ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה סִתְרֵי הַחָכְמָה, מַה שֶּׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִים דַּוְקָא בְּמִצְרַיִם וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר, וְזֶה כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ, כִּי הַמִּצְרִים הֵם דְּבוּקִים בִּזְנוּת, וְיָדוּעַ כִּי הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הַזְּנוּת הוּא הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הַחֹמֶר וּמַעֲשֵׂה בְהֵמָה. וּלְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה בְּמִנְחַת סוֹטָה שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנָהּ שְׂעוֹרִין (במדבר ה, טו), לְפִי שֶׁהִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה לְכָךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה, כִּי עִנְיַן הַזְּנוּת הוּא מִתַּאֲוַת הַגּוּף. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם נִבְדָּלִים וּקְדוֹשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת, זֶהוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַצּוּרָה, שֶׁהִיא קְדוֹשָׁה 1 וְנִבְדֶּלֶת מִן עִנְיַן הַחֹמֶר. וּבִשְׁבִיל זֶה קָרָא יְחֶזְקֵאל אֶת מִצְרַיִם חֲמוֹרִים (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, לְהוֹדִיעַ כִּי עִנְיַן מִצְרַיִם חֳמָרִים, וְכָל פְּעֻלָּתָם נִמְשָׁךְ אַחַר זֶה. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה פָּרָשַׁת וַיְחִי (פרשה צו, ה): אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, 2 שֶׁלֹּא יִפָּדוּ בִּי הַמִּצְרִים שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְשֶׂה וַאֲנִי נִמְשַׁלְתִּי בְּשֶׂה, שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל (ירמיהו נ, יז), בְּמִצְרַיִם כְּתִיב: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, וּכְתִיב (שמות לד, כ): וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, עַד כָּאן. וּבִשְׁמוֹת רַבָּה בְּפָרָשַׁת בֹּא (פרשה יח, י): הַרְבֵּה נִסִּים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, הָרַג בְּכוֹרֵי בְהֵמָה, שֶׁהֵם מְשׁוּלִים לִבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, עַד כָּאן. וְהִנֵּה תִּמְצָא כִּי מִצְרַיִם דּוֹמִים וְנִמְשָׁלִים לְעִנְיַן הַחֹמֶר, וְיִשְׂרָאֵל הֵם נִמְשָׁלִים לְעִנְיַן הַצּוּרָה, וּלְכָךְ הַמִּצְרִים נִמְשָׁכִים אַחַר הָרָאוּי לָהֶם, וְיִשְׂרָאֵל אַחַר מַה שֶּׁרָאוּי לָהֶם מִצַּד עַצְמָם, שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּמֻבְדָּלִים בְּעַצְמָם מִכָּל עֲרָיוֹת.
כל זמן שצורת ישראל אינה שלמה כאילו אינם קיימים
וְכַאֲשֶׁר תָּבִין זֶה הֵיטֵב, יֵשׁ לְךָ לְהָבִין כִּי הַחֹמֶר מְצִיאוּת פָּחוּת, כִּי הוּא דָּבָר חָסֵר בְּמַה שֶּׁהוּא חָסֵר הַצּוּרָה שֶׁעַל יָדָהּ 3 הַמְּצִיאוּת בְּפֹעַל, כִּי הַחֹמֶר נֶחְשָׁב בְּכֹחַ, וְכָל כֹּחַ בִּשְׁבִיל שֶׁאֵינוֹ בְּפֹעַל הוּא חָסֵר. וְהַצּוּרָה הִיא הֵפֶךְ זֶה, שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת וְאֵין חִסָּרוֹן בָּהּ כְּלָל. וְיִשְׂרָאֵל בַּעֲבוּר שֶׁעֶצֶם שֶׁלָּהֶם בְּמַדְרֵגַת צוּרָה נִבְדֶּלֶת שְׁלֵמָה, לְכָךְ אִם אֵין לְיִשְׂרָאֵל עִנְיָן הָרָאוּי לְצוּרָה כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם מְצִיאוּת כְּלָל, כִּי זֶהוּ עִנְיַן הַצּוּרָה