ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים שיחות לשלשת השבועות

למה צריך בית מקדש

למה לי בית מקדש עכשיו?

מוקדש לעלוי נשמת
שמואל בן ירוחם פישל
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
למה לי בית מקדש עכשיו?
למה מתפללים על בית מקדש?
אנשים רבים מתפללים מדי יום על בניין בית המקדש. הם אומנם מרגישים בלבם את חשיבותו, אבל לא תמיד הלב מגלה למה בית המקדש אכן נצרך. במיוחד כשהערבים כל כך מתעקשים שלא לוותר על המקום הזה, ואומות העולם עוזרות להם נגדנו. למה אי-אפשר להיות יהודי טוב בלי בית מקדש? למה אי-אפשר להתפלל או ללמוד תורה בלעדיו?
לצערנו, ההסבר שאנו יכולים להסביר הוא חלקי. אנחנו יכולים לתאר את ערכו של בית המקדש "אֶחָד מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים ורוֹב רִיבֵּי רבָבוֹת". ואעפ"כ איננו פטורים מלנסות ללמוד כמיטב יכולתנו את דברי חז"ל, כי הלימוד הזה מעורר את הרצון לבניין בית המקדש.

בית המקדש הוא הבית של ה' בעולם הזה
במסכת ברכות (דף ז) כתוב:
"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל? שֶׁנֶּאֱמַר, (שם נו) "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי", "תְּפִלָּתָם" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "תְּפִלָּתִי", מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל. מַאי מַצְלִי? אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיָגוֹלוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין".
התפילה הזאת שאלוקים מתפלל מתרחשת בבית המקדש. ואנחנו מצטרפים אליו בתפילה. כך ממשיכה הגמרא ואומרת:
"תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכַּתְרִיאֵל, יָהּ ה' צְבָאוֹת, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּא, וְאָמַר לִי, יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי. אָמַרְתִּי לוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסְךָ, וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ".
ישמעאל בן אלישע היה כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים ונפגש עם השכינה. ונאמר לו: גם אתה מצטרף לתפילה של הקב"ה בדיוק באותו נוסח של תפילת ה'. וזו באמת המעלה הגדולה של תפילה בבית המקדש. כביכול אחנו מוזמנים לביתו ומתפללים ביחד אתו יתברך.

מלמדים את שלמה שבית המקדש הוא בית ה'
בכדי שעם ישראל יבין שבית המקדש הוא בית ה' ואנחנו רק אורחים, נסגרו השערים בפני שלמה שבנה את בית המקדש. וכך מספרת הגמרא (שבת ל ע"א):
"כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּקֵשׁ לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים, דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָזֶה. אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׁרִים וְאַרְבָּע רְנָנוֹת, וְלֹא נַעֲנָה. פָּתַח וְאָמַר, (שם כּד) 'שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶך הַכָּבוֹד'. רָהַטוּ בַתְרֵיהּ לְמֵבְלְעֶיהּ".
השערים רצו אחרי שלמה בכדי לבלוע אותו, כי הם חשבו שהוא מתכוון על עצמו כשהוא אומר "מלך הכבוד". שלמה המלך היה צריך להבהיר לעיני כל ישראל שבית המקדש לא נבנה לכבודו שלו כמלך אלא לכבוד ה', שהוא מלך הכבוד. ובגמרא:
אָמְרוּ "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?" אָמַר לְהוּ, "ה' עִזוּז וְגִבּוֹר". חָזַר וְאָמַר, "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה' צְבָאוֹת, הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה". וְלֹא נַעֲנָה. כֵּיוָן שֶׁאָמַר, (דה"ב ו) "ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ", מִיָד נַעֲנָה.

בית המקדש – בית אלוקים ושער השמים
האמת היא שקשה לנו להבין שיש בית לה' יתברך, כמו שאומר שלמה המלך. "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מלכים א, ח כז). ההבנה הזאת דורשת מאתנו מאמץ קבוע. כדאי לשים לב שגם יעקב אבינו לא הבין בתחילה שזה בית ה'. למרות שהוא בא למקום זה מחרן. למרות שהוא יודע שזה המקום שהתפללו בו אבותיו. רק אחרי שה' נגלה אליו, אומר יעקב: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". הוא מעיד על עצמו אחר כך שהוא לא ידע שהמקום הזה הוא בית אלוקים. "ואנכי לא ידעתי". הוא לא ידע שהמקום הזה הוא סולם שמחבר שמים וארץ. הוא לא ידע שמי שנמצא במקום הזה יכול להרגיש כי "הנה ה' נצב עליו".
כשיעקב אבינו רואה את הסולם בחלומו, הוא מבין שזה מה שראו אבותיו אברהם ויצחק. אברהם שבשעה שהיה עם יצחק נאמר עליו "וירא את המקום מרחוק". מה הם רואים? שמים וארץ שנושקים זה לזה. " ענן קשור על ההר" (ב"ר נו א). זה בדיוק מה שרואה יעקב (רש"י כח יא).
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח יב).
על כן קורא יעקב למקום הזה "שער השמים". "שער" נקרא רק למקום שיש קירות חוסמים מצדיו והוא הפתח. שער בעל ערך רק למי שיש לו מפתח לדלת, בשער הזה יכול להיכנס אדם ולעלות בסולם שמוצב ארצה עד לשמים. בשער הזה אפשר להיכנס ולעלות. רק מי שיודע לכוון למקום הזה - זוכה ותפילותיו נשמעות. את הסוד שהיה נסתר מיעקב והתגלה לו – מגלה שלמה לכל ישראל בעת חנוכת בית המקדש. שם הוא אומר:
"וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם" (מלכים ח).
רש"י הסביר את המלים "שער השמים" בעיקר כשער לתפילה. "מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה. ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה". כדבריו גם הסביר הרמב"ן: "מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלם - כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער שמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל, שנאמר וזה שער השמים" (כח יז).

