- מדורים
- קרוב אליך
לֶךְ־לְךָ מאזור הנוחות!
מהי 'מיומנות העל' של האדם, מהו הכישרון הכי חשוב שהוא צריך לפתח כדי לחיות ולהפיק מן החיים את המיטב? תשובתי לשאלה זו היא חד משמעית: היכולת וההסכמה לבצע שינוי.
לכאורה אין כאן כל חידוש. כל אדם קם בבוקר מתוך רצון לעשות משהו, להזיז משהו בעולם שלנו, לא להפטיר כאשתקד, לקדם את עצמו לנקודה טובה יותר, להרוויח יותר, להכיר יותר אנשים, להספיק יותר. הרצון לשינוי הוא הבסיס והמובן מאליו של כולנו. אז מה התגלית הגדולה?
אז זהו, זה לא מובן מאליו. המציאות מראה את הדבר ההפוך. אמנם יש לכולנו רצון להתקדם אך מתברר שאנחנו לא כל־כך מסכימים לעשות את השינויים הדרושים כדי להתקדם. למעשה, עם כל הרצון – אנו סרבנים גדולים של שינוי. המין האנושי הוא למעשה חיה של הרגלים. את כל מה שמוכר לנו אנחנו עושים שוב ושוב, ואילו דבר חדש או שונה ממה שאנו מכירים אנו דוחים או מעבירים לשבוע הבא. מוכר לכם?
נשאלת השאלה - למה? מדוע עם כל הרצון הטוב אנו ממאנים לשנות הרגלים? מסתבר שיש בנו מנגנונים חזקים ועצומים שכל תפקידם הוא שימור הקיים. המנגנונים הללו פוחדים סוג של פחד קמאי שמא החדש יביא בכנפיו גם גורמים שיערערו את היסודות היציבים שמרכיבים את שגרת חיינו ואז לא נשרוד (יש הטוענים שזו ירושה מן האדם בתקופת בראשית, שנאלץ להתמודד תדיר עם גורמי הפתעה מסוכנים, כל בוקר וערב. לא נחמד להיות מופתע אם מדובר באורח חדש במערה כדוגמת דוב או ממוטה).
בסופו של דבר רובנו מבצעים בחיים מין ריקוד מוזר: רגל אחת מושכת צעד קדימה לעבר שינוי ומיד אותה הרגל מבצעת שני צעדים אחורה ומתבצרת מאחורי קו הביצורים, גם אם הוא הווה המלא בבטלה או במעשים שעושים לנו רע על הנשמה. בסופו של יום אנו שבים ומתבצרים באזור המוכר, החם והדביק הזה שמכונה "אזור הנוחות".
הפתרון מתחיל בהצבת המודעות: תפקידנו בחיים הוא פיתוח היכולת לשנות. כל מושג התשובה מיוסד על תנועה זו. אם לא נתקדם ונפתח משהו חדש לעולם, ורק נסמוך על מה שקבלנו ומוכר לנו – לשם מה נוצרנו? נשנן זאת ונבין שכל שינוי – הוא כבר גאולה בזעיר אנפין. יצאת קצת מאזור הנוחות? כבר בעובדה זו מלאת את צו החיים הבסיסי. הדבר הראשון שנצטווה אבינו אברהם הוא העניין הזה של יציאה מן המוכר. "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". מעלת האדם היא היותו "מהלך", בלשון קדמונינו, בשל יכולותיו לשנות ולהתקדם.
לפני כל דבר אחר, תפקידו הראשון של מאמן הוא הטמעת הרצון והיכולת לשינוי אצל המתאמן. זהו המפתח לכל השאר. העיקר - איך אומר הרס"ר באפליקציית ה־?waze "קדימה צעד".
אז מה עושים תכל'ס?
תרגיל "חמש דקות ביום": בחרו הרגל שהייתם שמחים להיפטר ממנו. בחרו משהו קטן ממנו, שגם חמש דקות ביום יזיזו בו משהו. החליטו ובצעו את הדבר הקטן הזה.
דוגמה מתחום התזונה: לפני שתיית קולה, התחל לשתות באופן קבוע שתי כוסות מים. ביצעת? רמת הסוכר שלך תפחת בהדרגה, ואתה יצאת מתוק וצדיק.
לכאורה אין כאן כל חידוש. כל אדם קם בבוקר מתוך רצון לעשות משהו, להזיז משהו בעולם שלנו, לא להפטיר כאשתקד, לקדם את עצמו לנקודה טובה יותר, להרוויח יותר, להכיר יותר אנשים, להספיק יותר. הרצון לשינוי הוא הבסיס והמובן מאליו של כולנו. אז מה התגלית הגדולה?
