ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
ביום הכיפורים בשנת תר"ט (1848), והוא כבן 39, עלה לבימה בבית הכנסת הגדול בווילנה, הוציא יין ועוגות, קידש ואכל לעיני הקהל, ובכך שימש דוגמה אישית להוראתו ההלכתית. הרקע לסיפור זה הוא מגפת החולירע שהשתוללה אז בווילנה, כשהרופאים מזהירים שלא לצום מחשש הידבקות במחלה עקב חולשה. ר' ישראל הקים אז קבוצת אברכים שיעסקו בעזרה לחולים, ופעל רבות בתחום זה של הצלת נפשות. כשהרופאים הורו שהצום מסוכן – הדפיס כרוזים בכל וילנה שלא לצום ולאכול ביום כיפור, ושיאה של הפרשה בסיפור דלעיל.
כמו לכל סיפור, גם לסיפור זה יש כמה גרסאות, ובעיקר – השלמה חשובה. אציין כי אין במאמר זה כוונה לפסוק הלכה, בוודאי לא בעניין שנחלקו בו גדולי הפוסקים, אלא להאיר זווית שאינה מוכרת לרוב הציבור, ואולי גם לחלק מהרבנים.
לפי גרסה אחת, שמוסר בנו, ר' יצחק, לא הורה לאכול אלא פחות מכשיעור, ולא יותר. יש גרסה שהורה כן רק לתלמידיו, ויש גרסה שהוא עצמו כלל לא אכל (ספר תנועת המוסר, דב כץ, עמ' 152). הגרסה האחרונה מקובלת יותר במחקר, המתקשה לייחס לר' ישראל התנגשות חמורה כל כך עם רבני וילנא הזקנים. לפי זה, פרסם בעצה אחת עמם הוראה שלא להאריך בתפילה כדי שהציבור לא ישהה זמן רב מדי בצפיפות בבית הכנסת, מה שעלול לגרום להידבקות. בנוסף לכך, הכינו בכל בית כנסת פרוסות של עוגה פחות מכשיעור. הצעד הפומבי שנקט ר' ישראל כשעלה על הבמה והכריז שכל מי שמרגיש חולשה יוכל להשתמש בהן בלי לשאול רופא, הוא שגרר את הביקורת עליו (ר' ישראל סלנטר, עמנואל אטקס, עמ' 183).
הרב קוק הכיר כנראה את הגרסה הראשונה, והלך בדרכו של ר' ישראל סלנטר, ובהיותו רב בזוימל כשפרצה שם מגפת החולירע, הורה לאכול "אכילה קלה" (לא מפורט האם פחות מכשיעור או יותר) ביום הכיפורים, ועשה כך בעצמו בבית הכנסת בזמן התפילה והקהל בעקבותיו (לשלשה באלול, עמ' ט). גם הרב פיינשטיין מצטט גרסה זו ומסתמך עליה כמקור הלכתי (אג"מ או"ח ג צא).
אלא שלמעשה זה של ר' ישראל הייתה תגובה. לפי אחת הגרסאות, מיד לאחר שר' ישראל סיים את דבריו עלה לבימה רבי בצלאל, זקן הדיינים שבווילנה, ומחה בשם כל הדיינים על ההיתר הכללי, בלי הוראת רופא מיוחדת לכל מקרה לגופו (תנועת המוסר, שם). לפי גרסה אחרת, היה זה אחד הנכבדים שבמתפללים שצעק לעבר ר' ישראל: האם אין לנו רבנים שיודעים פיקוח נפשות? והם לא התירו בפרהסיא כמוהו (אטקס, שם).
אך דומה, שעיקר הסיפור החסר הוא כיצד נהג הציבור בווילנה. זאת מספר רבי בצלאל הכהן (מרבני וילנה החשובים באותה תקופה. היה צעיר מר' ישראל בכעשר שנים, ונראה שאינו אותו ר' בצלאל שהוזכר לעיל): "להודיע הדבר הגדול הזה לדורות עולם, אשר בתלתא הוי חזקה, מאלפים ורבבות אנשים ונשים ת"ל, התענו כולם בצום כיפור דשנת תקצ"ט (1838), ותר"ט (1848), ותרכ"ז (1866) בכל מדינתנו אז, ולא קרה להם כל רע חלילה, ונודע זאת כמעט בכל העולם אז. ואין לנו דבר ברור בניסיון באמת יותר גדול מזה, וכאשר נודע זה בייחוד לכל האנשים שעסקו במצות פיקוח נפש אז, שביום הכיפורים לא נחלה שום אדם ח"ו על ידי הצום כלל, רק לאותם האנשים שלא נזהרו באכילתם ושתייתם ומילאו כריסם מדברים הקשים לגוף בערב יו"כ וכ"ש במוצאי יו"כ (שצריך שמירה רבה כנודע). על כן, אף כי בארבע צומות יש לסמוך על דעת המג"א הנ"ל (אף כי המג"א לא איירי כלל בתענית חובה [המג"א סי' תקעו, סק"ב מעיר על דברי הרמ"א, שאף שבאופן מקורי מכריזים על תענית בגלל מגפת דבר – הרופאים שוללים תענית כזו, מכיוון שהיא מזיקה ועלולים להידבק במגפה דווקא בגללה, א"ו]) אולם בצום כיפור חלילה לסמוך על דברי המג"א בזה כלל וה' ירחם עלינו" (שו"ת ראשית בכורים דף ל"ג).
דברים אלה מצוטטים בספר שדי-חמד של רבי חיים חזקיה מדיני מחברון (מערכת יום הכיפורים, סימן ג, אות ד). שם הוא מביא גם מדבריו של רבי דוד חיים חזן, שהיה הראשל"צ בירושלים, על החולירע בשנת תרכ"ו (1865): "הרופאים צווחו ככרוכיא שאם יתענו יש סכנה אפילו לבריאים. וכתב שהיה מהסס להורות שום היתר ביום הקדוש הזה, כי בטחוננו באלוקינו יתברך שמו שומר ישראל. ואף שנודע כי בערי אשכנז הורו היתר בזה – לא מלאני ליבי להורות לא איסור ולא היתר רק ציויתי שלא להטריח הציבור ברוב פיוטים וניגונים. שבח לא ל ית', לכל בני ישראל היה אור במושבותם ולא מת אחד באותו היום (כי אם קצת מאותם שנלקו מקודם) ויהיה לנס לעיני העמים והשרים". כלומר, למרות שלא הורה במפורש לאיסור – תושבי ירושלים עצמם לא העזו לאכול.
מורי-הוראה רבים וגדולי הפוסקים נחלקו בנושא זה במהלך הדורות. המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תריח ס"א סוד"ה חולה), לאחר שהביא את המחלוקת בנושא זה, ציין לעיין בשדי חמד דלעיל, כנראה כדי ללמוד מהניסיון ולא רק מן ההוראה.
נזכה כולנו להיחתם לחיים, לבריאות טובה ולבשורות טובות.
מה המשמעות הנחת תפילין?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אנחנו קודש למענך
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
ענייני כשרות המצויים
איך עושים קידוש?
האם מותר לפנות למקובלים?
מתי נכון לומר סליחות ?
איך ניתן לברור מרק בשבת?
עבודת ה' לחופש
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