בית המקדש - שער התורה
המקום הזה הוא "שער" לשני כיוונים. גם מלאכים שעולים וגם מלאכים שלוחים שיורדים עם שליחות משמים. גם דברים שעולים למעלה מהארץ, כגון תפילה וקרבנות, וגם מלאכים שיורדים, שליחים רוחניים של אלוקים שיורדים ממרום. השפע הרוחני היורד הוא תורה. עליו נאמר "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם". לכן היו הסנהדרין יושבים באחת הלשכות של בבית המקדש, בלשכת הגזית. למה? כי עיקר התורה הוא בירושלים. תורה מאירה וזורחת כל כך, עד שהיא משפיעה על כל העולם כולו להתנהג ביושר ובצדק.

בית המקדש – שורש הנבואה
בית המקדש הוא גם מקור הנבואה. לכן נקרא שמו הר המוריה. הר שיוצאת ממנו הוראה לכל ישראל. "לשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל" (רש"י תענית דף טז ע"א). על הקשר בין ירושלים לנבואה אנו לומדים מדברי עולא שאומר: "כָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו בִּנְבִיאוּת - בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא בֶן נָבִיא; שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם אָבִיו - בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא, וְלֹא בֶן נָבִיא; כָּל שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ מְפֹרָשׁ - בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא מֵאוֹתָהּ הָעִיר; שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם עִירוֹ - בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא מִירוּשָׁלַיִם" (מגילה טו ע"א). זה מה שכתוב בתורה:
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דברים יז).

חורבן בית המקדש – סגירת השערים
סגירת שערי התפילה
בשעה שבית המקדש נחרב, נסגרים השערים. התפילות לא נשמעות יותר. כך אומר רבי אלעזר בגמרא: "מיום שחרב בית המקדש - נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. שנאמר 'ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר'" (ברכות לב ע"ב) . אם יש חומה של ברזל - התפילה לא עוברת. "מיום שנחרב בית המקדש - ננעלו שערי תפלה. שנאמר 'גם כי אזעק ואשוע - שתם תפלתי' (בבא מציעא נט ע"א).
ואם תשאל: איך אנחנו בכל זאת חיים כשהשערים נעולים על-ידי רשעי עולם? על זה נאמר בגמרא שם כי "אף על פי ששערי תפילה ננעלו - שערי דמעות לא ננעלו". מי שמתפלל בדמעות על בניין הבית הזה – יכול לעבור את כל המחסומים שלהם.

ניסיון הגויים לסגור את השערים
על כן נלחמים היום הערבים שלא נכנס למקום המקדש. הם מפחדים שיפתחו השערים הללו. הם יודעים כי אם הם יהיו פתוחים אפילו קצת – הם יאבדו את אחיזתם בארץ ישראל. כן מסביר לנו גם הזוהר הקדוש ואומר, כי לעתיד לבוא יתאמצו הגויים לטמא את ירושלים, לסגור את השערים (מובא במהר"ם חגיז בפרשת מסעי בשם הזוהר): "דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגר מתיא, ועינוי נבעין מיא על אבנא קדישא עילאה על כל עילין בקדושתא דמארין זמינין בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותובי גולמי מסאבין עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך" ע"ש. רבי אלעזר כותב, שעתידים הנכרים באחרית הימים להכניס את מתיהם דווקא למקום הקודש. והכול כדי לעצור את שפע החיים שמגיע לעולם דרך המקום הקדוש הזה.
מעיד המהר"מ חגיז שכך היו הנכרים עושים בזמנו. גם היום לבושתנו ולחרפתנו הם עושים כך. למרות שהמקום הזה הוא בידי מדינת ישראל, אנו נותנים לרשעים הישמעלים לקבור את המתים שלהם במקום המקדש וסביבותיו, וכל מטרתם היא לטמא את מקום הקודש למנוע את ישראל להביא משם ברכה לעולם כולו.

חורבן בית המקדש – סגירת צינור שפע התורה והנבואה
כשבית המקדש נחרב – נסגרו גם שערי התורה וגם שערי הנבואה. כך אומר לנו ירמיהו הנביא במגילת איכה: "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מה". גם התורה אינה אותה תורה וגם נבואה נפסקה כיון שהיא תלויה בירושלים ובית המקדש.

בית המקדש – שפע חיים
בית המקדש – מקום יצירת החיים
בגלל שבית המקדש הוא הבית שה' נמצא בו, הוא גם בית החיים של העולם. בית המקדש הוא המקום שממנו העניק הקב"ה חיים לעולם. שם הקב"ה נפח נשמת חיים באדם הראשון "ויהי האדם לנפש חיה". מהחיים שקיבל אדם הראשון ניתנו חיים לבניו, ומהם חיים לבניהם ולבני בניהם עד אלינו.
"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" – שתי יצירות. "צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות שבכל מקום שימות שם, תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר: נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ) "מזבח אדמה תעשה לי" - הלואי תהא לו כפרה ויוכל לעמוד.
גם היום המקום הזה הוא שפע החיים של העולם: "כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (תהילים קלג ג). זה מה שרואה יעקב אבינו בחלומו.