הַנִּבְדֶּלֶת אֲשֶׁר אֵין בָּהּ חִסָּרוֹן וְהִיא שְׁלֵמָה, וְאִם יֵשׁ בָּהּ חִסָּרוֹן כְּאִלּוּ אֵין כָּאן צוּרָה נִבְדֶּלֶת. וּלְכָךְ כַּאֲשֶׁר לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּתָם כַּאֲשֶׁר הָיוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ בִּשְׁלֵמוּתָם עַד שֶׁהָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, שֶׁזֶּהוּ שְׁלֵמוּת יִשְׂרָאֵל, הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם מְצִיאוּת כְּלָל. כִּי עִנְיַן הַצּוּרָה שֶׁהִיא שְׁלֵמָה, וְאִם אֵינָהּ שְׁלֵמָה אֵין לָהּ עִנְיַן הַצּוּרָה, וּלְכָךְ הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים תַּחַת יַד מִצְרַיִם, וּבָזֶה הָיוּ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם כְּלָל מְצִיאוּת. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁמְּצִיאוּתוֹ יוֹתֵר פָּחוּת כְּמוֹ הַחֹמֶר. וּבְמַה שֶּׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִים לְאֻמָּה כְּמוֹ זֹאת, שֶׁאֵין מְצִיאוּת יוֹתֵר פָּחוּת כְּמוֹ הֵם, הֲרֵי כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם מְצִיאוּת כְּלָל. וְדָבָר זֶה מִטַּעַם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה, בַּעֲבוּר שֶׁעֶצֶם יִשְׂרָאֵל צוּרָה נִבְדֶּלֶת שֶׁהִיא שְׁלֵמָה, וּבַעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלֵמִים אֵין לָהֶם מְצִיאוּת, וּלְכָךְ נִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּמִצְרַיִם דַּוְקָא.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
13 - פרק ד' חלק א'
14 - פרק ד' חלק ב'
15 - פרק י"ח חלק א'
טען עוד
לאחר שהבנו את ההבדל המהותי שבין ישראל למצרים, עלינו להבין שהחומר מציאות שפלה מפני שהוא מציאות חסרה, לפי ששלמותו תלויה בצורה המשלימה אותו. 3 כלומר, לחומר הגולמי יש אפשרות לקבל צורות שונות, וכאשר הוא מקבל צורה הוא יוצא אל הפועל, הרי שהצורה נותנת לחומר את המציאות בפועל וכל זמן שאין לו צורה הוא מציאות בכח ולא בפועל, וכל מה שבכח ולא יצא אל הפועל חסר. הצורה הרוחנית היא ההפך מהחומר, שלמות שאין בה חסרון, ולכן כאשר יש חסרון בצורה, כאילו אין היא קיימת כלל. עם ישראל הוא בחינת הצורה הרוחנית, לכן כאשר יש חסרון בצורתם הם נחשבים כאינם במציאות. לכן כשהיו במצרים, קודם שהיו בשלמותם, כלומר, לפני שהיו שש מאות אלף נפש, שזו צורתם השלמה, נחשבו כאילו אינם קיימים במציאות. לכן היו ישראל משועבדים תחת המצרים שמהותם חומרית, ובזה מציאותם בטלה, כי המציאות השפלה ביותר היא המציאות החומרית. על כן כדי לבטל את ישראל חסרי הצורה הרוחנית השלמה היו צריכים להשתעבד דוקא תחת יד מצרים.
ביאורים
המהר"ל מבאר שנקודת היסוד של ישראל היא הקדושה וההתרחקות מזנות. לעומתם, מצרים שקועים בזימה וזנות. המהר"ל מבאר שפער זה איננו רק פער של הופכיות, אלא שתכונות אלו נובעות מתכונה שורשית יותר. הנביא יחזקאל [כג, כ] ממשיל את מצרים לחמורים: "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם". כלומר, תכונת הזנות נובעת מהטבע החומרי והבהמי. כנגדם ישראל, שמתרחקים ריחוק גמור מכך, משולים לצורה, כלומר לתוכן הרוחני אשר קובע את המשמעות של החומר. כמו שצורת המשולש קובעת את מיוחדותו כמשולש, וכן בעולם הצומח – תכונת הצמיחה מגדירה אותו כצומח ולא כדומם למרות שהצמיחה עצמה איננה נראית בכל רגע, כך בעולם האנושי – הרוחניות של האדם ותכונותיו הנפשיות הם הצורה, ואילו כוחות הגוף הם החומר אשר מושפע מהתכונות האלה.
