ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
- משפחה חברה ומדינה
- מצוות התלויות בארץ
- ביכורים ומצוות נוספות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פרשתנו פותחת בפסוק (דברים כו, א) "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". אומרים חז"ל, אין "והיה" אלא לשון שמחה. ואומר בעל אור החיים הקדוש, התורה מלמדת אותנו שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, וכל מי ששוהה בחוץ לארץ אינו שרוי בשמחה שלמה, והוא מביא את הפסוק בתהלים (קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה", ומבאר שכל זמן שעם ישראל היו במדבר הם לא ידעו עמל ויגיעה, כי כל מלאכתם נעשתה מאליה, הם אכלו לחם אבירים, ובגדיהם התכבסו בעודם עליהם וכל כיוצא בזה, וכשעמדו להכנס לארץ חששו שמעתה תהיה ישיבתם כרוכה בעמל ועבודת כפיים כדרך כל בני היישוב, לכן אמרה התורה "והיה כי תבוא אל הארץ", ללמד שאין לחשוש מההתייגעות שהיא מנת חלקם של בני היישוב, כי עצם הישיבה בארץ ישראל מביאה על האדם שמחה ומנוחת הנפש. והנה, ישנם אנשים עשירים שכל תענוגות תבל למרגלותיהם, אבל אין הם שמחים שמחה שלמה כיון שהם גרים בחוץ לארץ, וחסר להם בנפשם את חלקם בישיבת ארץ ישראל.
מראשית כל פרי האדמה - ז' המינים
עוד כתוב בפרשה (שם, ב) "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". וקשה, מזה שכתוב "כל פרי האדמה" משמע שלוקח מכל פרי האדמה, ואילו חז"ל דורשים מהמלה "מראשית" שאינו לוקח אלא מקצת מפרי האדמה, היינו משבעת המינים? אלא ללמדך שאמנם כל הפירות שגדלים בארץ ישראל חשובים וטובים, אבל המעולים שבכולם הם שבעת המינים דוקא. ובאמת, בדורות קודמים לא הבינו מה החשיבות הרבה שהתורה ייחסה לפירות של שבעת המינים, אבל בימינו שדרך המחקר התפתחה, חקרו וגילו שביסוד שבעה מינים אלו טמונים מרכיבים בריאותיים ראשונים במעלה, וחז"ל גם גילו לנו שטמונים בהם כוחות רוחניים, וזו המעלה שבפירות אלו שבהם נשתבחה ארץ ישראל. והאור החיים הקדוש מבאר בעניין זה פירוש נפלא שצריך לבכר את הפירות של מינים אלו למרות שיש לו עצים מהרבה מינים אחרים. וגם לפי ההלכה בשו"ע (סי' רי"א סעי' א') יש להקדים בברכה פירות שבעת המינים על פירות אחרים, אפילו אם פירות אחרים חביבים לו יותר, ומשמע שהוא פוסק כן לאפוקי הרמב"ם (ועיין לבא"ח פרשת מטות אות א' ואות ב' ששבעת המינים קודמים).
הביכורים - קדושת בית המקדש
את הביכורים צריכים להביא לכהן בבית המקדש, וכך התורה כותבת (שם, ג) "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". ויש לשאול, כיצד מצווה התורה להביא לכהן שיהיה בימים ההם דוקא, ואולי עד שיגיע לבית המקדש הכהן עוד לא נולד או שכבר נפטר? אלא שמעלת הביכורים אינה בנתינה לכהן דוקא, אלא המעלה היא שייכנס לבית המקדש ויתבשם מריח הקדושה השורה שם תמיד,ואת הביכורים מניח על יד המזבח ודיו, והכהנים של אותו משמר מטפלים בו.
בתר עניא אזלא עניותא
המשנה במסכת ביכורים (פ"ג משנה ח') מתארת את הבאת הביכורים לבית המקדש, וז"ל:
"העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים והבכורים ניתנין לכהנים".
הקלתות של זהב שהביאו העשירים לא נשארו בבית המקדש, אלא הוחזרו לבעליהם; אבל סלי הנסרים הפשוטים של העניים נשארו בבית המקדש.
ואומרת הגמרא (ב"ק צ"ב ע"א):
"אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא, אמר ליה דתנן עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה הסלים והבכורים נותנים לכהנים".
