ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- חסידים מספרים
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- תפקידנו במהלך הגאולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
כי בשעה שרבי וולף קיציס נפרד מרבו קודם נסיעתו לארץ ישראל נגע הבעש"ט באצבעו על פיו ואמר: "תן דעתך על דבריך ותדע מה להשיב!", יותר מזה סרב לומר. על הספינה בה ירד תלמידו של הבעש"ט עמדה רוח סערה וטלטלה אותה הרחק הרחק עד שבאה לחוף בלתי ידוע שהיה כנראה אי שומם. כששככה הסערה, לא יכלה הספינה להפליג שעדיין לא תיקנו את הפרצים שפרצה בה הסערה. אחדים מן הנוסעים ובתוכם רבי וולף עלו על היבשה, כדי לראות את המקום הזר והמופלא. כעבור זמן קצר שבו כל האנשים אל הספינה, ואילו רבי וולף שהיה שקוע במחשבות הרחיק ללכת, עד שבא לבית גדול שנבנה בשכבר הימים ואף על פי כן נראה היה כאילו לא פגעה בו יד הזמן.
רק כאן עלה על דעתו שהספינה לא תמתין לו. קודם שהספיק להחליט דבר יצא מן הפתח איש שלפי מראה פניו וראשו הלבן היה זקן מופלג, אבל עדיין לא נכפפה קומתו הלבושה בגד של בד לבן, וקידם אותו בברכה ואמר: "התנחם רבי וולף ועשה את השבת עמנו. ממחרת השבת תוכל לצאת לדרכך". כמו בחלום הלך רבי וולף אחר הזקן אל המקווה, התפלל בתוך עשרה אנשים זקנים ואכל ביניהם, והשבת עברה כמו חלום. ממחרת השבת ליווה אותו הזקן המופלג אל החוף, שעגנה שם ספינה ובירך אותו בשעת פרידה. אבל אחר כך כשרצה רבי וולף לעלות בפסיעות מהירות על הגשר המוליך אל הספינה, שאלהו הזקן: "הגד נא, רבי וולף, מה שלום היהודים בארצך?", "ריבון העולמים לא יעזבם" השיב רבי וולף בחיפזון והלך לו. ואך כשהיה בלב הים נצטללה דעתו, וזכר את דברי רבו, ומיד תקפה עליו החרטה עד שהחליט לבלי להמשיך בדרכו לארץ ישראל אלא לחזור במהרה לביתו. שאל לאחד מאנשי הספינה, ומתשובתו נודע לו, שהוא נמצא בדרך לביתו. כשבא רבי וולף לפני הבעש"ט, הביט בו בפנים עצובים, אבל ברוח נדיבה ואמר: "תשובה גרועה השיבות לאברהם אבינו. מידי יום ביומו שואל הוא את השם יתברך, מה שלום בני? והשם יתברך משיב לו, אני לא אעזבם. למה לא סיפרת לו על ייסורי הגלות?"
רק כאן עלה על דעתו שהספינה לא תמתין לו. קודם שהספיק להחליט דבר יצא מן הפתח איש שלפי מראה פניו וראשו הלבן היה זקן מופלג, אבל עדיין לא נכפפה קומתו הלבושה בגד של בד לבן, וקידם אותו בברכה ואמר: "התנחם רבי וולף ועשה את השבת עמנו. ממחרת השבת תוכל לצאת לדרכך". כמו בחלום הלך רבי וולף אחר הזקן אל המקווה, התפלל בתוך עשרה אנשים זקנים ואכל ביניהם, והשבת עברה כמו חלום. ממחרת השבת ליווה אותו הזקן המופלג אל החוף, שעגנה שם ספינה ובירך אותו בשעת פרידה. אבל אחר כך כשרצה רבי וולף לעלות בפסיעות מהירות על הגשר המוליך אל הספינה, שאלהו הזקן: "הגד נא, רבי וולף, מה שלום היהודים בארצך?", "ריבון העולמים לא יעזבם" השיב רבי וולף בחיפזון והלך לו. ואך כשהיה בלב הים נצטללה דעתו, וזכר את דברי רבו, ומיד תקפה עליו החרטה עד שהחליט לבלי להמשיך בדרכו לארץ ישראל אלא לחזור במהרה לביתו. שאל לאחד מאנשי הספינה, ומתשובתו נודע לו, שהוא נמצא בדרך לביתו. כשבא רבי וולף לפני הבעש"ט, הביט בו בפנים עצובים, אבל ברוח נדיבה ואמר: "תשובה גרועה השיבות לאברהם אבינו. מידי יום ביומו שואל הוא את השם יתברך, מה שלום בני? והשם יתברך משיב לו, אני לא אעזבם. למה לא סיפרת לו על ייסורי הגלות?"
הסיפור שלנו מעוגן היטב בעובדות ההיסטוריות של תקופת ראשית החסידות. כתנועה שהנושא המשיחי היה חלק משמעותי מהווייתה הרעיונית, ראתה החסידות ערך גדול בעלייה לארץ ישראל. עליה זו היתה אמורה להביא בסופו של דבר אל התיקון השלם. סיפור מסעו של רבי וולף הוא בעצם סיפור מסעם של היהודים בגלות הארוכה עד לארץ ישראל, סיפור שלצערנו לא נסתיים עד עצם היום הזה. מסתבר שלגאולה יש שתי פנים, האחת מעשית והשניה אידיאית. אין די בגאולה מעשית, אין די במעשה שר' וולף עושה כשהוא עולה לארץ ישראל. עליו לדעת גם את התשובה אותה יצטרך להשיב לכשישאל על מצבם של היהודים בכל פזוריהם בארצות הגולה. עליו לדעת להפוך את מסעו למסע של התעוררות רחמים על כלל ישראל המצוי בגלות במצב כה שפל. זוהי האזהרה שמזהיר הבעש"ט את ר' וולף שלכשישאל את השאלה, ידע לעורר רחמים על כלל ישראל ובכך להפוך את המעשה הגשמי שלו, למהלך רוחני כללי שיש בו גאולה לכלל ישראל.
חסידים מספרים (93)
הרב אריה הנדלר
29 - לסמוך על הנס
30 - רוח גבית לספינה
31 - בצער רב מידי
טען עוד
ר' וולף חוזר אל הספינה. רק בדרך חזרה הוא מתחיל לחוש את השיבה אל העולם שלנו. אל העולם שבו הסבל וייסורי הגלות עדיין שולטים. הוא חש שלא ענה לאברהם אבינו את התשובה שהיה צריך לענות שלא הכניס את צרתם של ישראל לפניו. המסע לארץ ישראל נפסק. התהליך המעשי אולי יכול להמשיך אבל יש חסרון גדול בגיבוי הרוחני של התהליך. למה לא ספרת לו על ייסורי הגלות, שואל הבעש"ט כשהוא חוזר אליו. אילו היית מספר על ייסורי הגלות, היה הוא וכל האבות והאמהות מתגייסים לעורר רחמים ולפעול ישועות לטובת ספינת הגאולה המטלטלת בין גלי הגלות.
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון

רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה

האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו

אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.

צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.

ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.

שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.














