ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְלָזֶה יִהְיֶה מִבְחַר הַתְּפִלָּה מַה שֶּׁהָיָה מִתְפַּלֵּל הֶחָכָם וְאוֹמֵר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְתֵן נַחַת רוּחַ לִירֵאֶיךָ מִתַּחַת וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה [ברכות כט, ב], אָמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ בַּשָּׁמַיִם בְּעִנְיָן* שֶׁיִּהְיֶה נַחַת רוּחַ מִתַּחַת לְיִרְאֵי ה', וְזֶה שֶׁיְּשַׁדֵּד* הַמַּעֲרֶכֶת לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה מֵעַל עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ בְּעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לִינָּצֵל מִצָּרָתָם, וְאַחַר כָּךְ אָמַר וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה, כְּלוֹמַר וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ אַל תֵּפֶן לִדְבָרַי וְלֹא לְבַקָּשָׁתִי לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁלִּבִּי חָפֵץ אוֹ מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹאֵל, שֶׁפְּעָמִים הַרְבֵּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל עַל דָּבָר שֶׁהוּא רַע לִי, לְפִי שֶׁאֲנִי מְדַמֶּה וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא טוֹב, וְאַתָּה הוּא הַיּוֹדֵעַ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אִם הַדָּבָר הַהוּא טוֹב אֵלַי אוֹ רַע, וְעַל כֵּן אַתָּה תִּבְחַר וְלֹא אֲנִי, עֲשֵׂה מַה שֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא טוֹב, וְזֶהוּ וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה, לֹא מַה שֶּׁהוּא טוֹב בְּעֵינַי. וּבַעֲבוּר זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה [משנה ברכות ט, ה], לְפִי שֶׁבְּחִינַת הַטּוֹב* הוּא אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא אֶל הָאָדָם, שֶׁעַל ה' לִבְחֹר דֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיְשׁוּעָה אֶל הָאָדָם, אֲבָל הָאָדָם אֵין לוֹ לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לְבָרֵךְ הַשֵּׁם תָּמִיד, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד [תהילים ג, ט]: "לַה' הַיְשׁוּעָה", כְּלוֹמַר עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ הוּא בְּחִירַת דֶּרֶךְ הַיְשׁוּעָה וְלֹא עַל הָאָדָם, וּמַה שֶּׁמֻּטָּל עַל הָאָדָם הוּא לְבָרֵךְ אֶת ה' תָּמִיד עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה וְיַכִּיר שֶׁהַכֹּל הוּא לְטוֹב לוֹ, וְזֶהוּ: "עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶלָה".
יותר ראוי להתפלל בדברים כלליים
וּבַעֲבוּר זֶה הָיְתָה הַתְּפִלָּה הַיּוֹתֵר רְאוּיָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ רְצוֹנוֹ בִּדְבָרִים כְּלָלִיִּים לֹא בִּדְבָרִים מֻגְבָּלִים פְּרָטִיִּים וְדֶרֶךְ מְיֻחָד, שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בְּדֶרֶךְ מְיֻחָד וּדְבָרִים פְּרָטִיִּים הִנֵּה הוּא כְּאִלּוּ רוֹצֶה לְהַכְרִיחַ הָרָצוֹן הָאֱלֹהִי לְמַה שֶּׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה בּוֹ וּבוֹחֵר, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַכְרִיחַ דַּעְתּוֹ לָרָצוֹן הָאֱלֹהִי, וְזֶה כְּאִלּוּ מֵטִיל דֹּפִי בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיכָלְתּוֹ, כְּאִלּוּ אֵין בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתוֹ וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ אֶלָּא הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא בּוֹחֵר לְעַצְמוֹ, וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אָמַר הַמְשׁוֹרֵר "אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי* נַפְשִׁי כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי" [תהילים סב, ו], כְּלוֹמַר כְּשֶׁתִּתְפַּלְּלִי לִפְנֵי בָּשָׂר וָדָם אַתְּ צְרִיכָה לְפָרֵשׁ בַּקָּשָׁתֵךְ וְהַדֶּרֶךְ שֶׁאַתְּ בּוֹחֶרֶת בּוֹ לְהַגִּיעַ אֶל מְבֻקָּשֵׁךְ, שֶׁבְּזוּלַת זֶה לֹא יֵדַע מַה שֶּׁבְּלִבֵּךְ וּמַה שֶּׁאַתְּ צְרִיכָה וּמַה הוּא הַטּוֹב וְהַמּוֹעִיל אֵלַיִךְ, אַךְ כְּשֶׁאַתְּ מִתְפַּלֶּלֶת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים אַל תְּפָרְשִׁי בַּקָּשָׁתֵךְ, אֶלָּא דֹּמִּי נַפְשִׁי לְפָנָיו וְלֹא תִבְחֲרִי אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַצָּלָתֵךְ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהַמּוֹעִיל אֵלַיִךְ יוֹתֵר מִמֵּךְ, וְזֶהוּ כִּי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי אוֹ מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ הַיְשׁוּעָה אוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁתִּשְׁלַם בּוֹ הַתִּקְוָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, שֶׁפְּעָמִים אֶחְשֹׁב אֲנִי דֶּרֶךְ לְעַצְמִי לְהַשִּׂיג כָּבוֹד אוֹ מַעֲלָה מָה אוֹ הַצָּלָה וְיִהְיֶה הַהֶפֶךְ, וְלָזֶה רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בְּמִלּוֹת כּוֹלְלוֹת וּלְהַשְׁלִיךְ יְהָבֵךְ עָלָיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר אַחַר שֶׁאָמַר "וְהִתְעַנַּג עַל ה'", אָמַר: "גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה" [תהילים לז, ד-ה] הַטּוֹב וְהַמּוֹעִיל אֵלֶיךָ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִבְחֹר דֶּרֶךְ הַטּוֹב אוֹ הַכָּבוֹד אוֹ הַיְשׁוּעָה יוֹתֵר מִמְּךָ, וְזֶה שֶׁאָמַר גַּם כֵּן: "עַל אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי" [תהילים סב, ח], כְּלוֹמַר עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר "אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי", לְפִי שֶׁעָלָיו לִבְחֹר לִי מַה שֶּׁהוּא יֶשַׁע אֵלַי אוֹ רֶוַח וְהַצָּלָה אוֹ כָּבוֹד, שֶׁאֲנִי לֹא אֵדַע לְשַׁעֵר זֶה, אֶלָּא אֲנִי מֵשִׂים מִבְטַחִי בּוֹ שֶׁהוּא יִבְחַר לִי מַה שֶּׁהוּא טוֹב וְנָכוֹן וְנָאוֹת לִי, וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם: "צוּר עֻזִּי מַחְסִי בֵּאלֹהִים", וְיַסְפִּיק זֶה הַדִּבּוּר בַּתְּפִלָּה:
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
147 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק א'
148 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק ב'
טען עוד
ביאורים
הגמרא [ברכות כט:] מביאה מקרה שבו אדם הולך במקום סכנה והוא חושש לעצור ולהתפלל שמונה עשרה. דינו הוא שיתפלל תפילה קצרה. שיטת רבי אליעזר בנוסח התפילה הקצרה היא: "עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפילה".
