ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
(א) אָמְנָם מַה שֶּׁזְּכַרְתּוֹ מֵעִנְיַן זֶה הַמּוֹשֵׁל בְּאֶרֶץ תֵּימָן, אֲשֶׁר גָּזַר שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל, וְהִכְרִיחַ כֹּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ לָצֵאת מִן הַדָּת, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הַכְּנַעֲנִי בְּאֶרֶץ הַמַּעֲרָב – שִׁסְּעָה* זוֹ הַשְּׁמוּעָה גֵּוֵינוּ, וְהִבְהִילָה כֹּל קְהִלּוֹתֵינוּ. וּבֶאֱמֶת זוֹ הִיא שְׁמוּעָה רָעָה, כֹּל שׁוֹמְעָהּ תְּצִלֶּינָה* שְׁתֵּי אָזְנָיו. חָרְדוּ לִבּוֹתֵינוּ, וְנָבוֹכוּ רַעְיוֹנֵינוּ, וְחָלְשׁוּ כֹּחוֹתֵינוּ, לְצָרוֹת הַשְּׁמָד הָעֲצוּמוֹת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֵינוּ בִּשְׁתֵּי קְצוֹת הָעוֹלָם, מִזְרָח וּמַעֲרָב, וַיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ*, אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה. וְעַל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה הַזְּמָן הַמַּבְהִיל, הַקָּשֶׁה, אָמַר הַנָּבִיא, מַעְתִּיר בַּעֲדֵנוּ, מִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרֵנוּ: "ה' אֱלֹהִים חֲדַל נָא, מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא" (עמוס ז, ה). וְזֶהוּ עִנְיָן שֶׁלֹּא יִמְעַט בְּעֵינֵי הַמַּאֲמִין בה' וּבְתוֹרָתוֹ וּבְמֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתוֹ, וְאֵין סָפֵק שֶׁאֵלּוּ הֵם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ אֲשֶׁר הָיוּ הַחֲכָמִים מִתְפַּלְּלִים לה' שֶׁלֹּא לִרְאוֹתָם, וְהַנְּבִיאִים הָיוּ חֲרֵדִים בְּדַמּוֹתָם אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָהוּ כַּאֲשֶׁר תֵּאֲרָם: "תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי, אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה" (ישעיה כא, ד), וְקָרָא ה' בְּסִפְרוֹ אוֹי לְמִי שֶׁיִּרְאֵם, וְאָמַר: "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל" (במדבר כד, כג).
התקיימות חזון דניאל
וַאֲשֶׁר זָכַרְתָּ מֵהִתְבַּלְבֵּל קְצָת אֲנָשִׁים, וְסוּר לְבָבָם וְהִתְמוֹטֵט אֱמוּנָתָם, וּקְצָתָם לֹא סָרָה אֱמוּנָתָם וְלֹא מָעֲדוּ רַגְלֵיהֶם - זֶה דָּבָר כְּבָר קָדְמָה הַהוֹדָעָה בּוֹ, וּבֵאֵר לָנוּ הָאָדוֹן דָּנִיֵּאל מַה שֶּׁהוֹדִיעוֹ ה', כִּי כְּשֶׁיֶּאֱרַךְ גָּלוּתֵנוּ וְיַתְמִידוּ הַצָּרוֹת עָלֵינוּ, יִתְמוֹטְטוּ רַבִּים מִן הַדָּת, וְיִכָּנֵס בְּלִבָּם סָפֵק, וְיִתְעוּ, בִּגְלַל מַה שֶּׁיִּרְאוּהוּ מֵחֻלְשָׁתֵנוּ, וְתִגְבֹּרֶת הַקָּמִים עָלֵינוּ וּמָשְׁלָם בָּנוּ, וּקְצָת אֲנָשִׁים לֹא יְסַפְּקוּ*, וְלֹא תִּפָּסֵד אֱמוּנָתָם. אָמַר: "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים, וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" (דניאל יב, י). אַחַר כֵּן בֵּאֵר לָנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ הַמַּשְׂכִּילִים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ כְּנֶגֶד הַצָּרוֹת וְיִשָּׁאֲרוּ עַל אֱמוּנָתָם בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם עִנְיָנִים יוֹתֵר קָשִׁים וְרָעִים מֵאוֹתָם אֲשֶׁר עָמְדוּ כְּנֶגְדָּם, עַד שֶׁיִּכָּנֵס אָז בְּלֵב קְצָתָם סָפֵק וְיִתְעוּ, וְלֹא יִזַּךְ* רַק הַמְּעַט, וְהוּא אָמְרוֹ: "וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ" וְגוֹ' (שם יא, לה).
