ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
רש"י: מזה בידך, לכך נכתב תיבה אחת לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות שחשדת בכשרים.
האם חייבים לתת אימון אפילו באדם שאין מכירים ולא לחשדו?
איסור חשד. אסור לחשוד בחבירו, אלא צריך לדון אותו לכף זכות (שאילתות שאילתא מ). החושד בכשרים, לוקה בגופו (שבת צז א; יומא יט ב; שמות רבה פ"ג אות יג) - מידה כנגד מידה, הוא נתן מום בעמיתו מה שאין בו, כך ינתן בו מום, שילקה בגופו (יפה תואר שמו"ר שם) - שכן מצינו במשה רבנו שאמר: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וגו' (שמות ד א), וגלוי לפני הקב"ה שמאמינים בני מאמינים הם, ולקה בגופו, שנאמר: וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וגו' וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג: (שם ו. שבת שם). ולא לשם אות ומופת בלבד נעשה הדבר, אלא להענישו על שחשדם (שאילתות שם, שהרי אפשר היה לתת אות אחר, ולא שגופו יצטרע). ואמרו במשנה, שכשהיו זקני כהונה משביעים את הכהן הגדול בערב יום הכפורים שלא ישנה דבר בעבודת יום הכפורים מכל מה שאמרו לו, היה הוא פורש ובוכה, והם פורשים ובוכים (יומא יח ב); הוא פורש ובוכה שחשדוהו לצדוקי, והם פורשים ובוכים - שמא חשדו בכשרים (מאירי שם) - שכל החושד בכשרים לוקה בגופו (גמרא שם יט ב).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
78 - כבוד המת
79 - חשד
80 - הנחת תפילין
טען עוד
בגדר "כשרים" שאסור לחשוד בהם, כתב רבנו יונה (בספר היראה) שלא יחשוד אדם בחברו, שמא כשר הוא בדבר. אבל בתשובות הרב אב"י (סי' מד) כתב שדווקא כשחושד באדם שהוא בחזקת כשרות ולא ראה בו שום דופי, אמרו החושד בכשרים לוקה בגופו, וכגון בכהן גדול, וכגון בבני ישראל שחשדם משה רבנו; מה שאין כן באדם שאינו ידוע לו ואינו מכירו, שכן אמרו (דרך ארץ רבה פ"ה וכעי"ז בכלה רבתי פ"ט): מעשה ברבי יהושע שהשכין אצלו אדם והאכילו והשקהו והעלהו לגג לשכב, ונטל רבי יהושע את הסולם מתחתיו. מה עשה אותו האיש? עמד בחצי הלילה ונטל הכלים. וכיון שבקש לירד, נפל מן הגג. לבוקר אמר לו רבי יהושע: ריקה, אין אתה יודע שמאתמול היינו זהירים בך?! מכאן אמר רבי יהושע: לעולם יהיו כל אדם בעיניך כליסטים, והוי מכבדם כרבן גמליאל. וכן אמרו (בגמרא דכלה רבתי שם) שאותה ששנינו במסכת אבות (פ"ב מ"ד) אל תדין את חבירך - לכף חובה (מאירי ורע"ב שם) - עד שתגיע למקומו, הרי זה דווקא במי שאתה מכירו; אבל מי שאינך מכירו, יהיה בעיניך כלסטים. שדווקא ב"חבירך" אמרו שאל תדין אותו עד שתגיע למקומו, מה שאין כן ב"כל אדם", שעליהם אמרו שיהיו בעיניך כליסטים.
ויש שחילקו באופן אחר: שלא אמרו החושד בכשרים לוקה בגופו, אלא כשחושדם בפועל, וכמו שאמר רבי יהושע שצריך לכבד כל אדם כרבן גמליאל; אבל במחשבה - ולא בפה - צריך להיזהר מבני אדם, וראוי שיהיו בעיניך כליסטים (פירוש ר"י ב"ר שלמה לאבות פ"א מ"ו בשם ה"ר ישראל, וכעי"ז בספר יש נוחלין אזהרת הענוה), כיון שאינם בדוקים אצלך (יש נוחלין שם). והחסיד רבי יוסף יעב"ץ (אבות) חילק בין קודם מעשה לבין לאחר מעשה - שקודם מעשה יהיו בעיניך כליסטים, כדי שלא תבא לחשדם אם יחסר דבר מכלי הבית; אבל אם נגנב דבר מביתך, צריך אתה לדון לכף זכות ולתלות באבידה או בהעלמה.
לדון לכף זכות. אמרו חכמים (ברייתא שבועות ל א הובאה בספר המצוות עשה קעז ובסמ"ג עשין קו ובחינוך רלה): הוי דן את חבירך לכף זכות, שנאמר: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט טו), ופירש רש"י שלא בדין בעלי דינים בלבד הכתוב מדבר, אלא ברואה את חברו עושה דבר שאפשר להכריעו לצד עבירה או לצד זכות, שצריך להכריעו לצד זכות, ולא לחשדו בעבירה. וביאר הקרבן אהרן (לתורת כהנים קדושים פרק ד) שממה שנאמר "עמיתך" בלשון יחיד למדים שלא בבעלי דין בלבד הכתוב מדבר, אלא אף בשפיטת השכל על דבר שאתה רואה בחברך.
החיוב לדון לכף זכות מתחלק לשלושה אופנים:
(א) מה שאמר יהושע בן פרחיה (אבות פ"א מ"ו): הוי דן כל אדם לכף זכות, פירש רבנו יונה (שם) שהדברים אמורים הן באדם שאינך יודע אם הוא צדיק או רשע, והן באדם בינוני שפעמים עושה רע ופעמים עושה טוב; ובין כשהדבר שעשה שקול לזכות ולחובה ובין שהדבר נוטה לכף חובה - אם יש צד שאתה יכול לדונו לכף זכות, יש לך לומר שלטובה התכוין.
(ב) אבל אדם שרוב מעשיו הם לרוע, או שבחנתו ומצאת שאין יראת אלקים בלבו, כתב רבנו יונה (שערי תשובה שער ג סי' ריח וכ"כ ר"י יעבץ שם) שיש להכריע מעשיו ודבריו לכף חובה, שנאמר: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ - דווקא כשהוא עמיתך הדומה לך; אבל אם הוא רשע, מצוה לדון אותו לכף חובה (קרבן אהרן שם).
(ג) ואם עושה המעשה נודע כצדיק ומפורסם במעשים טובים - אף אם כל צדדי המעשה שעשה מורים שהוא מעשה רע, ואינך יכול להכריע לטוב אלא בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה, צריך לדונו לטובה. ועל כגון זה אמרו: החושד בכשרים, לוקה בגופו (פירוש המשנה לרמב"ם שם; חיבור התשובה למאירי עמ' 86). ולא עוד, אלא שאפילו אם המעשה נוטה לכף חובה מכל הצדדים - ידינהו לטובה לומר כי שוגג היה, וודאי עשה תשובה, כמו שאמרו: אם ראית תלמיד חכם שעשה עבירה ביום, אל תהרהר אחריו בלילה, שודאי עשה תשובה (ברכות יט א. פירוש ר"י אבות שם, וכעי"ז בחיבור התשובה שם).
"בזאת התורה" - איזו תורה?
משמעות המילים והדיבור שלנו
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
אוצרות בלב הים
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
ענייני כשרות המצויים
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
