מקרא בכורים בלשון הקודש | הרב עוזי קלכהיים זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
מצוות התלויות בארץ
ביכורים ומצוות נוספות

קטגוריה משנית

ספריה
אמונה
ארץ מול שמים

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

5638

8 דק' קריאה • 4 דק' האזנה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הקריאה נועדה להעלות ולרומם את השמחה לדרגות גבוהות יותר. עצם הבאת הביכורים היא שמחה אילמת, היא תודה ללא מילים, אבל באמצעות ניב השפתים יוצאת השמחה אל הפועל בצורה מושלמת. כי רק בהשתתפות החלק המאפיין את האדם, כוח הדיבור, המבטא את יתרונו על בעלי החיים, אפשר להגיע לחוויה אנושית עמוקה ומלאה. החלקים העליונים שבו כמו: השכל, המידות, באים לידי גילוי באמצעות הדיבור, המקשר בין הגוף והנפש. כי רק כך, בחיבור יחד של הבשר והרוח, בהשתתפות כל החלקים זוכה האדם למלוא החוויה האנושית בהיקפה המלא. על כן התודה האילמת של הבאת הביכורים לבית ה', זקוקה וטעונה לעילוי מרומם, באמצעות כוח הדיבור הבא לידי פעולה בקריאה ובהודיה.

הבה ונקשיב לדברי 'ספר החינוך' על ערך הדיבור:

"לפי שסגולת האדם וגודל שבחו, הוא הדיבור, שהוא יָתֵר בו על כל מיני הנבראים, שאילו מצד יתר התנועות - גם שאר בעלי החיים יתנועעו כמוהו, על כן יש הרבה מבני אדם שיראים מלפסול דיבורם, שהוא ההוד הגדול שבהם, יותר מלחטוא במעשה". (מצוה תרז)

מתברר אפוא שהודו ותפארתו של האדם מתגלה בכוח דיבורו.

מכאן הפתח להבין טעם התקנת סדר הברכות הפרוס על כל מעגלי החיים, כדי להעלותנו ולרוממנו מעל כל המעשים. הנה מלך הכוזרים, הגוי, בעת שחיפש את דרכו ליהדות, היה תמה על הצורך בברכות, שמא הן מכבידות על האדם וגורמות לו טרחה יתירה? והשיב לו החבר שהאדם השלם מרגיש בהנאה מרובה במאכלו ובמשתהו, יותר מן הילד או מן הבהמה, כשם שלבהמה ראוי לייחס הנאה מרובה יותר מאשר לצמח, אף שהצמח ניזון בכל עת. ויפה כוחו של המשל המוזכר בכוזרי, להבהיר את העניין:

"כי השיכור אשר בשעת שיכרותו הובאו לפניו כל הדברים שהוא מתאוה אליהם, ואכל ושתה ושמע ניגונים ונמצא בחברת רעיו, וחשוקתו מחבקתו, אילו סופר לו על כל זה לאחר שנתפכח, היה מצטער על כך והיה חושב כל זה להפסד ולא לשכר, הואיל וההנאות ההן לא באו לידו כשהוא במצב של הכרה מליאה ותחושה שלימה". (ריה"ל, כוזרי ג, יג-טז)

יתרונו של האדם בתחושה ובהכרה, יוצרים גישה שונה ומעמד גבוה יותר לאותם הדברים שכביכול נמצאים ונעשים אצל בעלי החיים לסוגיהם השונים. והיטיב לנסח זאת הרמב"ם, שהחמור ניזון בנפש החמורית שבו, והנשר בנפש הנשר שבו, ואילו האדם ניזון בנפש האדם שבו. אע"פ שעל כולם נאמר בצורה שווה שאכלו וניזונו, וגידלו ולדותיהם, יש לדעת שהדברים נעשו ברמה אחרת לגמרי ומנקודת מוצא שונה לחלוטין. המשל שהזכיר הרמב"ם הוא על חדר שהואר בשלושה אופנים: על ידי אור הנר, ועל ידי אור הירח ועל ידי אור החמה. בכל שלושת המקרים אנו אומרים: 'החדר הואר',