הרי שגם הסל של העני ניתן לכהנים, משא"כ אצל העשירים רק הפירות נתנו לכהנים, ואת הסלים היקרים החזירו להם. אבל כשהעניים היו רואים את העשירים שמביאים את הביכורים בקלתות יקרות של זהב היה לבם נצבט בקרבם על רוע מזלם כי הם הביאו בסלסילות פשוטות של נסרים. ואם לא די בכך, כשהיו מגיעים לנתינת הביכורים לכהן היה הכהן מחזיר את קלתות הזהב לעשירים, כך שלכאורה לא היו יוצאים נפסדים, אבל את סלסלת הנסרים של העניים היו הכהנים לוקחים ולא מחזירים, והיה לבם נחמץ בקרבם ביותר.
אבל המשנה באה ללמד אותנו אדרבה, את הקלתות של זהב היו מחזירים לעשירים כי יש בהם ריח של גאוה ולא רצו לשמור אותם, אבל את הקלתות של העניים, הקב"ה רוצה ואוהב כיון שיש בהם חביבות לקיום המצוה בכל האמצעים שברשותם, ולכן ציוה לשמור את הסלים שלהם בבית המקדש, וזה ניתן לכהנים.
ולא עוד, אלא שעל ידי זה מתברך העני בכל מעשי ידיו, והוא זוכה להצלחה מרובה בפרנסתו, והוא יוצא מעניותו. ולפי זה משתנה הפתגם הנ"ל לטובה, ומעתה ביאורו הוא ש'בתר עניא אזלא עניותא', כלומר אחרי שהביא העני את הביכורים במסירות נפש, סרה מעליו עניותו ומעתה הוא יכול להתברך בשפע וברכה מאת ה'.
פעם הלכתי עם דודי הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף' לביתו של יהודי עשיר, והיה לו בית מפואר הפלא ופלא, וראינו שבחנייה של ביתו ישנם כמה מכוניות. וכשנכנסנו למשרדו ראינו אותו עומד ומסתכל בחלון ועל פניו עצב גדול. שאלתי אותו על מה ולמה הוא עצוב, והוא אמר לי שחסר לו דבר מה. אמרתי לו מה חסר לך? והרי יש לך כמה מכוניות, אחת לו ואחת לאשתו, ואחת לבנו ואחת לבתו, והוא אמר לי, אבל ראיתי שיש לשכני מכונית חדשה מסוג "קדילאק". יש אדם שיכול להחזיק בכל העושר שבעולם אבל לא יפסח על דברי חז"ל "יש לו מנה רוצה מאתיים". אמרתי לו כתוב "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך", התורה מלמדת אותנו שיכול להיות לאדם כל טוב שבעולם, אבל הוא גם צריך להודות להקב"ה על הטוב שנתן לו ולהרגיש בזה שמחה אמיתית, אחרת תמיד כשיראה איזה דבר אצל שכנו יתחמץ לבבו וירע לו ולא ישמח במה שיש לו. והאדם צריך להיות בבחינת "איזהו עשיר השמח בחלקו".
הגדתי היום לה' אלקיך
כשמביאים את הביכורים אומרים "הגדתי היום לה' אלקיך". ויש לשאול, וכי ה' הוא רק אלוקיו של הכהן בלבד? אלא שכשהיו נכנסים לבית המקדש היתה הרגשה של קדושה מיוחדת והיו חשים את השכינה ממש, היו רואים את עבודת הכהנים, את הקרבת הקרבנות והקטרת הקטורת, היו רואים את עמוד הענן ואת הניסים שהיו נעשים בגשם וכדו', והיה האדם מתפעל ואומר לכהן "אשריך שאתה נמצא במקום כזה" לכן אומר "הגדתי היום לה' אלקיך".
הקדושה של בית המקדש
כשהיו העשירים נכנסים לבית המקדש עם ביכוריהם, הם היו מניחים את הפירות ליד המזבח וחשבו שכבר ילכו לעסקיהם, ועל זה אומרת התורה מי שבא לבית המקדש צריך להתבשם מהקדושה שבמקום, ולכן לא יכלו לצאת מיד בחזרה לעסקיהם, אלא היו צריכים לישון בירושלים דוקא. זאת ועוד, כשהיו העשירים רואים את הכהנים הולכים יחפים בבית המקדש, הם לא הבינו מדוע הם נוהגים כן, והם היו מתנדבים לקנות לכולם זוג נעליים חדש, ואז היו מסבירים להם שהכהנים הולכים יחפים כדי להיות מחוברים לקדושה. התורה דאגה לכך שכל באי בית המקדש יתבשמו מהקדושה המיוחדת של המקום הקדוש ביותר של עם ישראל, ועם מטען רוחני שכזה יכלו לצאת בחזרה לביתם.
