ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת*, שֶׁמֵּהֵן מִצְטָרְפוֹת עֲבוֹת-הָעֲגָלָה* שֶׁל הַחַטָּאת*, גִּידֵי-הַחַיִּים הַדַּקִּים, שֶׁמֵּהֶם יְשֹׂרְגוּ מִזְרְקֵי-הַדָּם* הַגְּדוֹלִים, אֵלֶּה הֵמָּה הַמִּסְתָּרִים הַצְּפוּנִים מֵעֵין כָּל נָבִיא וְחוֹזֶה. הַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת כֻּלָּן וּפְרָטֵי הִלְכוֹתֵיהֶן, בְּכָל דִּיּוּקָם הַנִּמְרָץ, אֵיךְ בְּהֶמְשֵׁךְ-הַזְּמַן עַל-יְדֵי קִיּוּמָם וְתַלְמוּדָם, הֶרְגֵּלָם וְחִבָּתָם*, יֵצֵא* הַנֹּעַם הַפְּנִימִי הֶחָבוּי בָּהֶם, וְזֶרֶם-הַחַיִּים הָאֱלֹהִי הַטָּהוֹר יְגָרֵשׁ בְּעֻזּוֹ אֶת חֶשְׁכַת עֲבוֹדַת-אֱלִילִים מִבְּלִי תּוּכַל עוֹד קוּם, וְאֵיךְ הָעֲזִיבָה הָאִטִּית הַמְזַלְזֶלֶת בְּמַעֲשִׂים, בַּעֲנָפִים וְדִיּוּקִים, מְפַתַּחַת דֶּרֶךְ שֶׁל הֶרֶס, מְאַבֶּדֶת אֶת הַכֵּלִים שֶׁבָּם יִקָּלֵט הָרוּחַ הָעֶלְיוֹן, וּמִמֵּילָא יֵצֶר לֵב הָאָדָם, הַדִּמְיוֹן הַמַּתְעֶה הַמָּלֵא צִיצֵי זֹהַר מִבַּחוּץ וַאֲבַק רַעַל מִבִּפְנִים, הוּא הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה מֵאֵלָיו, – דָּבָר זֶה לֹא נִתַּן לַנְּבוּאָה בִּכְלָל, לַנְּבוּאָה שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה*. אָמְנָם נִתַּן לִנְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, אוֹתָהּ הַנְּבוּאָה שֶׁל פֶּה אֶל פֶּה, שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, שֶׁרַק הִיא יְכוֹלָה לִרְאוֹת עֻזָּם שֶׁל הַכְּלָלִים וְדַיְקָנוּתָם שֶׁל הַפְּרָטִים כְּאֶחָד. אֲבָל לֹא קָם כָּמוֹהוּ "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ד' פָּנִים אֶל פָּנִים". וְהֻצְרְכָה עֲבוֹדַת הַכְּלָלִים לְהִמָּסֵר לַנְּבִיאִים וַעֲבוֹדַת הַפְּרָטִים לַחֲכָמִים. וְחָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, מַה שֶּׁלֹּא עָשְׂתָה הַנְּבוּאָה, בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּהּ הַחוֹצְבִים לַהֲבוֹת אֵשׁ לְבַעֵר מִיִּשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת אֱלִילִים וּלְשָׁרֵשׁ* אַחֲרֵי עִקְּרֵי הַהַשְׁפָּלוֹת הַיּוֹתֵר גְּרוּעוֹת שֶׁל עֹשֶׁק וְחָמָס, שֶׁל רֶצַח וְזִמָּה, רְדִיפַת שֹׁחַד וְשַׁלְמוֹנִים, עָשׂוּ הַחֲכָמִים בְּהַרְחָבַת הַתּוֹרָה, בְּהַעֲמָדַת תַּלְמִידִים הַרְבֵּה וּבְשִׁנּוּן הַחֻקִּים הַפְּרָטִיִּים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם. "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ, אַל תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת".
