ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הַקְהֵל אֶת הָעָם

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשע"ו

הַקְהֵל אֶת הָעָם

מעמד הר סיני בירושלים



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל
מעמד הַקְהֵל הוא מעמד של פעם בשבע שנים.
במוצאי שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: "בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם". כמעט כל העם נמצא שם. בוודאי כל העולים לרגל: "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".
הציווי הזה מופיע בסוף ספר דברים. בעת הפרידה של משה מהעם והעברת ההנהגה לידי יהושע, דור המדבר מתחלף בדור של ארץ-ישראל. במעמד זה נאמרה מצוות הקהל, כדי שנדע כי גם הדור שלא היה במעמד הר סיני יזכה למעמד של התגלות ה' ושמיעת התורה כמו בהר סיני.
מצוות הַקְהֶל – בספר התורה שכתב משה
ממש לפני הציווי על הקהלת העם מספרת לנו התורה על ספר התורה המיוחד שכתב משה. "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל". ספר התורה שהונח במקום מיוחד מאוד: "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם; וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד". מצד ארון ברית ה' בקודש הקדשים.
הסמיכות הזאת לימדה את רש"י כי בשנת הַקְהֶל היו קוראים בספר התורה המיוחד הזה שכתבו משה, שנקרא "ספר עזרה, ובו קורין בעזרה פרשת המלך בהַקְהֶל, וכהן גדול ביום הכיפורים" (רש"י בבא בתרא יד ע"ב ותוס' חולקים. ועיין רש"ש שם). ואין ספק כי השימוש בספר התורה הזה מחזק את הידיעה כי התורה שאנו קוראים היום ניתנה וניתנת ישירות מבורא עולם.
מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל
הרמב"ם אומר שהעומדים במעמד הַקְהֵל צריכים "להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני". הם צריכים לחוש כי המלך שקורא בתורה הוא שליח האלוקים, ממש כשם שהיה במעמד הר סיני שנאמר בו: "משה ידבר והאלוקים יעננו בקול". ההסבר הזה מתרץ קושיה גדולה, איך כל העם שמע את המלך. והתשובה הי שהשכינה דיברה מתוך גרונו של המלך, כשם שבמעמד הר סיני היא דיברה מתוך גרונו של משה.
כך כותב הרמב"ם: "אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע - מכווין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת. ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל" (רמב"ם סוף הלכות חגיגה).
מעמד הר סיני – יוֹם הַקָּהָל

