^ 1.אמנם עיין בדברי ר' יהונתן מלוניל, שבשונה מרודף לגבי בא במחתרת אין את הסייג שאסור להורגו כאשר יכול להצילו באחד מאיבריו, אולם הוא מנמק שהבא במחתרת בדרך כלל בא בלילה ואז קשה לדקדק ולכן לא הטלנו עליו לדקדק בכך, ואם כן גם לדבריו מסתבר שבמקום שיכול להינצל בלי להיכנס כלל לעימות, שאז אין צורך בדקדוק, יהיה מחוייב בכך.
^ 2.ואם ישאל השואל ברובד המוסרי, כיצד יתכן שלא נדרוש ממנו לוותר על ממון כדי שלא יידרדר הדבר לנפשות, יש להשיב שנמצאנו מיטיבים עם הרשעים ופותחים להם פתח לנצל את יושרם ומוסרם של הטובים, ונמצא שמלאה הארץ חמס. ועל כגון דא כבר אמרה הגמרא שענוותנותו של זכריה בן אבקולס החריבה את בית מקדשנו.
^ 3.הובאו בהוצאת "דרשו" על המשנה ברורה בסימן רמח.
^ 4.והוסיף, שברמב"ם שפסק את סוגיית בא במחתרת להלכה יש לומר שסבר כרמב"ן. אך כמובא למעלה הבית יוסף כתב בסימן שלא שמשמע שפסק כבעל המאור, ולכן נראה לתרץ כפי שכתבנו בבעל המאור שיתכן שבמחתרת מודה משום שהתורה במפורש התירה או שלא החמירו חז"ל כדי לא לפתוח פתח לגנבים.
^ 5.כך מתרץ את המקרה בהמשך של גנב בשבת וזרקו לנהר, שמדובר שאחר זרק.
^ 6.אולם ראה בהמשך, שהרמב"ן עצמו לגבי אונס בשואל הבין שהחיוב הוא כן בשעת האונס ולא בשעת השאלה, ואם כן לכאורה הבין שיש אפשרות לחייב על אונס עצמו, אך יש לומר שסבר שבשומרים בסיס החיוב נובע מהתחייבות ולא חיוב עצמי מהתורה, וכפי שהובא למעלה בדברי החתם סופר שלצד זה ניתן לחייב על אונס גם בלי שום קניין.
^ 7.הברכת אברהם סובר שרבא עצמו ודאי סבר שאינו קונה כלל ומחוייב מהתורה להשיב אם החפץ בעין, אלא כוונת בעל המאור שכאשר רבא אמר שמסתבר להעמיד את דברי רב רק בנשבר, רצה לומר שאף לרב לכל הפחות מוכרחים לומר שמדרבנן חייב כאשר החפץ קיים, אולם רבא עצמו סובר שאף מהתורה חייב.