ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
שורש מצוה זו נגלה וידוע. פרטיה, כגון מה שאמרו, שאם קבל באלה אחר מכל הנבראים, ואפילו מודה שהקב''ה שולט עליו ועל אלהותו, עובר על לא יהיה, ומה הדבר שנקרא דרך עבודתו ושלא כדרך עבודתו, ואם עבדהו דרך בזוי ועבודתו בכך מה דינו, וארבע עבודות האסרות בכל האלהות, עד היכן מתפשט אסורן, כענין מה שאמרו ז''ל (ע''ז נ''א.) דשובר מקל לפניה בכלל זובח הוא. וכן מה שאסרו ז''ל (שבת קמ''ט.) לקרות בספרי עבודה זרה המחברים בעניני עבודותיה, או בדברים (בענינים) אחרים שלה, כל שגורמין להאמין בה בשום צד, ואסור הרהור הלב אחריה, ודין ישראל שעבדה אפילו פעם אחת מה דינו, ואם קבלו לאלוה וחזר תוך כדי דבור, חיב, (ב''ב קכ''ט:) שלא נאמר בזה תוך כדי דבור כדבור, והוא הדין בענין קדושין. והעובדה מאהבה, שחבב אותה צורה לרב יפיה או מיראה שלא תרע לו ולא שיקבלה באלה, וכן העושה לה כבודים, כגון חבוק, נשוק, סך, מלביש, מנעיל מהו דין אסורו. (סנהדרין ס: ס''א.) ודיני בטולי עבודה זרה כיצד, והחלוק בין עבודה זרה דישראל לע''ז דעובד גלולים בענין בטולה, ואסורי הנאה של ע''ז עד היכן, והחלוק שבין תלוש הנעבד למחבר מעקרו, ומאמתי היא נעשית ע''ז, ודין משמשי ע''ז, ואם בטל היא מה יהא במשמשיה, (ע''ז נב:) ותקרבת שלה מה דינו (שם כ''ט:), וע''ז שהניחוה עובדיה, וההרחקה מעובדיה ביום עבודתה וסמוך לו, והדברים האסורים לנו למכר להם לעולם מפני חשש קלונה, והרחקת עיר שיש ע''ז בתוכה, ויתר רב פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא עבודה זרה.
ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן, והעובר עליה ועבד ע''ז כדרך עבודתה, או שלא כדרך עבודתה בארבע עבודות שכתבנו, בעדים והתראה נסקל, ובשגגה חיב להביא חטאת קבועה. וזאת המצוה היא מכלל השבע מצות שנצטוו כל בני העולם בכללן. (סנהדרין נ''ו.) אבל מכל מקום, חלוקין יש בפרטיה בין ישראל לשאר האמות, והכל מבואר שם בעבודה זרה. ומן החלוקין שבין ישראל לשאר האמות בענין המצות המטלות על הכל הוא, שישראל לא יתחיב לעולם בלא עדים והתראה, ושאר האמות אין צריכין התראה. לפי שאין חלוק בהן בין שוגג למזיד. וכן יתחיבו גם כן בהודאת פיהם. מה שאין כן בישראל שצריך עדים. ועוד יש חלוק אחר, כי האמות בעברם על כל אחת ממצותם יתחיבו לעולם מיתה, וזהו שאמרו חז''ל (שם נ''ז.) אזהרתן זו היא מתתן, וישראל יתחיב פעמים קרבן, פעמים מלקות, פעמים מיתה, ופעמים אינו מתחיב בכל אלה, אלא שהוא כעובר על מצות מלך ונשא עונו.
מצווה כ''ו–שלא נאמין אלוה בלתי ה' לבדו
המצוה הכ''ו היא שלא נאמין באלוה בלתי ה' לבדו שנאמר ''לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'' (שמות כ', ג') והוא לאו כמו שכתב החינוך ''שלא נאמין אלוהים זולתי השם יתברך לבדו''.
והנה ידוע שהרמב''ם (ספר המצוות מצוות עשה א') מונה את הפסוק ''אנכי השם אלקיך'' למצוה אף שלא נכתב בלשון ציווי, ודלא כבה''ג שלא מנאה מטעם זה.
והרמב''ם שם הביא ראיה ש''אנכי'' נמנה כמצוות עשה מהא דמייתי' בסוף מכות (כג: כד.) ראיה שמנין המצוות הוא תרי''ג ואמרי' ''דרש רבי שמלאי, שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה ..אמר רב המנונא מאי קראה ''תורה ציווה לנו משה מורשה'' (דברים ל''ג ד') תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום''. הרי שאנכי ולא יהיה משלימים למנין תרי''ג מצוות והם חלק מהתרי''ג.
והרמב''ן בהשגותיו לספר המצוות שם השיג על הרמב''ם ממה שהרמב''ם עצמו מונה את הדיבור ''לא יהיה'' לארבע מצוות (לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל, לא תשתחווה להם, ולא תעבדם), ואם נכונים דברי הרמב''ם שמהגמרא ד''אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום'' ילפינן שאנכי ולא יהיה הם שתי מצוות עשה, איך הרמב''ם עצמו מונה את הדיבור ''לא יהיה'', לארבע מצוות נפרדות?!
ומטעם קושיא זו הרמב''ן חלק על הרמב''ם אך גם על הבה''ג ומנה את ''אנכי'' למצוות עשה בפני עצמה, ואת כל הדיבור ד''לא יהיה'' ללאו אחד .
ושמעתי ממו''ר הגר''ז עפשטיין זצ''ל שאמר ליישב את דברי הרמב''ם על ידי חידוש עצום והוא דלא כהבנת הרמב''ן ודלא כמו שמקובל ברוב הקהילות כיום, דהרמב''ם מחלק את הדיברות באופן שונה והוא דהדיבור הראשון הוא ''אנכי השם אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'', ורק אחרי זה מתחיל הדיבור השני והוא ''לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו''. והשתא אתי שפיר, דלדעת הרמב''ם הא דאמרי' בגמ' דאנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום דהיינו הדיבור הראשון, שהוא אנכי וגם לא יהיה, מפי הגבורה שמענום, ואף שהם דיבור אחד, מכל מקום הרמב''ם מונה אותם לשתי מצוות במנין המצוות, וכן הוא מונה את הדיבור השני שלדעתו הוא מתחיל מהפסוק ''לא תעשה פסל וכו' לשלש מצוות נפרדות, ובזה נסתלקו קושיות הרמב''ן, ודפח''ח.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
26 - מצות האמנה במציאות השם
27 - שלא נאמין באלה בלתי ה' לבדו
28 - שלא לעשות פסל
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
