^ 1.. בתפילת מוסף, אם טעתה והתחילה לומר ברכות של חול ונזכרה שצריך להתפלל מוסף, תפסיק מיד ואפילו אם היא באמצע הברכה, משום שאין צורך כלל לומר ברכות של חול בתפילת מוסף (מ"ב רסח, ה). עוד יעויין בפניני הלכה שבת ה, יא, 5.
^ 2.. נשים פטורות מאמירת פסוקי דזמרה לפי רוב הפוסקים, כפי שלמדנו לעיל טו, ד, וכן המנהג. ובתפילת עמידה נשים חייבות לפי רוב ככל הפוסקים כפי שלמדנו לעיל ב, ב-ה. טעם תקנת אמירת פסוקי דזמרה כדי להתכונן על ידם לתפילה, שמתוך הקדמת השבחים התפילה תאמר באופן נכון יותר, כמבואר בפניני הלכה תפילה יד, א, ועל ידי כך תתקבל יותר. אבל על המתפלל עם הציבור אמרו חז"ל (ברכות ח, א) שבוודאי תפילתו מתקבלת, ולכן מעלת המניין חשובה ממעלת אמירת פסוקי דזמרה. ואמנם לגבי גברים, כיוון שתקנו ברכות לפסוקי דזמרה, ההוראה שבכל מקרה לא ידלגו עליהם, כמבואר בפניני הלכה תפילה יד, ה. אבל נשים שפטורות לגמרי מאמירת פסוקי דזמרה, נראה שעדיף שיתפללו עמידה עם המניין. ומעצם זה שהאשה באה לבית הכנסת, משמע שעיקר רצונה לזכות במעלת המניין, לפיכך עדיף שתתפלל עם הציבור. ואם תרצה תוכל לומר אח"כ קריאת שמע וברכותיה. אבל פסוקי דזמרה אין צורך להשלים (עי' שם יד, 9). אמנם ראיתי בהליכות שלמה ה, הערה ד, שהואיל ואין לאשה מצווה להתפלל במניין תתפלל כסדר. מ"מ נראה שאף שאין מצווה מ"מ ודאי שיש מעלה, שהשכינה שורה עם המניין, והיא שעה רצויה, ולכן נלענ"ד שעדיף שתקיים את חובתה באופן המהודר. והסכים לזה הרב נחום אליעזר רבינוביץ, והוסיף שאף על הגברים אנו מצטערים שהתפילה באריכותה נעשתה קבע ולא תחנונים, ואין נכון להורות לנשים להוסיף תפילות שאינן חייבות בהן, שיש לחוש שעל ידי כך הכוונה תיפגע. וטוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה, ע"כ. ומ"מ נראה שאם תוכל להספיק לומר לפני כן את ברכת 'אמת ויציב' מה טוב, שכבר למדנו לעיל טז, ג, כי אף שלמעשה נשים פטורות ממצוות זכירת יציאת מצרים, מ"מ י"א שנשים מצוות בזה, ולכן יש מעלה לברכת 'אמת ויציב' על שאר הברכות.
^ 3.. כפי שלמדנו לעיל ב, ב-ה, מעיקר הדין נשים צריכות להתפלל בכל יום תפילה אחת או שתיים, לפיכך נכון שכל אשה תתפלל תפילת שחרית בחול ובשבת. אולם נשים רבות נוהגות לסמוך על דעת היחידים שסוברים שלפי הרמב"ם אשה יכולה לצאת ידי חובת תפילתה בברכות השחר והתורה, ונשים שטרודות בטיפול בילדיהן נוהגות כך לכתחילה, מפני שהן פטורות מתפילה. לפיכך, ישנו חילוק בין אשה שרגילה להתפלל שחרית בשבת למי שאינה רגילה, וכן מבואר בשש"כ נב, יג. ואף אם היא רגילה להתפלל שחרית רק בשבתות, יכולה להתכוון שלא לצאת ידי תפילתה בברכות השחר שתאמר סמוך לקימתה, ואזי תוכל לשתות לפני התפילה (שש"כ שם הערה מד, ועי' בהליכות ביתה טו, כה). ולפי אגרות משה או"ח ד, קא, ב, יש לאשה נשואה דין מיוחד , שכיוון שהיא צריכה לסעוד עם בעלה, היא נגררת אחריו בחיוב הקידוש. ואם הוא עוד לא סיים את תפילת שחרית, מותר לה לאכול ולשתות, כי עוד לא התחייבה בקידוש. ורשז"א השאיר את דבריו בצ"ע (שש"כ שם הערה מו). ובשעת הצורך אפשר לסמוך על האגרות משה.
