ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר יהושע
- שיעורים בספר יהושע
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
ה' קושר דבר רוחני בדבר גשמי
בפסוקי ההכנה לקראת נס קריעת מי הירדן, פונה יהושע אל העם ואומר: "הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת" 1 .
מה משמעות המילה 'נפלאות'?
כך מבאר הרמ"א 2 את המילים "רופא כל בשר ומפליא לעשות" שבברכת 'אשר יצר':
"שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי , והכל הוא על ידי שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו".
העובדה שהנשמה מסוגלת לחיות עם הגוף, היא דבר פלאי מעבר לטבע, כי לנשמה יש שאיפות משלה ולגוף יש שאיפות משלו, וכל אחד דוחף לכיוון שלו. אם בכל זאת הנשמה והגוף מצליחים לחיות בהרמוניה, זה נס ופלא. הנשמה מתחברת לגוף שפל עם תאוות ויצרים, ואף על פי כן היא לא מתייאשת.
בפרקנו אנו פוגשים חיבור מאוד דומה - חיבור בין נס לטבע - ואף הוא מכונה 'פלא'. יהושע מכין את העם לקראת 'מפלאות תמים דעים', בני ישראל חונים על שפת הירדן ובעוד שעות ספורות יזכו לראות כיצד השכינה יורדת לארץ והנס והטבע מתמזגים זה עם זה.
בהמשך אומר ה' ליהושע: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" 3 .
מה שהיה עם משה רבנו במדבר, הנהגה שכולה ניסים ונפלאות, הולך להיות גם עם יהושע. בשעה שיעברו בני ישראל את הירדן יתברר לכולם שכוחו של משה רבנו לא תם, אלא ממשיך אצל יהושע משרתו.
גדולתם של ישראל
לאחר תיאור גדולתו של יהושע והגדלת שמו, הכתוב עוסק בגדולתם של ישראל:
"בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי" 4 .
בזה הנס שיעשה לכם, אומר יהושע לעם, יוברר ויוכח לכם, שאלקיכם איננו כאלהי העמים, אלא 'א-ל חי בקרבכם'. הכינוי 'א-ל חי' דורש התבוננות והעמקה. הוא מופיע כאן בפעם הראשונה בתנ"ך, ומופיע בתנ"ך רק בעוד שלושה מקומות: פעם אחת בספר הושע, ופעמיים בספר תהלים, כדלהלן:
בספר הושע 5 , כאשר מתנבא הנביא על ימות המשיח, נאמר: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי".
בספר תהלים 6 מתאר דוד המלך את געגועיו לארץ הקודש ולעבודת בית המקדש, וכך נאמר: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים".
ועוד נאמר בספר תהלים 7 : "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי".
פחדם של העמים
גדולתו של יהושע וגדולתם של ישראל זורעים פחד וחשש בקרב הגויים, כפי שראינו בפרק הקודם, בדברי המרגלים ליהושע, "נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ" 8 . ולאחר מעבר הירדן נאמר: "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם כָּל הַיָּמִים" 9 .
למעשה, לפנינו שלושה מעגלים שבכולם מתבררת 'ידיעת ה'' - יהושע, בני ישראל ואומות העולם - "אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ", "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם", "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ".
נס קריעת הים - לזכותו של יהושע
מעבר הירדן הוא המעבר מחוץ לארץ לארץ ישראל, והמעבר הזה נעשה בדרך נס, ולא בכדי. זמן קצר קודם לכן עברו המרגלים את הירדן כדי לרגל את יריחו ולא כתוב שנעשה להם נס, מדוע דווקא כעת נולד הצורך בנס?
הגמרא בסוטה 10 אומרת:
"כיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן, שנאמר: 'ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו'. נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד, נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר: 'ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם'".
כשהגיעו הכהנים לירדן וטבלו רגליהם במים, פסקו המים ממרוצתם ונעמדו כנד עד שעברו כל ישראל בחרבה, וכיוון שעלה האחרון שבישראל מהירדן, חזרו המים למקומם, ונשא הארון את נושאיו ועבר את הירדן באוויר.
