ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בהר
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- פרנסה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
לאורך כל הפרשה הקצרה הזו בולט יסוד שחוזר ונשנה, יסוד בן שני פנים: רכושו של האדם והרפיית אחיזתו בו: נחלת שדה וכרם ומצוות שמיטתם, בעלות על קרקעות ועבדים ושחרורם ביובל, הלוואות לנצרך ואיסור ריבית וכן יחס אנושי לקניין אנושי, לעבדים.
ביחסו הרוחני של האדם לרכוש, לממון, קיימת מורכבות רבה. ידועה אמירתו של רבנו בחיי בדבר המתח בין הרוחניות לחומריות, אמירה שתוכנה הוא שככל שירבה הגוף בניין ירבה השכל חורבן, כלומר שלא תתכן 'שכנות טובה' בין החומר לרוח. רק אחת הידיים תוכל להיות על העליונה.
אלא שמאידך, בארץ ישראל הדבר חייב להיות שונה. הארץ זוקקת גם לחומריות, היא דורשת בנין ממשי כלומר, עבודה, פיתוח, לעיתים מלחמה, בניית כלכלה ומשק לכלל, ופרנסה לאדם הפרטי, בניית בית ורכישת אמצעים.
זו הרי אינה גנות מוחלטת, שהרי חז"ל קבעו ש'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים' (ברכות ח') והם אף אמרו שם כי 'שלשה מרחיבין דעתו של אדם: דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים' (בדף נ"ז). ברור אם כן, שדרכה של תורה אינה דרך התיחסות שלילית לחומר, אך איך יסתדרו דברי חז"ל והכרחי החיים עם הכלל של בעל 'חובות הלבבות'? וכי בכך לא 'ייחרב השכל', האם לא תיפגם מסורת האמונה, לא יימוטו בנייני התורה?
לא רק רוח
והנה, לא רק מקום בחיים מצאו חכמים לחומר אלא הרבה יתר על כן. בלא חומריות מסוימת, עלול היחיד ועלולה האומה 'להתאדות' מרוב רוחניותם, להתקשות במציאת הביסוסים שהחיים תובעים. את אחת מהסברותיו לגבי מצבה הרוחני של האומה כיום, מצב של חומרנות עודפת, בנה הרב קוק זצ"ל על העדר ביסוס חומרי לאומה:
"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ-ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר. השלוה הגשמית שתבא לחלק מהאומה אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה... השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע...
הצורך למרידה זו היא הנטיה לצד החמריות, שמוכרחת להיוולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית... " (אורות, עמוד פ"ד).
הצורך למרידה זו היא הנטיה לצד החמריות, שמוכרחת להיוולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית... " (אורות, עמוד פ"ד).
נמצא לפי הרב, שלא רק שיש מקום לפעולה החומרית אלא יתירה מכך: אם יקרה ולא ימצא לה מקומה כפי שהיה במציאות שבגלות, יביא הדבר לתגובת טלטלת מוקצנת - אותה אנו חווים זה זמן רב.
כי לולא היה יחסה של תורה גם - אם כי לא רק - יחס חיובי לממון, היא לא היתה מבטיחה שכר גשמי בפרשיות ההתניה המרכזיות בעבודת ה', פרשת בחוקותי ופרשת והיה אם שמוע. העובדה ששכרה של אהבת ה' הוא גשמים בעתם ויבול אדמה ואילו עונשה של עזיבת ה' הוא "וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם", מראים כי ממונו של אדם אינו סתם בעל חשיבות משנית אלא הוא ציר מרכזי במערכת השכר והעונש.
כיון שכן, על ציר האפשרויות של היחס לממון, בין הקצה האחד של מוקצה מחמת מיאוס למקבילו בקצה הקשת, אלוהי זהב, יחסה הבסיסי של תורה לממון הוא ממשי, לא מנותק מהחיים.
לעצור את מירוץ הרווחים והמעמדות
כיון שכן, ממילא נשאלות שאלות רבות לגבי מצוות פרשתנו.
ממהלך הפרשה והלכותיה ברור באופן נחרץ שכשם שיש לתורה יחס חיובי לממונו של אדם, לרווחתו הכלכלית וזאת אף בלי להגביל את כמות רכושו (מלבד הציווי למלך 'שלא ירבה לו...' ) ברור לעומת זאת שהתורה שומטת מתחת רגלי בעל הנכסים כל תחושת בעלות מוחלטת על אשר לו. כל כמות נכסים אפשרית אך לא כל עצמת הבעלות היא שלך - העשיר או הגביר בישראל.
לו היו פניה של תורה רק לחיוב שבממון, "ודאי" היתה 'חסה' על האפשרות להרויח עוד ולא מבטלת אותה בשנה שלמה של שמיטה. מן הסתם היתה מותירה בידי המרויח המוכשר את קרקעותיו לעולם ולא מבטלת את הבעלויות ביובל. בטח היתה התורה מביעה שביעות רצון מהבנקאי הממולח שמרבה את ממונו על ידי נשך וריבית ממי שקיבל ממנו הלואה, ואותו מסכן שמך ונקנה על ידי אחיו לעבד, היה נותר כזה, ולא היה משתחרר ביובל ושב למשפחתו ולנחלתו.
ברור ששיקול על מרחף מעל כל היחס לממון, ו'משטח' אלוקי פרוס תחת כל הרווחים והמעמדות שבין עשיר עברי לעני יהודי, שאם לא כן מדוע מחייבת התורה שוויות בין עבד לאדונו:
"כל עבד עברי או אמה העבריה חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור שנאמר 'כי טוב לו עמך'. שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר, או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך, שנאמר 'ויצא מעמך'.
