ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
וּמִזֶּה, שֶׁהוּא אוֹמֵר, שֶׁמִּי שֶׁהוֹדָה בִּשְׁלִיחוּת אוֹתוֹ הָאִישׁ כְּבָר כָּפַר בּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְהֵבִיא רְאָיָה עַל זֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ ז"ל: "כֹּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכוֹפֵר בְּכֹל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ" (ספרי לדברים יא, כח, ועיין נדרים כה ע"א). וְלֹא הָיָה אֵצֶל זֶה הַהֶקֵּשׁ* הֶפְרֵשׁ* בֵּין מוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּלִי אֹנֶס, אֶלָּא בִּרְצוֹן נַפְשׁוֹ, כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו, וּבֵין מִי שֶׁיֹּאמַר עַל אִישׁ מִבְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא נָבִיא, בְּהֶכְרֵח, מִפַּחַד הַחֶרֶב.
לשיטתו מי שאינו מקיים מצוות בגלוי הוא גוי
וְכַאֲשֶׁר רָאִינוּ בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו הַלָּשׁוֹן הַזֶּה, אָמַרְנוּ: אֵין רָאוּי שֶׁנִּתְפֹּשׂ* עָלָיו עַד שֶׁנִּשְׁמַע כֹּל דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה: "מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע" וְגוֹ' (משלי יח, יג). וְכַאֲשֶׁר הִבַּטְנוּ בִּדְבָרָיו עוֹד מְעַט, מְצָאנוּהוּ אוֹמֵר דָּבָר, זֶה לְשׁוֹנוֹ: שֶׁמִּי שֶׁאָמַר הַדָּבָר הַהוּא*, אֲפִלּוּ קִיֵּם כֹּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בַּסֵּתֶר בִּלְבַד - לֹא עָשָׂה דָּבָר, אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּמִי שֶׁיִּהְיֶה בַּגָּלוּי גּוֹי וּבַסֵּתֶר יִשְׂרָאֵל - הֲרֵי זֶה גּוֹי. אִם כֵּן, אֵצֶל זֶה הַזָּךְ בַּשֵּׂכֶל אֵין הֶפְרֵשׁ בְּשׁוּם פָּנִים בֵּין מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ מִפְּנֵי הַחֶרֶב, וּבֵין מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמְּרוֹ בִּרְצוֹנוֹ. אַחַר כֵּן מְצָאנוּהוּ אוֹמֵר, כִּי כְּשֶׁיִּכָּנֵס אֶחָד מִן הָאֲנוּסִים בְּבֵית תְּפִלָּתָם (ו)[לְ]הִתְפַּלֵּל שָׁם, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אוֹמֵר שׁוּם דָּבָר, וְאַחַר יִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ - שֶׁהַתְּפִלָּה הַהִיא פֶּשַׁע הוּא מוֹסִיף בָּהּ, וַעֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה עַל זֶה מִדִּבְרֵי רז"ל: "'כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי' (ירמיה ב, יג) - שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לִי" (ירושלמי סוכה פ"ה ה"ה). וְלֹא הָיָה הֶפְרֵשׁ אֵצֶל זֶה הַמְפָרֵשׁ בֵּין מִי שֶׁהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם וְלַהֵיכָל עַל דֶּרֶךְ כְּפִירָה, לְמַעַן טַמֵּא אֵת מִקְדַשׁ ה' וּלְחַלֵּל אֵת שֵׁם קָדְשׁוֹ, וּבֵין מִי שֶׁיִּכָּנֵס בְּבַיִת שֶׁיְּדֻמֶּה לַאֲשֶׁר יְדַמֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל* בִּגְדֻלַּת ה' יִתְעַלֶּה, וְלֹא יִזְכֹּר בּוֹ וְיֹאמַר דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה הֵפֶךְ הַדָּת בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא עִם כֹּל זֶה מֻכְרָח בְּהַכְנָסָתוֹ. וּמְצָאנוּהוּ כְּמוֹ כֵן אוֹמֵר, שֶׁמִּי שֶׁיּוֹדֶה לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהוּא נָבִיא, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָנוּס - הֲרֵי זֶה רָשָׁע, וּפָסוּל מִפְּסוּלֵי עֵדוּת דְּאוֹרַיְתָא, "וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: 'אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע' (שמות כג, א) - אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד" (סנהדרין כז ע"א).
