ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
- משפחה חברה ומדינה
- ירושלים ובית המקדש
- קרבנות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
עשרות פעמים מבטא הזוהר הקדוש את הדרך המורכבת של האדם במעגלי הכרתו את הקדוש ברוך באופן של נוגע לא נוגע, מגיע לא מגיע - "מטֵי ולא מטֵי".
ביחס למצב הקודם נחשבת לו קרבתו הנוכחית כהגעה, כהגשמת הכיסופים, ודווקא משום החשש הנורא מהגשמה, תמיד יודעת הנשמה 'באובנתא דליבא', בבינתה המולדת, שבעצם לא הגיעה - והיא חוזרת ומחתרת להגיע להבנות עמוקות יותר, מתוקות יותר, וכשתגיע... תרגיע... אבל... וחוזר חלילה.
ככלל אנו כבר יודעים שכל מיצוי של נכסף עליון טומן בחובו את אכזבת הממשות, הממשות המקורבת כל כך לגשמיות, למישוש. אפילו בחיי הרגש, בחיי הגוף והנפש שבין איש ואישה, מלמדנו הסיפור הטראגי של אהבת אמנון לתמר איך עדינותה הנשגבה כל כך של האהבה עלולה עקב הממשות, הגשמות שבה, המישוש הממומש שלא כתיקונו - להיפך לפלצות ולתיעוב שמקורם באותה אהבה שנהפכה לה שלייתה על פניה.
מיצוי הנשגב מוריד אותו משגובו, ואילו יראת הכבוד שיש בריחוק המסוים מתגברת ומעצימה את היחס המכבד, המעריך המרומם. בתחושה זו הסתיימה פרשת פקודי וכל ספר שמות: "וְלֹא יָכל משֶׁה לָבוֹא אֶל אהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן".
לאחר כל ההכנות המרובות המשתרעות על פני כל כך הרבה פרקים, לאחר שהבית עומד על תילו לשמו יתברך, כשכבר יש ממש ותיכף כבר ימומש האידיאל הגדול של 'ושכנתי בתוכם', כשכמעט לא רק ימומש אלא אף אולי ימומש מה שקודם ומעבר לכל יש - מתקיים בנו 'כי בענן אראה על הכפורת'! ותו לא? אותה מתכונת של העלמה חוזרת כך בדיוק בימי שלמה בעת שסוף סוף מסתיימות כל ההכנות לבנין בית המקדש, לאחר פסוקים כה רבים של בנין והכנה, כשהנה הנה... - "אָז אָמַר שְׁלמה, ה' אָמַר לִשְׁכן בָּעֲרָפֶל" - "וְלא יָכְלוּ הַכּהֲנִים לַעֲמד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה' " (מלכים א' פרק ח')
בקשיי תחושת הריחוק
עם כל הצידוק של הריחוק מן ההגשמה, עדין נותרה בעייתו של היהודי המאמין בעיית הריחוק, בבחינת 'אוי לי מיצרי' המבקש לחבק, להגשים, לחוש - 'ואוי לי מיוצרי' שביקש וציוה 'לדבקה בו', וחקק בנפש את הגעגוע לכך. שהרי מחירו של הריחוק המטוהר מהגשמה עלול להגיע לכדי שעמום שיהיה תוצאת ה'יובש' והקור שהם מנת חלקו של המרוחק מהאורה האלוקית, 'ומי יקום במקום קדשו' לכוון את הנקודה הברוכה שבין 'מטי' ל'לא מטי'? לשם כך ניתנה בנו הבינה, והיא מזוהה אמנם גם עם הכשרים השכליים של האדם, אך גם עם בינת הלב, מקום הרגש. יודע הלב להבין כי גם שם אצל המלך גם כן יש מדרגות. אינו דומה המחבק את המלך לניזון מכבודו מרחוק. שונים הם רואי פני המלך ליראים מהדר מלכותו. אבל, אומרת הבינה הפנימית, לפני ולפנים של המלך, במקום בו שוכן כבודו עצמו, שם היכל הרצון, רצון ה', מקור החיים: "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ" (תהילים ל') ואל הרצון הזה אנו מכוונים כשאנו מתפללים 'יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באורייתא', כמו גם בעת שאנו מתחננים "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָםִ" (שם נ"א).
הרצון הינו מהות החיים. כך באדם ועל אחת כמה וכמה אצל חי העולמים. החיים המתגלים ברצון והחיים המתגלים מן הרצון מכוונים אותנו לבקשת קרבת אלוקים הקשורה לדבר חי, דבר חי כזה שעל ידיו ניתן לעשות רצון ה'.
הקרבה והתקרבות
לשם כך באים הקרבנות מן החי.
סדרי הפרשות בספר ויקרא העוסקות בקרבנות נועדו על מנת לממש את המשאלה הטמירה ביותר, 'לגעת' קרוב ביותר שאפשר לרצון ה', לא פחות, וזאת על ידי אמצעי חיבור של קרבן מן החי, ודווקא מן החי, בו מתגלית תכונת הרצון מעבר לכל דבר אחר אותו ניתן להקריב לה'. בכך עדיפה הקרבת קרבן מן החי על קרבן מן הצומח, וברור על כן גם מדוע מעל הכל עדיף קרבן מן האדם - 'כי נפש הוא מקריב', קרבן עני הנותן מן המעט שיש לו, שמעט זה המבטא את רצונו הפנימי של האדם הכוסף אל אלוקיו הטמיר והנעלם, גבוה הוא מכל צומח או חי, רכוש או ממון: "אמר הקב"ה חביב עלי קומץ נדבה של עני שזו באה כפרה "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' " (ילקו"ש קהלת פרק ד' רמז תתקע"א).
כל המביא קרבן מן החי מתאחד במעגל כפול עם בוראו, הן מצד עשיית רצונו יתברך שציוה על הקרבת הקרבן, והן על ידי כך שמיוחדת מצוות הקרבנות משאר המצוות בהיותה קשורה לדבר חי, לביטוי הרצון שבו, ועל ידי כך מתקרבים ממש חיי המקריב אל רצון המצווה.
התרבות המודרנית הקרה, שנעשתה נואשה ומנוכרת לעדינות הנפש מרוב ברקי שווא של טכנולוגיה שאינה נוגעת אל עומקי הנפש פנימה, היא עוד סולדת מהקרבת קרבן חי, מהתקרבות לחי העולמים, ובכך מצננת עצמה אל מתחת לקו החיים, אל הריחוק האפל מאור ה', ומשם אל כל רעת האדם לחברו, כשמבחינתה העיקר הוא שנס החמלה על בעלי החיים מונף אל על.
דומה שלא רחוק הוא לומר שמבין הברירות להיות מפוטם לקרבן בעשן המסעדות או להיות מחמל נפשם של יפי נפש, גם בעלי החיים הקרובים אל בוראם מטבעם 'היו מתים' להגיע למיצוי דמם על המזבח מלסיים את ימיהם בטינופת הדיר או בלוע האדם.
המבט השלם של התורה האלוקית חס על החי עד כדי רוממותו להוות חלק מעבודת קרבת האלוקים של האנושות ועולם החי. בראייה אמיתית ונוקבת, אחדותית ומקיפה, מרוממת התורה את הכל, עולם ואדם רצון וחיים, מקדש ואלוקים - והיו לאחדים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
