ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְזֶה-דָבָר, פֵּרְשׁוּהוּ רז"ל בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת [כג:] — אָמְרוּ: דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: תַּרְיַ"ג מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי: שְׁסָ"ה — כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה, וּרְמַ"ח כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם וכו'. הִנֵּה בֵּאֲרוּ בָזֶה שֶהַתּוֹרָה כִוְּנָה בְּזֶה-הַמִּסְפָּר לְהוֹרוֹת אֵיךְ יְצֻיַּר שֶׁתִּהְיֶה קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת בְּמִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה כְּמוֹ בְמִצְווֹת-עֲשֵׂה עִם-הֱיוֹתָם הֲפָכִים; כִּי עֲשֵׂה וְלֹא-תַעֲשֶׂה בְּלִי-סָפֵק הֶפְכִּיִּים.
שלמות במצוות עשה ולא תעשה
וְזֶה, כִּי בִהְיוֹת מִסְפַּר מִצְווֹת-עֲשֵׂה רְמַ"ח, כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם, הִיא הוֹרָאָה כִּי כְמוֹ שֶׁהָאֵבָרִים, לִהְיוֹתָם דְּבָרִים נִמְצָאִים בְּפֹעַל, יַגִּיעַ בָּהֶם הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן בָּהֶם לָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא בַעַל-חַיִּים — כֵּן הַמִּצְווֹת שֶׁהֵן מִצְווֹת-עֲשֵׂה, יַגִּיעַ מֵהֶם הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן בָּהֶם לָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא אָדָם בִּהְיוֹתָם נַעֲשִׂים בְּפֹעַל, לֹא עַל-צַד* הָאֱמוּנָה וְהַיְדִיעָה בִּלְבָד. וּמִצְווֹת-לֹא- תַעֲשֶׂה, בִּהְיוֹתָן שְׁסָ"ה, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, יֵשׁ בָּזֶה הוֹרָאָה כִּי אֵלּוּ-הַמִּצְווֹת, אַף אִם הֵם דְּבָרִים בִּלְתִּי-נִמְצָאִים בְּפֹעַל*, הֵן נוֹתְנוֹת שְׁלֵמוּת לְנֶפֶשׁ הָאָדָם. כִּי כְמוֹ שֶׁהַזְּמָן הוּא דָבָר בִּלְתִּי-נִמְצָא בְּפֹעַל; כִּי הֶעָבָר אֵינוֹ נִמְצָא, וְהֶעָתִיד לֹא יָצָא עֲדַיִן אֶל הַפֹּעַל, וְהַהֹוֶה אֵינוֹ אֶלָּא הָ'עַתָּה' הַקּוֹשֵׁר בֵּין הֶעָבָר וְהֶעָתִיד. וְאוּלָם הָ'עַתָּה' עַצְמוֹ אֵינוֹ זְמָן עַל-דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁיְּקַבֵּל חֲלֻקָּה, לִהְיוֹת מֵהַ'כַּמָּה' הַמִּתְדַּבֵּק*; אֲבָל יַחַס הָ'עַתָּה' אֶל הַזְּמָן — יַחַס הַנְּקֻדָּה אֶל הַקָּו. וְאִם-כֵּן, אֵין הַזְּמָן נִמְצָא בְּפֹעַל; וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, הוּא נוֹתֵן שְׁלֵמוּת הַמְּצִיאוּת לְכָל הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים בַּזְּמָן. כֵּן מִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה, אַף אִם הֵם דְּבָרִים בִּלְתִּי-נִמְצָאִים בְּפֹעַל, נוֹתְנוֹת שְׁלֵמוּת אֶל הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁי מִצַּד-הֱיוֹתָן דְּבָרִים בִּלְתִּי-נִמְצָאִים. וְלָזֶה בָּאוּ בְמִסְפָּר שְׁסָ"ה — לְהוֹרוֹת כִי כְמוֹ שֶׁהַזְּמָן בִּלְתִּי-נִמְצָא, כָּךְ אֵלֶּה-הַמִּצְווֹת, רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ בִלְתִּי-נִמְצָאִים בְּפֹעַל; וּבִהְיוֹתָם בִּלְתִּי-נִמְצָאִים בְּפֹעַל יִתְּנוּ הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי, בִּהְיוֹת הַהִמָּנַע מֵעֲשִׂיָּתָן עַל-הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, כְּמוֹ הַזְּמָן שֶׁבִּהְיוֹתוֹ בִלְתִּי-נִמְצָא בְּפֹעַל נוֹתֵן הַשְּׁלֵמוּת לַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
78 - מאמר שלישי פרק כ"ז חלק ב'
79 - מאמר שלישי פרק כ"ז חלק ג'
80 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק א'
טען עוד
ביאורים
חז"ל אומרים שתרי"ג המצוות הן כנגד אברי האדם וכנגד ימות החמה. שס"ה מצוות לא תעשה כנגד מספר ימות החמה, ו רמ"ח מצוות עשה כנגד מספר אבריו של האדם.