קיום המצוות על פי התורה
האור החיים הקדוש דרש על הפסוק "ולקח הכהן הטנא מידך":
"כמו שצריך כל הפעולות הטובות, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה".
כלומר, לא יאמר אדם שהוא עושה את הפעולות ואת המצוות של התורה על פי שכלו בלבד, כי אין בשכלו של האדם בלבד כדי לקיים את המצוות, ובפרט כששכלו אינו ישר, אלא יש לקיים את המצוות רק על פי התורה, ואפילו אם יאמרו לו על שמאל שהוא ימין או ימין שהוא שמאל והוא אינו מבין את הדברים כמו שהם, צריך לקיים את המצוות רק משום שכך התורה ציוותה.
טנ"א - ששים מסכתות הש"ס
ועוד אומר בעל אוה"ח הקדוש על הפסוק "ולקח הכהן הטנא מידך", טנ"א - בגימטריא ששים, ללמדנו שצריך כל אדם לשאוף לדעת את כל ששים המסכתות שבש"ס עד שיהיו "מידך", היינו בידו - ברשותו, וכך יוכל לגדול בתורה וביראת שמים.
"ובאת אל הכהן" - לשערי גן עדן
ועוד אומר הרב על הפסוק "ובאת אל הכהן" - שהכוונה למלאך מיכאל. בשעה שאדם נפטר מן העולם הזה והולך לעולם הבא, ישנם כמה סוגי הנהגות. יש מי שממתין כמה ימים עד שמגיע תורו לעמוד בפני בית דין של מעלה. ויש מי שעולה למעלה ואומרים לו שיכניסו אותו לבית דין מאוחר יותר. ויש שכשהוא נפטר מיד מכניסים אותו לדין ללא המתנה, כל אחד לפי מדרגתו. והנה חז"ל לימדונו (וגם בכתבי חב"ד הובא הדבר) שיש שער של גן עדן העליון, ויש שער של גן עדן התחתון. והנה בכל עת שראיתי זאת בכתבי חב"ד או שהיו אומרים את זה בשם האדמו"ר מחב"ד, לא ידעתי מה המקור לדבריהם, עד שראיתי שהדברים כתובים במפורש בדברי אור החיים הקדוש.
ולא כל אחד זוכה להכנס לשערי גן עדן כולם, גם לעליון וגם לתחתון, אלא רק לאנשים מיוחדים.
תועלת האב בחינוך הבנים
בזוהר הקדוש מפליג בעניין חינוך הבנים ואומר שיש עילוי גדול לכל אב בשעה שבנו עוסק בתורה או בקיום המצוות. הנה חז"ל אומרים שנפשו של דוד המלך עליו השלום התעלתה ביותר משעה ששלמה בנו בנה את בית המקדש, ואז נכנס לגן עדן עליון. ועל זה דרשו את הפסוק "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", והקשו והרי לא דוד חנך את הבית אלא שלמה בנו? אלא שנקרא על שמו כיון שבנו שלמה עשה את זה, ואז התעלה דוד ביום חנוכת בית המקדש שבנה שלמה בנו.
ארמי אובד אבי - יצר הרע
בוידוי של הביכורים אומרים (שם, כו, ה) "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" וכו'.
ובזוהר הקדוש כתב שלא מדובר בסיפור היסטוריה בלבד, אלא במלחמה כנגד היצר הרע שהוא נוהג עם האדם במנהג רמאות כדי להכשילו ולמונעו מלקיים את המצוות. ולכן מזכירים "ארמי אובד אבי" שהתחיל לרמות כבר מאדם הראשון וחוה, ועל ידי זיכרון הדברים הללו ישיב האדם אל לבו שלא ייכשל בפיתויי היצר כלל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
אור התנ"ך מבוא לספר יהושע: ערכה של ארץ
השיעור עוסק במעבר ההנהגתי והרוחני מחומשי התורה אל ספר יהושע עם הכניסה לארץ ישראל. במהלכו נבחן השינוי ביחסי ה' ועם ישראל – מיחסי עבדים ובנים להדדיות של "איש ואישה" ושותפות מעשית במציאות.