שלושה חלקים לתפילה זו. בחלק הראשון אנו מבקשים שהקב"ה ייטיב עִמנו, שהרי רצונו של הטוב להיטיב. בחלק השני אנו מבקשים שאותו טוב אלוהי גם יעשה לנו נחת רוח ושמחה. שהרי ייתכן שהטוב המוחלט לא תמיד נעים לנו, משום שטוב אלוהי הוא מושג אוביקטיבי. לכן אנו מבקשים שהטוב גם יֶעֱרַב ויעשה לנו נחת רוח. בחלק השלישי אנו חוזרים לבקש שהעיקר יהיה רצון ה', הטוב המוחלט, ולא רק שנרגיש נחת רוח. בזה מבואר שרבי אליעזר תיקן לבקש בתפילה שהקב"ה יבחר מה לעשות ולא אנחנו.
אפשר לראות בשלושת החלקים השונים של התפילה ביטוי משתנה בהדרגה: שמים, יראיך, בעיניך. בתחילה אנו מבקשים על הרצון השמימי של ה' שהוא הטוב המוחלט. בהמשך אנו מתפללים עלינו, שיהיה הטוב גם נעים ליראי ה'. לבסוף הביטוי הוא 'עיניים': עיניים מבטאות השגחה, הסתכלות, בעיניים יש ראיה לרחוק וגם לקרוב. לכן בסיכום התפילה אנו מבקשים שההשגחה על העולם תהיה ברחמים. בלי לסור מהמטרה, אך גם בלי התעלמות מעובדי ה' ויראיו, זו המדרֵגה השלישית.
לכן יותר מדויק להתפלל ולבקש על הטוב הכללי שלו אנו מצפים. שהרי זו המטרה ואליה אנחנו שואפים. תפילה על דבר מסוים לא משאירה כביכול מקום פנוי לקב"ה להעניק לנו את מה שבאמת טוב לנו.
אנו מתפללים מתוך ענווה, ומבקשים מה' שימלא משאלות ליבנו, כך התפילה מבטאת תנועה של כיסופים ותחינה. לא מגיעים לה' עם פתרונות ורעיונות איך לעשות את הטוב, משום שבזה יש הטלת דופי בה' וביכולתו. בפסוק נאמר: "לַה' הַיְשׁוּעָה", אנו סומכים עליו שהוא יבחר את הדרך להושיע אותנו. "עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶלָה" – לנו נשאר רק להודות לו ולברכו.
הרחבות
• עשה רצונו כרצונך
שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ בַּשָּׁמַיִם בְּעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה נַחַת רוּחַ מִתַּחַת לְיִרְאֵי ה'. רבי יוסף אלבו אומר כי יש להתפלל במילים המורות על כך שה' יעשה את רצונו (של הקב"ה) ולא רק כפי בקשתנו, ובאופן זה בודאי יזכה האדם לטוב. הרב חיים כהן 'החלבן' מסביר את מקומו של הרצון בתפילה:
"התפילה היא עבודה שבלב, והיינו ברצון. לפיכך עיקר הממשות של התפילה תלוי בהתקשרות האדם אל ההויה של רצונו הפנימי . ככל שיתמלא האדם ויתעשר בחיי רצונו, כן תתמלא התפילה בממשות ומשמעות. ואילו ככל שירחק מאור חיי רצונו, כן תתרחק התפילה מהלב, וכל מהותה ופעולתה תהיה מטושטשת וחסרת רגש וחיים". ממשיך החלבן ומבאר: התפילה פועלת בעולם מצד מציאותו של הרצון, כמו שהידיים והרגליים מניעים את גוף האדם כך הרצון מניע את לב האדם, ואת לב העולם לאותם עניינים הנזכרים בתפילה.
"התפילה מלשון קשר כפתיל מאחדת את רצון האדם ברצון יוצרו ומדביקה אותם להיות אחד ממש. כך מתעצם רצונו של האדם כרצון יוצרו ומתמלא עז וגבורה חיים ברכה וכבוד הבאים ממקור הרצון העליון מאור רצון חי העולמים". [טללי חיים, ויחד לבבנו, עמ' רסב].
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
מה מברכים על פיצה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה המשמעות הנחת תפילין?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך עושים קידוש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
סינון פסולת בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
