ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפילה
לא תמיד אדם מגיע לתכליתו
כָּל הַפְּעֻלּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁאָדָם פּוֹעֵל אֵינוֹ מְחֻיָּב* שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלֵמוּת תַּכְלִיתָם כְּפִי פְּעֻלָּתָם בְּהֶכְרֵחַ, שֶׁכְּבָר אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם כָּל מַה שֶּׁרָאוּי וּבָאֹפֶן הָרָאוּי וְלֹא יַגִּיעַ הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן, הֲלֹא תִרְאֶה הָרוֹפֵא פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁרָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ וְעַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה וְלֹא יִפֹּל טָעוּת לֹא מִמֶּנּוּ וְלֹא מִן הַחוֹלֶה, וְעִם כָּל זֶה לֹא תַגִּיעַ הַבְּרִיאוּת הַמְכֻוֶּנֶת, וְכֵן עוֹבֵד הָאֲדָמָה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁרָאוּי, וְיִזְרַע בָּעֵת הָרָאוּי וְתִהְיֶה הַשָּׂדֶה טוֹבָה וּמְתֻקֶּנֶת כָּרָאוּי, וְלֹא יַצְלִיחַ הַזֶּרַע, וְסִבַּת כָּל זֶה מְבֹאֶרֶת, שֶׁהַפּוֹעֵל הַבְּרִיאוּת אֵינֶנּוּ הָרוֹפֵא לְבַד וְלֹא הַחוֹלֶה גַּם כֵּן אֲבָל הָרוֹפֵא וְהַטֶּבַע, וְכֵן בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה אֵין הַפּוֹעֵל הָעוֹבֵד וְלֹא הַשָּׂדֶה גַּם כֵּן אֲבָל הָעוֹבֵד וְהַטֶּבַע.
לא תמיד התפילה מתקבלת
וְכֵן הַתְּפִלָּה פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁרָאוּי וּבָעֵת הָרָאוּי, וְלֹא תְקֻבַּל הַתְּפִלָּה, וְלֹא מִצַּד חֵטְא הַמִּתְפַּלֵּל אֶלָּא שֶׁלֹּא יַסְכִּים בָּזֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁהַסַּפָּן פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה סְפִינָתוֹ מְתֻקֶּנֶת כָּרָאוּי וְיַנְהִיגָהּ בַּטּוֹבָה שֶׁבַּהַנְהָגוֹת וְיֵרֵד בַּיָּם בָּעֵת הָרָאוּי, וְעִם כָּל זֶה לֹא תִצְלַח הַסְּפִינָה לְהַגִּיעַ אֶל מְקוֹם הַחֵפֶץ, וְזֶה מִצַּד שֶׁלֹּא יַסְכִּים בָּזֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם עַל צַד הָעֹנֶשׁ כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בְּעִנְיַן יוֹנָה, וְאִם עַל צַד הַהַשְׁגָּחָה לְטוֹב, לְסִבָּה מִן הַסִּבּוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ בְּפֶרֶק י"ג מִזֶּה הַמַּאֲמָר, וְכֵן הַתְּפִלָּה פְּעָמִים שֶׁלֹּא תְקֻבַּל אִם עַל צַד הָעֹנֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה, אוֹ שֶׁאֵין הַמְקַבֵּל מוּכָן עַד שֶׁיַּרְבֶּה וְיַפְצִיר בִּתְפִלָּה אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה פְּעֻלּוֹת מוֹרוֹת עַל הַהַכְנָעָה, כְּתַעֲנִית אוֹ לְבִישַׁת שַׂק כְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאִם* שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מוֹנֵעַ אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה תְּפִלַּת דָּוִד שֶׁלֹּא יָמוּת בְּשַׁבָּת, בַּעֲבוּר שֶׁהִגִּיעַ הָעֵת שֶׁיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְּנוֹ, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא* [שבת ל.], וְאִם בַּעֲבוּר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַדָּבָר הַהוּא הַמְבֻקָּשׁ טוֹב אֶל הַמִּתְפַּלֵּל, וְעַל צַד הַהַשְׁגָּחָה עָלָיו לֹא תְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ, כְּאִלּוּ תֹּאמַר שֶׁהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּר בָּנִים וְלֹא תְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ, לִהְיוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ הֱיוֹת הַבָּנִים רָעִים אֵלָיו וּמְבַקְשִׁים לַהֲמִיתוֹ, כְּמוֹ אַבְשָׁלוֹם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָמִית אֶת דָּוִד, אוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּעַד מָמוֹן, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁהַמָּמוֹן הַהוּא יִהְיֶה סִבַּת מוֹתוֹ, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" [קהלת ה, יב], אוֹ שֶׁיִּהְיֶה סִבַּת כְּפִירָתוֹ, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'" [משלי ל, ט], אוֹ לְסִבָּה אַחֶרֶת נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ וִידוּעָה אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
____________________________________
אֵינוֹ מְחֻיָּב – לא בהכרח. וְאִם – או. כִּמְלֹא נִימָא – כחוט השערה, שיעור מועט.