במקום של החיים – אין כניסה לטמאי מתים
במקום שהוא שפע של חיים תמידי לא יכול להיכנס משהו שקשור למוות. לכן אסור להכניס לבית המקדש לא מת ולא טמא מת. לצורך זה הקימו מעין סורג בגובה עשרה טפחים, שהקיף את בית המקדש, לפנים ממנו "חֵיל", שהוא מקום פנוי של עשר אמות בין הסורג לבין בית המקדש – כל זה שיהא מעין גדר ושטח הפרדה שמסמן לאנשים כי עד כאן מותר להגיע לנכרים ולטמא מת ולא יותר (משנה מסכת מדות פרק ב ג).
בגלל שהמקום הוא מקום חיים, אסור לטמא אותו, אמנם צריך לזכור כי למרות האיסור בית המקדש בקדושתו עומד אפילו אם חלילה ייכנסו אלף טמאי מתים לבית המקדש. מקום המקדש תמיד קודש. גם אם ייהרג במקדש כהן ונביא. גם אם נבוזארדן יהרוג שם חללים רבים – המקום הוא קדוש, וגם היום אסור לטמאי מתים להתקרב למקום העזרה – כי קודש הוא.

מַה יַּעַר מְלַבְלֵב, אַף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְלַבְלֵב
במקום זה, שהוא שפע תמידי של חיים, הכול היה חי. על כן היו בו עצים מסוג מאוד מיוחד שקשה אפילו להעלות אותם על דעתנו. עצים מזהב שהיו צומחים והיו להם "פירות". כך כתוב בגמ' (יומא לט ע"ב; כא ע"ב) על ההיכל שבבית המקדש:
אָמַר רַבִּי זוּטְרָא בַר טוֹבְיָּה: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ "יַעַר"? דִּכְתִיב, "בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן"? לוֹמַר לְךָ - מַה יַּעַר מְלַבְלֵב, אַף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְלַבְלֵב. דַּאֲמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵית הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּירוֹתֵיהֶן בִּזְמַנֵּיהֶן, וְכֵיוָן שֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן, מַשִּׁירִים אֶת פֵּירוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים עב) "יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ". וּמֵהֶם הָיְתָה פַרְנָסָה לַכְּהֻנָה. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לַהֵיכָל, יָבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר, (נחום א) "וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלַל". וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירוֹ לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה לה) "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ.
ויש אומרים שהפירות הללו יבשו כשהעמיד מנשה צלם בהיכל (במדרש שה"ש פ"ג ובירושלמי יומא פ"ד סוף ה"ד).

קשר על-ידי מחצית השקל - מציל חיים
כל קישור לבית המקדש מביא לכולנו חיים. כך נאמר למשה רבנו: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם". נתינת התרומה לבית המקדש מצילה אותם ממוות ומביאה להם חיים.
אחד הסיפורים היותר כואבים בעניין זה היה עם דוד המלך, שסופר את ישראל ולא גובה מהם מחצית השקל. הניתוק הזה בעת הספירה מביא עליהם מגיפת דֶּבֶר. "מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ". הפוגה זמנית מתרחשת בירושלים. "וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם" וכו' (דברי הימים א כא טז).

בית המקדש – עוצר מגיפה
רואה דוד שהמגפה לא נעצרת לגמרי, החרב עדיין נטויה על ירושלים, ומבין כי הקישור למקום הזה יביא חיים ויציל את עם ישראל מהמגיפה הנוראה. לוקח דוד מכל שבט ושבט חמישים שקלי זהב. בסך הכול משנים-עשר שבטים הוא לוקח שש מאות שקלי זהב וקונה את הגורן של ארונה. המקום שבו עומד המלאך. "וַיֹּאמֶר ה' לַמַּלְאָךְ: וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ" (שם כז). זה המקום שבסופו של דבר ייבנה בו בית המקדש. זה המקום שבו כעת דוד מקריב קרבנות ואש יורדת מהשמים לקבל את קרבנו.
במדרש (תהלים מזמור יז) מבואר מה הקשר בין קניית המקדש למגיפה. הרי המגיפה באה על עוון הספירה. למה קניית המקדש מכפרת? אמר המדרש:
"משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מכה לבנו, ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו, לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו (והבין הבן שבגלל אותו דבר הוא קיבל מכה מאביו. כך דוד מבין שהסיבה האמיתית למגיפה היא לא הספירה של האנשים, אלא) כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש.
והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם, כך נעשה להם, ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו, ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים, על אחת כמה וכמה. לפיכך, התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום, אנא, השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה', ברכה בפני עצמה, בתפלה ובברכת המזון. בצווי משה רבינו".

בית המקדש - לעולם כולו
השפע של בית המקדש הוא לא רק לעם ישראל. אילו היו יודעים אומות העולם כמה ברכה מביא להם בית המקדש - היו שומרים עליו מכל משמר ולא מחריבים אותו. "אמר רבי יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו, ואין יודעין מה שאבדו. בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר עליהן. ועכשיו מי מכפר עליהן?" (סוכה נה ע"ב).

בית המקדש - השלום, הצדק והמשפט
הנביאים ישעיהו ומיכה מלמדים אותנו כי באחרית הימים יבינו גם אומות העולם כי המקום הזה הוא מקור השפע לכל הדברים האמיתיים. בזכותו יפסיקו המלחמות ויבוא שלום לעולם כולו. זו התורה שתגרום לכל הגויים להארת פנים מרוב השתוקקות לקודש.
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
גם היום יש בעולם אי צדק גדול. מליארדים של אנשים מנוצלים על-ידי החזקים מהם, שחלקם עושי רשעה וחלקם מנצלים את כוחם. לעת"ל כשייבנה המקדש יהיה המקום הזה מקום הצדק. "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים". ממנו ילמדו כל האומות מהו משפט ה'. מהו משפט הצדק. ממנו ילמדו וכן יעשו. כך נאמר גם בנבואה שבסוף ספר ישעיהו (נו):
"וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים".

