ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
וּמִזֶּה, שֶׁהוּא אוֹמֵר, שֶׁמִּי שֶׁהוֹדָה בִּשְׁלִיחוּת אוֹתוֹ הָאִישׁ כְּבָר כָּפַר בּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְהֵבִיא רְאָיָה עַל זֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ ז"ל: "כֹּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכוֹפֵר בְּכֹל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ" (ספרי לדברים יא, כח, ועיין נדרים כה ע"א). וְלֹא הָיָה אֵצֶל זֶה הַהֶקֵּשׁ* הֶפְרֵשׁ* בֵּין מוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּלִי אֹנֶס, אֶלָּא בִּרְצוֹן נַפְשׁוֹ, כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו, וּבֵין מִי שֶׁיֹּאמַר עַל אִישׁ מִבְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא נָבִיא, בְּהֶכְרֵח, מִפַּחַד הַחֶרֶב.
לשיטתו מי שאינו מקיים מצוות בגלוי הוא גוי
וְכַאֲשֶׁר רָאִינוּ בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו הַלָּשׁוֹן הַזֶּה, אָמַרְנוּ: אֵין רָאוּי שֶׁנִּתְפֹּשׂ* עָלָיו עַד שֶׁנִּשְׁמַע כֹּל דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה: "מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע" וְגוֹ' (משלי יח, יג). וְכַאֲשֶׁר הִבַּטְנוּ בִּדְבָרָיו עוֹד מְעַט, מְצָאנוּהוּ אוֹמֵר דָּבָר, זֶה לְשׁוֹנוֹ: שֶׁמִּי שֶׁאָמַר הַדָּבָר הַהוּא*, אֲפִלּוּ קִיֵּם כֹּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בַּסֵּתֶר בִּלְבַד - לֹא עָשָׂה דָּבָר, אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּמִי שֶׁיִּהְיֶה בַּגָּלוּי גּוֹי וּבַסֵּתֶר יִשְׂרָאֵל - הֲרֵי זֶה גּוֹי. אִם כֵּן, אֵצֶל זֶה הַזָּךְ בַּשֵּׂכֶל אֵין הֶפְרֵשׁ בְּשׁוּם פָּנִים בֵּין מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ מִפְּנֵי הַחֶרֶב, וּבֵין מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמְּרוֹ בִּרְצוֹנוֹ. אַחַר כֵּן מְצָאנוּהוּ אוֹמֵר, כִּי כְּשֶׁיִּכָּנֵס אֶחָד מִן הָאֲנוּסִים בְּבֵית תְּפִלָּתָם (ו)[לְ]הִתְפַּלֵּל שָׁם, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אוֹמֵר שׁוּם דָּבָר, וְאַחַר יִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ - שֶׁהַתְּפִלָּה הַהִיא פֶּשַׁע הוּא מוֹסִיף בָּהּ, וַעֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה עַל זֶה מִדִּבְרֵי רז"ל: "'כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי' (ירמיה ב, יג) - שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לִי" (ירושלמי סוכה פ"ה ה"ה). וְלֹא הָיָה הֶפְרֵשׁ אֵצֶל זֶה הַמְפָרֵשׁ בֵּין מִי שֶׁהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם וְלַהֵיכָל עַל דֶּרֶךְ כְּפִירָה, לְמַעַן טַמֵּא אֵת מִקְדַשׁ ה' וּלְחַלֵּל אֵת שֵׁם קָדְשׁוֹ, וּבֵין מִי שֶׁיִּכָּנֵס בְּבַיִת שֶׁיְּדֻמֶּה לַאֲשֶׁר יְדַמֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל* בִּגְדֻלַּת ה' יִתְעַלֶּה, וְלֹא יִזְכֹּר בּוֹ וְיֹאמַר דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה הֵפֶךְ הַדָּת בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא עִם כֹּל זֶה מֻכְרָח בְּהַכְנָסָתוֹ. וּמְצָאנוּהוּ כְּמוֹ כֵן אוֹמֵר, שֶׁמִּי שֶׁיּוֹדֶה לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהוּא נָבִיא, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָנוּס - הֲרֵי זֶה רָשָׁע, וּפָסוּל מִפְּסוּלֵי עֵדוּת דְּאוֹרַיְתָא, "וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: 'אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע' (שמות כג, א) - אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד" (סנהדרין כז ע"א).
