ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אליהו זצוק"ל
א. שלוש שלבים בכיבוש. ראיה, הליכה, התיישבות.
אברהם אבינו רצה לכבוש את הארץ מיד לאחר שהובטחה לו. לא להמתין שיכבשו אותה בניו, כי מי יודע מה יהיה בעתיד, אולי יחטאו בניו ויקלקלו את זכות הירושה. הקב"ה נענה לבקשתו של אברהם, ומורה לו לכבוש את הארץ, אך לאו דווקא בדרכים המוכרות לנו, אלא - "קום הִתְהַלֵךְ בָאָרץ לְאֹרכה וּלרֹחבה כי לך אתננה" (יג יז). – התהלך בארץ וכך היא תהיה שלך.
בעל 'אור החיים' הקדוש מסביר, כי יש כמה סוגי כיבוש מלבד הכיבוש במלחמה. יש כיבוש בראייה. יש גם כיבוש בהליכה, ויש כיבוש בהתיישבות. תהליך כיבוש הארץ על ידי אברהם נעשה בשלושת האמצעים הללו.
בתחילה אומר הקב"ה לאברהם: 'שא נא עיניך' – כבוש את הארץ בראייה. ובאמת, כבר בראייה זו 'נתלשה' כל הארץ והפכה לנחלתו של אברהם. זה השלב הראשון. אך שלב זה לא היה מספיק לאברהם, היה חשש בלבו שכיבוש של ראיה הוא לא מספיק. על כן מורה לו הקב"ה: "קום התהלך בה", ותזכה בה בהליכתך.
את העניין הזה, כי אפשר לקנות את הארץ בהליכה, רואים אנו אף בגמרא במסכת בבא-קמא שמלמדת אותנו על פי הכתוב בפרשתנו, שאם אדם הלך במקום מסויים בארץ – יש לו בכך קניין (עיין ב"ב ק', מחלוקת בין חכמים לר' אליעזר). מסביר 'אור החיים' הקדוש, כי גם חכמים מודים בכך שעל ידי הראייה של אברהם כבר נעשה קניין וכי כל עניין הציווי 'קום והתהלך' – נאמר לאברהם משום חביבותו, כדי שתהיה הארץ נוחה להיכבש לפניו. אומר הרשב"ם כי המטרה היא לתת לבני ישראל מעמד של יורשים ולא שלל גזלנים, כך אף לא יהיה לשטן רשות לקטרג ולא פתחון פה לבעל מידת הדין.
ב. למה הבטחה אחרי ההתנתקות מלוט?
כל זמן שהיה אברהם מלווה בלוט בן-משפחתו, הקב"ה לא אמר לו מילה בעניין ירושת הארץ. והנה הכתוב מסמיך את הבטחת הארץ לפרידתו של אברהם מלוט – "וַה' אמר אל אברם אחרי הִפָרֶד לוט מעִמו – שׂא נא עיניך וּראה מן המקום אשר אתה שם – צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָה" (יג, יד). הפסוק הזה נותן להבין כי יש משמעות רבה לעת בה נפרדו השניים. יש לפרידה הזאת קשר עמוק עם ההבטחה.
התשובה היא כי כל זמן שהיו אברהם ולוט יחדיו, לא היה לאברהם זרע. לא היה לו בן ממשיך. ועל כן, במשך כל הזמן הזה – לוט ראה עצמו כממשיך דרכו של אברהם, מתוקף היותו שאר בשרו היחיד. אך לוט לא היה בחיר-ה' להמשכת שושלת אברהם בארץ המובטחת, ועל כן נראה שהקב"ה המתין לניתוק הזה.
הקב"ה ידע שאם לוט יהיה בשעת ההבטחה הזו כשעוד לא היה לאבהם יורש, יקפוץ לוט בראש ויראה עצמו כיורש ישיר של הארץ המובטחת. הקב"ה הוא היחיד שיודע כל הזמן שלאברהם עוד יהיה זרע, מכיוון שהוא רצה לתת לאברהם ולזרעו האמיתי את כל הארץ, 'לאורכה ולרוחבה' – הוא המתין לרגע בו אף אחד לא יפריע לאברהם לקבל את ההבטחה באמתותה, ללא כל שיקול זר.
העין הרעה של מתנגדי ארץ ישראל
א. עין טובה מול עין רעה
אברהם אבינו ניחן בכמה מידות טובות. מי שחפץ להיות מתלמידיו – צריך לנהוג בשלוש מידות עיקריות המצויות במידותיו הטובות של אברהם, שכך אמר התנא במסכת אבות - "כל מי שיש בידו שלֹשה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו: עין טובה, ורוח נמוכה ונפש שפָלה" (ה, יט).
לוט, על אף שהיה קרוב-משפחה של אברהם אבינו, מחליט להיפרד ממנו וממידותיו. הוא הולך לגור בסדום ולקבל את חוקיה. הוא בוחר את המחנכים של סדום ועמורה כמורים לבנותיו. הוא מסכים להיות שופט בסדום ועמורה, על פי מערכת 'החוקים' שלהם. הוא בוחר ב"עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה", מידות הפוכות מאלו של אברהם אבינו. מידות שלעולם לא ידעו שובע וסיפוק. אך דבר אחד לא ידע לוט, שהעין הרעה הזו משפיעה קודם כל על האדם עצמו.
ב. עיני לוט - עיני תאווה
כשלוט מביט לעבר סדום, הוא מביט בעיניים מלאות בתאוה, כמי שלהוט אחר עריות, אחר ערוות הארץ. "וישׂא לוט את עיניו וירא את כֹל כִכר הירדן כי כֻלָה משקֶה, לפני שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם ואת עמֹרה - כגן ה', כארץ מצרים". – "כל הפסוק כֻלו, על שם עבירה נאמר"., אומר רבי יוחנן במסכת נזיר (כג). בדבריו הוא מראה, כי כל חלק בפסוק הזה – מרמז על פסוק אחר המתאר מציאות של עבירה:
'וישׂא לוט' – 'וַתִשָׂא אשׁת אדוניו את עיניה' (אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף). 'את עיניו' - 'אותה קח לי כי היא ישרה בעיני' (שמשון, מבקש מאביו לקחת לו אשה מבנות פלישתים). 'וירא' - 'וירא אותה שכם בן חמור' (שכם מתאווה לדינה). 'את כל ככר הירדן' - 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם' (דימוי הזונה במשלי). 'כי כֻלה משקה' - 'אלכה אחרֵי מאהבַי נותנֵי לחמי ומימָי, צַמרִי וּפִשְׁתי, שַׁמנִי וְשִׁקוּיִי' (משקה - משקה).
ג. אזהרת המלאכים ללוט – על העינים
העין הרעה הזו של לוט עלולה לפגוע בו, ולכן כשהמלאכים מוציאים אותו מסדום, הם מזהירים אותו לא להסתכל על סדום בעת הפיכתה - "אל תביט אחריך פֶן תִסָפֶה". אך אשתו, כמי שמורגלת גם היא בעין רעה, לא נזהרת - "ותבט אשתו מאחֲריו". וכך, העין הרעה שלה חזרה ופגעה בה עצמה - "ותהי נְציב מֶלַח".
ד. אלוקים נזהר מהעין הרעה של לוט
הקב"ה ידע על תכונת האופי הזו של לוט, העין הרעה המנחה אותו בכל דרכיו. וזאת אחת הסיבות שבגללה הקב"ה לא הראה לאברהם את הארץ כשלוט היה בסביבתו. רק "אחֲרי הִפָּרֶד לוֹט מעמו". אלוקים מראה לאברהם את כל הארץ. "וַה' אמר אל אברם אחֲרי הִפָּרֶד לוֹט מעִמו שׂא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָה. כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעֲךָ עד עולם".
רק אחרי שלוט הולך לסדום, הקב"ה אומר לאברהם: "ושמתי את זרעֲךָ כַעפר הארץ אשר אִם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעֲךָ יִמָנֶה". כל זה, כדי שלוט לא יטיל עין רעה, לא על מספר הילדים של עם ישראל ולא על ההתיישבות בארץ ישראל. שלא ילך לקטרג בפני הגויים על המוסריות של אברהם בן-משפחתו, אחיו ובשרו.
הגויים הללו להוטים לשמוע אחד 'מבפנים' שיצטרף לדבריהם ויאמר שעם ישראל איננו מוסרי. הם מחפשים מישהו משלנו שיאמר: "ליסטים אתם". כך הם חושבים לטהר את עצמם מכל העוולות שהם עשו במשך ההיסטוריה העקובה מדם.
אך כל הדברים הללו לא יעזרו להם כלל. שכן אנו יודעים כי אין דבר יותר חשוב מריבוי זרעו של אברהם אבינו. אין דבר יותר מוסרי מישיבת עם ישראל בארץ ישראל. אין דבר יותר בטוח משבועת ה' לאברהם: "אל תירא אברם אנֹכי מגן לָךְ". ואנחנו דואגים לפרסם את הדברים הללו, ולהנחיל את המידע הזה לבנינו ובני בנינו, עד עולם.
צפנת פענח - באור פניך
בזמן שהיה הרב דיין בבאר-שבע, הבחין באשה היושבת בפתח בית הדין, ואומרת תהילים. למחרת שוב רואה הרב את אותה האשה, יושבת בפתח בית הדין ומתפללת. ביקש הרב ממזכיר בית הדין להכניסה אליו, והתעניין לדעת מה רצונה. סיפרה האשה לרב, שלאחר נישואיה במרוקו, נסע בעלה לצורכי מסחר לעיר אחרת ולא חזר הביתה. כשפנתה לבית הדין במרוקו, פסקו לה הדיינים, שדינה עגונה, שבעלה נעלם ואסורה להינשא לאדם אחר. כשעלתה לארץ ישראל אמרה: "בית הדין של ארץ ישראל יתיר אותי להינשא", לכן באה לבית הדין. הרב ברחמיו ובדאגתו לצעירה עגונה זו, שאל אותה את כל הפרטים, וכצאתו מבית הדין נסע במונית לנתיבות לאדמו"ר הבבא סאלי, לשאול בעצתו. אמר לו בבא סאלי: "סע לאחי הבבא חאקי, אולי הוא מכיר את אנשי החברא קדישא באותה העיר". הרב המשיך עם המונית לרמלה, לביתו של הבבא חאקי. הבבא חאקי אמר לרב, שיש בארץ שני קברנים שעלו מאותה העיר. האחד גר בקריית-אתא שבצפון והשני גר בדימונה שבדרום. הרב, במסירותו, המשיך עם המונית לדימונה, לחפש את אותו קברן, אולי ידע משהו... כשהגיע לעיר חשכו עיניו! על הקירות ראה מודעות אבל ועליהן שמו של אותו יהודי שהרב מחפש. הרב הכין צעדיו לבית האבל, וכיבדוהו שם לומר דברי תורה. כשסיימו, סיפר להם למה הגיע למקום זה. בטרם כילה לדבר, קם זקן אחד ואמר לרב: "את פלוני אתה מחפש? אני בעצמי קברתי אותו! הוא נהרג בדרך". שאלו הרב מהיכן הוא, והשיב שהוא מקריית-אתא, ובא לניחום אבלים. אורו עיניו של הרב! הוא העמיד במקום בית דין, גבה עדות כהלכה, ולמחרת בבואו לבית הדין כבר התיר את אותה אשה מכבלי עגינותה.
ומעשה ידינו כוננה עלינו
סיפור פלאי סיפר הרב פעמים רבות על חכם צדקה, עד כמה העביר על מידותיו. כאמור, חכם צדקה היה מוהל, ופעם אחת, והוא כבר זקן, הזמינוהו לברית בשכונת ימין-משה ביום שבת קודש, והוא גר בשכונת בית-ישראל, מרחק גדול משם. לאחר תפילת שבת בהנץ החמה, שם פעמיו והלך שעה ארוכה עד לשכונת ימין-משה. בהגיעו למקום הברית שומע הוא שירי מילה, מביט ורואה את אבי הבן ולידו עומד מוהל אחר שרוצה למול ואין בידיו כלי מילה. הבין חכם צדקה שמדובר בחוסר הבנה ובחוסר תיאום, ומייד ויתר והגדיל לעשות ואמר שעייף הוא מטורח הדרך ואולי יש כאן אדם שיודע למול, ואף הגיש את הכלים שימול. ניגש אותו מוהל ומל, וחזר חכם צדקה לביתו. בהגיעו לביתו לאחר כל עמל וטורח הדרך, שאלה אותו אשתו הרבנית איך הייתה הברית, והשיב לה: ברית כזאת בחיים שלי לא זכיתי לעשות, מצוין ממש. היא שמחה שלפחות הטורח היה שווה. ביום ראשון, בזמן שחכם צדקה עסק בתורה בבית הכנסת, הגיע אבי הבן להחזיר את כלי המילה משבת, נקש על דלת הבית וכולו בוכה ומבקש מחילה וסליחה איך הזמין את הרב לטרוח כל כך ולבסוף לחצו עליו במשפחה לקחת מוהל אחר, ובא להתחנן שיסלח לו. בהגיע חכם צדקה לביתו אמרה לו הרבנית: חמישים שנה אנו נשואים, ומעולם רק אמת אמרת לי. בכלל לא עשית ברית, ואתה אומר ברית שכמוה בחיים לא זכית לעשות?! ענה ואמר לה: כל ברית אני עושה, אבל איננו יכולים להשיג את כל עומק הכוונות והמחשבות של מצווה זו, ולכן תמיד חסר בשלמות המצווה, אבל אם אדם רוצה לעשות מצווה ולא עשה, מעלה עליו הקב"ה כאילו עשאה. וכשהקב"ה עושה את המצווה בשבילו, ודאי אצלו היא בתכלית כל שלמות הכוונות, ואם כן אמת שברית כזאת בחיים לא זכיתי לעשות.
עושה משפט וצדקה
ביום מן הימים הגיע אברך לביתו של הרב וצרתו בפיו, שאין לו מה לאכול בבית כמה ימים, אין לו כלום לקנות, ממש הגיעו עד פת לחם. התעניין אצלו הרב: יש משהו שלמדת לעבוד בו? ענה לרב: כן, למדתי מילה. שאל אותו הרב אצל מי, והשיב שאצל הרב גיאת. שילמת לו? שאל הרב, והלה השיב: שילמתי רק חצי. ולמה לא את הכול? והשיב האברך: לקחתי מגמ"ח לשלם חצי, את החצי השני אמרתי לשלם בהמשך מהרווחים, אבל אין לי שום ברית, ואין לי מה לאכול, ואיך יהא לי מה לשלם? הרב, התעקש: כמו ששילמת מגמ"ח את החצי הראשון, קח גמ"ח והלוואה על החצי השני. אתה חייב כסף לאדם, עליך לשלם, חובה גמורה! ובירכו הרב שישלם וייפתחו לו שערי הפרנסה. הלך היהודי כמצוות הרב, לקח הלוואה, התקשר לרבי יהודה, שרוצה הוא לשלם לו את יתרת החוב, שלחו לביתו את הכסף ולא סיפר לרבי יהודה דבר ממה שאמר הרב, רק שלח ושילם את הכסף.
לימים פגש את רבי יהודה אדם אחד ששאלו לשמו, וכשענה לו, סיפר לו האיש דבר פלא: כשנולד לו בן, אמר לו אביו שילך לרבי יהודה, שהוא יהיה המוהל של הבן, ואמר לאביו שישאל את הרב אליהו אם כך לעשות. בא לרב, והרב שאל אותו: היכן אתה גר? השיב לרב שגר בפסגת-זאב. אמר לו הרב: יש אצלכם מוהל טוב – וכאן הזכיר הרב את שמו – מוהל מומחה, לך אליו שהוא ימול את הבן. וכשבירר רבי יהודה את הדבר ראה שמאז שעשה התלמיד את מצוות הרב ושילם את חובו, נפתחו לו השערים ויש לו כמה בריתות בכל שבוע. וראה והבט איך הרב גם דאג לתקנו לשלם את חובו, וגם היה מפנה אליו אנשים ברחמנותו ובחסדו ופרסמו כמוהל מומחה בישראל.
ונאמן רוח מכסה דבר
סיפר רבי יהודה מוצפי שיחיה, כי פעם הגיע ביום שישי לקבלת הקהל בעל משפחה ששטח את מצוקתו לפני הרב, וניכר היה שהבית ריק מאוכל, ומדובר במשפחה ברוכת ילדים. הרב בירכו ופטרו לשלום. לאחר שהלך האיש, התקשר הרב לאדם אמיד בשכונה וביקשו לבוא לעזרת ה' בגיבורים, אך בחכמה ובתבונה אמר לו הרב שיקנה אוכל במסעדה, יפנה לאותו נצרך ויאמר לו: "הייתה צריכה להיות לנו היום ברית מילה, הכול היה מוכן, אך הילד חולה והמוהל דחה את הברית. אין לי מה לעשות עם כל האוכל, אנא עזור לי, תחלק את האוכל הזה למי שצריך". כך הרב דואג גם לחסד וגם לתת הרגשה טובה לנצרך, לא שירגיש שנותנים לו, אלא שהוא זה שעושה חסד.
נפלאים מעשיך
סיפר הרב, שפעם נקלע לבית כנסת של חסידי ברסלב ועמדו שם לפני מצוות ברית מילה, ואמר אבי הבן: מי שיאמר לי חידוש שאינני מכיר מרבי נחמן מברסלב, יכובד בסנדקאות. כל אחד מהנוכחים ניסה את כוחו, ולכולם השיב אבי הבן את אותה תשובה: אני מכיר את זה, אני יודע את זה. אמר להם הרב: אני לא אומר לכם חידוש משמו, אבל אומר לכם דבר שמתאים לרבי נחמן. ואמר הרב: למה התורה כל כך מאריכה בסיפור של יהודה, שמספר ליוסף באריכות את כל השתלשלות העניינים, ורק אז יוסף מתגלה לאחיו? וענה הרב, שרק על-ידי סיפורים מופלאים כאלו יכול היה יהודה לפתוח את לבו של יוסף, שיבכה ויתגלה אליהם, כסיפורי מעשיות של הרבי מברסלב שהיה מספר לתלמידיו לעוררם לתשובה. התפעלו ונהנו הנוכחים מהחידוש, וכיבדו את הרב לישב סנדק.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד אמונה?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
לבדוק את החמץ שבלב
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
