ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
20 וַאֲנִי מַשְׁבִּיעַ בֵּאלֹהִים בּוֹרֵא הַכֹּל, כָּל חֲכַם לֵב שֶׁיְּעַיֵּן בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וְיִרְאֶה בּוֹ שׁוּם טָעוּת שֶׁיְּתַקְּנָהּ, אוֹ מִלָּה מְסֻפֶּקֶת* שֶׁיְּשִׁיבֶנָּה אֶל הֵישְׁרָהּ, וְאַל יְעַכְּבֵהוּ מִזֶּה עִנְיָן שֶׁאֵין הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁאֲנִי הִקְדַּמְתִּיו לְגַלּוֹת מַה שֶּׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לוֹ. כִּי לַחֲכָמִים חֶמְלָה* עַל הַחָכְמָה, וְהֵם מוֹצִיאִים לָהּ חֲנִינָה, כַּחֲנִינַת אַנְשֵׁי הַקִּרְבָה. וְכַאֲשֶׁר אָמַר (משלי ז, ד): אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ. אַף עַל פִּי שֶׁהַכְּסִילִים חוֹמְלִים עַל סִכְלוּתָם וְאֵינָם מַנִּיחִים* אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (איוב כ, יג): יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה:
הספר יוסיף אמונה
21 וְאַחֲרֵי כֵן אַשְׁבִּיעַ עַל כָּל מְבַקֵּשׁ חָכְמָה שֶׁמְּעַיֵּן בּוֹ, בְּשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ בְּעֵת שֶׁיִּקְרָאֵהוּ וִיכַוֵּן בּוֹ כַּוָּנָתִי וְיַעֲזֹב הַתּוֹאֲנָה* וְהָעִרְבּוּב, עַד שֶׁתִּשְׁלַם לוֹ הַטּוֹבָה וְתִתֹּם לוֹ הַתּוֹעֶלֶת בְּאֹמֶץ מִי שֶׁלִּמְּדָנוּ מַה שֶּׁמּוֹעִיל לָנוּ, כְּאָמְרוֹ (ישעיה מח, יז): אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל וגו'. 22 וְכַאֲשֶׁר יִנְהַג הֶחָכָם וְהַתַּלְמִיד בַּסֵּפֶר הַמִּנְהָג הַזֶּה* יוֹסִיף בּוֹ הַמַּאֲמִין אֱמוּנָה, וְיִסְתַּלֵּק הַסָּפֵק מֵעַל הַמִּסְתַּפֵּק, וְיָשׁוּב הַמַּאֲמִין בְּקַבָּלָה* לְהַאֲמִין בְּעִיּוּן וּבַהֲבָנָה, וְיַעֲמֹד* הַטּוֹעֵן בַּשֶּׁקֶר, וְיִתְיַסֵּר הַמִּתְעַקֵּשׁ הַמִּתְאַנֶּה, וְיִשְׂמְחוּ הַצַּדִּיקִים הַיְשָׁרִים, כְּאָמְרוֹ (תהלים קז, מב-מג): יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ, מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'. וּבָזֶה יֵיטִיבוּ מַצְפּוּנֵי בְּנֵי אָדָם וְתִזַּךְ תְּפִלָּתָם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה עִמָּם בְּלִבָּם, גּוֹעֵר בָּם עַל הַתָּעוּת* וּמֵעִיר אוֹתָם עַל הַנְּכוֹנָה, וְכַאֲשֶׁר אָמַר הֶחָסִיד (תהלים קיט, יא): בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ. וְתִתְקַיֵּם אֱמוּנָתָם בְּעִסְקֵיהֶם וְתִמְעַט קִנְאַת קְצָתָם בִּקְצָתָם* עַל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וּבָאוּ כֻּלָּם לִפְנֵי אַנְשֵׁי הַחָכְמָה וְלֹא יִטּוּ אֶל דָּבָר אַחֵר, וְתִהְיֶה לָהֶם תְּשׁוּעָה וְטוֹבָה וְרַחֲמִים, כְּאָמְרוֹ (ישעיה מה, כב): פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד. כָּל זֶה יִהְיֶה עִם הִסְתַּלְּקוּת הַסְּפֵקוֹת וַהֲסָרַת הַשִּׁבּוּשִׁים, וְתִתְפַּשֵּׁט הַיְדִיעָה בָּאֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ כְּהִתְפַּשֵּׁט הַמַּיִם בְּחֶלְקֵי הַיָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (חבקוק ב, יד): כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כָּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם.