המהר"ל מסביר שעם שעניינו הוא הצורה – כלומר, לתת את המשמעות הרוחנית – עניינו להופיע את השלמות האלוהית בעולם החומר. כאשר עם כזה איננו מסוגל לעשות כן, הוא בטל מעצמו. נראה שכאן המהר"ל מסביר בדרך נוספת מדוע ישראל השתעבדו דווקא למצרים: כשישראל היו במצב שהם עדיין לא עם, כשעדין לא הגיעו לשישים ריבוא שזוהי שלמותם, מציאותם לא יכולה הייתה להופיע כלל. מצב כזה הוא בעצם מצב של חוסר קיום, וממילא מקום ישיבתם המתאים הוא במצרים – מקום שהוא חומרי לחלוטין ואין קיום לצורה כלל. הסבר זה מתקשר לדברי המהר"ל בהמשך הפרק – כאשר ישראל יורדים, הם יורדים למקום הנמוך ביותר. כאשר עם ישראל חסר צורה רוחנית, כאשר הוא אינו נוהג כעם אלוהי שנועד להוביל את העולם לייעודו הרוחני – הוא לא נעשה עם רגיל אלא הוא מתבטל לחלוטין. עובדה זאת עוזרת לנו להבין מעט יותר את הסיבה לצרות ולייסורים שחווה עם ישראל במהלך הגלויות, והיא אף נותנת תקווה – כיוון שדווקא מצבים איומים אלה מגלים שמהותנו הפנימית היא נעלה ומרוממת.
הרחבות
שלמות ישראל בשישים ריבוא (שש מאות אלף)
שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ בִּשְׁלֵמוּתָם עַד שֶׁהָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, שֶׁזֶּהוּ שְׁלֵמוּת יִשְׂרָאֵל. המהר"ל מסביר כאן שצריך שש מאות אלף פרטים מישראל על מנת שתחול בהם נשמת ישראל הלאומית.
לעניין זה של שישים ריבוא מישראל יש משמעות הלכתית, שהרואה שישים ריבוא מישראל מברך ברכה מיוחדת. הגמרא במסכת ברכות אומרת: "ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי (=חיל גדול, רש"י) ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה... תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא" [נח.].
משמעות הברכה על פי רש"י שם היא שה' יודע מה שבלבו של כל אחד מהם, אף-על-פי שלכל אחד דעת מיוחדת משלו.
אמנם הרב קוק מסביר שחכמת חכם הרזים היא שהוא מאחד את כל פרטי הדעות השונות זו מזו לאומה אחת . "הכללות הלאומית, שמתאחדים על ידה כל פרטי האוכלסא באחדות נפלאה, בחכמת חכם הרזים יתברך" [עולת ראיה שפז-שפח].
בהלכה זו נחלקו הרמב"ם והטור. הרמב"ם כותב שמברך רק על שישים ריבוא "בארץ ישראל" [הלכות ברכות י, יא] ואילו הטור , והשולחן ערוך בעקבותיו, לא הזכירו שזה דווקא בארץ ישראל [אורח חיים רכד, ה]. אך הרב צבי יהודה קוק [עולת ראיה שפז] פסק שמברכים דווקא בארץ ישראל, על פי דברי עולא בגמרא [שם]: "נקטינן – אין אוכלוסא בבבל" – ופירש הרב קוק שישראל נקראים אומה דווקא בארץ ישראל, ועל כן אפילו אם רואה שישים ריבוא בחו"ל אינו מברך: "הארץ ארץ הקדושה, רק היא שבעזרתה... נתראה בתור עם, שהוא המובן של אוכלוסא " [עולת ראיה שם].
לעילוי נשמת מרן הגאון הרב מרדכי אליהו בן מזל זצוק"ל
לעילוי נשמת שאשא שרה בת ר' נתן נטע ורבקה ע"ה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אנחנו קודש למענך
חידוש כוחות העולם
מה המשמעות הנחת תפילין?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
