ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת*, שֶׁמֵּהֵן מִצְטָרְפוֹת עֲבוֹת-הָעֲגָלָה* שֶׁל הַחַטָּאת*, גִּידֵי-הַחַיִּים הַדַּקִּים, שֶׁמֵּהֶם יְשֹׂרְגוּ מִזְרְקֵי-הַדָּם* הַגְּדוֹלִים, אֵלֶּה הֵמָּה הַמִּסְתָּרִים הַצְּפוּנִים מֵעֵין כָּל נָבִיא וְחוֹזֶה. הַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת כֻּלָּן וּפְרָטֵי הִלְכוֹתֵיהֶן, בְּכָל דִּיּוּקָם הַנִּמְרָץ, אֵיךְ בְּהֶמְשֵׁךְ-הַזְּמַן עַל-יְדֵי קִיּוּמָם וְתַלְמוּדָם, הֶרְגֵּלָם וְחִבָּתָם*, יֵצֵא* הַנֹּעַם הַפְּנִימִי הֶחָבוּי בָּהֶם, וְזֶרֶם-הַחַיִּים הָאֱלֹהִי הַטָּהוֹר יְגָרֵשׁ בְּעֻזּוֹ אֶת חֶשְׁכַת עֲבוֹדַת-אֱלִילִים מִבְּלִי תּוּכַל עוֹד קוּם, וְאֵיךְ הָעֲזִיבָה הָאִטִּית הַמְזַלְזֶלֶת בְּמַעֲשִׂים, בַּעֲנָפִים וְדִיּוּקִים, מְפַתַּחַת דֶּרֶךְ שֶׁל הֶרֶס, מְאַבֶּדֶת אֶת הַכֵּלִים שֶׁבָּם יִקָּלֵט הָרוּחַ הָעֶלְיוֹן, וּמִמֵּילָא יֵצֶר לֵב הָאָדָם, הַדִּמְיוֹן הַמַּתְעֶה הַמָּלֵא צִיצֵי זֹהַר מִבַּחוּץ וַאֲבַק רַעַל מִבִּפְנִים, הוּא הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה מֵאֵלָיו, – דָּבָר זֶה לֹא נִתַּן לַנְּבוּאָה בִּכְלָל, לַנְּבוּאָה שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה*. אָמְנָם נִתַּן לִנְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, אוֹתָהּ הַנְּבוּאָה שֶׁל פֶּה אֶל פֶּה, שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, שֶׁרַק הִיא יְכוֹלָה לִרְאוֹת עֻזָּם שֶׁל הַכְּלָלִים וְדַיְקָנוּתָם שֶׁל הַפְּרָטִים כְּאֶחָד. אֲבָל לֹא קָם כָּמוֹהוּ "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ד' פָּנִים אֶל פָּנִים". וְהֻצְרְכָה עֲבוֹדַת הַכְּלָלִים לְהִמָּסֵר לַנְּבִיאִים וַעֲבוֹדַת הַפְּרָטִים לַחֲכָמִים. וְחָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, מַה שֶּׁלֹּא עָשְׂתָה הַנְּבוּאָה, בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּהּ הַחוֹצְבִים לַהֲבוֹת אֵשׁ לְבַעֵר מִיִּשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת אֱלִילִים וּלְשָׁרֵשׁ* אַחֲרֵי עִקְּרֵי הַהַשְׁפָּלוֹת הַיּוֹתֵר גְּרוּעוֹת שֶׁל עֹשֶׁק וְחָמָס, שֶׁל רֶצַח וְזִמָּה, רְדִיפַת שֹׁחַד וְשַׁלְמוֹנִים, עָשׂוּ הַחֲכָמִים בְּהַרְחָבַת הַתּוֹרָה, בְּהַעֲמָדַת תַּלְמִידִים הַרְבֵּה וּבְשִׁנּוּן הַחֻקִּים הַפְּרָטִיִּים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם. "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ, אַל תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת".