בית המקדש - ברכה כלכלית לעולם
העולם הזה הוא גם רוח וגם חומר. ממקום המקדש בא גם השפע הגשמי וגם השפע הרוחני. שלמה המלך שזכה לבנות את בית המקדש - זכה גם לשפע גשמי עצום. "אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה". לא נחשב למאומה כי במקום השפע הרוחני, לא צריכים את הכסף הגשמי. כעין מה שהיה עם רבי חנינא בן דוסא שכל העולם נזון בזכותו והוא נזון בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.
"וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ: וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה" (מלכים א פרק י ).
בספר קהלת (פרק ב ד-ו) מספר שלמה על דברים מיוחדים שהוא עשה בחכמה שקיבל מה': "נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי". ושואל רש"י בשם המדרש איך היה יכול שלמה לנטוע בארץ ישראל "כל פרי"? הרי כל ארץ מגדלת פירות אחרים. יש דברים הגדלים רק בארצות הקרות ויש רק בארצות חמות וכו' וכו'? ותרץ:
שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ, איזה גיד הולך אל כוש - ונטע בו פלפלין. איזה הולך לארץ חרובי - ונטע בו חרובין. שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) "מציון מכלל יופי" לכך נאמר עץ כל פרי - במדרש תנחומא.

בית המקדש - שפע הגשם לעולם
גם הכוחות הדוממים יונקים מאבן השתייה. גם גידי המחצבים וגידי הנפט והזהב יוצאים מבית המקדש ומביאים ברכה לעולם. בכוח המקום הזה התקיימה ההבטחה שנתן ה' לאברהם אבינו (בראשית יב ב) "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". בניין בית המקדש הוא החזרת העולם לברכה משורש הברכות כולם. לכן נאמר בספר זכריה (יד)
"וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם: וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת".

בית המקדש - הרפואה של העולם
לכן גם הרפואה של העולם מגיעה ממקום המקדש. וכשהנביא יחזקאל מדבר על בית המקדש השלישי, הוא מתאר את החיים האלוקיים שופעים מקודש הקדשים, כאילו יצאו מהעדן, דרך ארבעת הנהרות עד שהם מצמיחים את עץ החיים שהאוכל ממנו היה חי לעולם.
"וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת,, וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה" הם מגיעים לים המלח "אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם – יִחְיֶה. וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ, וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל".
המים שיוצאים מהמקדש מחיים את הים ואת הדגים, אבל לא רק אותם. "וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל. לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ. לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר. כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים. וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה". בניין בית המקדש הוא החזרת העולם לבריאות לכל הגרים בו. כל זה הוא בגלל שבית המקדש הוא המקום שמחזיר אותנו לבריאות של הבריאה שהייתה באותו מקום בדיוק. כשאלוקים ברא את האדם הראשון הוא היה צריך לחיות לנצח, וחי כמעט אלף שנה. רק כשהוא חטא ונזרק ממקום המקדש נגזרה עליו מיתה וחייו החלו להתקצר.

בית המקדש - החכמה של העולם
התורה מלמדת אותנו כי בצלאל התמלא חכמה מיוחדת על מנת שיוכל לבנות את המשכן שהוא בתבנית בית המקדש. כך נאמר על חכמה בינה ודעת.
בג' דברים הללו נברא העולם שנאמר: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה" "בדעתו תהומות נבקעו". ובג' דברים הללו נעשה המשכן. שנאמר: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה".
גם שלמה המלך, שבנה את בית המקדש, זכה לחכמה גדולה כמו בצלאל שבנה את המשכן. "וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹקִים בְּלִבּוֹ" (מלכים א י).
הוא היה החכם מכל האדם אשר על פני האדמה בגלל בית המקדש. מקום של בריאת העולם שנברא בחכמה. לכן הפסוק אומר שרבתה "חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם". ובגללה באו אליו מכל העולם ללמוד דברי חכמה. כמו שלמה כך כל בית ישראל בעת עלייתם. "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד). והיא הייתה לכל הבונים של בית המקדש. וכן נאמר שם במדרש.
ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש. שנא' (מלכים א' ז) "בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי וגו' וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת". וכן כשיעמוד הקדוש ברוך הוא לבנותו לעתיד לבא בג' דברים הללו נבנה שנא' (משלי כד) "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן", וכתיב (משלי כ"ד) "ובדעת חדרים ימלאו" (שמות רבה ויקהל מח).

בית המקדש - היופי של העולם
כיוון שזה המקום של השפע האלוקי, המקום הזה הוא גם המקום של היופי. "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם. תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו". "מי שלא ראה בנין בית המקדש שבנה הורדוס - לא ראה בנין יפה מימיו" (ב"ב ד ע"א). הבית הזה לא לוקח יופי לעצמו. הבית הזה מדבק גם אנשים אחרים ומקומות אחרים. הוא נקרא "נויו של עולם" - היופי של העולם. בניין בית המקדש הוא החזרת היופי לעולם.

