ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים שו"ת "במראה הבזק"

גדר והיכר לבית קברות במקום שבו אין כבר קהילה יהודית

--- ---חשוון תשע"ט
מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט
לחץ להקדשת שיעור זה
וינה, אוסטריה Vienna, Austria
מרחשוון תשס"ח

גדר והיכר לבית קברות במקום שבו אין כבר קהילה יהודית

שאלה
אנו מנהלים משא ומתן עם השלטונות האוסטריים על בתי הקברות במקום שלא נשארו כלל יהודים.
א. מה צריך להיות הגובה המינימלי של הגדר שתקיף את בית הקברות? אי אפשר לדרוש מהם יותר מדי.
ב. מה דין בית הקברות היהודי העתיק בחלק שלא קברו בו, אף שמלכתחילה קידשו את כל השטח? האם ניתן להוציא לחולין את השטח בלי הקברות, כדי שהשלטון המקומי ידאג לכבוד המתים שכבר קבורים?
ג. במקום אחד בנו כבר גדר. יש שדרשו לשים שם אבנים כמו מצבות, כדי להודיע שזהו בית קברות. האם לא מספיק שיש שלט גדול? יש חשש שתביעות מוגזמות יפגעו בבקשות אחרות, ויהיה בכך גם חילול השם.

תשובה
א. מצד הדין אין צורך דווקא במחיצה לבית הקברות, אלא בהיכר ברור לגבול בית הקברות המרוחק ד' אמות מן הקברים, או לחילופין במחיצה בגובה עשרה טפחים 1 . על מנת לשמור על הקברים, ראוי להקים גדר שתשמור מפני כניסה של גורמים בלתי רצויים לשטח בית הקברות 2 .
ב. אסור להוציא לחולין את שטח בית הקברות אף במקום שאין בו קברים, אלא אם קיים חשש איבה, ואי אפשר לפתור אותו בדרכים אחרות 3 . אם מדובר בחלקה שעוד לא התחילו לקבור בה כלל – אין בה קדושה, ומותר להוציאה לחולין 4 .
ג. יש צורך בסימון שיעיד שהמקום הנו בית קברות, אבל אין הגדרה מדויקת לסוג הסימון. על הרב במקום לפעול כפי ראות עיניו בשאלה זו 5 .




^ 1. לא מצאנו בפוסקים הגדרות ברורות בנושא זה. אמנם בגמרא (בבא בתרא נח ע"א) מצאנו: "ר' בנאה הוה קא מציין מערתא". מסביר הרשב"ם (שם ד"ה רבי בנאה): "עשה שם ציון סיד, כדי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן, שלא יאהיל על הקבר". אם כן יש עניין לדאוג שלא יטמאו הקברים טהרות. אף שבזמננו אין טהרות, כהנים עדיין מוזהרים שלא להיטמא למת, לכן צריך לעשות היכר. מבואר בשו"ע (יו"ד סי' שעא סע' ה) שמחשש שמא יאהיל על מת, אסור לכהן להתקרב ד' אמות לקבר, אלא אם מפסיקה ביניהם מחיצה בגובה עשרה טפחים. סיבה נוספת לצורך להרחיק ד' אמות היא הלימוד שלעניין הרחקת ד' אמות מפני הטומאה קבעה הגמרא (סוטה מד ע"א): "מת תופס מקומו" –הפוסקים (גליון מהרש"א יו"ד סי' שסב ד"ה "אצל צדיק", ועיין עוד בהרחבה בשו"ת "במראה הבזק" ו תשובה עד) למדו מכך את שיעור ההרחקה גם לדברים אחרים, כגון קבורת רשע אצל צדיק.
^ 2. סברת מו"ר הגרז"נ גולדברג.
^ 3. השו"ע (יו"ד סי' שסד סע' א) פסק להלכה שקבר אינו אסור בהנאה כל עוד לא קברו בו, ועוד חילק שהאיסור קיים רק בקבר של בניין, ולא בקרקע עולם של קבר. אך הרמב"ם (אבל פרק יד הל' יג) פסק שבתי קברות אסורים בהנאה ולא חילק, אף שחילק שם (הל' יז) לגבי קבר של יחיד. והוכיח מכאן ה"שלטי גיבורים" (סנהדרין טו ע"א מדפי הרי"ף) שבבית קברות של רבים יש איסור נוסף, והם קדושים כמו קדושת בית כנסת של כרכים, שאי אפשר להפקיע אותה אפילו על-ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר (מגילה כו ע"א, נפסק להלכה בשו"ע או"ח סי' קנג סע' ז). דבריו של ה"שלטי גיבורים" הובאו להלכה בשו"ת "דעת כהן" (למרן הראי"ה קוק סי' רא), שהוסיף וכתב שכל שייחדו שטח לבית קברות ציבורי והחלו לקבור בו מתים, מתקדש כל השטח שייחדו בקדושת בית הקברות, אף במקום שטרם קברו בו. גם בשו"ת "ציץ אליעזר" (טז סי' לו) הביא דבריו, ונראה שמסכים עמם. ועיין ב"אגרות משה" (יו"ד ב סי' קלא), שדן בקבורת גוי בבית קברות של ישראל ומצריך הרחקה, ואינו דן שם מדין קדושת בית הקברות, ונראה שאינו חושש לכך. גם בשו"ת "דעת כהן" (שם) כתב שהיות שדין קדושת בית כנסת הנו מדרבנן, ניתן במקום איבה לתת חלק מבית הקברות לשם קבורת גויים, ובלבד שירחיקו שיעור ראוי (ההרחקה היא דין דאורייתא לדבריו). לכן כתבנו בגוף התשובה שבמקום חשש איבה ניתן להקל בזה.
^ 4. עיין ב"דעת כהן" (שם), שכל עוד לא התחילו לקבור לא נתקדש השטח, וכן מוכח, שהרי נפסק להלכה כדברי רבא (סנהדרין מז ע"ב) ש"הזמנה לאו מילתא היא" (שו"ע או"ח סי' קנג סע' ח לגבי בית הכנסת) עד שיתחיל שימוש בפועל.
^ 5. כפי שנתבאר לעיל, יש עניין בציון בית הקברות, ואמנם בגמרא שם דובר על סיד, אך נראה שהעיקר הוא שהציון יהיה ברור ובולט דיו.
עוד בנושא שו"ת "במראה הבזק"

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il