ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הזכרת גשמים
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
מה שיש לשים לב בסגנון משנתנו "מאימתי מזכירין גבורות גשמים"? (תענית א, משנה א) המנוסחת בלשון הזכרת הגשמים או באי הזכרתם, "מאימתי מזכירין... העובר לפני התיבה... האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר", אבל היא אינה מתייחסת כלל ואינה מזכירה את הטל באופן חיובי ישיר, מתי מתחילים להזכיר טל? ייתכן שההסבר הוא כפי שנאמר בתלמוד ש"טל לא נעצר", אפילו בשנים של קללה. בעת שאליהו הנביא נשבע שלא ירדו גשמים על הארץ, הטל לא נעצר, על כן אין צורך בתפילה ובהזכרה מיוחדת עליו.מה שאנו מבקשים הוא על המטר, שלו אנו זקוקים "אבל הטל אינו יורד בשביל בריה" (ירושלמי תענית פרק א, הלכה א).והסמיכו על הפסוק: "כְּטַל מֵאֵת ה'... אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם" (מיכה ה, ו), על כן אין מעמידין זקן שיפגיע בעד הטל.
המשנה עוסקת רק בשאלה מתי מזכירין את הגשמים ומתי מפסיקין מלהזכירן, והטל מצד עצמו ירד בין אם יזכירוהו או לאו. מה שנקבע להלכה (אורח חיים סימן קיד, ג-ד), שחוזרים בקיץ אם הזכירו גשם, לא מחמת שלא הזכירו טל, אלא מפני שהזכירו גשם בקיץ, ובימות החמה גשם הוא סימן קללה. "אבל אם דילג שלא אמר לא גשם ולא טל - אין מחזירין" (תוספות תענית ג, ע"א ד"ה בימות). וההסבר הוא: "לא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל" (ירושלמי). לא דומה זה שמזכיר גשם ומקלל בכך בקיץ, לזה שלא הזכיר כלל, לא גשם ולא טל, שלא קילל.
דבר נוסף שיש לתת את הדעת עליו הוא חוסר הסימטריה במועדי הזכרת הגשם והטל. בהזכרת הגשם אנו מתחילים רק ביום האחרון של החג, בשמיני עצרת, ואילו בבקשת הטל מתחילים כבר ביום הראשון של החג. ואין לטעון שגשמים הם סימן קללה בחג, כי לא מדובר בשאלת הגשמים, שהיא רק בז' במרחשון, כמו שהשיב ר' אליעזר לר' יהושע.
בתלמוד נתנו טעם לניסוך המים בחג, והסבירו: "מפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג? כדי שיתברכו לכם גשמי שנה" (ראש השנה טז, ע"א). הרי שעושים מצוות ומעשים בחג כדי לזכות בברכת הגשם וכן אנו מתפללים על הגשמים בעת ההושענות. ונימקו בירושלמי (תענית פרק א, הלכה ב):
"כדי שיצאו המועדות בטל, מפני שהטל סימן יפה לעולם".
כדי להבין את נימוק הירושלמי, נביא מעין דו-שיח שהתקיים בין כנסת ישראל והקב"ה, המובא בתלמוד (תענית ד, ע"א):
"כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, שנאמר: 'וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ, וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ' (הושע ו, ג). אמר לה הקב"ה: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש. אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר: 'אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל'" (שם יד, ו).
בקשת הגשמים אף שהיא חיונית מאוד ונצרכת לכול, סוף סוף היא עונתית, ובימות החמה היא סימן קללה, אם כן קשר זה הבנוי לתקופה ולא לתמיד, אי-אפשר לבנות עליו קשר של קיימא, נצחי. על כן השיב הקב"ה לכנסת ישראל שהקשר צריך להיות קבוע לעד, ולא עונתי, בבחינת "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם"! (הושע ב, יח) ועל כן השיב לה: "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל" (הושע יד, ו), שלא יהיו עליות ומורדות בברית, בכל המצבים והתמורות שעלולים להיות בקרב ישראל במשך השנים, לא תיבטל הברית, ולא יהיו גורמים שיוכלו לנתק את הקשר הזה שבין כנסת ישראל וא-לוהיה.
עניין זה בא לידי ביטוי במועדים. בזמנים הקבועים והמיועדים לפגישה בין ישראל לאביהם שבשמים, היו מראים לעולי הרגלים כמה גדולה חיבתם וחשיבותם לפני המקום, על ידי שהיו מראים להם את הכרובים מעורים זה בזה, עד שלא ניתן לנתק ביניהם. על כן עם כל חשיבות הגשמים וחיוניותם, התקינו חכמינו את הזכרת הטל בכל המועדים, כדי להעמידנו על הקשר הקבוע, בהתאם להערת הקב"ה לבקש כהוגן את הדבר המתבקש תמיד. ללמדנו שהקשר עם א-לוהים אינו עניין של מותרות, שלעתים מתבקש ולעתים לא-מתבקש, ואפשר לוותר עליו, והבחירה פתוחה, הכול בהתאם למצב רוחו של האדם, שבשעת מצוקה יחפץ בקרבת הא-לוהים, ובשעה שמהלך החיים תקין והוא מצליח בדרכיו ניתן לוותר עליה. הדימוי לטל בא ללמדנו, שהעניין הא-לוהי הוא חלק קבוע בחיים, שאי-אפשר לצייר את החיים האנושיים בלעדיו, זהו קשר כל כך חיוני עד שלא ניתן להמירו בכל מיני תחליפים שימלאו את חסרונו. כי הטל הוא הכרח תמידי לעולם, כקרני החמה המאירים ומחממים יום יום את העולם, ועל ידי כך מתקיימת הבריאה. מכאן נבין את נימוקו של הירושלמי: "כדי שיצאו המועדות בטל, שהטל סימן יפה לעולם".
בקשה שנייה של כנסת ישראל גם היא עברה את שבט הביקורת של הקדוש ברוך הוא:
"ועוד שאלה שלא כהוגן. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, 'שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ' (שיר השירים ח, ו). אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראֶה ופעמים אינו נראֶה. אבל אני אעשה לך דבר שנראֶה לעולם, שנאמר: 'הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ'" (ישעיה מט, טז). (תענית ד, ע"א)
אם בבקשה הראשונה הייתה המשאלה ארעית וקשורה לממד הזמן, נענתה כנסת ישראל בדבר קבוע ונצחי "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל". אפשר לומר שהדוגמה השנייה מתייחסת לתפיסת המקום. כנסת ישראל ביקשה פינות חבויות וצנועות בצומתי החיים: הלב והזרוע. ענה לה הקב"ה שהעניין הא-לוהי אינו עניין ארעי ושולי בחיים, שהוא בחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל הלשונות והגדילנו על כול, וכדי שתהיה האומה ניכרת ובולטת, ותתפוס את מקומה המרכזי במשפחת העמים בתבל. כשם שהנושא הא-לוהי, ניצב עומד בראש הערכים של ישראל, כן הבליט את ייחודה ואת מקומה של כנסת ישראל בעולם: "הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד" (ישעיה מט, טז).
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
עבודת ה' לחופש
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד גמרא?
חידוש כוחות העולם
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
כאב הגלות ותקוות הגאולה
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