"אלא שסיבת האור הזה ופועלו השמש, ופועל השני הירח, ופועל השלישי האש. כך פועל רגש האדם, הוא נפש האדם".(רמב"ם, הקדמה לפירוש מסכת אבות, פרק א)

כדי להבליט ולהמחיש את מותר האדם מן הבהמה, בכוח דיבורו, "ברוח הממללא" (תרגום אונקלוס בראשית ב, ז) אשר בקרבו, שממנה תוצאות חיים שונות לחלוטין מזו של הבהמה, באה קריאת פרשת הביכורים, עם תנופת הביכורים, ללמדנו שהאדם נועד לרומם ולהעלות את כל פעולותיו האנושיות הגשמיות, ולקרבן אל הקודש. הקריאה מרימה את ההבאה, לדרגה גבוהה ומרוממת הרבה יותר, להיות מתהפכת לשמחה רוחנית, לחוויה אנושית שמעבר להנאת החושים הגשמית שבחומר.

הקריאה - דווקא בלשון הקודש
ראינו כיצד בכוח הדיבור מעלה האדם את פעולותיו, שתהיינה בגובה וברמה האנושית. לכאורה לא משנה באיזו שפה יבוטא הדבר, העיקר שכוח הדיבור, המהות הרוחנית של האדם וכל כוחותיה, יהיו שותפים פעילים ביחד עם הפעולות הגשמיות, וירוממו אותן. אמנם נראה שלהלכה ישנה דרישה לבטא את הקריאה דווקא בצורתה המקורית, בלשון הקודש, כי כל תרגום מביא לתרדמה, להקטנת הזרימה המקורית של דברי הנבואה. על כן נתבעת הקריאה בלשון העברית, "האצילה שבלשונות" (כוזרי ב, סח), כדי להיפגש עם השורש ולא עם ההעתק.

מה ניתן למסור בשפה אחרת ומה בלשון הקודש, עניין זה יתברר לנו על פי דברי המשנה ב'אלו נאמרים' (סוטה פרק ז). המשנה מוסרת לנו על דברים רבים שבקדושה, הנאמרים בכל לשון שהיא, כמו: קריאת שמע, תפילה, ברכת המזון, הלל, קידוש, ברכת הפרות והמצוות (עיין סוטה לב, ע"א ובתוספות שם ד"ה קריאת שמע). אפשר לומר שמצוות אלו מאפיינות את הווי חיי היהדות, שניתן לקיימן גם בגלות ובכל מקום ואתר שנמצאים בהם יהודים. כלומר, תוכן העניין של המצוה יישמר, אך יימסר בלבוש השפה השגורה והידועה בפי כל, ובהקשבה לצליל שהאוזן רגילה בו, לכן דברים אלה נאמרים בכל לשון.

והסביר ר' לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו 'קדושת לוי', למה נמצאו בתורה ובנביאים מילים בשפת לעז, כי כל שפה יש לה את החיות שלה, וכל עם שואב את חיותו דרך שפתו, ומאחר ונגזר על ישראל להיות גולים בין האומות למשל, בבבל, שהשפה היא ארמית, המשיך להם את כח חיותם דרך שפת האומות, כדי שיוכלו להתקיים ביניהם. 1

"כי הלשון של כל האומות הוא החיות מן האומה, ולשון הקודש הוא של ישראל לבד, ובאמת ישראל שמעו את התורה בסיני רק בלשון הקודש, והקב"ה המביט מראשית אחרית, שראה שישראל צריכין להיות בגלות, לזה כתב בתורה לשון שאר אומות שעל ידי זה יהיה להם אחיזה בחיות שלהם, שהוא הלשון בהתורה הקדושה, בכדי שישראל יוכלו להיות להם תקומה בגלות". (קדושת לוי, פ' דברים, ד"ה 'בעבר הירדן')

לעומת זה, ישנם דברים שגם בלבושם החיצוני יש לשמור על הזהות המקורית, ביניהם קריאת פרשת הביכורים הנאמרת בלשון הקודש (סוטה שם), כדי להבליט את קישורם של ישראל לא רק לאדמתם אלא גם לתרבותם ולשורשם.

