ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר העיקרים
וּלְשׁוֹן "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל*" יוֹרֶה שֶׁאֵין פֵּרוּשׁ "פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ" [מלכים ב ב,ט] כְּמוֹ "יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם" [דברים כא,יז] הָאָמוּר בִּבְכוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ קְצָת הַמְפָרְשִׁים* [רד"ק בשם אביו, רלב"ג], שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר לוֹ "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל" [מלכים ב ב,י], שֶׁהֲרֵי אֱלִישָׁע הָיָה רָאוּי לִנְבוּאָה מֵעַצְמוֹ יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי הַנְּבִיאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שִׁמְּשׁוּ אֶת אֵלִיָּהוּ קֹדֶם אֱלִישָׁע וְהָיוּ מְכִינִים עַצְמָן לִנְבוּאָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל: "וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" [מלכים א יט,טז], וְלָמָּה הִקְשָׁה לִשְׁאֹל כְּשֶׁיִּהְיֶה הוּא הַבְּכוֹר בְּכָל בְּנֵי הַנְּבִיאִים לָקַחַת פִּי שְׁנַיִם כְּאַחַד מֵהֶם, אֲבָל הָאֱמֶת הוּא שֶׁשָּׁאַל לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחַ אֵלִיָּהוּ בְּמַה שֶּׁהָיָה קֹדֶם הַלְּקִיחָה, וְכֵן הָיָה לוֹ, שֶׁנִּסֵּי אֵלִיָּהוּ הָיוּ שְׁמוֹנָה וְנִסֵּי אֱלִישָׁע שִׁשָּׁה עָשָׂר.
אליהו היה עם אלישע אחרי הלקיחה
וְכֵן הִסְכִּימוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּזֶה בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מִמַּסֶּכֶת חֻלִּין [ז:], וְכֵן יֵרָאֶה מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב שֶׁאֵלִיָּהוּ הָיָה נִרְאֶה לֶאֱלִישָׁע אַחַר הַלְּקִיחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָיָה נִרְאֶה לִקְצָת הַחֲסִידִים מֵחַכְמֵי הַתַּלְמוּד, אָמַר הַכָּתוּב: "וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע", שֶׁאַחַר שֶׁכָּתַב וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע וְלֹא כָּתַב* וַיַּעֲבֹר בִּלְבַד, נִרְאֶה שֶׁהַמַּכֶּה לֹא הָיָה אֱלִישָׁע לְבַדּוֹ אֶלָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה עִמּוֹ שֶׁנִּרְאָה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם.
אחר הלקיחה אליהו היה נמצא בין האנשים
וְכֵן מָצָאתִי כָּתוּב בְּשֵׁם קְדוּמֵי הַמְפָרְשִׁים שֶׁאֵלִיָּהוּ נִרְאָה לֶאֱלִישָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאָז נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וְנִתְקַיֵּם בּוֹ שֶׁהָיָה לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ, לְפִי שֶׁרָאָה אוֹתוֹ אַחַר שֶׁלֻּקַּח מֵעִמּוֹ, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאַחַר הַלְּקִיחָה כָּתוּב עַל יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה: "וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא" [דברי הימים ב כא, יב], שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהָיָה אָז נִמְצָא בֵּין הָאֲנָשִׁים וּמְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם.
____________________________________
הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל – כך אמר אליהו לאלישע על בקשתו. כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ קְצָת הַמְפָרְשִׁים – לפי פירוש זה אלישע קיבל פי שנים משאר בני הנביאים. וְלֹא כָּתַב וכו' – בפסוק "ויעבור אלישע" המילה אלישע מיותרת, ונועדה להדגיש שאליהו היה עמו.
ביאורים
אלישע הנביא קיבל לידיו תפקיד גדול וקשה. להיות נביאו, ובמידה מסויימת מנהיגו הרוחני, של הדור שאחרי אליהו הנביא. עם ישראל באותה תקופה היה מצוי בתקופה קשה מבחינה רוחנית. יצר העבודה הזרה היה עז, והעם התדרדר ונפל ברשתו פעם אחר פעם.
ברגעיו האחרונים של אליהו בעולם הזה, לפני עלייתו בסערה השמימה, ביקש ממנו אלישע הנביא לזכות ל'פי שניים' ברוחו. אלישע זקוק לכוח רוחני רב, וליכולת לעשות מופתים רבים אפילו יותר מאליהו רבו, כדי להתמודד עם הסחף הרוחני הקשה.
רבי יוסף אלבו הסביר לעיל שכוחו של המברך הוא ביצירת כלי אצל המתברך לקבלת השפע מלמעלה. לפי זה הוא כתב שאליהו יכול לתת יותר ממה שנמצא ברוחו בעולם הזה רק בעת שנלקח מן העולם. כך הוא מסביר את דברי אליהו הנביא לאלישע, שאם יזכה לראותו נלקח ממנו יקבל 'פי שנים' ברוחו כבקשתו. הוא אומר שדבר זה התקיים בסיפור שמסופר בפסוקים בהמשך: מיד לאחר עלייתו של אליהו השמימה, אלישע היכה את מי הירדן ועבר באמצע. רבי יוסף אלבו מסביר שבאותה שעה נראה אליהו לאלישע, וזכה ל'פי שנים' ברוחו.
הוא מוסיף שאליהו הנביא המשיך להיות נוכח ולהתגלות ולפעול בעולם הזה גם לאחר הסתלקותו, וכפי שמצינו בספר דברי הימים, שהוא התגלה באמצעות מכתב שנשלח ממנו ליהורם מלך יהודה, שמלך לאחר הסתלקותו.
הרחבות
• גדול שימושה
נִרְאֶה שֶׁהַמַּכֶּה לֹא הָיָה אֱלִישָׁע לְבַדּוֹ אֶלָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה עִמּוֹ שֶׁנִּרְאָה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. על חשיבות הקשר בין התלמיד לבין רבו כתב הרב אביהוא שוורץ בשם הרב צבי יהודה קוק : "התלמיד בדרך כלל, מתעניין בַּדעת עצמה ובתורה עצמה ולא באישיות... בתלמוד הירושלמי, אנו מקבלים הוראת קודש מיוחדת: "גידול אומר: כל האומר שמועה משם אומרה, יראה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו, מה טעמא? בצלם יתהלך איש" [קידושין א, ז]. כאן מלמדים אותנו חכמים, שאדרבה, צריך התלמיד, לקשר את השמועה עם הדמות המיוחדת של אומרה, ועד כדי כך, עד שכאילו בעל השמועה עומד לפניו" [בדרך התורה הגואלת, עמוד קפב].
את המושג 'שימוש תלמידי חכמים' היה הרב צבי יהודה חוזר ומשנן לתלמידיו: ""גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, שנאמר: "פֹּה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" [מלכים ב, ג, יא] – למד לא נאמר אלא יצק" [ברכות ז:]. לימוד הוא דבר פרטי, כגון בירור הלכה או אמרה מסוימת. לעומת זאת, שימוש הוא עניין כללי שיש לו שני מובנים: א. התפתחות השכל והידע, בירור טעמים וסברות. ב. לא פחות מזה, שייכות אישית, התדבקות וקשר פסיכולוגי-נפשי" [שיחות הרצי"ה, תלמוד תורה, עמודים 193-195]. במהלך לימוד התורה אנו לא רק רוכשים ידע, אלא גם יוצרים חיבור נפשי עם מעבירי השמועה. בכך אנו מהווים חלק מהמהלך הארוך של מסירת התורה שהתחיל בהר סיני, ונמשך דרך כל גדולי ישראל בכל הדורות עד ימינו אנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