בית המקדש - השמחה של העולם
כיון שבית המקדש הוא מקום השראת השכינה הבית הזה הוא גם מקור השמחה של העולם. חכמינו אמרו כי אסור להיות עצובים בירושלים. עד כדי כך התייחסו לזה ברצינות. שהיו מתקינים בית מיוחד מחוץ לירושלים לכל מי שהיה עצוב. שלא ידביק בעצבות שלו את האחרים, חלילה. כך מובא בפסיקתא רבתי (פרשה מא) על הפסוק "יפה נוף משוש כל הארץ" עיר שהיא הששון של כל העולם. "א"ר יוחנן אף כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וחשבנותיהם היו יוצאים ועושים חוץ לירושלים תחת אותה הכיפה מחוץ לעיר והיו אוכלים ושותים ושמחים בתוך העיר". מה זה "כיפה של חשבונות"? בית שעושים בתוכו חשבונות. שהרי דרכם של מחשבי חשבונות עסקיהם הם טרודים ועצובים. ולכן הם היו יוצאים מחוץ לעיר לבית המיוחד הזה. מחשבים בו את החשבונות שלהם וחוזרים לעיר שמחים.
חכמינו אומרים שכשייבנה בית המקדש העולם כולו יתמלא שמחה. "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף" (תהילים מז ב). גם ה"נהרות יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ" (תהילים צח). כשהנביא ישעיה (נה) מתאר את אחרית הימים הוא מגלה לנו שגם "עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף". "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה". דוד המלך מתאר בתהילים את המעמד הגדול הזה במילים "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר" (תהילים צו). שמחת העולם ושמחת אומות העולם. כל זאת למרות שחלק מהם מקבלים את עונשם: "אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו: הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ" (תהילים צז). עם זאת הם מבינים את הצדק ומקבלים את הדין בשמחה. "הָרִיעוּ לה' כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהילים ק).
חכמינו אומרים שבשעה שנבוכדנאצר החריב את בית המקדש הוא לא פגע רק בו. הוא מחק באותה שעה את החיוך מעל פניהם של כל בני האדם בעולם. (שבת קמט:) "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, לֹא נִמְצָא שְׂחוֹק בְּפֶה כָל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ, פָּצְחוּ רִנָּה". גם טיטוס ואספסינוס שהחריבו את הבית השני הקימו תמורתו אצדיון ענק ברומא (קוליסאום שמו) שלתוכו היו משליכים עשרות אלפי בני אדם חיים שיהיו נשרפים חיים או נטרפים במלתעותיהם של חיות טרף. בניין בית המקדש הוא החזרת השמחה והחיוך לכל הגרים בו.

בית המקדש - השירה של העולם
חכמינו אומרים כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה: "לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים. אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן, וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (שבת ל ע"ב). זאת הסיבה שבגללה מתכנן דוד המלך להציב בבית המקדש עשרים וארבע אלף משוררים וארבעת אלפים מנגנים שיעבדו במשמרות בבית המקדש.
"מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים: וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְּלִים לה' בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל" (דברי הימים א, פרק כג ד).
בגלל מעלתם של כלי הנגינה הללו בעבודת ה', דוד המלך לא מסתפק בחיבור מזמורי התהלים, הוא גם מייצר את הכינורות והנבלים לארבעת אלפי הלוויים שהיו משוררים בבית המקדש. בכלים אלו שעשה המלך דוד השתמש בנו שלמה בחנוכת בית המקדש.
"וְהַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם עֹמְדִים וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר ה' אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְהֹדוֹת לה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, בְּהַלֵּל דָּוִיד בְּיָדָם, וְהַכֹּהֲנִים מַחְצְרִים נֶגְדָּם וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים" (דברי הימים ב ז ו).
וכשחנך שלמה המלך את בית המקדש, הוא הצליח להביא את עם ישראל לאחדות באמצעות הנגינה: "וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לה'". "וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית ה': וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית הָאֱלֹקִים" (דברי הימים ב ה). רק בשעת האחדות שנוצרה על-ידי השירה והנגינה הגדולה, הם הצליחו להרים קול שירה אחד ושרתה השכינה בבית המקדש הראשון.
ובמדרש (ילקוט שמעוני יונה א - רמז תקנ) למדנו שכך היה בכל פעם בבית המקדש, נגינה שמביאה השראת שכינה. "אמר רבי יונה: יונה בן אמתי מעולי רגלים הוה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקדש. ללמדך שאין השכינה שורה אלא על לב שמח. שנאמר: וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'".

בית המקדש – תוכו רצוף אהבה
השירה הזאת מלמדת כי חזרת השכינה לעם ישראל היא באהבה. ולא סתם אהבה, אלא אהבת העולם שהייתה במעמד הר סיני. אהבה שאנו מובטחים כי תחזור. בגללה נכתב בשיר השירים: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" ומסביר שם רש"י:
"זה השיר אומרת בפיה בגלותה ובאלמנותה. מי יתן וישקני המלך שלמה מנשיקות פיהו כמו מאז. לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד ועל הכתף, אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי כמנהג הראשון כחתן אל כלה פה אל פה. וכו'. ונאמר דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע. ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו".
ובהקדמה שלו כתב רש"י איך נוסד שיר השירים:
"ברוח הקודש, בלשון אשה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת-נעורים אליו, ומודה על פשעה. אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עימה באהבה עזה – להודיעה, כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה".