מעמדה של הלשון העברית נגזר ממעמדו של העם:

"מצא אותה מה שמצא את נושאיה, נתדלדלה בדלותם, וצרה במיעוטם" (כוזרי ב, סח).

אנו מוצאים שבמשך הגלות הארוכה מסורת התורה מועברת ומוסברת על ידי שפות רבות, בהתאם לאזורי ישיבתם ומשכנם של ישראל. מאידך גיסא, יורדת השפה העברית מגדולתה בגלות, מתדלדלת ממיעוט העוסקים בה. השפה העברית יכולה לשמש כעין מודד המשקף את מעמדם של ישראל בעולם. כשנמצאים ישראל מפוזרים בגלות, חל אובדן מה של העצמיות, הם מתערבים בין הגויים ולומדים ממעשיהם, וכמובן גם מדברים בשפתם.

בתקופת האמנסיפציה באווירה של שוויון הזכויות, ביקשו היהודים להשתלב עד כמה שיותר בחיי העמים, תוך שכחת זהותם היהודית. הגיעו הדברים לידי שפלות עצמית כזאת, ש'המתקנים' הציעו להכריז על המרת 'הלשון העברית המתה', בלשון הגרמנית כשפת התפילה, וכן למחוק מן הסידור את הבקשות על ציון וירושלים, שכן אין להם ליהודים כאזרחי פרוסיה אלא מולדתם הפרוסית!

אחד הפלאים בתקומת ישראל בדורות האחרונים, היא תחייתה של השפה העברית, שפה שכבר נשכחה מרובו של העם. תופעה זו, לא מצאנו לה אח ורע בהיסטוריה האנושית, שפה שהפסיקה להיות שפה חיה ומדוברת, הנה היא שבה, חוזרת ונעורה בהתאם למעמדו של עם ישראל על אדמתו. מתברר לעינינו כללו של ר' יהודה הלוי, ביחס לירידתה של השפה העברית, שהיא בהתאם למצבנו הגלותי...

ו'מכלל לאו אתה שומע הן', כשיחזרו ישראל מגלותם, תשוב גם השפה לחיות בקרב ישראל ותזכה לעדנה וחיוניות. על כן נבין את ההלכה הקובעת:

"אלו נאמרים בלשון הקודש: מקרא ביכורים" (סוטה לב, ע"א).

קריאה זו בלשון הקודש, באה להדגיש את חירותם של ישראל, השוררים בביתם ומדברים בלשון עמם. כשם שמצות הביכורים מיוחדת היא בין כל המצוות התלויות בארץ, בזה שהיא מבטאת את הזיקה אל הארץ והתלות באדמתה, כפי שקבעה ההלכה:

"ראשית ביכורי אדמתך - עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך" (ביכורים א, משנה א).

כשם שהיא מבליטה את דבקותנו וקישורנו אל אדמתנו, כן מקרא הביכורים מציין את עצמאותנו הרוחנית, את שחרורינו מעול זרים לשונם ותרבותם, על כן חייבת קריאה זאת להיות דווקא בלשון הקודש.

מה הם החיים השלמים בא"י, למדונו חכמינו בתלמודה של ארץ ישראל:

"כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חולין בטהרה ומדבר בלשון הקודש, וקורא קריאת שמע בבוקר ובערב - מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא". (שבת פרק א, סוף הלכה ג)

למדנו ממאמר זה על ארבעה קוי יסוד, לחיים מתוקנים בארץ, שהם המפתח לחיי העולם הבא.
על פי דרכו של המהר"ל, יש להבחין באדם בג' בחינות: הגוף, הנפש והשכל. שהן הבחינות היסודיות העקרוניות, והבחינה הרביעית היא המקום המקיים את האדם, והוא חלק מהוויתו. (עיין מהר"ל נצח ישראל פרק ד', דרך החיים פרק ג משנה ד, ופרק ה משנה ט)

א. בחינת מקום - "קבוע בארץ ישראל". לא כתייר או כתושב ארעי הבא מן הגולה, ולא כמי שיושב בארץ וחולם על ירידה ממנה אלא חי בארץ וקושר את כל עתידו בה, בקביעות. כעין זה נאמר במסכת כתובות (עה, ע"א):

"'וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ' (תהלים פז, ה) - אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה".

