בית המדרש

  • מדורים
  • מאמרים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

רקד יחף בשלג

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

אלול תשע"ו
2 דק' קריאה
רבי נתן אדלר (ההילולא שלו – כו' אלול), רבו של ה'חתם סופר', היה דמות ייחודית בין גדולי ישראל. רבי נתן, שהתגורר בקהילת פרנקפורט בגרמניה, שנודעה בהקפדתה האדוקה על מנהגי אשכנז, שינה ממנהגי עדתו והיה ראשון האשכנזים שהתפלל בנוסח הספרדי ובעברית בהברה ספרדית. נוסף לזאת – בבית מדרשו ברכו ברכת כוהנים כל יום, כמנהג בני ארץ ישראל, ולא כמנהג האשכנזים בחו"ל שבירכו רק במועדים.
משני טעמים שינה רבי נתן ממנהג עדתו – א. חיבת ארץ ישראל. באותה עת, בארץ ישראל התפללו בנוסח והברה ספרדית, וכך נהג. ב. רבי נתן היה מקובל גדול, ורצה לכוון בכוונות האר"י הקדוש, שנכתבו לפי הנוסח הספרדי (וכך נהגה בהמשך התנועה החסידית, שעברה ל'נוסח ספרד').
סיפר החתם סופר, שפעם יצא רבי נתן למסע לילי בהול להצלת קהילה יהודית מגזירת גירוש. אותו הלילה היה ליל סופה וסערה, והסוסים והעגלה בוססו בשלג טובעני. בשלב מסויים, שקעה העגלה בערימת שלג גבוהה, והסוסים לא הצליחו לחלצה. העגלון ניאות תמורת סכום כסף גבוה לרכב לכפר הסמוך ולהביא סוסים נוספים.
לאחר שלוש שעות, שב העגלון ועימו שני שוורים, והתכוון לרתום את הסוסים והשוורים יחדיו לעגלה. להפתעת החתם סופר, קפץ רבי נתן החלש והחולני בבהלה מהעגלה. בקפיצתו, נשרו נעליו מרגליו, והוא החל לרקוד יחף בשלג. החתם סופר, שחרד לבריאותו, ניסה למושכו לעגלה, אך רבי נתן המשיך לרקוד. בהמשך, הסביר רבי נתן שרקד מתוך שמחה, על שזכה לקיים את המצווה הנדירה ולהימנע מהעבירה הנדירה של – "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו".
סיפור זה מלמד אותנו נקודה חשובה בחיים בכלל ובחינוך בפרט – השמחה במצוות. חינוך הילד היהודי, ובעצם – כל החיבור של היהודי לתורה ולקדושה, בנוי הרבה על החוויה והשמחה בזמן עשיית המצוות. אם אדם עושה את המצווה ביובש ומתוך תחושת הכרח, הדבר טוב ויפה, אך המצווה מוטבעת בנפשו באופן חלקי בלבד. לעומת זאת, השמחה וההתלהבות במצוות, מטביעה בנפש המקיים אותה חותם עמוק ומשמעותי.
ואם כך בנפש מקיים המצווה, הרי שלחינוך ילדים השמחה חשובה פי כמה. ככל ידוע הוא, שילדים קולטים בחושיהם החדים לא רק את הנאמר והנעשה בשורות, אלא את המסר המועבר בין השורות. כשאמא מחייכת בחוץ ועצבנית בלב, גם הילד עצבני. כשההורים שמחים בתורה ומצוות, הילד חש בתת מודע שהתורה והמצוות הם הדבר היקר והמשמח ביותר.
פרשת 'כי תבוא' פותחת בפרשיית הביכורים. מי שקורא את המשניות במסכת ביכורים, המתארות את הטקס הגדול ורב הרושם של הבאת הביכורים לבית המקדש, רואה עד כמה חז"ל ראו חשיבות ביצירת חוויות של שמחה במצוות, שיטביעו את חותמם בנפש היהודי.
וכך מתארת המשנה (ביכורים פ"ג) – "כיצד מעלין את הבכורים? כל העיירות שבמעמד (באזור) מתכנסות לעיר של מעמד... והשור הולך לפניהן, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו. והחליל מכה לפניהן...".
כל המתבונן בטקס זה רואה שמשולבים כאן צעדה, מחזה, מוזיקה, והכול מתוך שמחה, כפי שנאמר בביכורים – "ושמחת כל הטוב". ואכן חז"ל ראו חשיבות גדולה בחינוך הילדים מסביב לחוויות המקדש, עד שבזמן חז"ל הייתה תקופה שכל נערי ישראל נשלחו ללמוד בירושלים (ב"ב כא.). וטעם הדבר (תוס' שם), כדי שהילדים יספגו יראת שמיים מעצם המפגש עם המפגש והכוהנים, העוסקים בעבודת הקודש.
בימים אלה, קרבים ובאים ימי החגים, הימים שמהם בעז"ה ייקחו ילדינו את חוויות הילדות המתוקות ביותר, חשוב כל כך שנשמח חגים ובמצוותיהם. אם רוצים אנו, שילדינו ייקחו עימם להמשך חייהם זיכרון חיובי מהחגים ומהמצוות, וימשיכו בהם לאורך ימים, לא מספיק שנעשה את המצוות או שנאמר לילדים שחשוב לעשותם, עלינו להפוך את החגים והמצוות לחוויה שמחה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il