מקור דבריו של הרמב"ם הוא בדברי התורה עצמה שקוראת למעמד הר סיני – יוֹם הַקָּהָל (דברים ט י; י ד; יח טז). היא גם מזהירה אותנו לא לשכוח את היום הזה. "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ".
גם כאן התורה מדגישה את החיבור הגדול של עם ישראל כאיש אחד בלב אחד. "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם אֶת-דְּבָרָי: אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן" (דברים ד י).
הדרך לא לשכוח היא על-ידי מעמד הַקְהֶל. מעמד שנועד לשחזר את היראה הגדולה שהייתה במעמד הר סיני. לכן כותבת התורה על המעמד הזה: "וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ".
מוצאי שמיטה – כאיש אחד בלב אחד
זו הסיבה שבגללה המצווה הזאת נעשית במוצאי שמיטה דווקא. אחרי שבמשך שנה שלמה התחזקנו במצוות ואהבת לרעך כמוך: "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" (שמות כג יא); "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ" (ויקרא כה ו). אחרי שנה שבסופה אנחנו מתעלים עוד ועוד ביחס לאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן ומוותרים על החובות שהוא היה צריך לפרוע ולא היה יכול: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'" (דברים טו א). אחרי שאנחנו מרגישים שהאביון הוא אחינו – אחרי כל זה אנחנו יכולים להגיע למצב שבו אנחנו עומדים ביחד עם אחינו זה במעמד אחד כאיש אחד בלב אחד.
מרגלית ושמה הַקְהֵל
בגמרא (חגיגה ג ע"א) מובא מעשה: "תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? - שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. - ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. - ומה דרש בה? 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף' (דברים לא) אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני".
ולמה זו מרגלית טובה? כי היא מגלה את הסיבה האמיתית של מעמד הַקְהֵל.
בשולי הדברים יצוין כי רבי יהושע הוא האיש שנאמר עליו "אשרי יולדתו", כי אמו הביאה אותו כתינוק לבית המדרש שישמעו אוזניו תורה אע"פ שאינו מבין בשכלו את הנאמר, רק דרך הנשמה.
הַקְהֶל על-ידי משה רבנו
כפי שראינו קודם, מעמד הר סיני היה מעמד הַקְהֶל הראשון. משה מצטווה להקהיל את ראשי העם ואת העם גם בהמשך הדרך על-ידי חצוצרות: "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת: וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י א).
משה רבנו מקהיל את העם בעת חנוכת המשכן: "וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ח ג). מעמד שבו ה' מתגלה לעיני כל העם, המשך למעמד הר סיני: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאו וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם" (ויקרא ט כג).
גם במי מריבה נדרשו משה ואהרון להקהיל את כל העם למעמד של קידוש ה': "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם". באותו מעמד הקהל לא היה בסופו של דבר קידוש ה'. "וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע" – מכים את הסלע ואין קידוש ה'. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".
מעמד הקהל השלישי של משה הוא בפרשת "האזינו". בתחילתה נאמר: "הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". אחרי הקהלת הזקנים התקהלו כל ישראל, שנאמר. "וַיְדַבֵּר משֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם". שם משה מעיד בהם את השמים ואת הארץ ומחזק את יראתם ואת אמונתם בה' (דברים לא כח).
הַקְהֶל על-ידי יהושע
המשנה במסכת סוטה (מא.) קוראת להַקְהֶל "פרשת המלך". כיוון שהמלך היה קורא את התורה בפני כל קהל ישראל. ומנין לחכמים שדווקא המלך הוא הקורא? מיהושע בן-נון, שקיבל את הציווי לקרוא את התורה בהַקְהֶל שנאמר: "תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם" – "ויהושע מלך היה" (תוי"ט סוטה ז ח).
ולמה דווקא המלך היה קורא בתורה בפני כל ישראל? לכאורה היה מתאים שיקרא אותה הכוהן הגדול, במיוחד שמעמד הַקְהֶל מתרחש בתוך העזרה. וכנראה כי הסיבה נעוצה בכוח של המלך לעשות. שכל עניין מצוות הַקְהֶל אינה רק השמיעה והיראה, אלא העשייה שבאה בעקבותיה, כמו שיבואר בהמשך.
"מיהו בזמן שאין מלך לא היו מבטלין העשה, אלא קורא אותה גדול שבצבור, ככהן גדול או ראש הסנהדרין" (תפארת ישראל סוטה ז ח). ולכן כשלא היו מלכים של ממש, קראו אותה המושלים כמו משה ויהושע, עזרא ונחמיה.
הַקְהֶל על-ידי המלך יאשיהו
דוגמאות למעמד הקהל יש בכמה וכמה מקומות בימי בית ראשון ובית שני, וחכמינו למדו מהם הלכות שונות. אחת הדוגמאות למעמד הקהל שנעשה על-ידי המלך היא הפעולה של יאשיהו מלך יהודה, המלך שמולך בדור שלפני חורבן בית ראשון (מלכים ב פרק כג). מציאות רוחנית קלוקלת שיאשיהו מנסה לתקן.
גם כאן יאשיהו אוסף קודם את כל ראשי הקהל, ואחר כך הוא אוסף את הקהל עצמו. המטרה היא לשקם את המצב הרוחני של עם ישראל באמצעות מעמד הַקְהֶל, והם עושים זאת אחרי שהם מוצאים את ספר התורה שכתבו משה: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית ה' וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְכָל הָעָם, מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא בֵּית ה'".
כריתת ברית ותיקון מעשי
כמו בכל מעמד הַקְהֶל, בונים במה מיוחדת שעליה עומד המלך ומשם הוא קורא את הדברים לפני כל קהל ישראל. "וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּלֶךְ עַֽל הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית לִפְנֵ֣י ה' לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר ה' וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֹתָ֜יו וְאֶת־ עֵדְוֹתָ֤יו וְאֶת־חֻקֹּתָיו֙ בְּכָל־לֵ֣ב וּבְכָל־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית".
אחרי הברית בא תהליך התיקון של עם ישראל וטיהורו מעבודה זרה: "וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶת־כֹּהֲנֵ֣י הַמִּשְׁנֶה֘ וְאֶת־שֹׁמְרֵ֣י הַסַּף֒ לְהוֹצִיא֙ מֵהֵיכַ֣ל ה' אֵ֣ת כָּל־הַכֵּלִ֗ים הָֽעֲשׂוּיִם֙ לַבַּ֣עַל וְלָֽאֲשֵׁרָ֔ה וּלְכֹ֖ל צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַֽיִּשְׁרְפֵ֞ם מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּשַׁדְמ֣וֹת קִדְר֔וֹן וְנָשָׂ֥א אֶת־עֲפָרָ֖ם בֵּֽית־אֵֽל". וכך ממשיך הנביא לתאר באריכות איך יאשיהו משבית אֶת־הַכְּמָרִ֗ים הַֽמְקַטְּרִ֣ים לַבַּ֗עַל לַשֶּׁ֤מֶשׁ וְלַיָּרֵ֙חַ֙ וְלַמַּזָּל֔וֹת וּלְכֹ֖ל צְבָ֥א הַשָּׁמָֽיִם.
