ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

על מנת לקבל פרס ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תשע"ז

על מנת לקבל פרס


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בשביל צבי, מציאת הזיווג הייתה ממש קריעת ים סוף. הוא לא היה בררן, אבל לא התגלגלו לפתחו הצעות מתאימות.

בגיל 27 הגיע לידי ייאוש כמעט מוחלט. רוב חבריו התחתנו, ולאחד מהם היה כבר ילד בן שש, ואילו הוא עדיין התגורר בבית הוריו ולא ראה את גאולתו.
יום אחד נסע מירושלים למרכז הארץ להשתתף בחתונת חבר צעיר ממנו. הוא הגיע לחופה, נשאר קצת לסעודה ולריקודים, ובשעה עשר יצא לעבר תחנת האוטובוס לירושלים.
בדרכו פגש חבר שלמד בישיבתו בעבר והחל לשוחח עמו בפתח בניין מגורים. התברר שהחבר נמצא בסעודת שבע ברכות של קרוב משפחתו. כעבור רגע ירד דייר מהבניין ואמר לאותו חבר: "כולם על הפנים. תבוא למעלה!". ואז הביט לעבר צבי ואמר: "תעלה גם אתה! מחכים לך שם".
"אתה מתבלבל עם מישהו אחר", אמר צבי והאיש הסביר: "יש שם חתן וכלה שאמורים לשמוח בשבע ברכות שלהם, אבל כבר עשר וחצי ויש רק שישה משתתפים".
צבי הסביר שהוא ממהר לירושלים, אבל בעל הבית אמר: "יש אוטובוסים עד מאוחר, ואם תעלה תקבל פרס! כדאי לך..."
הנימה החיננית שבתה את לבו של צבי. הוא נעתר ונכנס לבית פשוט שישבו בו החתן והכלה, שני המחותנים, סבא אחד ועוד כמה תינוקות בעגלה. אף אחד לא שר ואפילו לא דיבר בקול רם. נשמעה מוזיקת רקע, אבל האווירה הייתה עלובה. צבי הרהר: איך הם מתכוונים להעביר כך את הזמן?!
הגיעו אורחים נוספים עד שהתקבץ מניין. בעל הבית אמר לצבי: "תשיר משהו".
צבי הסתכל לעבר האנשים הרוחשים והבין שעליו לקיים את "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". הוא החל לשיר את "עוד יישמע", "ענבי הגפן", וכמה מהנוכחים הצטרפו אליו. אחר כך ניגש בעל הבית לצבי ולחש לו: "תגיד דבר תורה".
"איזה דבר תורה?!", לחש צבי בחזרה, "אתה לא חושב שהגזמת?..."
"אני מבין שלא הכנת שיחה", התנצל האיש, "אבל תוכל להתחיל מ'החתן שלנו...'".
"איני מכירו. מה אוכל לומר עליו?!", טען צבי.
"ממתי צריך להכיר את החתן?! ואל תשכח את הפרס..."
צבי הנבוך נכנע: "טוב, אנסה לומר משהו, אבל תאמר לי משפט או שניים על החתן".
האיש סיפר שקוראים לחתן מרדכי ומלמל כמה מילים על צניעותו וחסדו.
צבי, שיודע לדבר ולפרגן, החל לדבר על מידת הנתינה המופלגת של החתן המשולבת בצניעות גדולה. דבריו עשו רושם על השומעים. בסוף הדברים לחצו כולם את ידיו, ומרדכי החתן נפל על צווארו ונשקו. היה ברור כי שירתו ודרשתו הצילו את שבע הברכות מכישלון.
לפתע ניגש לצבי אדם שישב לצדו ושאל: "איך אתה קשור לחתן?"
"איני קשור לחתן", ענה צבי.
"אה, אתה מהצד של הכלה".
"לא. איני מכיר פה אף אחד".
"אז מה אתה עושה כאן?!", תמה האיש.
"ביקשו ממני להשלים מניין", הסביר צבי.
האיש צחק ואמר: "גם ממני ביקשו, ומכיוון ששנינו באותו מעמד משפחתי כלפי החתן והכלה, זה עושה אותנו קרובים... בקיצור, אני רוצה להציע לך להיפגש עם בת אחותי".
"אבל מה אתה יודע עליי?!", תמה צבי.
"אחרי שדרשת אני קצת מכיר אותך. שנית, כאשר אני שומע שאתה מתנדב כאן, אני מעריך אותך. ושלישית - מה יש לך להפסיד?!"
צבי נתן לאיש את מספר הטלפון של הוריו ומיהר לצאת לירושלים.
כעבור שנים, בצהרי יום אחד, נסע צבי באוטובוס בירושלים. מישהו הביט לעברו ואמר: "אתה מוכר לי מאיזה מקום".
"גם אתה מוכר לי", השיב צבי.
השניים התאמצו להיזכר, עד שהאיש קרא: "אתה הנואם בשבע ברכות של אחי מוטי! איך אפשר לשכוח אותך?! מעולם לא ראיתי מישהו שמשבח את החתן כל כך יפה מבלי להכירו... ממש הצלת את השבע ברכות שארגנתי".
צבי נזכר באותו ערב ושניהם חייכו. לפתע קרא האיש: "אוי לי!"
"מה קרה?", שאל צבי.
"אני זוכר שהבטחתי לך פרס ולא נתתי לך".
"אל תדאג", צחק צבי, "קיבלתי את הפרס שלי באותו ערב".
האיש תמה ואז צבי החל לספר לו על מפגשו עם אורח נוסף באותן שבע ברכות, שהוביל להצעת שידוך עם בת אחותו, רחל, ולנישואין מוצלחים עמה.
"לא יכולתי להזמינך לחתונה", התנצל צבי, "כי לא ידעתי את שמך".
כאשר הגיע צבי לתחנה שבה רצה לרדת, נפרד מהאיש ואמר: "סלח לי שאני ממהר. פשוט הבאתי עם הפרס היקר שקיבלתי עוד שלושה פרסים קטנים יקרים, ואני חייב לאכול עם כולם ארוחת צהריים..."

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il

מתוך העיתון בשבע.




חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il