ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
נושא הפרק: המצה לחם עוני
פתיחת הסדר בהא לחמא עניא, כדי שיאמר את כל ההגדה על לחם עוני
הָא לַחְמָא וכו', 1 הָכִי גָּרְסִינַן, וְלֹא: כְּהָא לַחְמָא, דְּהָא קְרָא כְּתִיב (שמות טז, לב): לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם וגו'. מַאֲמָר זֶה סִדְּרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיֹּאמַר כְּדֵי לְפַרְסֵם עִנְיַן הַלֶּחֶם הַזֶּה, וְשֶׁהוּא לֶחֶם עֹנִי שֶׁאָכְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁקָּבְעוּ לְסַדֵּר הַגָּדָה עַל הַלֶּחֶם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (פסחים קטו, ב): לֶחֶם עֹנִי (דברים טז, ג), שֶׁעוֹנִין עָלָיו דְּבָרִים, לְפִיכָךְ מַתְחִיל בַּלֶּחֶם וְקוֹרֵא קְרוּאָיו אֶל הַלֶּחֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֹּאמַר אַחַר כָּךְ הוּא עַל הַלֶּחֶם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ. וְאִם הָיָה מַתְחִיל: מַה נִּשְׁתַּנָּה, לֹא נִרְאֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר דְּבָרִים אֵלּוּ עַל הַלֶּחֶם. וּכְשֶׁאָמַר: הָא לַחְמָא וְקוֹרֵא אֶת קְרוּאָיו אֶל הַלֶּחֶם, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל: מַה נִּשְׁתַּנָּה, אָז נִרְאֶה שֶׁהוּא עוֹנֶה עַל הַלֶּחֶם הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וּלְפִי שֶׁאֵין זֶה 2 רַק דִּבְרֵי בַּעַל הַבַּיִת שֶׁקּוֹרֵא אֶת הַכֹּל אֶל הַלֶּחֶם, כְּדֵי לְסַפֵּר עָלָיו הַגָּדָה, הוּא בְּלָשׁוֹן שֶׁדֶּרֶךְ לְדַבֵּר אֶל בְּנֵי בֵיתוֹ בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי.
דעת קצת מפרשים למה נקראת המצה לחם עוני
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
28 - גבורות השם פרק מ"ג חלק ד'
29 - גבורות השם פרק נ"א חלק א'
30 - גבורות השם פרק נ"א חלק ב'
טען עוד
דחיית ההסבר שהמצה מאכל עניים
וְהֵם דְּבָרִים שֶׁיַּכְחִישׁ הַכָּתוּב וְהָאֱמֶת, כִּי לֹא נִמְצָא בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא בַּכָּתוּב וְלֹא בַּמִּשְׁנָה וְלֹא בַּתַּלְמוּד שֶׁהַמִּצְרִים הָיוּ מַאֲכִילִים אֶת יִשְׂרָאֵל מַצָּה. וְאַדְּרַבָּה, בְּסִפְרֵי אָמְרוּ בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ (במדבר פסקה פז): זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם וגו' (במדבר יא, ה), יֵשׁ בָּעִנְיָן שֶׁהַמִּצְרִים הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם דָּגִים חִנָּם, וַהֲלֹא כְּתִיב: לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם (שמות ה, יח), אִם תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם חִנָּם דָּגִים הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם חִנָּם? אֶלָּא חִנָּם מִן הַמִּצְווֹת. וְעוֹד, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (דברים טז, ג): לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מִמִּצְרַיִם. וְאִם לֶחֶם עֹנִי נִקְרָא עַל שֵׁם שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ הֶעָנִי, לָמָה אָמְרָה הַתּוֹרָה: תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ לַעֲנִיִּים, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ, וְלָמָּה קָרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם עֹנִי, דְּאֵין עִנְיַן עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת הַגְּאֻלָּה?