על יאשיהו נאמר בגלל האירוע הזה: "וְכָמֹהוּ֩ לֹֽא הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל ה' בְּכָל־לְבָב֤וֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹֽא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ".
הַקְהֶל על-ידי יהוידע הכהן
מעמד נוסף של הַקְהֶל היה בזמן עתליה המלכה המרשעת. כך מתוארים הדברים בספר מלכים (ב פרק יא א): "וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה: וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים אֹתוֹ וְאֶת מֵנִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת". חכמינו אמרו שהסתירו את המלך הילד יואש בקודש הקדשים. הם ידעו כי למרות רשעותה של המלכה, היא לא תעז להיכנס לקודש הקדשים לחפש אותו.
יחד עם יואש נמצאת המינקת שלו. "וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ". וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית מארגן יְהוֹיָדָע את המלכתו של יואש: "וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם וַתָּבֹא אֶל הָעָם בֵּית ה': וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט, וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא: קֶשֶׁר קָשֶׁר".
בתוספתא מביא רבי אלעזר בן יעקב כי מדובר במעמד הקהל, הם למדו זאת מתוך מה שנאמר: "הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת". העמוד והחצוצרות מלמדים כי מדובר במעמד הַקְהֶל. רבי אלעזר בן יעקב לומד כי מדובר במעמד הַקְהֶל גם מהעובדה שהם חיכו למוצאי השנה השביעית. הם מתקנים. מוציאים את המלכה הרוצחת מתפקידה וממליכים את היורש הטבעי ממלכות בית דוד.
הברית אחרי ההַקְהֶל
התהליך הזה היה כרוך בכריתת ברית כמו שהיה במעמד הר סיני, שם קיבלנו את ארון הברית ולוחות הברית בעקבות הברית שנכרתה בין ה' לבין ישראל. ומאז בכל מעמד הַקְהֶל מחדשים את הברית: "וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם". גם כאן עושים תיקון גדול בעם ישראל. "וַיָּבֹאוּ כָל עַם הָאָרֶץ בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת".
הַקְהֶל על-ידי עזרא ונחמיה
גם בימי בית שני עשו מעמדות של הַקְהֶל, למרות שלא היו כל יושבי ארץ-ישראל עליה. כך מובאת בתוספתא (סוטה פרק ז הלכה יג) מחלוקת בין חכמים איפה היו מקיימים את מעמד הַקְהֶל. המשנה במסכת סוטה אומרת שהיו עושים את המעמד בעזרת נשים. מהגמרא בירושלמי משמע שהיו עושים אותה בעזרת ישראל, וזה פלא איך נכנסו למקום כל כך קטן כל בית ישראל. בתוספתא מובאת דעה נוספת של רבי אלעזר בן יעקב: "במה של עץ היו עושין לו בעזרה ויושב עליה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית. שנאמר: 'ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור ועד מחצית היום וגו' ויעמד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לו לדבר וגו' ויפתח עזרא הסופר לעיני העם' וגו'".
רבי אלעזר בן יעקב לומד מהכינוס של עזרא שהיה בראש השנה והמשיך עד אחרי חול המועד סוכות. הסיבה שרבי אליעזר בן יעקב לומד הלכות הַקְהֶל היא, כיוון שהוא היה מעין הַקְהֶל לחזק את יראת השמים ותיקון המעשה של העם: "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקְהֶל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (נחמיה ח). עזרא עומד על במת עץ וקורא בספר התורה, והעם כולו שומע את הדברים. אחר כך הם בוכים מרוב צער על כך שהם הושיבו נשים נוכריות ולא שמרו שבת ועוד מצוות רבות שכתובות בתורה.
עזרא נכנס לקודש הקודשים
בשו"ת "קול מבשר" (חלק ב סימן כח) כתב כי יש קצת הוכחה לכך שהיו קוראים בספר התורה שכתבו משה והיה מונח בקודש הקדשים מכך ששלחו את עזרא להביא את הספר. "וכי שמש או חזן הכנסת חלילה היה עזרא שנשתמשו בו הקהל להביא להם התורה ומה משמיענו הכתוב בזה? ואולי הפירוש הוא כמו שכתב רש"י שהיו קוראים בספר התורה שכתב משה והוא היה נמצא בקודש הקדשים". את הספר הזה הביא עזרא שהיה כהן גדול (כמ"ש בהקדמת הרמב"ם ובמדרש שה"ש) שיכול להיכנס לקודש הקדשים ולהביא את הספר שכתב משה.
חידוש הברית
הקריאה של עזרא ונחמיה התחילה בראש השנה והמשיכה בחול המועד סוכות (נחמיה ח יח): "ויִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹקִים֙ י֣וֹם בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט: וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם".
אחר כך כרתו ברית מחודשת עם ה': "וּבְכָל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ" (נחמיה י א). כשם שמשה כורת עם ישראל ברית בחורב, וברית לפני הכניסה לארץ כמבואר בתחילת פרשת ניצבים, וכשם שיהושע מחדש את הברית בגלגל, כך כאן מחדשים עזרא ונחמיה את הברית שכרת ה' עם האבות הקדושים.
הַקְהֶל על-ידי אַגְרִפַּס
המשנה (סוטה פרק ז ח) מתארת את מעמד הַקְהֶל ואומרת כי המלך מקבל את ספר התורה מהכוהן הגדול, והכוהן הגדול מקבל את הספר מהסגן שקיבל מראש הכנסת שקיבלה בתורו מחזן הכנסת. המלך מקבל את הספר בעמידה, אבל יכול לקרוא את התורה בישיבה: "אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ'לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי' (דברים יז), זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה".
עיניו של אגריפס זלגו דמעות, כיוון שאביו של אגריפס המלך היה בנו של הורדוס האדומי, עבד אדומי שנשתחרר ולא מזרע ישראל. ולמה אמרו לו "אחינו אתה"? כיוון שאמו הייתה מבית ישראל. המשנה מספרת לנו על הדמעות הללו כדי להדגיש כי מעמד הַקְהֶל הוא מעמד של תשובה. היא מספרת כי בשעת מעמד הַקְהֶל נתעורר אגריפס בתשובה והבין כי הוא צריך לפנות את כיסא הממלכה לזרע בית דוד.
חכמים שהיו באותה שעה לא הבינו את תפקידם אל נכון והחניפו לו. בכך הם איבדו את שעת הכושר להציל את בית המקדש מחורבן. על זה נאמר בגמרא (סוטה מא ע"ב): "תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כליה שהחניפו לו לאגריפס. אמר ר' שמעון בן חלפתא: מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך".
חשוב לציין כי בשנה שבה אגריפס היה מלך הייתה שמיטה מדרבנן, כיוון שלא היו כל יושביה של ארץ-ישראל עליה. אעפ"כ קיימו בדור ההוא את מצוות הַקְהֶל. למרות שכאשר אין שמיטה מדאורייתא אין גם הַקְהֶל מדאורייתא. עם זאת הם נהגו בהַקְהֶל ככל חוקיו ומשפטיו כאילו הוא מצוות עשה מהתורה.