שנאת הפרטים באחרית הימים
בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הָרַב נִתְגַּבֵּר עֵסֶק הַחֲכָמִים* עַל עֵסֶק הַנְּבִיאִים וְהַנְּבוּאָה נִסְתַּלְּקָה, אָרְכוּ הַיָּמִים וְהַכְּלָלִים הֵחֵלּוּ לְהִתְרוֹפֵף, נִבְלְעוּ בְּהַפְּרָטִים וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה. עַל כֵּן בְּאַחֲרִית הַיָּמִים שֶׁצְּמִיחַת מַהֲלַךְ שִׁיבַת אוֹר הַנְּבוּאָה תַּתְחִיל לְהוֹפִיעַ, "אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר", אָז שִׂנְאַת הַפְּרָטִים תִּתְגַּבֵּר, "חָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְאַנְשֵׁי-הַגְּבוּל, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים שֶׁמְּשִׂימִים גְּבוּל לְדִבְרֵיהֶם, יֵלְכוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ", – עַד אֲשֶׁר לֹא כִּפְרִי-בֹּסֶר* כִּי-אִם כְּבִכּוּרִים מְלֵאִים טַל וְחַיִּים יֵצְאוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל הַתְחָלַת אוֹר הַנְּבוּאָה מִנַּרְתִּיקָם, וְזוֹ תַּכִּיר בִּכְלָלָהּ אֶת גֹּדֶל פְּעֻלַּת הַחָכְמָה וּבְעַנְוַת צֶדֶק תִּקְרָא: "חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא", "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ, אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף, גַּם ד' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ". וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה* תָּשׁוּב לְהוֹפִיעַ בָּעוֹלָם.
(אוֹרוֹת, זֶרְעוֹנִים, חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא - הֶמְשֵׁךְ)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
83 - מצוות חלק ה'
84 - מצוות חלק ו'
85 - מצוות חלק ז'
טען עוד
הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת – משל לקלקולים הקטנים. עֲבוֹת הָעֲגָלָה – החבל העבה שבכוחו למשוך את העגלה. מִזְרְקֵי הַדָּם – העורקים. וְחִבָּתָם – האהבה להם. יֵצֵא – יצא לאור. אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה – נבואת הנביאים בראייה שאינה חודרת (לראיית הפרטים). לְשָׁרֵשׁ – לעקור בצורה שהדברים לא יחזרו. הַחֲכָמִים – אנשי כנסת הגדולה שביטלו את יצר העבודה הזרה. כִּפְרִי בֹּסֶר – משל לשאיפה לכללים המזלזלים בפרטים. וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה – ראייה שלמה, המאחדת את הכללים ואת הפרטים.
ביאורים
אדם נשגב אינו זקוק לחוקים. הוא נמנע מפגיעה בזולת כיוון שזה מזעזע בעיניו, ולא משום שזה לא חוקי. הוא אדם משכמו ומעלה מכוח המוסר, אפילו מבלי לדעת מה בדיוק דרישות החוק. אמנם, אדם כזה עלול להתקשות להיות מחוקק, וכגודל הגובה שלו כך יגדל הקושי שלו. החוק יונק מהמוסר, אולם הוא בנוי אחרת. הוא קובע מסגרות נוקשות, יוצר הרחקות, והוא נדרש להיות אפקטיבי גם על אנשים שישמרו אותו בצורה מלאכותית, ואפילו מתוך התמרמרות.
לתפקיד המחוקק מתאים איש עשייה, לא איש חזון. אצלו המעשים עיקר ולא הלב. איש העשייה תמיד התפעם מההשלכות הגדולות של המעשים הקטנים. כך הוא למד כיצד לנווט את אותן השלכות גדולות בעזרת שינויים קלים במעשים היומיומיים. זהו אדם שמודע למגבלה של נאומים חוצבי להבות לטווח הארוך. הוא רגיש לעזיבה אטית המזלזלת במעשים, שמבשרת על קריסה אטית אך ודאית – אפילו כשהלבבות נראים תוססים ומחוברים לחלום. הוא יודע שכשאין מוכנות יומיומית לעבוד – החיבור ה'רעיוני' לא יחזיק.
