ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
פסק הדין: על הנתבעת לשלם לתובעת 53,877 ₪ כפיצוי עבור הפרת החוזה (על פסק הדין הוגש ערעור והוא השתנה בחלקו).
הנימוקים בקצרה:
א. מעמדו ההלכתי של מוניטין וזכיון
הלכה פסוקה (260)
רבנים שונים
191 - חברה קבלנית שאיחרה במסירת דירה
192 - מכירת זכיון למכירת שעונים
193 - מקח טעות בספר תורה שמחירו גבוה
טען עוד
במקרה זה מדובר על זכיון, שמעמדו ההלכתי חזק יותר. כיוון שניתן לראות בו הסכם שבו מקבל הזיכיון התחייב למכור סחורה, ונותן הזיכיון התחייב שלא למכור את המוצר לאחרים. בפד"ר (ג 338-339) קבעו שמעשה קניין שלא לפתוח חנות אינו מועיל משום שהוא קניין בשלילה, אולם אם הדברים נעשו בלשון התחייבות הרי שהתחייבות כזו חלה. כמו כן, נראה שיש לסמוך על המנהג בעניין זה כמו שכתב בשו"ת דברי חיים (חו"מ א, לא). למעשה תשובות רבות נכתבו בעניין זה לגבי קניית המיסים מהמושל, כך גם בשו"ת הרא"ש (יג, כ) שכתב שהדין תלוי במנהג, ואם יש מנהג המכירה חלה.
אשר על כן, קבע בית הדין שיש תוקף הלכתי למכירת זיכיון.
ב. חוזה בהתנהגות יוצר זכות
כיון שיצרני השעונים התנהגו כאילו יש חוזה בינם לבין התובעת הרי שניתן להסיק שיש בזה חוזה שבהתנהגות (מכללא), כך גם ניתן ללמוד מפועל שהלך לעבוד שקונה את עבודתו.
ג. האם הנתבעת הפרה את החוזה?
הנתבעת עמדה ביעדי הפרסום, של 12% מהמכירות. מצד שני מהעדויות שהובאו לבית הדין עולה שהנתבעת בחרה באופן חד צדדי למכור פחות שעונים מהמותג המדובר.
ד. דעת המיעוט - האם שיקול הדעת של הנתבעת חרגה מהחוזה?
בהסכם לא נקבעה תמורה על המוניטין אלא רק אחוזים מהמכירות. ולכן התובעת ידעה שהיא נכנסת לסיכון שהנתבעת תפסיק למכור את המותג ויתכן שלא תקבל כלום. לכן נראה שאין כאן חריגה מההסכם.
ה. דעת המיעוט - פרשנות ההסכם לפי כוונות הצדדים
יש ללכת בפרשנות הסכם לפי לשון בני אדם (רמב"ם מכירה כו, ח) במקרה שאין הלשון ברורה הולכים אחר הכוונה, אך כאן הלשון ברורה. כמו כן אין אומדנא דמוכח שקובעת שיש לשנות מהמפורש בחוזה. כך גם לפי החוק אם החוזה ברור אין סיבה לחקור אחר הכוונה. לכן אין לחייב את הנתבעת בתשלום, גם כפשרה. כמו כן גם אם נקבע שהנתבעת הפרה את החוזה הרי שיש להתייחס לכך כמקח טעות, ולהחזיר את המותג לתובעת (שלטענתה כבר אינו שווה דבר), וגם במקרה של הפרה כפיצוי היה ניתן לקבוע פיצוי של עד 10,000 ₪ שהיו מתקזזים עם התשלום שכבר שולם לתובעת. לכן יש לדחות את התביעה.
ו. דעת הרוב -
בחוזה לא נקבע במפורש שעל הנתבעת למכור את המותגים, אולם לא ניתן לומר שאין התחייבות למכור מותגים, משום שזו היתה כוונת שני הצדדים. אגב כך ציין בית הדין שבמו"מ בין שתי חברות כוונת הצדדים נקבעת על פי כוונת מקבלי ההחלטות. במקרה זה המנכ"ל הראשון של הנתבע העיד שהכוונה היתה שהנתבע תמכור את המותג. לאור פרשנות זו של ההסכם נמצא שהנתבעת הפרה את החוזה.
לדעת דיין אחד מדייני הרוב - למרות שלא נקבע פיצוי בחוזה במקרה זה, יש לשום איזה רווח המכירות היו מפיקות לתובעת, כמו שנאמר במשנה (ב"מ קד ע"א) לגבי התחייבות של אדם לעבוד את השדה שהופרה. ב"כ הנתבעת טען שההתחייבות היא אסמכתא, והביא ראייה מסוגיה בב"מ (עג ע"ב) שאדם ששלח שליח לקנות לו ביום השוק, השליח אינו צריך לפצות את המשלח על אובדן הרווח. אלא שמתוספות שם עולה שבמקרה שבידו של האדם למכור הוא חייב לפצות את המשלח, לכן גם כאן הנתבעים חייבים לפצות את התובעים על אובדן הכנסות.
אמנם ההסכם עצמו בטל משום שהנתבע הפר אותו, וכן משום שמנהל התובעת שהועסק אצל הנתבעת מאז ההסכם פוטר ואיבד את היכולת לממש את ההסכם, וכן משום שמנכ"ל הנתבעת שחתם על החוזה הפסיק לעבוד אצל הנתבעת. אולם לא ניתן לבטל את המקח ולהחזיר את המותג לתובעת, משום שנגרם נזק למותג, ולכן זה דומה למקח טעות כשלא ניתן להשיבו (שו"ע חו"מ רלב, כ) בו יש להשיב את דמי המכירה. למסקנה, יש להעריך במסגרת פשרה את החיוב בשליש הערך, שהוא בערך 70,000 ₪ לכל העיסקה.
לדעת דיין שני מדייני הרוב – דיין זה הצטרף למסקנתו של הדיין הראשון מדייני הרוב, וביקש להוסיף טעם נוסף: במקרה דנן יש לחייב מדין ערב, כדין כל תנאי ממון שהתנה עליו (מרדכי ב"מ שע), משום שהנתבע נהיה כערב למכירות המוצר. יש לחייב שליש מהתביעה כדין פשרה לשבועה שהיתה צריכה להיות מוטלת עליו.
משליש הסכום יש להפחית את הסכום שהנתבעת כבר שילמה לתובעת, וסך הכל עליה לשלם 53,877 ₪.
הלכה פסוקה שכרו דירת נופש ולפתע נכנסו לשם אנשים אחרים
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