שנאת הפרטים באחרית הימים
בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הָרַב נִתְגַּבֵּר עֵסֶק הַחֲכָמִים* עַל עֵסֶק הַנְּבִיאִים וְהַנְּבוּאָה נִסְתַּלְּקָה, אָרְכוּ הַיָּמִים וְהַכְּלָלִים הֵחֵלּוּ לְהִתְרוֹפֵף, נִבְלְעוּ בְּהַפְּרָטִים וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה. עַל כֵּן בְּאַחֲרִית הַיָּמִים שֶׁצְּמִיחַת מַהֲלַךְ שִׁיבַת אוֹר הַנְּבוּאָה תַּתְחִיל לְהוֹפִיעַ, "אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר", אָז שִׂנְאַת הַפְּרָטִים תִּתְגַּבֵּר, "חָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְאַנְשֵׁי-הַגְּבוּל, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים שֶׁמְּשִׂימִים גְּבוּל לְדִבְרֵיהֶם, יֵלְכוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ", – עַד אֲשֶׁר לֹא כִּפְרִי-בֹּסֶר* כִּי-אִם כְּבִכּוּרִים מְלֵאִים טַל וְחַיִּים יֵצְאוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל הַתְחָלַת אוֹר הַנְּבוּאָה מִנַּרְתִּיקָם, וְזוֹ תַּכִּיר בִּכְלָלָהּ אֶת גֹּדֶל פְּעֻלַּת הַחָכְמָה וּבְעַנְוַת צֶדֶק תִּקְרָא: "חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא", "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ, אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף, גַּם ד' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ". וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה* תָּשׁוּב לְהוֹפִיעַ בָּעוֹלָם.
(אוֹרוֹת, זֶרְעוֹנִים, חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא - הֶמְשֵׁךְ)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
83 - מצוות חלק ה'
84 - מצוות חלק ו'
85 - מצוות חלק ז'
טען עוד
הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת – משל לקלקולים הקטנים. עֲבוֹת הָעֲגָלָה – החבל העבה שבכוחו למשוך את העגלה. מִזְרְקֵי הַדָּם – העורקים. וְחִבָּתָם – האהבה להם. יֵצֵא – יצא לאור. אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה – נבואת הנביאים בראייה שאינה חודרת (לראיית הפרטים). לְשָׁרֵשׁ – לעקור בצורה שהדברים לא יחזרו. הַחֲכָמִים – אנשי כנסת הגדולה שביטלו את יצר העבודה הזרה. כִּפְרִי בֹּסֶר – משל לשאיפה לכללים המזלזלים בפרטים. וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה – ראייה שלמה, המאחדת את הכללים ואת הפרטים.
ביאורים
אדם נשגב אינו זקוק לחוקים. הוא נמנע מפגיעה בזולת כיוון שזה מזעזע בעיניו, ולא משום שזה לא חוקי. הוא אדם משכמו ומעלה מכוח המוסר, אפילו מבלי לדעת מה בדיוק דרישות החוק. אמנם, אדם כזה עלול להתקשות להיות מחוקק, וכגודל הגובה שלו כך יגדל הקושי שלו. החוק יונק מהמוסר, אולם הוא בנוי אחרת. הוא קובע מסגרות נוקשות, יוצר הרחקות, והוא נדרש להיות אפקטיבי גם על אנשים שישמרו אותו בצורה מלאכותית, ואפילו מתוך התמרמרות.
לתפקיד המחוקק מתאים איש עשייה, לא איש חזון. אצלו המעשים עיקר ולא הלב. איש העשייה תמיד התפעם מההשלכות הגדולות של המעשים הקטנים. כך הוא למד כיצד לנווט את אותן השלכות גדולות בעזרת שינויים קלים במעשים היומיומיים. זהו אדם שמודע למגבלה של נאומים חוצבי להבות לטווח הארוך. הוא רגיש לעזיבה אטית המזלזלת במעשים, שמבשרת על קריסה אטית אך ודאית – אפילו כשהלבבות נראים תוססים ומחוברים לחלום. הוא יודע שכשאין מוכנות יומיומית לעבוד – החיבור ה'רעיוני' לא יחזיק.