מהלכות הַקְהֶל
מה קוראים?
המשנה במסכת סוטה מלמדת: "וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת (דברים א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע, וּשְׁמַע (שם ו), וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (שם יא), עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר (שם יד), כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵּׂר (שם כו), וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ (שם יז), וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (שם כח), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה".
ובתוספתא הלכה יז אומר רבי יהודה "לא היה צריך להתחיל מראש הספר אלא 'שמע' 'והיה אם שמע תשמע' 'עשר תעשר' 'וכי תכלה לעשר' ו'פרשת המלך' עד שגומר את כולה ופרשות הנדרשות בה וגומר עד סוף". וברמב"ם (חגיגה הלכה ג): "מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק".
וחצוצרות של זהב בידיהם
מכיוון שהתורה מדגישה את חובת ההקהלה של העם, והקהלה היא על-ידי חצוצרות – על כן היו הכוהנים עוברים בחוצות ירושלים להקהיל את העם למעמד על-ידי חצוצרות. ובתוספתא (הלכה טו): "אותו היום כהנים עומדין בגדרים ובפרצות וחצוצרות של זהב בידיהם תוקעין ומריעין ותוקעין. כל כהן שאין בידו חצוצרות אומרים: דומה זה שאין כהן הוא. שכר גדול היה ליושבי ירושלם שמשכירין חצוצרות בדינר זהב". ובהמשך (הלכה טז) "בו ביום ראה ר' טרפון חיגר עומד ומתריע בחצוצרות".
עד כמה הייתה חשיבות מעמד הקהל גדולה לומדים מהתלמוד הירושלמי (מגילה ה ע"ב) שמסביר למה היו דוחים את מעמד הקהל אם יום ראשון של חול המועד סוכות היה בשבת "ר' בא בריה דר' חייא בר בא אמר: מפני התקיעה. ר' יצחק בי ר' חייה אמר: מפני הבימה. ויעשו אותה מאתמול? שלא לדחוק את העזרה. אמר רב מתניה: על שם 'לא תטע לך אשרה כל עץ'".
כך כתב הרמב"ם (הלכה ד) "כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו". ויהי רצון שנזכה במהרה למעמד הקהל זה בירושלים, בצִלו של בית המקדש השלישי, אמן ואמן.