בית המקדש - שער כל הזיווגים
על המילים "ויצא יצחק לשוח בשדה" אמרו חכמינו שזו השדה שיצחק נעקד בה "הר המוריה". שם הוא מתפלל כעת ומתקן תפילת מנחה לדורות. שם הוא מתפלל על הזיווג שלו שנעשה באותם רגעים בשליחות אליעזר. שם הוא מתפלל על בת זוגו, ומצליח. במקום הזה ממש התבשר אברהם מיד אחרי העקידה על לידת רבקה, בת זוגו של יצחק. אחר כך הוא שולח את אליעזר לממש את החזון שלו. ולא במקרה הכול קורה במקום הזה. כי הר המוריה הוא שורש כל החיבורים. שורש כל הזיווגים. שורש כל האהבות. לכן כשיעקב הולך למצוא את בת זוגו הוא מתפלל במקום הזה.
הזיווג של יעקב הוא גם ההמשכיות של עם ישראל. במקום הזה בדיוק אלוקים נשבע לאברהם על קיום זרעו. "כי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי". כאן המקום המתאים ליעקב להתפלל על קיום השבועה.

בית המקדש – מקום ליראת הרוממות
אברהם אבינו קורא לבית המקדש "מקום היראה" (בראשית כב). אלוקים אומר לאברהם שם: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". ואברהם קורא למקום הזה על שם היראה. "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה".
מהשם הזה מורכב שמה של ירושלים. ולכן התורה אומרת כי המצווה לעלות לרגל היא המצווה לראות את ה'. לראות את השראת השכינה ובזכותה לזכות ליראה. "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים" (דברים יד, כג).

בית המקדש – מקום לירא את הרשעים
בית ה' מטיל גם מורא גדול על כל האנשים הרעים והאומות שזוממות עלינו רעה. כך נאמר בגמרא: "מאי הר המוריה? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר - הר שיצא ממנו הוראה לישראל. וחד אמר - הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים". והסביר רש"י שם את סיבת הדבר "ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם" (תענית טז ע"א).
זה היה טבעו של ארון הברית מול אומות העולם. "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ". ארון הברית הזה נמצא בלב בית המקדש. לכן כל העמים שראו את גדולת שלמה ובית המקדש שנבנה על ידו מתפחדים ממנו. "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (איכה פרק ד יד).

בית המקדש - התשובה של העולם
על-פי ההלכה, כל החוטאים היו באים לבית המקדש ומקריבים קרבן ומתכפר להם. כשהחוטאים היו באים לפעמים בעל כורחם – "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". וכשהיו רואים ומרגישים את הקדושה של מקום המקדש – היו מתעוררים בתשובה פנימית. בבחינת "טובה מרדות בתוך ליבו של אדם יותר ממאה מלקויות" ואומר רוצה אני בלב שלם ובנפש חפצה.
כך יהיה לעתיד לבוא, מרוב אור התשובה והטהרה שהקב"ה משפיע לעולם דרך בית המקדש. "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיהו יא). בין אם הפסוק מתכוון למציאות ממש ובין אם מדובר במשל – הנמשל הוא שהרוע הרצחני הפנימי של חיות הטרף על ארבע או על שתים. הרוע הזה עובר מן העולם. כמו שהוא עובר מהחוטאים שבאים לבית המקדש.

בית המקדש – מקום המלכות
מקדש מלך – עיר מלוכה
גם חזרת המלכות של עם ישראל מקורה בבית המקדש. המקובל האלוקי רבי שלמה הלוי אלקבץ קבע לנו בפיוט "לכה דודי" את המילים: "מקדש מלך - עיר מלוכה" כדי שנבין כי המקדש הוא לא רק מקום עבודת ה' בתפילה ובקרבנות. המקום הזה הוא עיר מלוכה. מי שרוצה למלוך – חייב לשלוט בבית המקדש. לכן ירושלים הייתה גם עיר המלוכה וגם עיר המקדש, שהם לא שני דברים שונים. לכן אמרו חכמינו בגמרא: "תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר מלכות בית דוד ב'בונה ירושלים' - לא יצא ידי חובתו" (ברכות מח ע"ב ). כי אין בניין ירושלים בלי מלכות בית דוד.
כשמנשה המלך הרשע רוצה לשלוט לרעה על עם ישראל, הוא מבין כי המושכות של העולם הן בבית המקדש. על כן הוא מציב צלם בהיכל. כך תופס מנשה בידו את צינור השפע הראשי ושולט על עם ישראל חמישים שנה! ממש כפי שעושים היום הישמעאלים לרעה.

מלכות לטובה
בימי בית המקדש היה שלמה משתמש בזה לטובה, וכך יהיה גם באחרית הימים.
"יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ: וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ: לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ: מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ: וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ" (תהילים עב).
זה שאומר בלעם על מלך המשיח: "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר" (במדבר פרק כד יט). אבל לא שליטה כמו של מנשה המלך, שמילא את הארץ דמים, אלא שליטה של אהבה כמו של שלמה המלך. בית ש"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים".

בית-המקדש - רק בידי מי ששולט על כל העולם
לכן בית המקדש נבנה רק על-ידי מי ששולט בכל העולם. גם החורבן שלו הוא בידי מי ששולט על העולם. כך אמרו חכמינו שכשרבן יוחנן בן זכאי ראה שטיטוס הולך להחריב את בית-המקדש הוא אמר לו שהוא מלך. ולא סתם מלך, אלא מלך העולם.
כך היה שלמה שבנה מלך העולם. וכך היה נבוכדנאצר שהחריב – מלך העולם. חכמינו אמרו שהמרכבה שראה יחזקאל באה מצפון כי היא הלכה לכבוש את כל העולם תחת רגליו של נבוכדנאצר שעתיד להחריב את בית המקדש. ובית המקדש לא יכול להיחרב בידי מי שאינו שולט על העולם כולו.
כך היה גם בבית שני. כשכורש רצה לבנות את בית המקדש הוא הכריז שכל העולם שלו. "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם".
הגמרא אומרת שכורש באמת הוא לא מלך על כל העולם. רק על מאה ועשרים מדינות חסר שבע. לכן הבניין שלו לא החזיק מעמד. רק אחשוורוש שמלך על מאה עשרים-ושבע מדינות היה יכול לבנות את בית המקדש ממש, והוא לא עשה כן. הבן שלו שגם שלט על כל העולם - בנה את הבית השני והצליח. ידע רבן יוחנן בן זכאי שבית-המקדש השני לא ייחרב על-ידי שר צבא מקומי. "והלבנון באדיר יפול". הלבנון זה בית המקדש והוא ייחרב וייפול בידי מי ששולט על כל העולם כולו.