___________________________________
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
9 - איגרת תימן חלק א'
10 - איגרת תימן חלק ב'
11 - איגרת תימן חלק ג'
טען עוד
ביאורים
הרמב"ם מגיב בדברים אלו על שתי ידיעות שנמסרו לו: הידיעה על גזרת השמד – מלך תימן ציווה להכריח את יהודי תימן לעבור על דתם, והידיעה על יהודים שנחלשו באמונתם וּויתרו על דתם.
בכל האיגרת, ובפרט במה שכותב כאן הרמב"ם, אנו למדים עד כמה צריך אדם להשתתף בצער הרבים, כמו הרמב"ם עצמו – אנו רואים במוחש את דאגתו והשתתפותו בצער עם ישראל בצרות שעוברות עליהם בכל העולם: "שִסְּעָה זוֹ הַשְּׁמוּעָה גֵּוֵינוּ, וְהִבְהִילָה כֹּל קְהִלּוֹתֵינוּ. וּבֶאֱמֶת זוֹ הִיא שְׁמוּעָה רָעָה, כֹּל שׁוֹמְעָהּ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. חָרְדוּ לִבּוֹתֵינוּ, וְנָבוֹכוּ רַעְיוֹנֵינוּ, וְחָלְשׁוּ כֹּחוֹתֵינוּ".
אך בד בבד עם ההשתתפות וההזדהות בצערם הגדול, הרמב"ם 'זורע' בתגובתו גם נקודות אור בהראותו שכל התקופות הקשות האלו כבר נובאו מאת ה', ואין הן מעידות על עזיבת ה' את ישראל חלילה. לא עוד אלא שחז"ל מלמדים אותנו שאין תקופות קשות אלה אלא חבלי משיח – כמו חבלי הלידה שמובילים אל הלידה, כך גם הצרות מובילות לגאולת ישראל.
גם התהליך הקורה בתוך עם ישראל – כלומר בירור האמונה הפנימי, שאף הוביל לצערנו לעזיבתם של קומץ אנשים את הדת ולספקות באמונה אצל חלק מאלו שנשארו בדת – נובא כבר ונאמר לנו בספר דניאל: "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים, וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" [דניאל יב, י]. גם אצל המשכילים, שעמדו בתחילה במבחן, ימשיך מבחן האמונה, וחלקם יכשלו, אבל כל זה רק תהליך המוביל להתחזקות עם ישראל באמונתו. אחרי התהליך הזה יבנו ישראל ויבססו בעצמם את אמונתם, ויבררו לעצמם שדווקא אמונתם היא הנכונה והצודקת, והיא זו שבסוף תגבר – "וְלֹא יִזַּךְ רַק הַמְּעַט".
הרחבות
הגאולה העתידה וחבלי המשיח
וְלֹא יִזַּךְ רַק הַמְּעַט. הרמב"ם מתאר את חבלי המשיח כבירור ארוך וקשה. מדוע הבירור צריך להיות כה קשה, האם לא עדיף שהקב"ה יאיר לנו את הדרך, ונזכה לאמונה שלמה וגאולה?
כתוב במדרש ילקוט שמעוני : "בעולם הזה – הקדוש ברוך הוא מחזר על ישראל שיעשו רצונו ויחזרו בתשובה, אבל לעתיד לבוא ישראל מחזרים על הקדוש ברוך הוא שיעשו רצונו , שנאמר: 'נקבה תסובב גבר' [ירמיהו לא, כא]" – הגאולה השלמה תלויה במעשינו, ובעזרת הדבקות בה' הגאולה תגיע.
כך כותב המהר"ל : "כי באחרית הימים ישובו אל ה' ויבקשו אותו, כי אז יתדבקו ישראל העלול בעלה, לא העלה בעלול... ואז תמצא שאי אפשר שיהיה בטול אל החבור הזה" [נצח ישראל מז]. לעתיד לבוא ישראל (=העלול) ירצו להתקרב אל ה' (=העילה) מצד עצמם, והרצון לא יהיה רק מצד ה'. נמצא שחלק מרכזי בגאולה העתידה הוא האהבה והדבקות בה'. זו הסיבה שהגאולה כרוכה בקשיים ולא מגיעה מהמוכן – יצירת הדבקות בה' דורשת עבודה רבה מצִדנו, ואינה יכולה לבוא רק מצד ה'.
האם מותר לפנות למקובלים?
אנחנו קודש למענך
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