והרגילה להתפלל שחרית, רשאית לשתות קפה או תה לפני התפילה, ואם היא רעבה מאוד עד שלא תוכל לכוון כראוי בתפילתה, רשאית לאכול גם מעט עוגה. ואמנם לפי המ"ב בבאו"ה סי' רפ"ט, גם מי שאוכל לפני תפילת שחרית חייב בקידוש. והסכימו לדעתו באג"מ או"ח ב, סו"ס כח, ובילקוט יוסף רפט ה. אולם לעומתם כתבו בשו"ת קרן לדוד פד, וחלקת יעקב ד, לב, ועוד אחרונים, שחיוב הקידוש חל רק אחר התפילה, וכן משמע מלשון השו"ע. לפיכך מי שמותר לו לאכול לפני התפילה יאכל בלא קידוש. וכך נוהגים וכך כתבתי למעלה (פניני הלכה שבת ו, ט). ולעניין אכילה של גברים לפני התפילה, כתבתי בפניני הלכה תפילה יב, ז, בסגנון יותר מחמיר, משום שדין הגברים בזה יותר חמור, כמבואר לעיל ח, הערות 5, 6.
^ 4.. דעת מהר"ם חלאווה, שנשים פטורות מקידוש היום. ובנוסף לכך, לדעת הראב"ד והעומדים בשיטתו, אין איסור לאכול לפני קידוש היום. בנוסף לכך, יש מבארים את דעת הרמב"ם, שאמנם אסור לאכול ולשתות לפני קידוש, אבל מים מותר לשתות לפני קידוש. לפיכך, בשעת הצורך, יכולה לשתות לפני קידוש, ובשעת הדחק, רשאית אף לאכול, וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ד כח, ג, ובשש"כ נב, יג, ובילקוט יוסף רפט, ו.
^ 5.. לדעת הרמב"ם והשאילתות והסמ"ג והחינוך ורוב הפוסקים, מצוות הבדלה מהתורה, שבכלל 'זכור' לזכור את השבת בכניסתה בקידוש וביציאתה בהבדלה, ואזי גם נשים חייבות בה מהתורה כדוגמת חיובן בקידוש. ואף לדעת הרא"ש והראשונים, הסוברים שהבדלה נתקנה על ידי חכמים, רבים מפרשים שחכמים תקנו את ההבדלה כעין קידוש, וכשם שנשים חייבות בקידוש חייבות בהבדלה. וכך כתבו המאירי והנימוקי יוסף בשם הריטב"א והמגיד משנה. ואמנם, דעת האורחות חיים, שהבדלה מדברי חכמים ואינה קשורה למצוות 'זכור', וכיוון שהזמן גרמא - נשים פטורות ממנה. והרמ"א רצו, ח, חשש לדעתו וכתב, שלפיכך, לא יבדילו הנשים לעצמן אלא יצאו בשמיעה מגברים. אלא שהב"ח והמ"א ועוד אחרונים כתבו, שאשה שרוצה רשאית להבדיל לעצמה ויש לה בזה מצווה, שכן דעת הרמ"א עפ"י הרבה ראשונים, שנשים רשאיות לברך על מצוות שהזמן גרמן (לעיל ב, ח). נמצא אם כן, שלשיטת הרמ"א, אם ירצו יוכלו להבדיל. ואף שלדעת השו"ע אין לנשים לברך על מצוות שהזמן גרמן, מ"מ כאן שלדעת רוב רובם של הפוסקים נשים חייבות בהבדלה, ויש אומרים שחייבות מהתורה, יכולות להבדיל לעצמן, ואין בזה חשש ברכה לבטלה.
ואמנם מדברי המ"ב בבאו"ה משמע שאם מבדילות לא יברכו על הנר, כי ברכה זו אינה בכלל ההבדלה. וכ"כ בשש"כ נח, טז. אולם רבים מהאחרונים תמהו עליו, וסוברים שברכת הנר בכלל ההבדלה, ונשים המבדילות יברכו את כל ארבע הברכות, וכ"כ באג"מ חו"מ ח"ב, מז, ב; בציץ אליעזר יד, מג; וביחו"ד ד, כז.