֲדַיִן אֶל הַפֹּעַל, וְהַהֹוֶה אֵינוֹ אֶלָּא הָ'עַתָּה' הַקּוֹשֵׁר בֵּין הֶעָבָר וְהֶעָתִיד. וְאוּלָם הָ'עַתָּה' עַצְמוֹ אֵינוֹ זְמָן עַל-דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁיְּקַבֵּל חֲלֻקָּה, לִהְיוֹת מֵהַ'כַּמָּה' הַמִּתְדַּבֵּק*; אֲבָל יַחַס הָ'עַתָּה' אֶל הַזְּמָן — יַחַס הַנְּקֻדָּה אֶל הַקָּו. וְאִם-כֵּן, אֵין הַזְּמָן נִמְצָא בְּפֹעַל; וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, הוּא נוֹתֵן שְׁלֵמוּת הַמְּצִיאוּת לְכָל הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים בַּזְּמָן. כֵּן מִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה, אַף אִם הֵם דְּבָרִים בִּלְתִּי-נִמְצָאִים בְּפֹעַל, נוֹתְנוֹת שְׁלֵמוּת אֶל הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁי מִצַּד-הֱיוֹתָן דְּבָרִים בִּלְתִּי-נִמְצָאִים. וְלָזֶה בָּאוּ בְמִסְפָּר שְׁסָ"ה — לְהוֹרוֹת כִי כְמוֹ שֶׁהַזְּמָן בִּלְתִּי-נִמְצָא, כָּךְ אֵלֶּה-הַמִּצְווֹת, רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ בִלְתִּי-נִמְצָאִים בְּפֹעַל; וּבִהְיוֹתָם בִּלְתִּי-נִמְצָאִים בְּפֹעַל יִתְּנוּ הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי, בִּהְיוֹת הַהִמָּנַע מֵעֲשִׂיָּתָן עַל-הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, כְּמוֹ הַזְּמָן שֶׁבִּהְיוֹתוֹ בִלְתִּי-נִמְצָא בְּפֹעַל נוֹתֵן הַשְּׁלֵמוּת לַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
78 - מאמר שלישי פרק כ"ז חלק ב'
79 - מאמר שלישי פרק כ"ז חלק ג'
80 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק א'
טען עוד
ביאורים
חז"ל אומרים שתרי"ג המצוות הן כנגד אברי האדם וכנגד ימות החמה. שס"ה מצוות לא תעשה כנגד מספר ימות החמה, ו רמ"ח מצוות עשה כנגד מספר אבריו של האדם.
מה החשיבות והמשמעות של ידיעה זו? ואם המצוות לא היו כמספר זה מה היה נגרע?
רבי יוסף אלבו מסביר שחלוקה זו של המצוות תואמת את החלוקה של עולמו הפנימי של האדם. קיימים שני חלקים בעולמנו: האחד – החלק הממשי, ה'בפועל', כגון: בית, ממון, ידיעות בנושאים שונים וכדומה, שהם שלמויות ממשיות במציאות.
החלק השני הוא מה שאינו בפועל, והוא – הזמן . הזמן איננו מציאות מוגדרת, העבר איננו, הוא רק אוסף של תובנות ומסקנות אשר משפיעות על ההווה. העתיד גם הוא איננו, אנחנו איננו יודעים אותו אלא רק יכולים לנסות לצפות ולשער מה הוא טומן בחובו עבורנו. ואפילו ההווה, ה'עכשיו', שנדמה שהוא כן נמצא כאן, ואנחנו קוראים לו הווה כאילו הוא בפני עצמו, עליו – אומר רבי יוסף אלבו, שאין באמת כזה דבר 'עכשיו', כי כל רגע בפני עצמו הוא רק שבריר וחלק מהכלל, והוא רק נקודה הקושרת בין העבר לעתיד.
בכל זאת, על אף מציאותו המופשטת של הזמן, הוא זה שנותן מציאות לכל הדברים הממשיים . בלי הזמן, לא היה עבר ולא היה עתיד, וכמובן שלא היה הווה.
משל זה על העולם מלמד אותנו על המצוות.
מצוות העשה הן השלמויות הממשיות של האדם, כגון: ציצית, תפילין, סוכה ועוד. ומצוות הלא תעשה הם השלמויות שנותנות קיום ע"י אי הימצאותן בפועל. והשלמות הניתנת מהן היא בדיוק כמו השלמות מהמצוות המעשיות, שבהמנע מהעבירות ע"י הכוונה הטהורה של אהבת ד', נקנית בנפש שלמות של דבקות ואהבת ד'.
הרחבות
מצוות לא תאוריה
כֵּן הַמִּצְווֹת שֶׁהֵן מִצְווֹת־עֲשֵׂה, יַגִּיעַ מֵהֶם הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן בָּהֶם לָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא אָדָם בִּהְיוֹתָם נַעֲשִׂים בְּפֹעַל, לֹא עַל־צַד הָאֱמוּנָה וְהַיְדִיעָה בִּלְבָד. אחת מן השאלות האמוניות העולות ביחס לעשיית המצוות היא: מה הצורך בשמירה על כל פרטי המצוות שעל חלקם אנו אפילו לא יכולים לתת טעם הגיוני? העיקר שנתחבר לרעיון המוסרי הטמון ביסוד המצוות. על שאלה זו עומד המדרש: "וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל, או אם נוחר (הורג את הבהמה ללא שחיטה) ואוכל, כלום אתה מועילו, או כלום אתה מזיקו? או מה איכפת לו בין אוכל טהורות לאוכל נבלות... הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל, שנאמר: "כל אמרת ה' – צרופה" [תהילים יח, לא]" [תנחומא, שמיני ח], המהר"ל מבאר מדרש זה: "מה שאמר "לא ניתנה תורה רק לצרף הבריות", אין הפירוש כי המצוות הם מצרפים האדם במה שידריך האדם עצמו במידות הטובות וההגונות" אין מטרת המצוות רק להקנות לאדם מידות טובות. "שבזה יקשה כמו שכתבנו למעלה, כי דבר זה היה הגון במצוות אשר נדע טעמם, אבל במצוות שנעלם מאתנו טעם שלהם, לא נוכל לומר כך". ישנן מצוות שאנו לא מבינים את טעמם, ואיך הן מתקנות את המידות "אבל המצוות בעצמם מצרפים נפש האדם להשיב אותה אל ה'" [תפארת ישראל ז] עצם עשית המצוה מקשרת בין המקיים לה', לא רק בגלל הדברים הנראים לנו לעין. אלא, ובעיקר בגלל שכך גזר הקב"ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