סיפור
צילא דמהימנותא
דרש הרב זצ"ל, בסמוך לחג הסוכות: "הסוכה היא 'צילא דמהימנותא', צל האמונה, ולכן יש לשמור על כבודה וניקיונה". ובהקשר זה סיפר הרב: "פעם החליטו במשרד החוץ שכמה כמרים יבואו לבקרני בסוכה, וכיוון שלא הייתה לי אפשרות לסרב לכך, הנחתי לאורך הסכך, במזרחה של הסוכה, ניילון מלמעלה". באופן זה כל מי שישב תחת הניילון לא ישב בסוכה אף-על-פי שהוא הרגיש כאילו הוא בסוכה.
הרב סיפר כי הוא היה נוהג כך תמיד לצורך המים של נטילת הידיים שלא יהיו ממש בסוכה. והיה שם על קצה הסוכה ניילון. ותחתיו היו המים של הנטילה. כל זה כדי לא לזלזל בכבודה של הסוכה.
המשיך הרב לספר את שאירע באותו ביקור: "הושבתי את הכמרים במזרח, והם שמחו שמחה גדולה". לא היה להם שמץ של מושג שהם כלל לא יושבים בסוכה, על אף שלמראה עיניהם כך נראה היה הדבר.
כשראה הרב שהעת כשרה לכך, פנה אליהם בדברים. "אמרתי להם: אתם בוודאי יודעים שהאלוה שלכם היה יהודי", לכן אמר להם הרב שהם צריכים להשתדל שבמקומותיהם לא ירדפו את היהודים ולא יעודדו את האנטישמים. הנוצרים מצדם התפעלו מאוד מהדברים. "אבל הנזירה הראשית קמה ממקומה, נשאה ידיה לשמים ואמרה: אלי הטוב, תראה מה אומר עליך הרב של היהודים, שאתה יהודי!".
רחמנות!


תשובה כהלכה
גוהץ ביום חול (המועד). האם מותר לגהץ בחול המועד לצורך חול המועד?
מותר.

מתקנים בלילה . האם הרב מציע לבחורי ישיבה ללמוד בליל הושענא רבה את התיקון, או גמרא והלכה וכדומה?
לקרוא לפחות את ספר דברים עד חצות, ואז כדאי את המשך התיקון. אבל אפשר לימוד אישי.


בן-דוד זריז . האם מותר למסוק זיתים בחול המועד? אחר כך לא יהיה לי זמן, ויש חשש שבני דודינו יגיעו למסוק לפנינו.
מותר למסוק בחול המועד שלא יהיה דבר האבד.


יריד האבד . האם יש תנאים שבהם מותר לקנות בחול המועד?
רק מה שצריכים למועד עצמו. אם יש יריד שנערך אחת לתקופה, ובאותה עת מתאספים הרבה קונים, מותר למכור או לקנות, כיוון שהוא דבר שאינו תדיר, ונחשב כ"דבר האבד". מותר לקנות דבר שנמכר במבצע ובזול שלא יהיה אחרי החג כמוהו.



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il