ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חנוכה
וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
לפעמים אנחנו מתרגלים למצב הנוכחי שבו יש לנו מדינה עצמאית. כמעט אלפיים שנה חלמו יהודים והשתוקקו להגיע למצב שבו אנחנו נמצאים היום. "להיות עם חופשי בארצנו". במשך דורות רבים יהודים היו כפופים לקיסר, לסולטאן, למלך או לסתם פריץ. מדינה יהודית עצמאית הייתה חלום רחוק ולא מציאותי. "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" הייתה רק משאלת לב ותפילה.
הרמב"ם, בפתיחתו להלכות חנוכה, מדגיש שבעקבות ניצחון החשמונאים " חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה". בדברים אלה מדגיש הרמב"ם שההישג הצבאי של החשמונאים לא היה רק רוחני-דתי. זה היה גם הישג לאומי. אלפיים שנות גלות העם היהודי קיים מצוות. אבל חלקים מהעם היהודי שכחו שלהיות יהודי זה לא רק להיות דתי. להיות יהודי זה גם לחזור ולהקים מדינה, לנהל חיים של עם ולא של יחידים שמפוזרים בגלות. תשועת העם הייתה החזרת המצב הלאומי המתוקן . לא עוד עבדים ונתינים המשועבדים לממלכה זרה, אלא עם עצמאי המנהל את חייו כרצונו. "וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה" .
הלכה- היכן מדליקים נרות בבית משותף?
הגמרא במסכת שבת אומרת: "נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ".
בבית צמוד קרקע, שעליו דיברה הגמרא, ישנם שני יתרונות להדלקה בפתח הבית: א. פרסום הנס לעוברים ברחוב; ב. החנוכייה ניצבת משמאל לדלת, והמזוזה מימינה, וכך האדם מוקף במצוות.
בבית משותף יש להתלבט היכן להדליק: האם בפתח הדירה הפונה לחדר המדרגות, או בחלון הפונה לרחוב?
על ידי ההדלקה בפתח הבית יהיה האדם מוקף במצוות, אך פרסום הנס יהיה מצומצם (רק לדיירי הבניין). לעומת זאת בהדלקה בחלון יהיה פרסום הנס מרובה, אך האדם לא יהיה מוקף במצוות. האם נעדיף את ההדלקה בפתח או את פרסום הנס ? מה משמעותי יותר?
הרב משה פיינשטיין פוסק שכאשר אי אפשר לקיים את שתי הדרישות – פרסום הנס עדיף מפתח הבית, מכיוון שהוא עיקר המצווה. לכן למעשה, אדם הגר בבית משותף ידליק בחלון הפונה לרשות הרבים שממנו יוכלו לראות את החנוכייה כמה שיותר אנשים. ( עפ"י 'הלכה ממקורה' – הרב יוסף צבי רימון)
דברים שבלב- "ובן אדם יתאמץ בך..."
"צר לי אדוני, אנחנו סוגרים בדיוק בשעה חמש. ועכשיו – חמש".
"אבל אין לך מושג כמה התאמצתי להגיע לכאן, נסעתי שלוש שעות ו..."
"אני מאוד מעריך את המאמץ, אך לצערי לא אוכל לעזור לך. שלום..."
***
בעולם הזה מה שתופס זה התכל'ס. מה שיוצא בפועל. בעולם האמת, המדדים הם אחרים. השכר שהאדם מקבל הוא על פי המידה שבה הוא התאמץ כדי לעשות מה שנדרש ממנו. ה' מתייחס למאמץ, ולא רק לתוצאות.
בעצם המאמץ ישנה אמירה גדולה ומשמעותית: אני לא מוותר. אני אמשיך, וגם אם אכשל לא אפסיק להתאמץ. כש'נכנסים לראש' הזה, מתחשבנים פחות על חשבונות כמו: "הרי גם ככה אין סיכוי".
התפקיד שלנו הוא להיות אחראים על ההשתדלות, ולא על התוצאות. בעיקר משום שהתוצאות לא תמיד בידינו. מה שכן נמצא בידינו הוא היכולת להתאמץ, להשתדל.
במבט הזה אפשר להסתכל גם על מלחמת המכבים ביוונים. ברור שבמהדורות החדשות בתקופתם ניבאו כולם שחורות למכבים ההזויים. הרי מה ההיגיון שבלצאת עם קומץ לוחמים מול צבא אדיר ומיומן כמו הצבא היווני?
אך נראה שגם המכבים ידעו שיש להתמקד במאמץ ולא בתוצאות. הם שאלו את עצמם "מה אנחנו צריכים לעשות כעת?", ולא – "מה יהיו התוצאות?".
את הכלל הזה אפשר ללמוד גם מאחת מהלכות חנוכה. מובא בהלכה הכלל ש" כבתה – אין זקוק לה ", כלומר, עלינו מוטלת רק הדלקת הנר. אם כבה – איננו חייבים להדליקו שנית. בהלכה זו מופיע שוב העיקרון של ההשתדלות ללא התלות בתוצאות. תפקיד ההדלקה מוטל עלינו. מה שיעלה בגורל הנר שהדלקנו – הוא כבר מחוץ לאחריותנו.
בתוך עולם מושגים כזה, שבו ההשתדלות היא העיקר, הרצון הטוב מקבל משמעות עצומה. בדרך כלל אנחנו נוטים לזלזל ברצון שלא מגיע לתוצאות. דרך חג החנוכה כוח הרצון, המאמץ וההשתדלות מקבלים מקום מרכזי וחשוב. לכן: לא נתייאש, ולא נוותר מראש, גם כשאומרים לנו שאין לנו סיכוי . למה? כי הסיכויים וההערכות הם לא התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא לעשות, "וה' יעשה הטוב בעיניו".
שאלה: האם אנחנו מסוגלים להעריך מאמץ של מישהו אחר, גם אם הוא לא הביא לתוצאות?
שיחות ליום ירושלים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"
הדברים נאמרו במסיבת יום ירושלים התשס"ג, בישיבת מרכז הרב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