אז זהו, זה לא מובן מאליו. המציאות מראה את הדבר ההפוך. אמנם יש לכולנו רצון להתקדם אך מתברר שאנחנו לא כל־כך מסכימים לעשות את השינויים הדרושים כדי להתקדם. למעשה, עם כל הרצון – אנו סרבנים גדולים של שינוי. המין האנושי הוא למעשה חיה של הרגלים. את כל מה שמוכר לנו אנחנו עושים שוב ושוב, ואילו דבר חדש או שונה ממה שאנו מכירים אנו דוחים או מעבירים לשבוע הבא. מוכר לכם?
נשאלת השאלה - למה? מדוע עם כל הרצון הטוב אנו ממאנים לשנות הרגלים? מסתבר שיש בנו מנגנונים חזקים ועצומים שכל תפקידם הוא שימור הקיים. המנגנונים הללו פוחדים סוג של פחד קמאי שמא החדש יביא בכנפיו גם גורמים שיערערו את היסודות היציבים שמרכיבים את שגרת חיינו ואז לא נשרוד (יש הטוענים שזו ירושה מן האדם בתקופת בראשית, שנאלץ להתמודד תדיר עם גורמי הפתעה מסוכנים, כל בוקר וערב. לא נחמד להיות מופתע אם מדובר באורח חדש במערה כדוגמת דוב או ממוטה).
בסופו של דבר רובנו מבצעים בחיים מין ריקוד מוזר: רגל אחת מושכת צעד קדימה לעבר שינוי ומיד אותה הרגל מבצעת שני צעדים אחורה ומתבצרת מאחורי קו הביצורים, גם אם הוא הווה המלא בבטלה או במעשים שעושים לנו רע על הנשמה. בסופו של יום אנו שבים ומתבצרים באזור המוכר, החם והדביק הזה שמכונה "אזור הנוחות".
הפתרון מתחיל בהצבת המודעות: תפקידנו בחיים הוא פיתוח היכולת לשנות. כל מושג התשובה מיוסד על תנועה זו. אם לא נתקדם ונפתח משהו חדש לעולם, ורק נסמוך על מה שקבלנו ומוכר לנו – לשם מה נוצרנו? נשנן זאת ונבין שכל שינוי – הוא כבר גאולה בזעיר אנפין. יצאת קצת מאזור הנוחות? כבר בעובדה זו מלאת את צו החיים הבסיסי. הדבר הראשון שנצטווה אבינו אברהם הוא העניין הזה של יציאה מן המוכר. "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". מעלת האדם היא היותו "מהלך", בלשון קדמונינו, בשל יכולותיו לשנות ולהתקדם.
לפני כל דבר אחר, תפקידו הראשון של מאמן הוא הטמעת הרצון והיכולת לשינוי אצל המתאמן. זהו המפתח לכל השאר. העיקר - איך אומר הרס"ר באפליקציית ה־?waze "קדימה צעד".
אז מה עושים תכל'ס?
תרגיל "חמש דקות ביום": בחרו הרגל שהייתם שמחים להיפטר ממנו. בחרו משהו קטן ממנו, שגם חמש דקות ביום יזיזו בו משהו. החליטו ובצעו את הדבר הקטן הזה.
דוגמה מתחום התזונה: לפני שתיית קולה, התחל לשתות באופן קבוע שתי כוסות מים. ביצעת? רמת הסוכר שלך תפחת בהדרגה, ואתה יצאת מתוק וצדיק.

קרוב אליך (539)
הרב יהושע שפירא
229 - למה? מה קרה?
230 - לֶךְ־לְךָ מאזור הנוחות!
231 - ...ואיך הזוגיות?
טען עוד

קרוב אליך פרשת מקץ תשפ"ג
גליון מספר 447
רבנים שונים | כסלו תשפ"ג

קרוב אליך אחרי מות קדושים תשפ"ג
גליון מספר 463
רבנים שונים | ו איר תשפ"ג

"אשה כשרה עושה רצון בעלה"
גליון מס 94
הרב יהושע שפירא | תשע"ו

קרוב אליך פרשת בא תשפ"ג
גליון 452
רבנים שונים | שבט תשפ"ג
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
איך ללמוד אמונה?
טעינה למחשבה
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
האם מותר לפנות למקובלים?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
דיני פרשת זכור
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר

ברכות השחר - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח

ברכות השחר - ספרד
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז

הלכות ייחוד
הרב יוני לביא | אלול תשס"ח
התחדשות והתעלות החומר בחג השבועות
הרב נתנאל איל | ג' סיון תשפ"ג
