בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מהות הצניעות
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ג אייר תשע"ו

כיסוי וגילוי

undefined

בשביל הנשמה

כ"ג אייר תשע"ו
3 דק' קריאה
כיסוי וגילוי
"שמע איזה קטע. בטקס הענקת פרס ישראל קרה דבר מוזר. את הפרס על מפעל חיים בתחום המדע קיבל פרופסור שומל. מקריאים את שמו והבנאדם עולה לבימה עם 'בוקסר' צבעוני וגופיה... המנחה לא ידע אם לצחוק או לבכות... לנאום של הפרופסור אף אחד לא הקשיב, כולם היו עסוקים בלהסתכל על התחתונים הצבעוניים..."
***
אחד הדברים ש עוזרים לנו להסתכל על השני ולהתייחס אליו כאישיות הוא הלבוש . הלבוש הוא לא עיקרה של הצניעות, אך הוא עוזר להביט פנימה ולא לתת למראה החיצוני לבלבל אותי.
הגוף שלנו כל כך עוצמתי וחזק, כך שאם הוא חשוף הוא יכול להסיט לנו את המבט מהאדם העומד מולנו ולעסוק בחיצוניות שלו, בגוף. זו הסיבה לכך שגם כשאני ביני לבין עצמי, לבד בבית, אני לא הולך ערום. ההליכה בעירום תגרום לי להתעסק בגוף יתר על המידה, הוא לא העיקר. ואם כך ביחס לעצמי קל וחומר ביחס לאחרים. הלבוש מכסה את הגוף ועוזר לנו להתייחס לאישיות של האדם העומד מולי ולא לגופו.
למה איננו יכולים להתעלם מהגוף ולהתייחס רק לנשמה? הכל התחיל עוד מימי בראשית. האדם הראשון הסתובב ללא בגדים, גופו הגלוי לא הפריע לו מלגלות את אישיותו. לא גרם לו להסחת הדעת מעבודת ה'.
אך האדם חטא. עיניו כשלו בהסתכלות חיצונית על עץ הדעת וגרמו לו לעבור על צו ה' ולאכול. כשהקב"ה שואל אותו: "אָיֵכָּה"? שפירושו, איפה אתה? איה העצמיות שלך? האדם התבלבל והסתבך. הוא נתן למבט החיצוני והמטעה להשתלט על האישיות שלו, ולכן הוא כבר לא יכול להישאר ערום. מכאן ואילך האדם, ואיתו האנושות כולה, חייבים לכסות את גופם כדי לשמור על הסתכלות נכונה.
לכן מיד לאחר החטא התורה מספרת שהקב"ה עשה לו בגדים: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא). מדרש מעניין מספר שבתורתו של ר' מאיר היה כתוב שה' הלביש אותם כתנות אור . מה פשר ההבדל בין שתי הגרסאות? בהבנה עמוקה אין הבדל. כותנות העור , הלבוש, הן אלו שמאפשרות לאור הפנימי לפרוץ ולהתגלות, לאישיות לבוא לידי ביטוי. ר' מאיר רק ביאר לנו את תפקידו של הלבוש. להאיר את הנשמה ולא לתת לגוף לחסום אותה.
הלבוש שבא לכסות – אינו מצמצם ומוחק את האישיות. בדיוק להפך. הלבוש עוזר לנו להיות נאמן למי שאנחנו.

ביאורים
צניעותו של שאול
"בשכר צניעות שהיה בו בשאול - זכה ויצאת ממנו אסתר"
חז"ל שואלים "ומה צניעות היתה בשאול?" ועונים: "דכתיב: וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל". שאול המלך הוא אחת הדמויות הבולטות בצניעותן. חז"ל מספרים על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא אגודל מימיהם מרוב צניעותם. ולמרות זאת, כשחז"ל שואלים מהי הצניעות של שאול, הם מביאים את שתיקתו. לאחר ששאול נתמנה למלך על ידי שמואל, הוא חוזר לביתו. דודו שאול אותו מה אמר לו הנביא, והוא לא מספר לו ששמואל מינה אותו להיות המלך הראשון על כל ישראל. זוהי צניעות אדירה . למרות שזו בשורה כל כך משמחת, שבאופן טבעי כל אחד רוצה לספר אותה לכולם, שאול נצר אותה בליבו. צניעות פירושה ללכת אחרי האמת בלי לרצות לקבל איזו טובת הנאה. שאול רצה שכשיגיע זמנו למלוך שמואל יודיע זאת לכל העם. בינתיים, אין לו מה להתגאות ולהתרברב על כך. זו צניעות פנימית שממנה נבע גם כל אורח חייו הצנוע.
[במדבר רבה, פרשת במדבר פרשה ד, מגילה יג:]

הלכה
תורה ומידות טובות
אין התורה כחכמות הטבע, שאותן אפשר ללמוד ולהבין ללא הכנות נפשיות מיוחדות, אבל התורה היא דבר אלוקים, ועל כן ללא הכנות מתאימות אי אפשר לקולטה כראוי במוח ובלב. ההכנות הן המידות הטובותאדם שאינו מתוקן במידותיו לא יוכל להבין כראוי את תורת ה'. אחד ההסברים לכך שמכל האומות, דווקא עם ישראל נבחר לקבלת התורה, הוא העובדה המובאת בתלמוד: "שלושה סימנים יש באומה זו, הם: רחמנים ביישנים וגומלי חסדים". המידות הללו הן התשתית לקבלת התורה.
מכל המידות הרעות, אשר כולן מעכבות ופוגעות בלימוד, אין מידה מזיקה כמידת הגאווה. ודברי תורה נמשלו למים, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים", ללמדנו שהיא נותנת חיים לעולם כמים, ולומר לנו, שכשם שהמים נוזלים וזוחלים למקום נמוך, כך התורה אינה נקלטת במוחם של גסי הרוח וגאוותנים. אלא רק מי שהוא ענו וצנוע יכול לקלוט את התורה האלוקית. (מתוך 'פניני הלכה', ליקוטים א')
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il