ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה".
אסור לאיש ללבוש אפילו מלבוש אחד של אשה, וכן אסור לאשה ללבוש אפילו מלבוש אחד של איש. ולא רק מלבושים אסורים, אלא אפילו כל תכשיט וכל תיקון נוי ויופי המיוחד לאשה לפי מנהג המקום אסור לאיש שיתקשט ויתיפה בו. וכן כל מה שמיוחד לאיש, אסור לאשה.
תחפושת - יש מקילין בפורים ללבוש בגדי נשים לגברים ולהיפך, ואין נוהגין כן (ועיין למש"ב סי תרצ"ז ס"ק ל' שהזהירו להרחיק מזה משם כנה"ג ושל"ה, ועיין לכה"ח שם ס"ק ס').
העברת שיער בית השחי - כתוב בשו"ע (יו"ד סי' קפ"ב סעי' א'):
"המעביר שער בית השחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. בד"א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו".
ועוד כתוב בשו"ע (שם סעי' ד'):
"מי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערוה ומצטער מצד השיער, מותר להעבירו".
כובע רחב שוליים - שנועד להגנה מפני השמש, מותר לאיש ללובשו, כי אין כוונת הלובש לחבוש כובע כמו של נשים אלא כוונתו להגן מחום השמש.
ויש לזכור שבשבת, הן לאיש והן לאשה, אין לחבוש כובע ששוליו רחבים טפח (8 ס"מ. ועיין לשו"ע או"ח סי' ש"א סעי' מ' ולחונים עליו).
מטריה - אסור לאיש להשתמש במטריה הניכרת בצבעה כמיוחדת לנשים, וכן להיפך. אבל אם בימות הגשמים הלכה האשה עם בעלה ברחוב, ושכחה את המטריה שלה, מותר לה להכנס מתחת למטריה של בעלה, ואין בזה משום "לא יהיה כלי גבר על אשה", וכן להיפך.
ענידת טבעת לצורך לקיחתה לתיקון - אם הטבעת של אשתו זקוקה לתיקון, מותר לו לענוד אותה על אצבעו שלא תאבד ולקחתה לצורף, כיון שענידתה היא דבר זמני.
המלקט שערה לבנה מתוך שחורות -
"אסור (לאיש) ללקט אפילו שיער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר שמלת אשה" (שו"ע שם סעי' ו').
ידוע המעשה באדם אחד שהיו לו שתי נשים, אחת צעירה ואחת זקנה. צעירה מלקטת לו את השערות הלבנות, והזקנה מלקטת לו את השחורות נמצא קרח מכאן ומכאן.
צביעת שערו -
"וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) שחורות, אפילו שערה אחת" (שו"ע שם).
יש בחורים ששיער ראשם לבן באופן תורשתי, או מחמת שנפלה עליהם בהלה גדולה מאוד שגרמה לשערותיהם להתלבן כליל, ויש להם קשיים בשידוכין - ואלה יעשו שאלת חכם כדת מה לעשות.
עגילים - יש אנשים העונדים עגילים לאוזניהם (והגדילו לעשות אלה המניחים שורה של כמה עגילים לאורך האוזן ל"ע), ויש בזה איסור דאורייתא של "לא ילבש".
הסתכלות במראה - ועוד כתב בשו"ע (שם): "וכן אסור לאיש להסתכל במראה" (ועיין לעיל סי' קנ"ו).
ומובא בשו"ע יו"ד סי' קנ"ו סעי' ב':
"אסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר, אלא אם כן משום רפואה כגון שחושש בעיניו או שמספר עצמו או אם מסתפר מן העובד כוכבים בינו לבינו. וכדי לראות אדם חשוב מותר לראות במראה".
ועל זה הוסיף הרמ"א:
אם זה במקום שדרך האנשים לראות במראה מותר, עכ"ל.
כלומר, אם כוונתו כדי שלא יראה מגונה, כגון: לראות למשל אם הצווארון או העניבה במקומם, מותר להסתכל במראה. אבל אם כוונתו להתייפות כדרך הנשים - אסור.
המסתפר אצל הגוי
ישראל המסתפר אצל הגוי, רשאי להביט במראה, כדי להשגיח שהגוי לא יהרוג אותו. וכבר ראינו כמה עובדים גויים שהרגו את בעל הבית היהודי.
וכתוב (בראשית כה, ט):
"ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה".
ולכאורה, כיצד יצחק נכנס לפני ישמעאל לתוך המערה, והרי היה צריך לחשוש שמא ישמעאל יהרגנו? אלא אומרים חז"ל:
"מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו".
