ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לא ילבש גבר שמלת אשה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים כי תצא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול תשס"ו

לא ילבש גבר שמלת אשה

מתוך "קול צופייך" - גיליון 370



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

כתוב בפרשה (שם, כב, ה):
"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה".

אסור לאיש ללבוש אפילו מלבוש אחד של אשה, וכן אסור לאשה ללבוש אפילו מלבוש אחד של איש. ולא רק מלבושים אסורים, אלא אפילו כל תכשיט וכל תיקון נוי ויופי המיוחד לאשה לפי מנהג המקום אסור לאיש שיתקשט ויתיפה בו. וכן כל מה שמיוחד לאיש, אסור לאשה.

תחפושת - יש מקילין בפורים ללבוש בגדי נשים לגברים ולהיפך, ואין נוהגין כן (ועיין למש"ב סי תרצ"ז ס"ק ל' שהזהירו להרחיק מזה משם כנה"ג ושל"ה, ועיין לכה"ח שם ס"ק ס').

העברת שיער בית השחי - כתוב בשו"ע (יו"ד סי' קפ"ב סעי' א'):
"המעביר שער בית השחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. בד"א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו".

ועוד כתוב בשו"ע (שם סעי' ד'):
"מי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערוה ומצטער מצד השיער, מותר להעבירו".

כובע רחב שוליים - שנועד להגנה מפני השמש, מותר לאיש ללובשו, כי אין כוונת הלובש לחבוש כובע כמו של נשים אלא כוונתו להגן מחום השמש.
ויש לזכור שבשבת, הן לאיש והן לאשה, אין לחבוש כובע ששוליו רחבים טפח (8 ס"מ. ועיין לשו"ע או"ח סי' ש"א סעי' מ' ולחונים עליו).

מטריה - אסור לאיש להשתמש במטריה הניכרת בצבעה כמיוחדת לנשים, וכן להיפך. אבל אם בימות הגשמים הלכה האשה עם בעלה ברחוב, ושכחה את המטריה שלה, מותר לה להכנס מתחת למטריה של בעלה, ואין בזה משום "לא יהיה כלי גבר על אשה", וכן להיפך.

ענידת טבעת לצורך לקיחתה לתיקון - אם הטבעת של אשתו זקוקה לתיקון, מותר לו לענוד אותה על אצבעו שלא תאבד ולקחתה לצורף, כיון שענידתה היא דבר זמני.

המלקט שערה לבנה מתוך שחורות -
"אסור (לאיש) ללקט אפילו שיער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר שמלת אשה" (שו"ע שם סעי' ו').

ידוע המעשה באדם אחד שהיו לו שתי נשים, אחת צעירה ואחת זקנה. צעירה מלקטת לו את השערות הלבנות, והזקנה מלקטת לו את השחורות נמצא קרח מכאן ומכאן.

צביעת שערו -
"וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) שחורות, אפילו שערה אחת" (שו"ע שם).

יש בחורים ששיער ראשם לבן באופן תורשתי, או מחמת שנפלה עליהם בהלה גדולה מאוד שגרמה לשערותיהם להתלבן כליל, ויש להם קשיים בשידוכין - ואלה יעשו שאלת חכם כדת מה לעשות.

עגילים - יש אנשים העונדים עגילים לאוזניהם (והגדילו לעשות אלה המניחים שורה של כמה עגילים לאורך האוזן ל"ע), ויש בזה איסור דאורייתא של "לא ילבש".

הסתכלות במראה - ועוד כתב בשו"ע (שם): "וכן אסור לאיש להסתכל במראה" (ועיין לעיל סי' קנ"ו).
ומובא בשו"ע יו"ד סי' קנ"ו סעי' ב':
"אסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר, אלא אם כן משום רפואה כגון שחושש בעיניו או שמספר עצמו או אם מסתפר מן העובד כוכבים בינו לבינו. וכדי לראות אדם חשוב מותר לראות במראה".

ועל זה הוסיף הרמ"א:
אם זה במקום שדרך האנשים לראות במראה מותר, עכ"ל.

כלומר, אם כוונתו כדי שלא יראה מגונה, כגון: לראות למשל אם הצווארון או העניבה במקומם, מותר להסתכל במראה. אבל אם כוונתו להתייפות כדרך הנשים - אסור.

המסתפר אצל הגוי

ישראל המסתפר אצל הגוי, רשאי להביט במראה, כדי להשגיח שהגוי לא יהרוג אותו. וכבר ראינו כמה עובדים גויים שהרגו את בעל הבית היהודי.

וכתוב (בראשית כה, ט):
"ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה".

