ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
וְהִנְנִי מְבָאֵר עַתָּה בְּמַה שֶּׁנָּפַל זֶה הַמּוֹסִיף לְהַהְבִּיל*. כְּבָר בֵּאֵר הַסֵּפֶר, שֶׁאַחְאָב בֶּן עָמְרִי, הַכּוֹפֵר בָּאֵל, הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵעִיד עָלָיו ה': "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב" (מלכים א כא, כה), כְּשֶׁצָּם שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחְצָה - לְפִי מַה שֶּׁאָמְרוּ ז"ל - בָּטְלָה הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר, הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי, יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו" (שם שם, כח), וְלֹא קִפֵּחַ הַקב"ה שְׂכַר תַּעֲנִיתוֹ. וְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, שֶׁהֵצֵר לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׂם כָּבוֹד* לַשָּׁמַיִם כְּשֶׁאָמַר לוֹ אֵהוּד: "דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ" (שופטים ג, כ), וְעָמַד מֵעַל הַכִּסֵּא - גְּמָלָהוּ ה' גְּמוּל טוֹב, וְשָׂם כִּסֵּא שְׁלֹמֹה, שֶׁהוּא כִּסֵּא ה', כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה'" (דברי הימים א כט, כג), וְכִסֵּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, מִזַּרְעוֹ, כִּי רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה בִּתּוֹ הָיְתָה, וְכֵן אָמְרוּ ז"ל, וְלֹא קִפֵּחַ הַקב"ה שְׂכָרוֹ. וּנְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, שֶׁהָרַג מִיִּשְׂרָאֵל כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְשָׂרַף בֵּית הֲדוֹם רַגְלָיו* שֶׁל אֱלֹהֵינוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁרָץ אַרְבַּע פְּסִיעוֹת לְהַקְדִּים שֵׁם הַמָּקוֹם* לְשֵׁם חִזְקִיָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "רְהַט אַבַּתְרֵיהּ* אַרְבַּע פְּסִיעוֹת" (סנהדרין צו ע"א) - הָיָה גְּמוּלוֹ שֶׁמָּלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁמָּלַךְ שְׁלֹמֹה, וְלֹא קִפֵּחַ הַקב"ה שְׂכָרוֹ. וְעֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁהֵעִיד ה' בְּאֵיבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" (מלאכי א, ג), וּבֵאֲרוּ רז"ל רֹעַ מַעֲלָלָיו וְאָמְרוּ: "בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם* עָבַר חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת: הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, וּבָא עַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה, וְכָפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבָז* אֶת הַבְּכוֹרָה. נִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וּבָא אֵצֶל יִצְחָק אָבִיו, אָמַר לוֹ: אַבָּא, יֵשׁ מַעֲשֵׂר לַמֶּלַח? אָמַר לוֹ: כַּמָּה מְדַקְדֵּק בְּנִי בַּמִּצְווֹת!" (בבא בתרא טז ע"ב). וְעִם כֹּל זֶה, לְפִי שֶׁהֶחֱזִיק בְּמִצְוָה אַחַת, וְהִיא כִּבּוּד אָבוֹת, הָיָה שְׂכָרוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ מַלְכוּת בְּלִי הֶפְסֵק עַד שֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּטֹּל עֵשָׂו שְׂכַר כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם' (זכריה ב, יב)" (תנחומא לדברים, ד). וְזֶה דְּבַר הַחֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "אֵין הַקב"ה מְקַפֵּחַ שְׂכַר כֹּל בְּרִיָּה וּבְרִיָּה" (בבא קמא לח ע"ב), אֶלָּא לְעוֹלָם יִגְמֹל פְּעֻלַּת הַטּוֹב לְמִי שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ, וְיַעֲנֹשׁ פְּעֻלַּת הָרַע לְמִי שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ, כֹּל זְמָן שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ.
כל שכן ישראל שנאנסו שיקבלו שכר
וְאִם אֵלֶּה הַכּוֹפְרִים* גְּמָלָם ה' גְּמוּל עַל מְעַט מִזְעָר מִמַּעֲשֵׂה הַטּוֹב - יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסוּ מֵאֹנֶס הַשְּׁמָד, וְעוֹשִׂים בַּסֵּתֶר מִצְווֹת, אֵיךְ לֹא יִגְמְלֵם ה' עַל כָּךְ, וְלֹא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ אֶצְלוֹ בֵּין עוֹשֵׂה מִצְוָה וּבֵין אֵינוֹ עוֹשֶׂה, בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ? וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִדִּבְרֵי זֶה הָאִישׁ אֶלָּא* כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל יַעֲשֶׂה עֲבֵרָה, כָּךְ כָּתַב: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי". וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְךָ טָעוּתוֹ, וְשֶׁהוּא לֹא סָר תָּמִיד מִהְיוֹת מְגַנֶּה אַנְשֵׁי עַמֵּנוּ, עַד שֶׁעָבַר זֶה לְדַבֵּר בְּחֹק הַחֲכָמִים*, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְלֹא זֶה בִּלְבַד אֶלָּא אַף בְּחֹק הָאֵל יִתְעַלֶּה, וְאָמַר שֶׁהוּא יַעֲנִישׁ עַל מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת, וְכֹה דִּבֶּר, שֶׁתְּפִלַּת אֶחָד מֵהֶם עֲבֵרָה הִיא. וְעַל כְּמוֹ זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה: "וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא" וְגוֹ' (קהלת ה, ה).
