ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- זמן הגאולה
"צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ... בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ"
הקרבנות מתחלקים לשני סוגים: קרבנות צבור, אותם מקריבים פעם אחת עבור כל העם, וקרבנות יחיד, שהאדם מחויב להביא מסיבות אישיות, כל אחד בזמן שלו. אבל קרבן פסח הוא סוג חדש: כולם חייבים להקריב אותו, וביחד. בקרבן פסח ישנן גם הלכות מיוחדות במינן, שאינן קיימות לגבי קרבנות אחרים. פסח הוא קרבן לא שגרתי. מה יש בקרבן הזה?
האחדות ירדה לעולם בפסח. בעשרת המכות העולם גילה שיש מנהיג אחד לבירה והוא שולט בה ללא גבולות. ביציאת מצרים היהודים גילו שהם הפכו לקבוצה מגובשת בעלת מכנה משותף שעושה אותם לעם אחד.
האופי הייחודי של קרבן פסח, מסביר לנו את נקודת החידוש של החג. מניחים את השה בשלמותו על האש, צולים את הבשר כדי שיתקשה ויתגבש לגוש אחד, אוכלים אותו בחבורה אחת, בבית אחד, בלי לשבור עצם. קרבן הפסח הוא שילוב של קרבן יחיד וצבור, כי הוא מסמן לנו את שלב המעבר, השלב שבו מתכנסים כל הפרטים ומתלכדים לכלל אחד.
הלכה- מוקצה מחמת גופו- א
כל דבר שאינו ראוי לשום שימוש בשבת, הרי הוא מוקצה מחמת גופו, היינו שמחמת גופו עצמו, שאין בו שום שימוש בשבת, הוא מוקצה. כגון אבנים, בעלי חיים, מטבעות כסף, עפר, עצים, פסולת, וכן גופת מת.
גם לצורך דבר המותר אסור לטלטל מוקצה זה. למשל, אסור לקחת אבן כדי להחזיק בה את הדלת או כדי לפצח בה אגוזים.
הרוצה להפקיע את האבן מאיסור מוקצה, צריך לפני השבת לייחד אותה במחשבתו לשימוש זה של החזקת הדלת או פיצוח אגוזים דרך קבע, או להשתמש בה פעם אחת ביום חול לצורך זה.
דברי מאכל שראויים לאכילה בשעת הדחק, אינם מוקצה. אבל אם אינם ראויים לאכילה ללא בישול או אפיה, כגון קמח, תפוחי אדמה, בשר חי, הרי הם מוקצים. ואף שהם ראויים לבעלי חיים, הם מוקצה, מפני שאין רגילים לתת לחיות מאכלים שמיועדים לבני אדם.
בשעת הדחק, כאשר המקפיא הפסיק לעבוד והבשר או הדג שבתוכו עלולים להתקלקל, סומכים על הסוברים שכיוון שהם ראויים למאכל כלב אינם מוקצה, ומותר להעבירם למקפיא אחר. (מתוך 'פניני הלכה' שבת ב' כג, ג)
דברים שבלב- פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא עם
"יקי, תעזור לי עם שיעורי הבית בתורה!" – אחותי הקטנה. קמה מוקדם. שש בבוקר היא כבר על הרגליים, משלימה שיעורים מאתמול. היא רק שמה לב שאני מזיז רגל, כבר היא מחליטה שהתעוררתי. אני מנסה לפקוח עיניים. "רק רגע, ליאת, רק קמתי. אפילו לא אמרתי 'מודה אני'. מה נחתת עליי פתאום?" עדיין מטושטש. עדיין לא מפוקס. מוריד רגל אחת מהמיטה לתוך נעל הבית החמימה. ועוד רגל. מדדה מתוך שינה לכיוון הכיור. נוטל ידיים. שוטף פנים. רק לאחר התארגנות וברכות השחר, היה לי ראש לעזור לה. כשסיימנו את כל שיעורי הבית שלה היא 'שיחררה' אותי לישיבה.
בתחילת השיעור, פתח הרב ארז ואמר: "יש מושג שאני רוצה לדבר אתכם עליו היום. 'הקֵץ המגוּלֵה'. הגמרא אומרת שאחד הסימנים לכך שאנחנו בתקופה של גאולה הוא שהארץ נותנת את פֵּרותיה בעין יפה. 'אין לך קץ מגולה מזה', אומרים חז"ל. אנחנו רגילים לחשוב שהמילה 'קץ' היא מלשון סוף, אחרית דבר. זה נכון, אך ישנה משמעות נוספת. המילה ' קץ ' היא מלשון יקיצה , התעוררות . יָשַׁנּוּ בגלות והנה הקב"ה העיר אותנו. 'אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי'. איך אנחנו יודעים שתרדמת הגלות הסתיימה? הגמרא נתנה לנו סימן. כשהארץ תתן פריה בעין יפה – זהו סימן שהתעוררנו. כשאנו מתעוררים אנו פותחים תחילה את העיניים. הגוף מגיב עוד לפני שאנחנו חושבים מחשבות עמוקות. כך גם בזמן הגאולה. קודם כל הצד החומרי-הגשמי מתחיל להתעורר. העלייה לארץ מתגברת. הארץ נותנת פֵּרות בעין יפה. זהו קץ מגולה. יקיצה והתעוררות שגלויים לכל".