___________________________________
הַהֶקֵּשׁ – ההשוואה. הֶפְרֵשׁ – הבדל. שֶׁנִּתְפֹּשׂ – שנעיר לו או נשיג עליו. שֶׁאָמַר הַדָּבָר הַהוּא – הודה בשליחות האיש. שֶׁיְּדֻמֶּה לַאֲשֶׁר יְדַמֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל – בית שמטרתו לפי דרכם (של המוסלמים), כביכול, לעסוק בגדולת ה'.
ביאורים
כפי שלמדנו, הדיבור המדויק חושף עולם רוחני. הרמב"ם יוצא נגד ההשוואה הלא מדויקת בין חוטא מרצון לחוטא מאונס. לא ייתכן שהם בעלי אותה דרגה ולא ייתכן להשוות ביניהם. העולם הרוחני הוא מדויק לחלוטין, והשוואה כזאת נובעת מחוסר הדיוק ומגסות העולם הגשמי, שלא מבחין בדרגות הרוחניות השונות.
למרות כל החסרונות שמנינו, הרמב"ם לא מתייאש מהדברים. אין לשפוט את הדברים עד ששומעים אותם מתחילתם ועד סופם. יתר על כן – ייתכן שיש כאן עומק נסתר שכדי לעמוד עליו צריך לראות את המהלך כולו. נדרשת סבלנות כדי להיפגש עם העולם הרוחני, ישנם שלבים שצריך להתעלות אט אט מן העולם הגשמי שלנו כדי להעמיק פנימה. הרמב"ם מסכים לשמוע ולהקשיב להמשך הדברים, על אף הדברים הרדודים שראה עד כה.
אך הדברים בהמשך אינם מדויקים אף הם, וממילא יש כאן פספוס של העולם הרוחני ונוצרת פה הדרכה ציבורית לא נכונה. אותו קנאי יורה זיקים ללא הבחנה על היהודים שנאלצו מפחד החרב לנהוג כאנוסים ולהסתיר את דתם. הוא מכנה אותם 'גוי', 'רשע' ו'פסול לעדות' ואף טוען שתפילתם אינה מצוה אלא פשע. בהמשך האיגרת יתייחס הרמב"ם לחומרת אמירות אלה – הן ביחס הרדוד והמשפיל לעם ישראל, בניו של הקב"ה, והן ביחס לאמירה המסוכנת שתפילתם עבֵרה.
הרחבות
חוטא המתפלל לה' – תפילתו טובה או רעה?
כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי – שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לִי. הכותב אותו מזכיר הרמב"ם, הבין מדרשה זו שמעבר לכך שעם ישראל חטאו בעבודה זרה, הם הוסיפו לחטוא בכך שעבדו בו זמנית לה'. על פי מדרש זה הבין הכותב בטעות שאדם שמודה בעבודה זרה מתוך אונס, יחטא חטא נוסף אם יתפלל אל ה' בביתו. (עיין בהמשך האיגרת, יום יט כסלו, שהרמב"ם דוחה את דבריו).
אולם אם נעיין בפסוק שעליו מבוססת הדרשה, נראה בבירור שהבנה זו אינה נכונה. בפסוק נאמר: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" [ירמיה ב, יג]. בפסוק מתואר שעם ישראל עזב את ה' ופנה אל עבודה זרה. אולם פסוק זה לא עוסק כלל במציאות בה אדם עובד את ה' בשיתוף עבודה זרה. לכן ברור שגם דרשת הירושלמי המבוססת על הפסוק לא עסקה במציאות זו.
על פי הפרשנים, הירושלמי מתאר מצב שפל שבו אנשים, בתוך בית המקדש עצמו, עבדו עבודה זרה לַשֶּׁמֶשׁ. הם היו משתחווים עם פניהם כלפי השמש ואת אחוריהם היו מפנים כלפי ההיכל. במעשה זה ביטאו החוטאים כבוד כלפי השמש וזלזול כלפי היכל ה' [קרבן העדה ופני משה, ירושלמי סוכה ה, ה]. אולם אין ללמוד מכאן שחוטא המתפלל לקב"ה עובר איסור נוסף.
לעילוי נשמת אסתר בת צלחה שולמית גאליה הי"ד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