ב. בחינת גוף - "אוכל חולין בטהרה". הקיום הגשמי בארץ אינו כמו בנכר, כי בפלטרין של מלך חייבין להתנהג בקדושה, בהתאם למעמדה של הארץ. על כן גם את החולין אוכלין בטהרה, כמו אותה זהירות שנוהג הכהן בתרומה.

ג. בחינת נפש - "מדבר בלשון הקודש". כי הדיבור בלשון הקודש מבטא את שלמות הקומה הרוחנית ומעמדם של ישראל על אדמתם בארץ. אל יהי דבר זה קל בעיניך, כי על זה הסמיך ואמר הרמב"ם את פירושו על פרקי אבות (פרק ב, משנה א):

"הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - שראוי להזהר במצוה שחושבין בה שהיא קלה כגון, שמחת הרגל ולמידת לשון הקודש".

ד. בחינת שכל - "קורא קריאת שמע". מקבל עול מלכות שמים בשלמות. כלומר בדעתו משיג השגות נכונות ואמתיות.
יסודות אלה מקיפים את האדם בכל חלקיו, בגופו, נפשו ושכלו עם המקום המשלימו.

ישנם מרכיבים נוספים המרוממים את האדם בפעולותיו הגשמיות, כמו: חבורת רעים, שמירה על סדר ויופי, שירה וזמר.

א. חברה - ישנה "שמחת מריעות" המוכרת בהלכה בכמה עניינים. כי האדם הוא "מדיני בטבע", כלומר בעצם יצירתו הוא בריה חברתית, (מורה נבוכים ח"ג, פי"ט) הרי שבתוספת הרֵעים מתגדלת השמחה להיות שמחה אנושית. המונח ההלכתי "פנים חדשות" (כתובות ז, ע"א) מלמדנו, שבני אדם חדשים שלא היו בשעת השמחה או האבל, מחדשים ומעוררים את השמחה או האבל בנוכחותם. כך גם בסעודות רעים, מלבד העניין של גדולה לגימה המקרבת, יש הנאה בעצם היחד, ברכת הזימון מבליטה שאכילה זו בצוותא, מביאה תוספת ברכה.

ב. סדר ויופי - הנה למשל ביחס לעריכת השולחן. בסעודה על מפה עם פרחים, ושאר מיני נוי המקשטים את השולחן, לכאורה אין להם כל שייכות וקשר לאכילה עצמה. וכי מה משנה לקיבה באילו מזלג וסכין הובא האוכל לקרבה? בכל אופן ידוע ומורגש לכל אדם ששולחן ערוך ומסודר, מעורר את הצד האסתטי שבנפש, והגשת המאכלים בצורה מסודרת גורמת הנאה לאדם. הרי שגם חוש היופי שותף ונהנה מן המראה ומגדיל את ההנאה. אלה הם ביטויים אנושיים: הדיבור-הברכה, החברה והיופי, שלא קיימים בבעלי החיים, כי הם חשים את דברי המאכל ברובד הנמוך של הנפש הבהמית, הפרטית והנפרדת, לכן הסבירו חכמינו מדוע באכילת המן במדבר היה עינוי, כמו שמספרת התורה:

"הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר... לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ" (דברים ח, טז),

וכך נאמר בתלמוד, (יומא עד, ע"ב):

"אינו דומה מי שרואה ואוכל, למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף, מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינן שבעין".