זהו צד היתרון ש'חכם עדיף מנביא'. במבחן המעשה רק תקנות החכמים הצליחו לעצור ולשקם את הידרדרות העם, שהחריבה את המקדשים. לכן כוח החכמה פעל, ואילו כוח הנבואה התרחק ממנו יותר ויותר.
אמנם, אין כאן ויתור על גובה הנביאים, ולא ייתכן ויתור שכזה. החוקים היבשים מוגבלים ביכולת ההמראה שלהם, ולקראת סוף המהלך מוכרחים לחזור וליצוק לתוך המעשים את רוח האידיאלים העצומה. הקב"ה יישלח נשמות גדולות, הנחנקות מחוקים חסרי 'נשמה', ובהתחלה זה יגרום לשנאה לחוקים. אמנם הכרחי להבין שהחוקים אינם צריכים חיזוק. הבעיה היא לא בהם. קומה זו נבנתה כבר באופן יציב. ההמון כבר מסוגל להתמסר לחובות – ובלבד שיבין איזה רעיון גדול עומד מאחוריהן. בדורות אלה פעולות פרטיות לחיזוק שמירת החוקים לא תעזורנה. הרפואה תבוא רק מכוח החייאת האידיאלים הגדולים – שלשיאה נגיע רק בעזרת שיבת הנבואה. הנבואה, כשתשוב, תהיה נבואה שמכירה בגדולת החכמה עליה. נבואה שכזו, שמתחברת אל פרטי התורה וההלכה, דומה לנבואת משה רבנו, ששונה מיתר הנבואות בכך שנכללו בה פרטי תורה והלכה.
הרחבות
עבֵרה גוררת עבֵרה
הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת, שֶׁמֵּהֵן מִצְטָרְפוֹת עֲבוֹת-הָעֲגָלָה שֶׁל הַחַטָּאת. לפי דברי הרב קוק המעשים הקטנים, שנראים חסרי חשיבות, מצטרפים אט אט לחשבון גדול – בין בתחום העבֵרות, מצוות ה'לא תעשה', ובין בתחום המצוות, מצוות ה'עשה'. מעבר לחשבון הפשוט, של הוספת מצוות או עבֵרות ל'סל', התודעה הנפשית שאותה רוכש האדם בזמן ביצוע המעשה מובילה את מעשיו בהמשך, לטוב או למוטב. בדברי חז"ל אנו פוגשים זאת בפתגם הידוע: "מצוה גוררת מצוה, עבֵרה גוררת עבֵרה" [אבות ד, ב].
פירוש לדברים אלו מופיע במדרש תנחומא : "שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבֵרה גוררת עבֵרה, לא יצר (=יצטער) אדם על עבֵרה שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא ואפילו בשוגג ואפילו במזיד, ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא על מצוות הרבה שעתידות לבוא לידו" [ויקרא ו]. המדרש ממקד את תשומת הלב של האדם באווירה הרוחנית שהמעשה יוצר: מעשה רע, אפילו בשוגג, מרגיל את האדם לחטוא, ומעשה טוב מרגיל את נפשו של האדם לעשות מעשים טובים.
כיצד אפשר להסביר כלל זה? הרב קוק כותב: "הנני רואה איך העונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלהי, הזורח ברב זהרו על כל נשמה, והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה" [אורות התשובה ז, ה]. העבֵרות יוצרות מעין מסך בין האדם ובין אלוהים, ובכך מרחיקות אותו ממנו. ככל שהאדם רחוק יותר, יותר קל לו לעבור עבֵרות.
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
מה המשמעות הנחת תפילין?
למה תמיד יש מחלוקת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה משווים את העצים לצדיקים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך מותר להכין קפה בשבת?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