___________________________________
לְהַהְבִּיל – לומר דברי הבל. שָּׂם כָּבוֹד – נתן כבוד. בֵּית הֲדוֹם רַגְלָיו וכו' – בית המקדש. לְהַקְדִּים שֵׁם הַמָּקוֹם – ששם ה' יוזכר בתחילת המכתב. רְהַט אַבַּתְרֵיהּ – רץ אחריו (אחרי השליח ששלח המלך עם המכתב לחזקיהו). בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם – יום שמכר את הבכורה ליעקב. וּבָז – ביזה. אֵלֶּה הַכּוֹפְרִים – אחאב, עגלון, נבוכדנצר ועשיו. אֶלָּא וכו' – לדבריו, תפילתם לא די בכך שאינה מצווה אלא זו עבֵרה. בְּחֹק הַחֲכָמִים – דברים שחז"ל עושים.
ביאורים
הרמב"ם מתמודד עם הטענה החמורה ביותר, שבגללה, כאמור, כתב את האיגרת – הטענה שאומרת שאנוס המתפלל עבֵרה בידו. הוא מוכיח ממקורות רבים שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו אלו המורדים בה' בעבֵרות החמורות ביותר מקבלים שכר על מצוותיהם. עגלון מלך מואב עסק במלחמות נגד עם ישראל, ובשכר הכבוד שחלק לה' זכה שיצאו מזרעו שלמה המלך ומלך המשיח. שכר זה הוא שכר נצחי ונוגע לתכלית של המציאות כולה – ימות המשיח, כי הקב"ה אינו מונע עצמו מלתת שכר טוב למקיימי רצונו, בין רשע בין צדיק. ה' מעיד על עֵשו שהוא רשע, שנאמר "ואת עשו שנאתי", ובמדרש מתוארות חמש עבֵרות שעבר ביום אחד. למרות רשעותו זכה עֵשו לשכר על כיבוד ההורים שקיים, והמלכות ניתנה לזרעו עד בואו של מלך המשיח.
אפשר ללמוד מכופרים אלו על היחס הנכון לאנוסים. הרי הכופרים בה' מתכחשים לתורתו ולמצוות ה', ובכל זאת קיבלו שכר נצחי על מעשיהם, קל וחומר שמי שמודים בלבם בה' ואנוסים כלפי חוץ לנהוג כגויים יקבלו שכר. שכר המצוות נובע מהמעשה כמות שהוא, שיש לו חשיבות עצומה בלא קשר למצבו הרוחני של מקיים המצוה. המצוה נובעת מהצד האלוהי שבנו, שאינו בטל לעולם, ועל כן יש לו ערך בכל מצב. לכל גילוי אלוהי בעולם יש משמעות רבה, ולכן על כל מצוה ומעשה טוב המגלים את ה' בעולם ניתן שכר. יתר על כן – מצב האונס הגופני שבו היו נתונים היהודים לא השפיע על מחשבתם והיא נותרה כשהייתה – קרובה לה'. בחשבון האלוהי המדוקדק שרואה בכל מעשה טוב – ערך נצחי, בודאי יש משמעות עצומה למצוות האנוסים שנעשו מתוך רצון לקיים את דבר ה' גם במצבים קשים כל-כך. חשוב שהאדם יזכור, אפילו כשנדמה לו שנפל ואין לו תקומה, שיש ערך לחייו ולמעשים הטובים שיעשה מרגע זה והלאה.
הרחבות
צדיקים או רשעים? – תלוי בעיני המתבונן
לְפִי שֶׁהֶחֱזִיק בְּמִצְוָה אַחַת. מעשיהם של העולים מבבל בימי עזרא היו רעים מאוד. הרד"ק כתב עליהם: "היו רובם מחזיקים במעשים שאינם טובים, שהיו נושאים נשים נכריות... וכן בחילול שבת לא היו נזהרים" [רד"ק מלאכי א, א]. וכן הגמרא כותבת עליהם: "ואלה העולים מתל מלח – שהיו מעשיהם דומים למעשה סדום שנהפכה לתל מלח" [קידושין ע.], ורש"י פירש שחטאו בגילוי עריות. בנוסף למעשים הרעים שהזכרנו, נאמר עוד על עולים אלה בספר עזרא: "ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם" [עזרא ב, נט], ורש"י פירש שהם איבדו את ייחוסם ולא ידעו האם הם מישראל.
אולם, בניגוד מוחלט למעשיהם הרעים, נאמר על עולים אלה במדרש: "יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים " [בראשית רבה עא, ג]. ולכאורה לא מובן: כיצד אפשר לומר על אנשים אלה שמעשיהם נאים? הרב טייכטל בספרו 'אם הבנים שמחה' (ספר שנכתב בימי השואה ועוסק בחשיבות העלייה לארץ ישראל) תירץ שמעשיהם הנאים של העולים מבבל, הם עצם העלייה לארץ ובניין בית המקדש. ו"אף שמלבד זה היו עוברים כמעט על כל התורה כולה, מכל מקום בזה היו מעשיהם רצויים ונאים לפניו יתברך" [אם הבנים שמחה רז-רט].
מתשובתו של הרב טייכטל אפשר ללמוד שאף אנשים שבעיני בשר ודם נראים כרשעים וכעוברים על התורה כולה, יכולים להיות חביבים לפני ה' בזכות מצוה אחת שעושים. על פי עיקרון זה ברור עוד יותר שאין להטיל דופי בבני דורו של הרמב"ם שעבדו את ה' בלִבם, ורק כלפי חוץ עבדו עבודה זרה.
להצלחת יהושע חנוך בן מרים הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