בית המקדש – מקום החינוך
תפקיד הכהנים לחנך את ישראל
התפקיד של בית המקדש קשור בקשר הדוק עם תפקידם של הכהנים הרגילים והכהנים הגדולים. תפקיד הכהנים היה לעבוד בבית המקדש, והוא מתקיים רק יום או יומיים בשנה. בשבוע שהיתה משמרתם עולה כאחת מעשרים-וארבע משמרות. בשבוע זה היו הכהנים עובדים רק ביום שבו "בית אב" שלהם עולה לעבוד בבית המקדש. בשאר השנה היה הכהן עוסק בחינוך בני ישראל וילדי ישראל. שהרי כך אמרה התורה על הכהנים (דברים פרק לג ט):
"הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ: יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ".
תפקידם הראשון הוא החינוך. ללמוד תורה וללמדה לישראל. כמו שאומר עליהם הנביא מלאכי (ב ו):
"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת הוּא".

תפקיד הכהנים בבית המקדש
התפקיד השני של הכהנים הוא העבודה בבית המקדש, ושני התפקידים הללו קשורים זה לזה. כי עיקר החינוך של עם ישראל היה בבית המקדש. הכהן הגדול שהיה ממונה על שאר אחיו הכהנים היה הממונה העליון על חינוך ישראל. ממונה על עבודת בית המקדש וגם על המעמד הרוחני של עם ישראל. כך היה עושה אהרון הכהן, לומד תורה ממשה רבנו ומלמדה את בני ישראל. כך עשה מתתיהו בן יוחנן כהן גדול בזמן שהיוונים ניסו להעביר את ישראל על דתם ופגעו בתפקיד החשוב ביותר שלו ככהן גדול. וכך מילאו הכהנים את תפקידם מאז ומקדם.

המצב הרוחני – אחריות הכהנים הגדולים
אם יש ח"ו כשלון בחינוך בעם ישראל - התביעה היא מהכהנים. הגמרא מספרת (מכות יא ע"א) כי אימותיהן של כהנים היו מספקות לרוצחים בשגגה מחיה וכסות בערי המקלט שלהם כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו. והגמרא מקשה וכי אם הרוצחים יתפללו - תתקבל תפילתם? והלא כתוב "קללת חנם לא תבא"?
מתרצת הגמרא שהקללה עלולה לבא על הכהנים כיוון שהיא לא בחינם. יש לכהנים הגדולים אחריות על כך שיש רוצחים בשגגה בעם ישראל. היה להן לבקש רחמים על דורם - ולא ביקשו, או שביקשו ולא ביקשו מספיק. הגמרא מביאה סיפור על אדם אחד שנטרף על-ידי אריה בריחוק שלוש פרסאות ממקומו של ר' יהושע בן לוי. נענש על כך רבי יהושע בן לוי עד כדי כך שאליהו הנביא, שהיה רגיל להגלות אליו כל יום, לא בא לבית מדרשו שלושה ימים וזאת בגלל שלא התפלל על חייו של אותו האיש שנטרף.

כהנים גדולים שמסתובבים בכל ישראל
מכאן נבין את מעשהו של שמואל הרמתי שנחשב כמו שני האחים הכהנים, שהיה מסתובב ממקום למקום להפיץ תורה (שמואל א כז). על זה נאמר עליו "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", והסבירה הגמרא שהיה שקול כנגד שניהם (ר"ה כה ורש"י שם). היה יושב שמואל באוהלו ועונה לשאלות העם כמו משה שכל דורש ה' היה בא לאוהלו, וגם היה מסתובב מעיר לעיר ללמד תורה ולהפיצה כדרך שהיה עושה אהרן הכהן שהיה מסתובב במחנה ישראל להרבות תורה וחיים, וכדרכו של אלקנה אביו.

הכהן הגדול - יהושע בן גמלא
כן היה עם ממשיכו של אהרן הכהן - יהושע בן גמלא, שהיה כהן גדול וגם הוא היה מרבה תורה בישראל:
"אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל שבתחלה מי שיש לו אב - מלמדו תורה. מי שאין לו אב - לא היה למד תורה. מאי דרוש 'ולמדתם אותם' - ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש 'כי מציון תצא תורה' ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו. מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".
וכתבו תוספות שם להסביר למה היו למדים דוקא בירושלים והסבירו כי הפסוק אומר:
"כי מציון תצא תורה - לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי' בספרי: למען תלמד וגו' - גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד ליראה שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה" (ב"ב כא עמוד ב).
על-פי פירוש תוס' זה אמר החת"ס שהלימוד בירושלים היה מביא גם למלמדים יראת שמים גדולה, וכשהמלמדים הם יראים ושלמים כמו שצריכים להיות הכהנים - "כמלאך ה' צבאות" - גם התלמידים למדים תורה בשמחה כנתינתה מסיני.

