ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מהות הצניעות
להתבייש ולהתייבש
השיעור היה מרתק. הרב דיבר בהתלהבות על חשיבות ניצול הזמן בחופש. אבל אני לא הייתי רגוע. כבר מתחילת השיעור עמדה לי שאלה על קצה הלשון אבל לא שאלתי. התביישתי. זו שאלה פשוטה. בטח כולם הבינו ורק אני לא הבנתי. "עזוב", אמרתי לעצמי. "אל תשאל. למה לקטוע את מהלך השיעור. רק בגלל איזה שאלה טיפשית שיש לך". השיעור הסתיים.
כשיצאנו להפסקה הרב ניגש אליי ושאל בחביבות. "רונן, האם הבנת את השיעור?".
"כן, היה שיעור יפה מאוד", עניתי מהוסס.
"אני רואה על פניך שיש משהו שלא היה מובן לך. אם יש לך שאלה– שאל".
"עזוב, זו שאלה ילדותית".
"אין דבר כזה", הרב לא הירפה. "אין שאלה לא לגיטימית. שאל".
שאלתי את השאלה. הרב נדהם. "זו שאלה מצוינת! למה לא שאלת במהלך השיעור?"
"התביישתי", עניתי בקול שקט. "חשבתי שכולם יודעים את התשובה".
"זה לא טוב להתבייש. צריך לשאול".
"אבל הרב", הקשיתי, "המשנה אומרת שטוב להיות ביישן, שכתוב 'עז פנים לגיהינום ובוש פנים לגן עדן'. אז למה הרב אומר שזה לא טוב להתבייש?"
הרב חייך. "ישנן שתי סוגים של בושה. יש בושה שלילית שבה האדם מפחד ממה יגידו. זו בושה שמנטרלת אותו מלפעול. האדם יושב בחוסר מעש. לא מתקדם ולא משתנה. על בושה כזו אמרו חז"ל 'לא הביישן למד'. תלמיד שמפחד לשאול שאלות בכיתה כי חושש שהמורה או החבר'ה יצחקו עליו לא לומד שום דבר. הוא דורך במקום. לכן בשיעור צריך לשאול עד שהשיעור מובן.
אבל יש גם בושה חיובית והיא כשאדם מתבייש על מעשה שלילי שעשה. הבושה מעידה שהמעשה הרע לא הפך להיות חלק מאישיותו. שהחטא לא חלק ממנו. שהוא באמת טוב וישר ורק צריך לתקן את עצמו. בושה זו גורמת ללקיחת אחריות, לשינוי ולהתקדמות".
"אם כך", המשכתי לשאול, "מדוע כשהאדם חסר בגדים הוא מתבייש מפני חבריו, והרי הוא לא עשה שום דבר רע?"
"גם בושה זו היא בריאה", המשיך הרב. "היא אינה נובעת בגלל מעשה רע שעשינו אלא נובעת מהבנתנו שהימצאות ללא לבוש גורמת למבט חיצוני ומטעה. בושה זו גורמת לאדם להתלבש כדי להתבונן פנימה. אגב, זה הקשר בין צניעות לבושה הבריאה. צניעות זו הנאמנות לעצמיות, לנקודה הפנימית שבי. הבושה הבריאה עוזרת לי להיות אני".
ביאורים
ואת צנועים חכמה
"בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה"
שלמה המלך מלמד אותנו את מידת הצניעות בניגוד למידת העזות והחוצפה. יש אדם שבא ללמוד בשיעור כאשר המטרה המרכזית שלו היא להראות כמה הוא יודע. בשביל כך הוא עוצר את השיעור מידי פעם ושואל שאלות קנטרניות את הרב, רק כדי להכשילו ולהעלות את קרנו לעיני כולם. אדם כזה נקרא 'זדון'. אדם עם מזימות ומעשים זדוניים ורעים. אך סופו שהרב יוכיח אותו והוא יכשל בלשונו ויתבייש לפני כולם. ועל זה אומר שלמה: בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן.
לעומת זאת, אדם צנוע ששומע שיעור הוא מנסה להבין את דברי הרב. הוא מכיר בעצמו שהוא לא יודע הכל. יש בו ענווה ופתיחות לקבל את דברי התורה ולהשתנות בעקבותיה. הוא שואל את עצמו כל הזמן איך אני יכול להשתנות ולהתקדם לאור מה שאני לומד. לפי זה הוא גם לא מתבייש לשאול כאשר התעורר לו קושי או חוסר הבנה. ולכן הוא שואל שאלות שמחכימות את כולם והוא בעצמו יוצא מהשיעור עם חוכמה גדולה יותר. זאת בגלל שהוא היה צנוע ונאמן לעצמו. ועליו שלמה אומר: וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה.
[משלי יא, ב; מלבי"ם שם]
הלכה
חלוקת הלימוד למקרא, משנה ותלמוד – א
כידוע, התורה כוללת בתוכה תחומים רבים ומגוונים, ושאלה יסודית בהלכות תלמוד תורה היא מה הוא סדר הלימוד הנכון. בתלמוד מובאת הדרכה יסודית בעניין זה, וכך לשונה: "אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא: 'לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד'".
החלק הראשון הוא המקרא, שכולל את כל ספרי התנ"ך; החלק השני נקרא 'משנה', ובו נכללות המשניות, הברייתות וההלכות הפסוקות, וכן פירושי חז"ל ודרשותיהם על הפסוקים. כיום עיקר לימוד החלק הנקרא 'משנה' צריך להיעשות בספרי הלכה למעשה; החלק השלישי נקרא תלמוד, והוא כולל את הבנת הטעמים והסברות של ההלכות הפסוקות המבוארות במשנה ובספרי ההלכה, כפי שהם מבוארים בתלמוד ובספרי הראשונים והאחרונים. (מתוך 'פניני הלכה', ליקוטים א')
פתגם
"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו", מה ראה? ראה שאין פתחי אוהליהם מכוונים זה לזה. אמר: "ראויים אלה שתשרה שכינה ביניהם". (בבא בתרא ס.)
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