'בדיוק כמו שאחותי ראתה שאני מתעורר כאשר הזזתי רגל', חייכתי לעצמי.
"וכמו שכשאנחנו רק מתעוררים הראש שלנו עדיין לא צלול", המשיך הרב ארז, "ואנחנו לא יכולים לקפוץ ישר לסוגיה עמוקה או להתחיל לרוץ אלפַיים, כך גם ביקיצת עם ישראל. כשאנחנו חוזרים לארצנו זוהי רק ההתעוררות. אנחנו פוקחים עיניים, שרויים עדיין בערפל. הכוחות שלנו עדיין לא בשיאם. השכל והמחשבה עדיין בעלטה. עם ישראל עוד לא שב לעצמו. למסורתו, לא-לוהיו. אבל לאט לאט, אנחנו קמים ומתעוררים, עד לקימה המלאה שבה נשוב לעצמנו במלוא הכוחות והעוצמה".
אין ישראל נגאלין עד שיעשו אגודה אחת. (ילקוט שמעוני, פרשת נצבים)
סיפור- כיבוש קטמון במלחמת השחרור
לקראת שביעי של פסח החלו לדבר אתנו על כיבוש קטמון. קטמון הייתה בידי הערבים והם שלטו בדרום העיר ובשכונותיה הדרומיות של ירושלים. חיוני היה לכבוש את קטמון.
נענו בעמק המצלבה. גשם זרזף. הסלעים חלקים ושטחי האדמה מכוסים בוץ. פלוגה ב' נערכת להתקפה במעלה הטרסות. פרץ של יריות. המנזר נכבש. הפלוגה שלנו מצטרפת. נערכים להגנה. אסור שהמנזר ייפול שוב לידי הערבים. חשיבותו רבה. הוא ניצב בקצה השכונה ומשמש נקודת מפתח לשליטה. יש במנזר מבנים מוצקים. הם יכולים לשמש כיעדי הגנה מבוצרים. המחלקה שלנו נערכה להגנה לאורך קיר אבנים, מחוץ למנזר.
השחר מצא אותנו נתונים בלחץ כבד של התקפות-נגד ערביות. השטח מאפשר לערבים להתקרב אלינו, בחסותם של שיחים, עצים וטרסות, בלי להתגלות. 'דדו' מגיע אליי. מספר שהמצב במנזר קשה ביותר. הערבים תוקפים בחמת-זעם ובכוח גדול את הכניסה המערבית למנזר. מצווים על המחלקה שלנו לתקוף את הערבים לכיוון צפון מערב.
הסתערנו. כאשר הגענו ראיתי מאחורֵי אבן ערבי שמכוון אליי את הרובה. התחושה הבאה הייתה שאני שוכב על הארץ, כדור נעוץ בראשי.
דדו משך אותי לתוך המנזר. חבשו את ראשי. השכיבו אותי בחדר מלא מפה לפה הרוגים ופצועים. הייתי בהכרה מלאה.
הלחץ על המנזר הלך וגבר. מספר הנפגעים שלנו הלך וגדל. לא יכולנו לצאת מהמנזר. תגבורת לא יכלה להגיע. הערבים הקיפו אותנו בטבעת אדירה.
בעשר ושלושים, בערך, הוחלט על ניסיון לפרוץ החוצה. לא היה טעם להחזיק במנזר. היה ברור שכל הלוחמים ייהרגו. הפצועים נשאלו אם הם מסוגלים ללכת. מי שהשיב בשלילה קיבל רימון יד. השאירו בידיו את ההחלטה אם ליפול בשבים של התוקפים או להתאבד בפיצוץ. גם אני קיבלתי את הרימון שלי. תכננתי הכול. איך אשלוף את הנצרה, כיצד אניח אותו מתחת לגופי. צריך להקפיד שהנצרה תישאר פתוחה. ראיתי מה עוללו הערבים למי שנפל בידיהם. הרימון היה הפתרון הטוב ביותר מפני שלא יכולתי לצאת משם. איני זוכר אם נפרדתי במחשבתי מאנשים יקרים. יכול להיות שחשבתי על אבא ועל אימא ועל הכפר.
הכול היה ברור: הערבים בחוץ – אנחנו בפנים. הם ייכנסו. אין לאן לברוח. יש לנו רק רימון.
ואז הגיעה הידיעה במכשיר הקשר, ממפקדת הגדוד. אף אחד לא הבין מה קרה, הם היו בעדיפות גדולה עלינו בכל קנה מידה, ובכל זאת הודיעו שמבחינים בבריחתם של ערבים מקטמון. קרה אצלם משהו וגם אצלנו נתרחש מהפך פסיכולוגי: שוב התחלנו להאמין שהערבים יישברו לפנינו ויחדלו מן התקיפה וניסיונות הפריצה. משעות הצהריים ואילך דעכה התקיפה הערבית עד שפסקה האש. כבשנו את קטמון.
(מתוך: רפאל איתן, 'רפול – סיפור של חייל')
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
דיני פלסטר בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
מסירות או התמסרות?
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