ולכאורה, כיצד יצחק נכנס לפני ישמעאל לתוך המערה, והרי היה צריך לחשוש שמא ישמעאל יהרגנו? אלא אומרים חז"ל:
"מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו".

דע מה שתשיב
הרה"ג זוין זצ"ל מספר: פעם אחת בא הקיסר לעיר, ועשו לכבודו תהלוכה מפוארת. המושל הגוי, שהיה ידוע ברשעותו, ביקש מהכומר והשיך שילכו בראש התהלוכה, ואילו את הרב היהודי העמיד בסוף התהלוכה. כשראה זאת הקיסר, הוא פנה לרב ואמר לו: האם אינך נפגע מכך?

אמר לו הרב: לא איני נפגע כלל, שהרי ידוע שאבא ההולך עם ילדיו בדרך, תמיד דואג שילדיו יהיו לפניו כדי שישגיח עליהם, ולא ילכו מאחוריו. ואותו דבר כאן, הדת המוסלמית וגם הדת הנוצרית גנבו את כל דבריהם מהיהודים, והם הילדים של היהדות ולכן הם נמצאים לפני כדי שאשגיח עליהם.

ופעם אחת הלך הקיסר בדרך עם הכומר הרשע. הכומר היה מלעיט את הקיסר בארס לשונו החלקלקה על רשעותם של היהודים, ועד כמה הם חסרי דרך ארץ. התפלא הקיסר, ואמר לו שהיהודים הם נתינים נאמנים והם מנומסים. אמר לו הכומר, תזמין למחר את הרב ותראה שדברי נכונים. הזמין הקיסר את הרב, וטיילו שלושתם בדרך. זרק הכומר מטבע אחד על הרצפה, וכשהגיעו למקום נפילת המטבע, התכופף הרב והרים את המטבע. צהל הכומר ברשעות ואמר לקיסר: הינך רואה שהיהודים חסרי דרך ארץ, תראה את מה שעושה הרב בשעה שהוא מדבר עמך, הרי זה בזיון לקיסר. שאל הקיסר את הרב: מדוע עשית זאת? אמר לו הרב, אדוני הקיסר ירום הודו, הרי במטבע טבוע חותם פניך ואני חסתי על כבודך, ולא רציתי שעוברי דרך ידרכו על חותם פניך ברגלם, על כן הרמתי את המטבע. שמח הקיסר עד מאד, ופני הכומר הפכו כשולי הקדרה.

ואומר הרב בעל הבא"ח, מעשה באדם אחד שונא ישראל שבא למלך ואמר לו: הייתי בעיר אחת שיש בה כל טוב, רק אין שם יהודי ואין שם חמור. אמר לו היהודי: בא נלך שנינו לעיר זו והכל יבא על מקומו בשלום.

ומובא במדרש, שפעם אחת בא רבי יהושע בן חנניה לפני הקיסר, ובא רשע אחד והתחיל לדבר ברמזים והראה את כף ידו פתוחה, ורבי יהושע ענה לו על ידי הרמת ידו קמוצה. אמר לו הקיסר: מה הוא שאל ומה ענית. א"ל רבי יהושע: הוא רמז שעם ישראל מפוזרים כמו כף יד שפתוחה, ואני אמרתי לו שאנו מאוחדים.

ומובא בגמרא שאמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת (עיין עירובין דף נ"ג ע"ב), ובעל הבא"ח האריך בדברי המוסר הנלמדים מגמרא זו (עיין לבא"ח פרשת נצבים).

לא יהיה כלי גבר על אשה
כתוב בשו"ע (שם סעי' ה'):
"לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא)".

מכנסיים - אסור לאשה ללבוש מכנסיים, כי הוא בגד המיוחד לאיש, והלובשת מכנסיים עוברת על איסור דאורייתא. אך ללבוש מכנסיים שבשוליהן ישנה רקמה, ומעליהם שמלה ארוכה, כמו שנהגו ללבוש נשות תימן הידועות בצניעותן - מותר.

הקב"ה הועיד לכל אדם את תפקידו המיוחד לו, את מנהגיו, את בגדיו, ואין לאחד לנסות להדמות לשני כלל ועיקר. מעשה באדם שעבד כמנקה רחובות שהיה מנהגו לברך ברכת "שלא עשני אשה" בקול רם. יום אחד שמעה אותו אשת הרב מברך בקול רם, וחלשה דעתה. היא פנתה לבעלה ואמרה לו: וכי אותו פועל ניקיון חשוב יותר ממני? אמר לה הרב בנועם, שאותו אדם לא התכוון אליה אלא לאשתו שלו...

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il