ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
מספרים, שבעת שהיה בנו ה'אבני נזר' בן 14, זכה רבי זאב נחום להשיאו עם ביתו של רבי מנחם מנדל מקוצק. בשעת כתיבת הכתובה, קרא הרבי מקוצק לרבי זאב נחום, ואמר לו:
'שמעתי שהמחותן עשה לחתן מלבושים יקרים. היתכן לעשות לנער שיכול לרקוד 'קדוש, קדוש' מתחת לשולחן בגדים יקרים כאלה? הרי כשיגדל לא יוכל להשתמש בהם. והנה חז"ל אמרו- אין כתובה שאין בה תיגרה, (כלומר – אין חתונה שאין בה מריבות), על כן ידע המחותן, שאני רב ומתקוטט עימו על כך".
וחזר הרבי מקוצק כמה פעמים על אמירה זו, כדי שידע רבי זאב נחום, שהוא מתקוטט איתו על עניין זה (לפי – סיפורי חסידים, תורה, מס' 512).
סיפור זה יש בו לימוד חשוב למאורסים, לנשואים ובעצם...לכולם.
חכמים קבעו, שכל חתונה מלווה במריבות. מהיכן ידעו זאת?
בפשטות, למדו זאת מהמציאות...
יתכן, שלמדו זאת מפרשת 'כי תצא'. בפרשתנו, נמצאים הפסוקים המלמדים על קידושין. חז"ל בתחילת מסכת קידושין לומדים את הדרכים שבהם אישה מתקדשת מהפסוק – "כי יקח איש אשה ובעלה...וכתב לה...והלכה והיתה...", ומכאן למדו שאישה מתקדשת בכסף, שטר וביאה (כד, א-ב).
אך מי שמעיין בפרשייה כולה, מתמלא תמיהה על העניין. הפרשייה פותחת באדם שלוקח אישה, אך מיד ממשיכה בכך ש"אם לא תמצא חן בעיניו...ושלחה מביתו", כלומר בעניינים של גירושין, חלילה.. בפרשתינו יש גם פרשייה נוספת שעוסקת באיש הלוקח אישה, וגם היא עוסקת באדם המוציא עליה עלילות דברים ושם רע (כב, יג- יד). וכאן עולה השאלה – למה נושא הקידושין נלמד מתוך פרשייה העוסקת בעיקרה בגירושין, חלילה? מדוע לא הביאה התורה את הקידושין כעומדים בפני עצמם?
ואולי, כאן למדו חז"ל מהתורה, שהקידושין עניין של מורכבות ועבודה הם. החיבור המופלא בין שני אנשים שונים, כרוך הוא בדרך הטבע במורכבות ואף – במריבות, ורק מי שיודע זאת ומוכן לעמול לגשר וליישב מריבות אלו, יזכה בעזרת ה' לחיי נישואין מאושרים.
חשוב לציין זאת באוזני זוגות מאורסים, שלא ילחצו מהמריבות שלהם, וידעו שאצל כולם זה כך. עליהם לדעת שמריבות אלו מעידות על האהבה ביניהם, ועל כך שאכפת להם זה מזו, ולכן החיבור ביניהם חשוב להם, ואף ההבדלים יוצרים מתחים ומריבות. כמובן, אל להם להזניח מריבות אלו, אלא עליהם לדבר, למצוא את הדרך לגישור ולחיבור, ומכוח כל מריבה כזו – לצאת לתוספת של אהבה וחיבור.
בעזרת ה', כשחולפות שנים רבות של זוגיות טובה, הרי שלומדים מראש לחיות נכון ולהצמיח אהבה גם בלי מריבות דווקא בזכות הדרך של הרבי מקוצק. הכיצד?
הרבי מקוצק מלמד אותנו כאן נקודה חשובה מאד. הוא מאבחן שיש כאן תהליך בסיסי בטבע העולם. במצב כזה, לא כדאי להילחם ולבטל את הטבע הבסיסי, אלא לתעל אותו למשהו צדדי ובכך לצאת ידי חובה. הרבי מוצא עניין פעוט וצדדי להתקוטט עליו, כשברור שאין זו מריבה אמיתית, ובכך הוא יוצא ידי חובה, ומסיים את העניין.
דרך חשיבה זו יכולה לעזור לנו במצבים רבים בחיים. לדוגמא, בחיי זוגיות, אם נאתר מראש את 'נקודות הפיצוץ' האפשריות, נציף אותם בשיחה זוגית, ונשוחח עליהם כשהם עדיין קטנות, נפתור את הבעיה. וכך הלאה בתחומים רבים.
שנזכה להרבות אהבה ואחווה ושלום בית בין איש לאשה, בעם כולו, ובינינו לאבינו שבשמיים!
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך המזוזה שומרת עלינו?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
בריאת העולם בפרשת לך לך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