מה החשיבות והמשמעות של ידיעה זו? ואם המצוות לא היו כמספר זה מה היה נגרע?
רבי יוסף אלבו מסביר שחלוקה זו של המצוות תואמת את החלוקה של עולמו הפנימי של האדם. קיימים שני חלקים בעולמנו: האחד – החלק הממשי, ה'בפועל', כגון: בית, ממון, ידיעות בנושאים שונים וכדומה, שהם שלמויות ממשיות במציאות.
החלק השני הוא מה שאינו בפועל, והוא – הזמן . הזמן איננו מציאות מוגדרת, העבר איננו, הוא רק אוסף של תובנות ומסקנות אשר משפיעות על ההווה. העתיד גם הוא איננו, אנחנו איננו יודעים אותו אלא רק יכולים לנסות לצפות ולשער מה הוא טומן בחובו עבורנו. ואפילו ההווה, ה'עכשיו', שנדמה שהוא כן נמצא כאן, ואנחנו קוראים לו הווה כאילו הוא בפני עצמו, עליו – אומר רבי יוסף אלבו, שאין באמת כזה דבר 'עכשיו', כי כל רגע בפני עצמו הוא רק שבריר וחלק מהכלל, והוא רק נקודה הקושרת בין העבר לעתיד.
בכל זאת, על אף מציאותו המופשטת של הזמן, הוא זה שנותן מציאות לכל הדברים הממשיים . בלי הזמן, לא היה עבר ולא היה עתיד, וכמובן שלא היה הווה.
משל זה על העולם מלמד אותנו על המצוות.
מצוות העשה הן השלמויות הממשיות של האדם, כגון: ציצית, תפילין, סוכה ועוד. ומצוות הלא תעשה הם השלמויות שנותנות קיום ע"י אי הימצאותן בפועל. והשלמות הניתנת מהן היא בדיוק כמו השלמות מהמצוות המעשיות, שבהמנע מהעבירות ע"י הכוונה הטהורה של אהבת ד', נקנית בנפש שלמות של דבקות ואהבת ד'.
הרחבות
מצוות לא תאוריה
כֵּן הַמִּצְווֹת שֶׁהֵן מִצְווֹת־עֲשֵׂה, יַגִּיעַ מֵהֶם הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן בָּהֶם לָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא אָדָם בִּהְיוֹתָם נַעֲשִׂים בְּפֹעַל, לֹא עַל־צַד הָאֱמוּנָה וְהַיְדִיעָה בִּלְבָד. אחת מן השאלות האמוניות העולות ביחס לעשיית המצוות היא: מה הצורך בשמירה על כל פרטי המצוות שעל חלקם אנו אפילו לא יכולים לתת טעם הגיוני? העיקר שנתחבר לרעיון המוסרי הטמון ביסוד המצוות. על שאלה זו עומד המדרש: "וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל, או אם נוחר (הורג את הבהמה ללא שחיטה) ואוכל, כלום אתה מועילו, או כלום אתה מזיקו? או מה איכפת לו בין אוכל טהורות לאוכל נבלות... הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל, שנאמר: "כל אמרת ה' – צרופה" [תהילים יח, לא]" [תנחומא, שמיני ח], המהר"ל מבאר מדרש זה: "מה שאמר "לא ניתנה תורה רק לצרף הבריות", אין הפירוש כי המצוות הם מצרפים האדם במה שידריך האדם עצמו במידות הטובות וההגונות" אין מטרת המצוות רק להקנות לאדם מידות טובות. "שבזה יקשה כמו שכתבנו למעלה, כי דבר זה היה הגון במצוות אשר נדע טעמם, אבל במצוות שנעלם מאתנו טעם שלהם, לא נוכל לומר כך". ישנן מצוות שאנו לא מבינים את טעמם, ואיך הן מתקנות את המידות "אבל המצוות בעצמם מצרפים נפש האדם להשיב אותה אל ה'" [תפארת ישראל ז] עצם עשית המצוה מקשרת בין המקיים לה', לא רק בגלל הדברים הנראים לנו לעין. אלא, ובעיקר בגלל שכך גזר הקב"ה.
אוצרות בלב הים
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
סוד המנורה וסוד החנוכיה
"עין במר בוכה ולב שמח"
מה מברכים על פיצה?
קשה עליי פרידתכם
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