המצה לחם עוני כי יש בה רק עצמותה כעני
אָמְנָם פֵּרוּשׁ הַדָּבָר כִּי הַמַּצָּה נִקְרָא לֶחֶם עֹנִי הֶפֶךְ מַצָּה עֲשִׁירָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ בָּהּ שֶׁמֶן וּדְבַשׁ נִקְרֵאת עֲשִׁירָה, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה מַעֲשִׁיר הַלֶּחֶם. וְזֶה כִּי הֶעָנִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא עַצְמוֹ וְאֵין לוֹ מָמוֹן רַק עַצְמוֹ וְגוּפוֹ, וְהַמַּצָּה גַּם כֵּן כַּאֲשֶׁר אֵין בָּהּ רַק עֶצֶם הָעִסָּה, שֶׁעַצְמוּת הָעִסָּה הוּא הַמַּיִם וְהַקֶּמַח וְזֶהוּ עַצְמוּת עִסָּה, וּבָזֶה הָוֵי לֶחֶם עֹנִי. וְאִם יֵשׁ בּוֹ שְׂאוֹר אוֹ חָמֵץ, טַעַם הַשְּׂאוֹר וְהֶחָמֵץ הוּא נוֹסָף עַל עֶצֶם הָעִסָּה, וְזֶה הוּא יוֹתֵר עָשִׁיר מִן מַצָּה עֲשִׁירָה, כִּי מַצָּה עֲשִׁירָה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַשְׁקֶה זֶה עֲשִׁירוּת שֶׁלָּהּ, וְאָמְנָם עִסָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂאוֹר אוֹ חָמֵץ יָצְאָה יוֹתֵר מֵעִנְיַן מַצָּה שֶׁיֵּשׁ בְּגוּף הָעִסָּה חָמֵץ, וּלְכָךְ הַמַּצָּה הִיא לֶחֶם עֹנִי.
____________________________
בפתיחת ההגדה אומרים: הא לחמא עניא וכו'. זו 1 הגרסה הנכונה, ולא: כהא לחמא עניא, שהרי נאמר: למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם וכו'. סדרו חכמים את אמירת הא לחמא עניא כדי לפרסם את הלחם שאכלו אבותינו במצרים, שהוא לחם עוני, וקבעו לסדר את ההגדה ולאמרה על הלחם הזה, כמו שדרשו חכמים: לחם עוני – לחם שעונים עליו דברים. לכן מתחילים את ההגדה בדיבור על הלחם, וקורא את הקרואים לסדר לבוא, כדי שיראו שכל מה שיאמר אחר כך נאמר על הלחם שבו התחיל את ההגדה. אם היתה ההגדה מתחילה במה נשתנה, לא היה נראה שההגדה נאמרת על הלחם, אבל כשקורא לקרואים אל הלחם ואחר כך אומר: מה נשתנה, נראה שהכל נאמר על הלחם. ומפני שאין קריאה זו 2 אלא קריאתו של בעל הבית לבני ביתו, לכן נאמר דבר זה בארמית, שהיא היתה הלשון שדרך בני אדם לדבר בה אל בני הבית.
יש לשאול: למה נקראת המצה: לחם עוני, הרי יתכן שהיא תהיה מצה נאה כמצתו של שלמה המלך? וראיתי לכמה מפרשים שהיא נקראת כך מפני שהיא נמוכה ביחס לפת חמץ שהיא גבוהה, כי כשעיסה מחמיצה היא נעשית גבוהה, ואילו המצה נמוכה כמו העני. טעם נוסף שנקראת המצה לחם עוני: כי היא מתעכלת 3 בקיבה לאט, ולכן עניים אוכלים אותה שלא יצטרכו להרבה מזון. ומה שאומרים שאכלו אבותינו בארץ מצרים, פירושו: שהמצרים היו מאכילים אותם בלחם זה כדי שישהה הרבה זמן במעיהם ולא יתעכל, וזו הדרך להאכיל עבדים. עד כאן דבריהם.
דברים אלו מוכחשים מהכתוב ומהאמת, כי לא מצאנו בשום מקום בתורה שהמצרים היו מאכילים את ישראל מצות, אדרבא, אמרו בספרי על הפסוק: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, האם המצרים נתנו להם דגים חינם, הרי תבן לעשות לבנים לא נתנו להם חינם, כיצד דגים נתנו להם חינם?! אלא חינם מהמצוות. אם כן ברור שלא נתנו המצרים לישראל לאכול מצות. ועוד, נאמר בתורה שלא לאכול על קורבן הפסח חמץ: שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, אם המצה נקראת לחם עוני כי אותה אוכלים עניים, למה נימקה התורה לאכול את המצה כי בחפזון יצאת ממצרים, ולמה נקראת המצה לחם עוני אם המטרה לציין את הגאולה, הרי אין מקום לעניות בעשירות הגאולה?