ערי הלויים – מרכזים חינוכיים
הכהנים והלוויים קיבלו 42 ערים מכל שבטי ישראל בכל רחבי ארץ ישראל (רמב"ם שמיטה ויובל יג). כדי ללמד תורה לכלל ישראל. על הכהנים והלוויים כותב הרמב"ם:
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים. שנאמר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". (דברים לג י). לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן. אלא הם חיל השם שנאמר "ברך ה' חילו" והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (רמב"ם שמיטה ויובל יג, יב).
מטבע הדברים היו 42 הערים הללו מרכזים חינוכיים ומרכזי תורה. ומטבע הדברים התרכזו סביב הערים האלה כל מבקשי התורה בישראל. כל אלה שעוסקים בהפצתה ברבים:
"ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם. הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים. הרי דוד ע"ה אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". (רמב"ם שמיטה ויובל יג).

בית המקדש – מקום חינוך העולם
לעתיד לבוא יהיה בית המקדש בית החינוך של העולם כולו. כך מלמד אותנו הנביא זכריה (ח) על הצימאון הגדול שיהיה בכל העולם לשמוע את דבר ה'. "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת: וְהָלְכוּ יושְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְדֹוָד וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי".
בתחילה הם מבקשים את ה', ולא יודעים שהוא בירושלים. אבל אחר כך הם מזהים איפה השכינה שורה "וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה'". ומיד הם מבינים שהדרך להגיע לאלוקים בירושלים עוברת דרך בניו. דרך עם ישראל. "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם".



היעלמות מקום המקדש
חכמינו אמרו כי אין הברכה שרויה אלה בדבר הסמוי מן העין. וכיוון שבית המקדש הוא המקום המבורך ביותר, הוא הסמוי מן העין ביותר. לכן לא נאמר לאברהם איפה מקום המקדש. "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, ב). כשהוא מגיע למקום, רק הוא ויצחק רואים את המקום, ישמעאל ואליעזר לא רואים. לאורך הדורות נעלם המקום הזה מבני-אדם. או נעלמה חשיבותו. וכך אנו לומדים מיעקב אבינו.

וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי – בימי יעקב
כשיעקב בורח מעשיו אחיו שרוצה להורגו הוא יוצא מבאר-שבע לכיוון חרן, ובהזדמנות זו הוא גם מתכוון לקיים את צוואת הוריו ולהקים משפחה. "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ". מסלול הליכתו של יעקב יכול לעבור דרך ירושלים המקום שבו אביו נעקד. ה"מקום" שבו אלוקים נשבע לסבו לאברהם את השבועה הגדולה מכולם. "בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי"
למרות כל זאת יעקב לא עוצר שם, (חולין צא). הוא מעיד על עצמו שהוא לא ידע. שהוא לא הבין שהעוצמה הרוחנית של המקום ממשיכה כל הזמן. "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי". יש כל הזמן עוצמה רוחנית. השראת שכינה. יש כל הזמן "ה' במקום הזה".

וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי – עד הבית ראשון
המעניין הוא שגם אחרי כיבוש הארץ בימי יהושע לוקח לעם ישראל ארבע מאות שמונים שנה לבנות את בית המקדש. ארבע מאות שמונים שנה של תהליכים רוחנית ולאומיים חשובים. תקופת השופטים. משכן שילה. חורבן. שביית הארון. פלגש בגבעה. מגיפה בימי דוד. גורן ארוונה היבוסי. תפילות דוד על בית ה'. הכנות לבית המקדש. העלאת הארון לירושלים. ועוד עד שבימי שלמה נבנה הבית.
האמת היא שגם התורה לא סיפרה איפה בית המקדש. בכל התורה כולה נקרא בית המקדש "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". (דברים יב, יא וכהנה במקומות רבים) ההשתהות הזאת באה גם כן בגלל שלא ידעו כמה המקום הזה חשוב להצלת עם ישראל. רק אחרי שהם רואים איך המגיפה נעצרת במקום הזה. הם מבינים שהמקום הזה הוא שורש החיים. שער השמים. שוב חוזר על עצמו "וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".

וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי – עד הבית השני
גם עולי הבית השני משתהים בבנותם את בית המקדש. לא מספיק מעריכים אותו. בוכים ביסודו (עזרא ג יג). משתהים בבנייתו. לא מכירים בערכו (מלאכי א ו עד סוף הספר). מבזים את בית המקדש (זכריה ד י והלאה). לא מבינים שהבית הזה הוא יסוד הברכה (חגי ב). "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?" (חגי א). "וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם ה' וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם ה' וַעֲשׂוּ כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת". בנו את הבית ותבוא לכם ברכה עד בלי די.

וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי – בימינו
גם בימינו יש אנשים שומרי מצוות שיודעים כי בית המקדש הוא מקום שהתפללו בו אבותינו (חולין צא). יודעים שהיו בו שני בתי מקדש. אבל הם לא מתאמצים לדרוש את בניינו. להתפלל עליו. לבכות על חורבנו. הם לא מבינים שבבניינו תבוא לעם ישראל ברכה עצומה. הם מזניחים אותו. מטפחים בתי מקדש מעט וחושבים שבזה הם יוצאים ידי חובתם הרוחנית. הם לא יודעים שבבניינו המעשי והרוחני תבוא לעם ישראל ישועה גדולה בכל התחומים. גם הרוחניים וגם הגשמיים. כל מושאי התפילות שלהם מתעצמים במקום הזה.

רוצים בית מקדש!
אנו לומדים על ערכו של בית המקדש ומעמיקים בו לדעת להבין את ערכו הגדול, ולדעת להתפלל עליו מכל לב ונפש. ויהי רצון שיתקיים בנו. "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ: וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ". אמן ואמן.




עוד בנושא שיחות לשלשת השבועות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il