בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

וַיֵּרְדוּ הֵם... קֹרַח ועדתו - עֲלֵה קֵרֵחַ - אלישע הנביא

undefined

תמוז תשע"ז
3 דק' קריאה
פשר שמו של קרח שחלק על משה ונבואתו נתבאר במסכת סנהדרין: "קרח - שנעשה קרחה בישראל" (דף קט ע"ב) והסביר רש"י "שעשה קרחה בישראל – שנבלעו".
במהרש"א שם הסביר אחרת: "ר"ל שמו נעשה קרחה בישראל שלא יקרא עוד אחר בשם זה כמ"ש ביומא מדכתיב שם רשעים ירקב"
(חידושי אגדות, שם).
ננסה להציע הבנה אחרת למשמעות שמו ולקשר שלו לדור הרבה יותר מאוחר.
הקשר בין משה רבנו ואליהו הנביא, מאוד עמוק. נזכיר בקיצור כמה נקודות משותפות לשני האישים הגדולים הללו:
משה הוא גדול הנביאים שבכל הדורות ואליהו הוא הנביא שתופס את המקום המרכזי ביותר בספר מלכים ועל פי המדרש פעולתו נמשכה מימי דור המדבר – 'פנחס זה אליהו', דרך תקופת השופטים, ועד ימי ביאת המשיח. לכן אין זה פלא ששניהם מופיעים יחד באחרון ספרי הנבואה: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְקֹוָק הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג' כב-כג).
שניהם זכו להתגלות בהר חורב, שניהם לא אכלו ולא שתו ארבעים יום.
שניהם הסתלקו ומקום קבורתם לא נודע. לשניהם תלמיד בעל אותו שם יהושע=אלישע.
לאחר הסתלקותו של אליהו, עבר אלישע תלמידו, ביריחו וריפא שם את המים, מה שאפשר את המשך החיים במקום.
בדרכו מיריחו אל בית אל התרחש המעשה הבא: "וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ"
(מלכים ב ב' כג).
בספרי צפנת ישעיהו הסברתי שהנערים הקטנים, לא היו צעירים בגילם אלא שהם איבדו את רוח הנבואה שלהם עם הסתלקותו של אליהו (עיינו שם עמודים 27-29). טענתם כלפי אלישע הייתה אינך נביא ואינך ממשיך את דרכו של אליהו והראיה שהוא היה איש בעל שער ואתה קרח.
האם הקשר הסמנטי בין קֹרַח וקֵרֵחַ הינו מקרי? עיון בשתי הפרשיות מגלה קשרים נוספים.
מצאנו קשר לשוני נוסף, בפרשת קרח נאמר "וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם" בפרשת עֲלֵה קֵרֵחַ נאמר: "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים".
התגלותו של אליהו קשורה לבניינה מחדש של יריחו (כמבואר לעיל גם מעשה עֲלֵה קֵרֵחַ תחילתו בביקור של אלישע ביריחו בדרך אל בית אל. כך מופיע הענין בפסוקים: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי" (מלכים א ט"ז לד, שם י"ז א).
אחד מראשי סיעת קרח היה אבירם כמפורש בפסוקים: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן"
(במדבר ט"ז א ועוד).
המדרש יצר קשר נוסף בין המאורעות. על פיו, במלחמתו של קרח כנגד משה רבנו הוא נקט בק"ו של שטות וליצנות על תורת משה, וז"ל: "רב אמר קרח אפיקרסי היה מה עשה עמד ועשה טליתות שכולן תכלת אתא גבי משה אמר ליה משה רבינו טלית שכולה תכלת מהו שתהא חייבת בציצית אמר לו חייבת דכתיב גדילים תעשה לך וגו', בית שהוא מלא ספרים מהו שיהא חייב במזוזה אמר לו חייב במזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וגו', אמר לו בהרת כגריס מהו אמר לו טמא פרחה בכולו אמר לו טהור"
(ירושלמי סנהדרין פרק י ה"א).
בדיוק בשיטה זו נקט גם חיאל בית האלי כנגד נבואת משה ונבואתו של אליהו. וז"ל הבבלי "תניא: לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו, דכתיב בנה חיאל בית האלי את יריחה באבירם בכרו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה. תניא: באבירם בכורו - רשע, לא היה לו ללמוד. ... אחאב שושביניה הוה (חברו של חיאל), אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא (אחאב ואליהו באו לניחום אבלים בבית חיאל ביריחו ושאל אליהו את חיאל כיצד לא חשש לקללה שקילל יהושע את בונה יריחו). .... אמר ליה: השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא, דכתיב וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו', וההוא גברא אוקים ליה עבודה זרה על כל תלם ותלם, ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה, לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא? (ענה חיאל בית האלי לאליהו, הרי משה קילל את מי שיעבוד עבודה זרה שלא ירדו במקומו גשמים, ואחאב עבד כל כך הרבה לעבודה זרה והגשמים יורדים בשפע רב, אם קללת משה הרב לא התקיימה, ק"ו שאין לחשוש לנבואת תלמידו יהושע).

אם כך נוכל לסכם כי יש סימנים מובהקים לכך שכשם שקרח חלק על נבואת משה, כך חלקו בני הנביאים שניטלה מהם נבואתם, על נבואת אלישע מכח נבואת אליהו.

הבה נתפלל כי נזכה לחזרתה של הנבואה ולשליחתו מחדש של אליהו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il