דע מה שתשיב
הרה"ג זוין זצ"ל מספר: פעם אחת בא הקיסר לעיר, ועשו לכבודו תהלוכה מפוארת. המושל הגוי, שהיה ידוע ברשעותו, ביקש מהכומר והשיך שילכו בראש התהלוכה, ואילו את הרב היהודי העמיד בסוף התהלוכה. כשראה זאת הקיסר, הוא פנה לרב ואמר לו: האם אינך נפגע מכך?
אמר לו הרב: לא איני נפגע כלל, שהרי ידוע שאבא ההולך עם ילדיו בדרך, תמיד דואג שילדיו יהיו לפניו כדי שישגיח עליהם, ולא ילכו מאחוריו. ואותו דבר כאן, הדת המוסלמית וגם הדת הנוצרית גנבו את כל דבריהם מהיהודים, והם הילדים של היהדות ולכן הם נמצאים לפני כדי שאשגיח עליהם.
ופעם אחת הלך הקיסר בדרך עם הכומר הרשע. הכומר היה מלעיט את הקיסר בארס לשונו החלקלקה על רשעותם של היהודים, ועד כמה הם חסרי דרך ארץ. התפלא הקיסר, ואמר לו שהיהודים הם נתינים נאמנים והם מנומסים. אמר לו הכומר, תזמין למחר את הרב ותראה שדברי נכונים. הזמין הקיסר את הרב, וטיילו שלושתם בדרך. זרק הכומר מטבע אחד על הרצפה, וכשהגיעו למקום נפילת המטבע, התכופף הרב והרים את המטבע. צהל הכומר ברשעות ואמר לקיסר: הינך רואה שהיהודים חסרי דרך ארץ, תראה את מה שעושה הרב בשעה שהוא מדבר עמך, הרי זה בזיון לקיסר. שאל הקיסר את הרב: מדוע עשית זאת? אמר לו הרב, אדוני הקיסר ירום הודו, הרי במטבע טבוע חותם פניך ואני חסתי על כבודך, ולא רציתי שעוברי דרך ידרכו על חותם פניך ברגלם, על כן הרמתי את המטבע. שמח הקיסר עד מאד, ופני הכומר הפכו כשולי הקדרה.
ואומר הרב בעל הבא"ח, מעשה באדם אחד שונא ישראל שבא למלך ואמר לו: הייתי בעיר אחת שיש בה כל טוב, רק אין שם יהודי ואין שם חמור. אמר לו היהודי: בא נלך שנינו לעיר זו והכל יבא על מקומו בשלום.
ומובא במדרש, שפעם אחת בא רבי יהושע בן חנניה לפני הקיסר, ובא רשע אחד והתחיל לדבר ברמזים והראה את כף ידו פתוחה, ורבי יהושע ענה לו על ידי הרמת ידו קמוצה. אמר לו הקיסר: מה הוא שאל ומה ענית. א"ל רבי יהושע: הוא רמז שעם ישראל מפוזרים כמו כף יד שפתוחה, ואני אמרתי לו שאנו מאוחדים.
ומובא בגמרא שאמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת (עיין עירובין דף נ"ג ע"ב), ובעל הבא"ח האריך בדברי המוסר הנלמדים מגמרא זו (עיין לבא"ח פרשת נצבים).
לא יהיה כלי גבר על אשה
כתוב בשו"ע (שם סעי' ה'):
"לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא)".
מכנסיים - אסור לאשה ללבוש מכנסיים, כי הוא בגד המיוחד לאיש, והלובשת מכנסיים עוברת על איסור דאורייתא. אך ללבוש מכנסיים שבשוליהן ישנה רקמה, ומעליהם שמלה ארוכה, כמו שנהגו ללבוש נשות תימן הידועות בצניעותן - מותר.
הקב"ה הועיד לכל אדם את תפקידו המיוחד לו, את מנהגיו, את בגדיו, ואין לאחד לנסות להדמות לשני כלל ועיקר. מעשה באדם שעבד כמנקה רחובות שהיה מנהגו לברך ברכת "שלא עשני אשה" בקול רם. יום אחד שמעה אותו אשת הרב מברך בקול רם, וחלשה דעתה. היא פנתה לבעלה ואמרה לו: וכי אותו פועל ניקיון חשוב יותר ממני? אמר לה הרב בנועם, שאותו אדם לא התכוון אליה אלא לאשתו שלו...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