___________________________________
הַהֶקֵּשׁ – ההשוואה. הֶפְרֵשׁ – הבדל. שֶׁנִּתְפֹּשׂ – שנעיר לו או נשיג עליו. שֶׁאָמַר הַדָּבָר הַהוּא – הודה בשליחות האיש. שֶׁיְּדֻמֶּה לַאֲשֶׁר יְדַמֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל – בית שמטרתו לפי דרכם (של המוסלמים), כביכול, לעסוק בגדולת ה'.
ביאורים
כפי שלמדנו, הדיבור המדויק חושף עולם רוחני. הרמב"ם יוצא נגד ההשוואה הלא מדויקת בין חוטא מרצון לחוטא מאונס. לא ייתכן שהם בעלי אותה דרגה ולא ייתכן להשוות ביניהם. העולם הרוחני הוא מדויק לחלוטין, והשוואה כזאת נובעת מחוסר הדיוק ומגסות העולם הגשמי, שלא מבחין בדרגות הרוחניות השונות.
למרות כל החסרונות שמנינו, הרמב"ם לא מתייאש מהדברים. אין לשפוט את הדברים עד ששומעים אותם מתחילתם ועד סופם. יתר על כן – ייתכן שיש כאן עומק נסתר שכדי לעמוד עליו צריך לראות את המהלך כולו. נדרשת סבלנות כדי להיפגש עם העולם הרוחני, ישנם שלבים שצריך להתעלות אט אט מן העולם הגשמי שלנו כדי להעמיק פנימה. הרמב"ם מסכים לשמוע ולהקשיב להמשך הדברים, על אף הדברים הרדודים שראה עד כה.
אך הדברים בהמשך אינם מדויקים אף הם, וממילא יש כאן פספוס של העולם הרוחני ונוצרת פה הדרכה ציבורית לא נכונה. אותו קנאי יורה זיקים ללא הבחנה על היהודים שנאלצו מפחד החרב לנהוג כאנוסים ולהסתיר את דתם. הוא מכנה אותם 'גוי', 'רשע' ו'פסול לעדות' ואף טוען שתפילתם אינה מצוה אלא פשע. בהמשך האיגרת יתייחס הרמב"ם לחומרת אמירות אלה – הן ביחס הרדוד והמשפיל לעם ישראל, בניו של הקב"ה, והן ביחס לאמירה המסוכנת שתפילתם עבֵרה.
הרחבות
חוטא המתפלל לה' – תפילתו טובה או רעה?
כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי – שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לִי. הכותב אותו מזכיר הרמב"ם, הבין מדרשה זו שמעבר לכך שעם ישראל חטאו בעבודה זרה, הם הוסיפו לחטוא בכך שעבדו בו זמנית לה'. על פי מדרש זה הבין הכותב בטעות שאדם שמודה בעבודה זרה מתוך אונס, יחטא חטא נוסף אם יתפלל אל ה' בביתו. (עיין בהמשך האיגרת, יום יט כסלו, שהרמב"ם דוחה את דבריו).
אולם אם נעיין בפסוק שעליו מבוססת הדרשה, נראה בבירור שהבנה זו אינה נכונה. בפסוק נאמר: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" [ירמיה ב, יג]. בפסוק מתואר שעם ישראל עזב את ה' ופנה אל עבודה זרה. אולם פסוק זה לא עוסק כלל במציאות בה אדם עובד את ה' בשיתוף עבודה זרה. לכן ברור שגם דרשת הירושלמי המבוססת על הפסוק לא עסקה במציאות זו.
על פי הפרשנים, הירושלמי מתאר מצב שפל שבו אנשים, בתוך בית המקדש עצמו, עבדו עבודה זרה לַשֶּׁמֶשׁ. הם היו משתחווים עם פניהם כלפי השמש ואת אחוריהם היו מפנים כלפי ההיכל. במעשה זה ביטאו החוטאים כבוד כלפי השמש וזלזול כלפי היכל ה' [קרבן העדה ופני משה, ירושלמי סוכה ה, ה]. אולם אין ללמוד מכאן שחוטא המתפלל לקב"ה עובר איסור נוסף.
לעילוי נשמת אסתר בת צלחה שולמית גאליה הי"ד
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
עירוב תבשילין
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