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
3 - הקדמה חלק ג'
4 - הקדמה חלק ד'
5 - לימוד שבועי באמונה ה-יא אדר א' תשע"ו
טען עוד
ביאורים
20 רבנו מבקש שכל אחד שמצא איזו שהיא טעות בספר, יתקן אותה ולא יחשוש, וכן אדם שמסתפק איך לפרש איזו שהיא מילה יפרש אותה לפי הפירוש המתאים ביותר, ולא יחשוש מפני שלא הוא כתב את הספר. רבנו מעוניין שהקוראים יתקנו את ספרו מפני שהחכמה חשובה לו, ואם הוא טעה צריך לתקן אותו. באיוב (כ, יג) כתוב שהטיפשים והרשעים חסים על הטיפשות- "יחמול עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חיכו"- ופסוק זה נאמר על הרשעים מפני שבפסוק הקודם נאמר: "אם תמתיק בפיו רעה, יכחידנה תחת לשונו", ואם הרשעים חסים על הטיפשות, שזהו דבר שאין לחוס ולשמור אותו, כ"ש שהחכמים שזהו כישרונם וייחודם, יחוסו על החכמה ולא ירצו שתראה כטפשות, כמו שנאמר במשלי (ז, ד): "אמור לחכמה אחותי את" – החכם מרגיש שהחכמה היא כמו האחות בשבילו, וכמו שאדם חס על בני משפחתו כך החכם חס על החכמה.
21 ממשיך רבנו ומבקש מהקורא שלא ילמד את הספר מתוך דעות קדומות ויחפש היכן יש בספר טעות, אלא יחפש את האמת, כמו שרבנו בעצמו ניסה לעשות כשכתב את הספר. על ידי בקשת האמת יפיק הקורא מהספר הזה את כל הטוב והתועלת שניתן להפיק ממנו, בעזרת ה' החונן לאדם דעת כמו שאמר ישעיהו (מח, יז): "אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך" – ה' אומר לגולים שאם ילכו בדרך התורה הוא יוביל אותם למקום טוב.
22 מכוחו של הספר הזה אם כך ינהגו בו, תתחזק אמונתו של המאמין, וייעלמו ספקותיו של בעל הספקות, ומי שמחזיק באמונתו רק בגלל מסורת אבותיו – יוסיף לאמונתו עיון והבנה, טענותיהם השקריות של הרשעים יסתרו והם ישתתקו ויתאבלו, והצדיקים ישמחו כמו שנאמר: "יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'" (תהלים קז, מב-מג). ואז יטהר ליבם של בני האדם ותפילתם תהיה זכה ותשקף את הרצון שבליבם שינחה אותם להישמר מחטאים וללכת בדרך הנכונה, כמו שאמר דוד המלך (תהלים קיט, יא): "בלבי צפנתי אמרתך, למען לא אחטא לך", ולאחר מכן האדם יתנהג בכל ענייני העולם כיאות: הוא יתנהג ביושר במשא ומתן משום שידע שה' נותן לכל אדם את פרנסתו הקצובה לו, הקנאה בין אדם לחברו תקטן מפני שכל אחד ידע את מקומו, ואנשים ייחסו לחכמה חשיבות גדולה וילכו לחפש את דבר ה', כמו שאמר ישעיה (מה, כב): "פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ, כי אני אל ואין עוד". אחר שהספקות ייעלמו, ידיעת ה' תתפשט בעולם כמו שהמים ממלאים את הים, כמו שנאמר (ישעיה יב, ח): "כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים".
לב הדברים
הענווה היא המידה החשובה ביותר בבירור האמת ובבניית האמונה. 'משה אמת ותורתו אמת' – משה רבֵּנו מסר את התורה בלי התערבות אישית, מתוך ענווה מוחלטת, כפי שמעידה התורה. על כן היא אמת נקייה וזכה מסיגים.
כאשר אדם מתגאה הוא מכניס שיקולים נוספים בראיית המציאות. עיניו מחפשות את הצד האישי שלו במציאות, ולא מצליחות לראות את המציאות כפי שהיא באמת. אדם שאוהב את האמת מסיר את ענייניו האישיים, ומתרכז רק בחיפוש האמת. על כן, אומר לנו רס"ג, לא אכפת לו כלל אם ישנו את ספרו. הדבר היחיד שעומד נגד עיניו זוהי האמת. בה הוא חפץ ואין לו שום עניין אישי בדבר. גם אל הקורא פונה רס"ג ומבקש ממנו להתמלא בענווה ולכוון לִבּוֹ לדברי הספר. להיפתח, להקשיב. בענווה.
לאחר הענווה – תופיע גם האמונה. הקב"ה לא יכול לדור במחיצה אחת עם הגאוותן. לעומתו, העניו זוכה לקרבת ה'. צדדיו האישיים זזים הצידה ומפנים מקום לגודל האלוהי. הלימוד בספרו של רס"ג מתוך ענווה יוביל לגילוי אמונה אדיר. גילוי נפלא זה של האמונה הרי הוא גילוי אלוהי במציאות. כאשר ה' נגלה במציאות, כל המציאות מתיישרת ומאירה. הרשעות מאבדת מכוחה, והטוב גובר. רוח ה' שורה בלב כל אדם וממילא הוא מיטיב דרכיו ומקיים חיי יושר ואמונה בלא פגיעה בזולת. דעת ה' והשגות גבוהות ומרוממות מתפשטות בקרב כל איש ואיש, וחייו מתמלאים ברוממות נישאה.
זהו כוחם של הענווה וחיפוש האמת בלא צדדים אישיים – לחשוף את האמונה בה' בשיא כוחה ולהאיר את העולם באור ה'.
לעילוי נשמת לאון יהודה בן דוד וחנינה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