מכאן אמרו, 'כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' וחייב לנהוג בו מנהג אחווה שנאמר 'וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לא תִרְדֶּה בו בְּפָרֶךְ". (רמב"ם - הלכות עבדים פרק א' הלכה ט')
מכאן אמרו, 'כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' וחייב לנהוג בו מנהג אחווה שנאמר 'וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לא תִרְדֶּה בו בְּפָרֶךְ". (רמב"ם - הלכות עבדים פרק א' הלכה ט')
פסוק זה האחרון הלקוח מפרשתנו מוכיח שלמרות יחסה החיובי של תורה לרכוש - אסור להסיק מכך ולהסכים עם מציאות בלתי נסבלת שקיימת אצלנו בפרט ובעולם בכלל, בה יש פערים חברתיים עצומים בין עשיר לרש.
העבד אינו פחות אדם מן האדון, הגם שזה רש ונקלה וזה גביר ובעל אחוזה.
ממוני, שלי או שלו יתברך
שני פסוקים סכמניים הנמצאים בפרשה מלמדים את עקרונות היסוד ביחס לחיים כולם - החברתיים כמו הכלכליים:
"וְהָאָרֶץ לא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתושָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כ"ה כ"ג)
ובסוף הפרשה:
"כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוצֵאתִי אותָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אלוקיכֶם".
כאן פורשת התורה את הסיבה והטעם לתביעותיה הממוניות מהאדם בעל הממון: אתה, המרויח, אתה 'גָר', 'נושם', נמצא 'בתוך' המציאות האלוקית המקדימה את מציאותך והמאפשרת את כל פעילותך ואת פרטי חייך. בזכות אותה מציאות בה אתה חי, אתה מקבל את הכח לפעול, שם אתה פועל את הישגיך, וכיון שלו נשמטה הקרקע הזו מתחתיך, לו ינותק פתיל פעלתנותך - לא יוותר כלום מפועלך, אזי המסקנה ההגיונית והמוסרית היא: 'שלם שכירות לבעל הבית', אל תחוש אדנות על מי שבעצם אינך עדיף עליו - שהרי בראייה הכללית שניכם גרים, אתה ועבדך, ובאותה ראייה כל הקרקע לה' היא, וכל רווחיך ממנו הם. וכיון שנכסיך אינם בבעלותך הטוטאלית - תן 'משלך' הזה, שאם לא כן, תופעל מידת הדין וישוב הכל לבעליו העקרוניים - שהרי 'לה' הארץ ומלואה'.
וענווים יודעים לומר, כדברי מלכנו דויד:
"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה'... לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת... וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוד מִלְּפָנֶיךָ... כִּי מִמְּךָ הַכּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ" (דברי הימים א' פרק כ"ט)
לחיות בתובנה שכזו אינו אומר הקלשת האנרגיות והמוטיבציות האנושיות. לחיות בתובנות שהאדם פועל במרחב האלוקי וכוחותיו כולם ממנו יתב' זה אומר לחיות באוירה מדוייקת מבחינת 'יחסי הכוחות' בין אדם לאלוקיו, בין הצלחה לבין הברכה המבוקשת:
"כי ה' אלוקיך ברכך". יכול אפילו אתה יושב ובטל? תלמוד לומר "בכל מעשה ידך" - אם עושה אדם הרי הוא מתברך ואם לאו אינו מתברך". (ילקוט שמעוני דברים - פרק ב' - רמז תת"ח)
האדם מוציא לפועל את כשרונותיו על פי מידת האמביציה שבו, אך מכל מקום כיון שהוא חי בבית ה' שהוא העולם כולו, ממילא לא יצלח בידו כל בלא ברכת ה', בלא תפילה וייחול לבואה.
בלא הבנה זו, עלול הממון באמת להשחית, עשויים להתממש דברי חז"ל על כך ש'מרבה נכסים מרבה דאגה' ו'אין אדם מת וחצי תאוותו בידו' אלא ירצה תמיד עוד ועוד, כי "אוהב כסף לא ישבע כסף".
רק חיי כלכלה מתוך אמונה עשויים להשקיט את המיית הנפש ולהניח לה ברכה ומרגוע.
לכך יפים דברים שכתב אחד מגדולי המעמיקים בש"ס, בעל ההפלאה:
"הברכה הוא שיתן ה' שביעה להיות שמח בחלקו והוא העושר האמיתי וכן הוא אומר בפרשת נצבים "והותירך ה' בכל מעשה ידיך" שיהיה די והותר... שיהיה לו שביעה בעשרו שלא יתחסר יותר... ומה יועיל אם יוסיף על דאגתו... אלא העיקר שיתעשר ולא יתחסר כי ישבע וזהו שאמר דוד המלך ע"ה "ה' רועי לא אחסר" שזהו עיקר המתנה מהש"י שיהיה לו שביעה ולא יחסר". (ספר הפלאה על כתובות - דף ס"ז עמוד א')
וכיון שרק ברכת ה' היא תעשיר, עשויה להיות פתוחה יד העשיר, להיות ענוה ממלאת לב הגביר, סבלנות תמתיק את השמיטה מעל החקלאי, ועדינות רכה תלווה את המלווה לרש, תפיג את הלחץ להשיג עוד ועוד ועוד.
כך נבנָה עולם כלכלי עדין יותר, עולם חברתי מתוקן יותר, ועולם אלוקי שלם יותר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