זהו צד היתרון ש'חכם עדיף מנביא'. במבחן המעשה רק תקנות החכמים הצליחו לעצור ולשקם את הידרדרות העם, שהחריבה את המקדשים. לכן כוח החכמה פעל, ואילו כוח הנבואה התרחק ממנו יותר ויותר.
אמנם, אין כאן ויתור על גובה הנביאים, ולא ייתכן ויתור שכזה. החוקים היבשים מוגבלים ביכולת ההמראה שלהם, ולקראת סוף המהלך מוכרחים לחזור וליצוק לתוך המעשים את רוח האידיאלים העצומה. הקב"ה יישלח נשמות גדולות, הנחנקות מחוקים חסרי 'נשמה', ובהתחלה זה יגרום לשנאה לחוקים. אמנם הכרחי להבין שהחוקים אינם צריכים חיזוק. הבעיה היא לא בהם. קומה זו נבנתה כבר באופן יציב. ההמון כבר מסוגל להתמסר לחובות – ובלבד שיבין איזה רעיון גדול עומד מאחוריהן. בדורות אלה פעולות פרטיות לחיזוק שמירת החוקים לא תעזורנה. הרפואה תבוא רק מכוח החייאת האידיאלים הגדולים – שלשיאה נגיע רק בעזרת שיבת הנבואה. הנבואה, כשתשוב, תהיה נבואה שמכירה בגדולת החכמה עליה. נבואה שכזו, שמתחברת אל פרטי התורה וההלכה, דומה לנבואת משה רבנו, ששונה מיתר הנבואות בכך שנכללו בה פרטי תורה והלכה.
הרחבות
עבֵרה גוררת עבֵרה
הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת, שֶׁמֵּהֵן מִצְטָרְפוֹת עֲבוֹת-הָעֲגָלָה שֶׁל הַחַטָּאת. לפי דברי הרב קוק המעשים הקטנים, שנראים חסרי חשיבות, מצטרפים אט אט לחשבון גדול – בין בתחום העבֵרות, מצוות ה'לא תעשה', ובין בתחום המצוות, מצוות ה'עשה'. מעבר לחשבון הפשוט, של הוספת מצוות או עבֵרות ל'סל', התודעה הנפשית שאותה רוכש האדם בזמן ביצוע המעשה מובילה את מעשיו בהמשך, לטוב או למוטב. בדברי חז"ל אנו פוגשים זאת בפתגם הידוע: "מצוה גוררת מצוה, עבֵרה גוררת עבֵרה" [אבות ד, ב].
פירוש לדברים אלו מופיע במדרש תנחומא : "שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבֵרה גוררת עבֵרה, לא יצר (=יצטער) אדם על עבֵרה שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא ואפילו בשוגג ואפילו במזיד, ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא על מצוות הרבה שעתידות לבוא לידו" [ויקרא ו]. המדרש ממקד את תשומת הלב של האדם באווירה הרוחנית שהמעשה יוצר: מעשה רע, אפילו בשוגג, מרגיל את האדם לחטוא, ומעשה טוב מרגיל את נפשו של האדם לעשות מעשים טובים.
כיצד אפשר להסביר כלל זה? הרב קוק כותב: "הנני רואה איך העונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלהי, הזורח ברב זהרו על כל נשמה, והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה" [אורות התשובה ז, ה]. העבֵרות יוצרות מעין מסך בין האדם ובין אלוהים, ובכך מרחיקות אותו ממנו. ככל שהאדם רחוק יותר, יותר קל לו לעבור עבֵרות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