הסבל של דור המדבר, שהייתה חסרה לו במן, ההשלמה שבחוויית ההנאה החושנית של מראה המאכל, שגם הוא משביע. הפרי הנחמד למראה, מספק את השובע לחוש האסתטי, כשם שריחו וטעמו מענגים ומספקים את החיך. על כן מעטרים את הביכורים בהוספת מיני פרות ומקשטים את קרני השור וצובעים אותן בזהב.

ג. שירה וזמרה - הוא הדין גם ביחס למוזיקה ולמנגינה שהיא עריבה לאדם, על כן טעונים הביכורים "קרבן ושיר" (ביכורים ב, ד). הרי גם הקולות הנשמעים ברקע, שהאדם נהנה משמיעתם גם הם משלימים ההנאה.

הדגשנו שהדברים הללו נמצאים ברקע ואדם מושפע מהם בצורה פסיבית, מה שנתבע מן האדם במיוחד הן הברכות שותפות פעילה, של דיבור הפה, הכלי המייחד את האדם בסוגו: מְדַבֵּר.

^ 1 הערה מכת"י: בעקבות דבריו נראה להסביר את הדוגמאות המפורסמות בתלמוד ובמדרש.
גל-עד = יגר סהדותא, לשון תרגום.
"טטפת, טט = בכתפי שתים, פת = באפריקי שתים", (זבחים לז, ע"ב)
"הן= שכן בלשון יוני, קורין לאחת הין", (שבת לא, ע"ב).

אפשר להסביר למה נבחרו ג' לשונות אלו, כי הן מייצגות את שם, חם ויפת, שמהם נתפשטה האנושות לאחר המבול.
מובנו של הביטוי 'יגר סהדותא': היה צורך לעשות חיץ והבדל בין יעקב וזרעו ובין לבן שאר בשרו, שכביכול אין הבדל ביניהם, לכן היה צורך להדגיש את השונה וכל שכן משאר האומות שאינם בני שם, וזהו הצורך ב'גלעד' ובתרגומו. כמו שאברהם העברי שמוצאו מעבר, והוא בא מעבר לנהר, וחכמינו דרשו שהוא בעבר אחד וכל העולם בעבר האחר.
ארבע הפרשיות שבתפילין מרומזות בטטפת בשפת חם, הרי תפילין צריכים גוף נקי וקדוש, ולכן היה צריך להזכיר זאת דווקא לאנשי חם, ולהמשיך שפע קודש בתוך המציאות החומרית שלו, דרך שפתו. בשפת יפת, המלאה במיתולוגיה היונית, בריבוי הכוחות והאלים, היה צורך להדגיש את המילה 'הן' = אחת, רעיון אחדות ה'.

הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

ר"מ בישיבת "מרכז הרב"

5 דק'
שיעורים נוספים
ציון בית חיינו
5 דק'
שיחות לשלשת השבועות
על צום ועל תענית ציבור
4 דק'
גשמים בארץ ישראל
ארץ מול שמים
גשמים בארץ ישראל
גבורות גשמים

ביכורים ומצוות נוספות

אמונת עיתך
שימוש בשאריות שמן תרומה טמא
הרב דוד אייגנר | ניסן התשע"ג
ביכורים ומצוות נוספות
קריאת וידוי מעשר מספר תורה
הרב יהודה זולדן | כד אדר ב תשס"ח
22 דק'
הכנס הכ"ד למצוות התלויות בארץ
מתנות עניים מאילנות, במטע ובגינה הפרטית
מתוך הכנס הכ"ד למצוות התלויות בארץ
הרב אהוד אחיטוב | י"ח שבט התשע"ג
1:16
ביכורים ומצוות נוספות
דיני ביעור מעשרות ווידוי מעשרות
הרב יעקב יוסף | יח' ניסן תשס"ח

ביכורים ומצוות נוספות

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
2 דק'
נקודה בהלכה – הרב איתן מינקוב
איך עושים קידוש?
הרב איתן מינקוב | חשוון תשפ"א
42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הרב יהושע שפירא
הרב ינון גרוסברג
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב חיים כץ
הרב אליהו ברין
הרה"ג צבי שכטר
הרה"ג חיים שטיינר
הרב דוד חי הכהן

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו