ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
מספרים שכשהיה רבי דוב בר, המגיד ממזריטש, ילד בן חמש, נשרף בית אביו. ראה הילד את אימו ממררת בבכי, ושאל אותה: 'אמא, האם יש להצטער כל כך על אובדן בית'?
'לא על הבית אני בוכה', השיבה האם, 'אלא על שריפת מגילת היוחסין שלנו, שמתחילה בתנא רבי יוחנן הסנדלר'.
'אין בכך כלום', אמר הילד, 'אני אמציא לך שלשלת יוחסין חדשה שתתחיל בי'. (ואכן, זכה רבי דב בר ושלשלת גדולה של צדיקים יצאה מזרעו).
ועוד מספרים – לפני פטירתו של הבעל שם טוב הקדוש, שאלוהו תלמידיו מי ימלא את מקומו. השיב להם: "מי שיגיד לכם כיצד משברים את מידת הגאווה, הוא יהיה לכם לראש".
לאחר הפטירה, פנו התלמידים ראשונה למגיד ממזריטש, ושאלוהו – כיצד משברים את הגאווה?
ענה המגיד: 'מידת הגאווה שייכת לבורא יתברך, כמו שכתוב: "ה' מלך גאות לבש". לכן, אין עצה לעקור מידה זו, אלא חייבים אנו להילחם בה כל ימי חיינו'. מיד ידעו חבריו, שהוא הראוי למלא את מקומו של רבם.
סיפורים אלו מבטאים ביחד רעיון יסודי וחשוב, הצפון בעבודת הנפש המדוייקת על מידת הגאווה. על רוב רובה של עבודת המידות לא הצטווינו במפורש בתורה, וכבר נחלקו הראשונים בשורש החיוב של עבודה זו. ובכל זאת, מצאנו מקור יסודי כללי לעבודת המידות בציווי התורה (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו", ודרשו על כך חז"ל (ספרי עקב יא, כב) "מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום, מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון...". מצווה זו נפסקה במוני המצוות – הרמב"ם (עשה ח), והחינוך (תריא).
ציווי זה להידבק במידותיו של ה' מעורר גם קושי, הרי נאמר על ה' שהוא כועס, האם נצטווינו לכעוס? החינוך ענה על כך, שאצל ה' זהו רק משל, וודאי לא טוב לאדם לכעוס.
ומה עם מידת הגאווה, הרי ה' לובש גאות, האם גם האדם מצווה בגאווה?
מדברי המגיד ממזריטש מתברר, שבנושא זה המבט מורכב יותר. מסתבר, שנטייתו של האדם להתגאות נובעת מנטייתו הטובה ללכת בדרכי ה'. כידוע, תלמיד חכם צריך שתהיה בו שמינית שבשמינית של גאווה. בגאווה צפונה האמירה – 'אני יכול', שהיא חשובה להתפתחות האדם והעולם.
בסיפור הראשון שבו פתחנו, ידע כבר המגיד משחר ילדותו לאחוז, כביכול, במידת הגאווה (החיובית) ולהבטיח שתצא ממנו שלשלת של צדיקים. מבחינה זו, מידה זו אין לשבור, שהרי היא מידתו של ה'.
אולם מאידך, וודאי שמידה זו בגולמיותה פסולה היא מאד, ועל האדם להילחם בה וללטש אותה. ה' יכול להתגאות, כי הוא אכן יכול. האדם, לעומתו לא יכול כלום מצד עצמו, ולכן אין לו כלל במה להתגאות. יתר על כן, ה' שונא גאים, כי הם ממעטים את מקומו של ה', שהרי רק לו יש במה להתגאות.
אם כן – מה עושים? כיצד נדבקים בה' במידה זו?
כאן אנו מגיעים להנחייתו של המגיד. אדם שמתגאה מצד עצמו זו גאווה פסולה, אך אדם שמתגאה בדבר ה' שבקרבו, בבחינת "ויגבה ליבו בדרכי ה'", הרי זו גאווה חיובית. אדם שאומר אני מצד עצמי לא יכול כלום, אבל ה' נתן לי כוחות, ומצד כוחות אלו יש בכוחי לעשות, הרי באמת זו גאווה חיובית. ובמילים אחרות – אדם שנדבק בה', ואחיזתו בגאווה היא מצד שזו מידתו של ה', הרי באמת זו ענווה ולא גאווה, וזה חיובי. לכן, אסור לשבר מידה זו, אלא עלינו לאחוז בה ולהילחם בה כל ימי חיינו, וזו העצה הנכונה בענייני מידה זו.
ומי שיודע מידה זו, הוא יכול להיות לראש, שהרי הראש חייב להיות אדם שיודע שיש בו כוחות להנהיג וכו'. אדם כזה לא יכול לשבור את מידת הגאווה. אך אם יאחז בה, כי היא מידתו של ה', הרי כל כולו ביטול לה', וזו מידה טובה. (ומי לנו גדול מהבעש"ט עצמו, שלפני פטירתו לחש – "אל תבואני רגל גאווה", שבמידה זו אחז ונלחם נגדה כל ימי חייו עד נשימתו האחרונה, והיא הביטול לה' מתוך כוחות ועצמה).
וכך גם יוסף הצדיק בפרשתנו, שחלם חלומות גדלות של מלכות, עד שדימו אחיו לראות בהם חלומות של גאווה. אך אביו שמר את הדבר, והרי הוכיח סופו של יוסף על תחילתו, שמחל וריצה את אחיו, וקרבם וגדלם, וכל מלכותו הייתה רק "להחיות עם רב".
ויהי רצון, שנזכה כולנו להיות בבחינת "ויגבה ליבו בדרכי ה'", להביא דבר ה' בגדלות מתוך ביטול שלם אליו יתברך!
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה וזאת הברכה שמיני עצרת ושמחת תורה תשפז
מה הטעם שמסיימים ומתחילים את התורה ביום אחרון של חג הסוכות ולא בראש השנה שהוא היום הראשון של השנה. מה הטעם שברכת יוסף היא הארוכה ביותר ונתברך שתתרבה נחלתו יותר משאר השבטים. אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ - קשה במה שהזכיר לשון אַף, שהרי במקום חִבָּה היינו חֹבֵב לא שייך אַף שהוא לשון קֶצֶף. חמשה זוגות נקברו במערת המכפלה, ג' נגלות וב' נסתרות. מנין התיבות שבסוף חמשה חומשי תורה כמנין אֲנִי בִינָה.





