ביאורים
ההשתדלות שלנו בעולם חשובה ביותר, אך לא בהכרח שהיא גם תקבע את התוצאה הסופית. כדוגמה לכך מביא רבי יוסף אלבו את מקצועות הרפואה והחקלאות, אך דבר זה נכון בכל תחומי החיים והמקצועות. הרופא עושה את עבודתו נאמנה, ולמרות זאת נמצא חולים שמתים עוד בעת טיפולם הרפואי. כך גם החקלאי יכול למצוא עצמו שנה אחת בלי יבול, מפני סיבות שאינן בשליטתו. למרות השתדלותנו יש נסיבות משתנות שנקראות 'טבע', שהן חלק מתנאי החיים שמשתנים בין אדם לאדם, בין שנה לשנה.
על גבי זה בונה רבי יוסף אלבו קומה נוספת של הבנה. אותם גורמים שהם מעבר להשתדלות שלנו, תלויים ברצון ה' בלבד. ולכן בדוגמה של הספינה שלא מגיעה ליעדה, אומר רבי יוסף אלבו שהסיבה לכך היא שהקב"ה לא הסכים לכך. רצון ה' מתגלה כאן כסיבת כל הסיבות, הסיבה העליונה, שממנה כל תנאי החיים והטבע מקבלים פקודות.
כעת נוכל להבין שהתפילה והבקשה שלנו מאת ה' היא חלק מההשתדלות שלנו, אבל את השורה התחתונה קובע ה'. לכן, אף אם אדם התפלל בזמן הראוי, עם הציבור, ותפילתו הייתה מעומק הלב זה עדיין תחת הכותרת 'השתדלות'. ייתכן שלקב"ה חשבונות אחרים:
עונש – כפי שלמדנו, אצל משה רבֵנו לא הועילו התפילות להסרת העונש. מצד המקבל – האדם צריך עוד כמה תפילות עד שיזכה במבוקשו. מונע אחר – גורם נוסף שתלוי בעניין ומכריח שהבקשה תתקבל או לא. מצד הקב"ה – מצד האמת לא טוב יהיה לו אם יקבל את מה שהוא מבקש, ולכן הקב"ה לא ממלא תפילתו.
למדנו שגם התפילה היא השתדלות לפני ה'. כך אנו מסירים גאווה מלִבנו ומחשבה שיש לנו כוח לשנות באמצעות התפילה את המציאות. אלא כך יש לומר: ה' בחסדו נתן לנו את מצוות התפילה, ובה אנו מבקשים ומשתדלים לפניו לעשות טוב לעמו ישראל ברחמים, והוא הקובע והמנהיג את העולם לבדו לפי רצונו.
הרחבות
• אין שינוי כלפי מעלה
אוֹ שֶׁיִּהְיֶה סִבַּת כְּפִירָתוֹ. רבי יוסף אלבו מונה סיבות שונות מדוע תפילה אינה מתקבלת. הנחת היסוד של רבי יוסף אלבו היא שאין תפילה שאיננה נשמעת. לכל תפילה ישנה כתובת, ועונש קבוע מראש או צפיית העתיד ביד ה' הם שמסבבים את המציאות כפי שהינה, לטוב ולמוטב. אחד הגורמים המשמעותיים בתפילה הוא שהאדם יהיה זכאי לקבלת הטובה שאותה הוא מבקש.
האם כאשר אנו מתפללים חל שינוי בשמים, והוא גורם להתקבלות התפילה?
רבי חיים מוולוז'ין מסביר שהמילה 'ברוך' משמעותה תוספת וריבוי , ובודאי אין חסרון בקב"ה, שיהיה צריך להוסיף משהו כלפיו. אם-כן מה משמעות התוספת? מסביר רבי חיים את עניין חיבור ה' לעולם שלנו. הראייה האנושית אינה תופסת את ההתגלות האלוהית המלאה בעולמנו. אי לכך, בתפילה, אנו מבקשים שיתגלה בעולם שלנו יותר ויותר [נפש החיים ב, ב]. לפני התפילה הקב"ה לא מופיע בעולם, ואנו מצדנו מבקשים על השינוי בעולמות. כלומר, הקב"ה מעוניין להיטיב לעולם שאותו ברא, ולצורך כך נתן לנו את התפילה.
המהר"ל כותב כי "התפילה מבטלת גזירת עולם הזה" [באר הגולה עמ' כז]. לפי דבריו התפילה משנה את העולם באותו אופן שבו רצה ה' שהעולם ישתנה. השינוי שחל בעולם נובע ממנו באופן ישיר, וממילא לא נחשב כלל לשינוי במציאות ה', מצידו .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