אלא הסיבה לכך שהמצה נקראת לחם עוני, כי היא ההפך ממצה עשירה, שהיא מצה שיש בה שמן או דבש המעשירים את הלחם. ביאור הדבר: לעני אין אלא את עצמו, כי אין לו ממון אלא רק את גופו. לכן המצה שאין בה אלא מים וקמח, שזה עצם העיסה, נקראת: לחם עוני. שאור או מחמצת הם דבר הנוסף על עצם העיסה, וכאשר יש בה דברים אלה היא העיסה יותר עשירה ממצה עשירה, כי במצה עשירה העושר הוא מהמשקה הנוסף שיש בה, ואילו עיסה שיש בה שאור או מחמצת יוצאת לגמרי מגדר מצה. לכן המצה היא לחם עוני.
הקדמה
המצה, שאותה אנו אוכלים בחג הפסח, טומנת בחובה עומק גדול מאוד. אף שבעבר, כשבית המקדש עמד על תִלו, הקרבנות הם שתפסו את המקום המרכזי, בכל זאת שמו של החג בתורה הוא 'חג המצות'.
המצה היא המאכל היחיד שנותר לנו בזמן הזה, שיש באכילתו מצווה דאורייתא. היא מלווה את עם ישראל כבר מימי אברהם אבינו, שלימד את לוט לאכול מצה בפסח ("וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" [בראשית יט ג]), והיא הלחם שעם ישראל מצווים לאכול לפני מכת בכורות, יחד עם קרבן הפסח. לא במקרה, היא גם הלחם שמאוחר יותר הם נאלצים להכין, בעת היחפזם לצאת ממצרים.
האיסור על החמץ גם הוא ייחודי. בשונה מהאיסורים האחרים, החמץ אסור בתכלית האיסור רק בזמן מסוים, ובשאר ימות השנה הוא ראוי ומשובח. בדברי הגמרא החמץ מסמל את היצר הרע. אם-כן, מדוע הוא אינו נאסר בכל השנה? כנראה יש בו משהו שלילי דווקא בתחילת הדרך, בזמן לידת העם, וכן בכל שנה בתקופה שבה אנו חוגגים לידה זו ועסוקים בביסוס כוח החירות מחדש. בהלכה מצאנו חומרה לא שגרתית ביחס לאיסור החמץ, חומרה שנובעת בין היתר מייחודיות זו – כיוון שבכל השנה הוא מותר, הרי שהסכנה להיכשל בו גדולה יותר.
בפרק זה המהר"ל מעמיק במהות המצה ובאיסור החמץ. מהו סודה של המצה? מהו האור הגדול הטמון בה?
ביאורים
יש כאלו שמתחילת הסעודה מצפים למנה העיקרית. אחרים אוהבים רק את המנה האחרונה. עם זאת, מה שנותן לסעודה את הקביעות, שתיחשב כסעודה, הוא הלחם. לכן ההגדה מתחילה עם התייחסות אל הלחם המיוחד של פסח, לחם העוני, לומר: כל הסעודה שלפנינו, עם המאכלים המיוחדים, אינם סתמיים, וכל הסיפורים והדיבורים שעוד יעלו סביב ההגדה אינם מנותקים מהאוכל. יש קשר מהותי בין השניים. הסעודה נועדה עבור ההגדה, וההגדה מיוסדת על הסעודה. ההגדה אינה במתכונת של שיעור או הרצאה עיונית. הלחם מקיים את האדם, וכך המסורת שלנו – העוברת בהגדה – מקיימת אותנו.
אמנם, אף שדורשים את הביטוי 'לחם עוני' כ'לחם שעונים עליו', עיקר משמעותו הוא לחם עניות. ביטוי זה דורש הבנה, שהרי לעומת המרור, שבא לזכר העבדות, המצה היא חלק מסמלי הגאולה. "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מִמִּצְרַיִם" [דברים טז, ג]. אין לנו שום עדויות לאכילת מצה אצל עם ישראל בתקופת עבדותם. את המצה אנו פוגשים לראשונה דווקא מליל מכת בכורות ואילך, רק מראשית הגאולה.
לעילוי נשמת אליעזר בן וידה ז"ל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
בריאת העולם של פסח
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
איך ללמוד אמונה?
תהיו חמים!
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