ששים ריבוא אנשים נשים וטף, צאן ובקר, כולם עברו מגדה אחת של הירדן לגדה השניה, מלבד הכהנים נושאי הארון, שחיכו כל העת בצדו הראשון של הנהר עד שיעברו כולם, כך שבאותו הזמן ישראל היו כבר בארץ ואילו הכהנים וארון הברית היו בחוץ לארץ. נמצא אם כן, שמי שהוביל את המערכה, הכהנים והארון, נמצאים מאחור ואילו העם נמצא מקדימה. וכתב המלבי"ם 11 :
"היום הזה אחל גדלך - ה' הודיע לו כי הנפלאות לא יעשו באמצעות ישראל, רק עוד טרם יתקרבו אל הירדן, יסוב לאחור מפני ארון הברית ויהושע, ומזה ידעו גודל זכותו".
הירדן נקרע בגלל הארון ובגלל יהושע, ולמעשה לא רק ארון הברית גרם אלא גם ארון קבורתו של יוסף הצדיק. אותו צדיק שעמד בגבורה כאשר אשת פוטיפר עשתה כל שביכולתה כדי לפתותו לדבר עבירה, ונס ממנה, זכה שהים ינוס מפניו, ויעברו בני ישראל בחרבה, כמובא במדרש 12 :
"ראה ארונו של יוסף יורד לים, אמר הקדוש ברוך הוא: ינוס הים מפני הנס מן העבירה".
נס קריעת הירדן לא היה מוכרך, שכן ניתן היה לעבור בו באמצעות גשר וכדו', כמבואר במלבי"ם 13 :
"כי כאשר הייתי עם משה וכו'. כמו שקריעת ים סוף היה באמצעות משה ובכחו. כי לא הוצרך להעשות נס לצורך העברתם, כי הירדן אינו נהר גדול כל כך לשלא יוכלו לעבור בו בלא נס".
נמצא שנס קריעת הים לא נעשה אלא לזכותו של יהושע, לפרסם את גדולתו. וכך מבאר ה"אלשיך" הקדוש 14 :
"היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל וכו'. אז אמר לו הוא יתברך, אתה עשית לי ולישראל חטיבה אחת שלא רצית לקחת גדולה לעצמך, כי אם נתת הגדולה לארון אשר שם האלקים, ולבני, חייך שהיום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל כו'. והוא כי הנה בפסוק השלישי לזה (פסוק ט) האומר 'ויאמר יהושע אל בני ישראל גושו', הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ה, ז), שהקהיל את ישראל כולם בין בדי הארון, על דרך שהקהילו משה ואהרן את כל ישראל אל פני הסלע תוך ד' אמות בזכותם... ובזה יתכן כי זה מאמרו יתברך, אתה הקטנת עצמך על כבודי, לכן היום אחל גדלך, ותהיה ההגדלה נראית בעיני כל ישראל כאחד, ואין זה קריעת הירדן כי הלא לא יראוהו כל ישראל כאחת, כי אם בתחילה הקרובים אל הירדן, ואחרי כן הבאים אחריהם קו לקו, עד התקרב כל מחנה ישראל שהם שנים עשר מיל. אך אין זה כי אם שיחזיק אותם שיעור קטן, באופן שיחד עיני כל ישראל יראו, כי בשיעור קטן המה, ויראו כאחד... וזהו לשון מאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה ה, ז): 'גשו הנה', צמצמן בין בדי הארון. יורה כי זכותו עשה הדבר".
יהושע נהג בענוה וזקף את זכות קריעת הים לארון ברית ה', שכן כאשר אמר לבני ישראל 'גושו', נכנסו כולם בדרך נס בין שני בדי הארון, בבחינת 'מעט המחזיק את המרובה', בדומה למה שאירע בפרשיית מי מריבה ובדומה למציאות העל טבעית שהיתה בבית המקדש, "עומדים צפופים ומשתחוים רווחים" 15 .
הארון נשא את נושאיו
בנקודת המעבר מן הגלות לארץ ישראל, המציאות כולה היתה על טבעית - הים נקרע, בני ישראל היו מאוחדים בין שני בדי הארון, והארון עצמו היה 'נושא את נושאיו' ומרחף באויר באורח פלא.
המהר"ל 16 מלמדנו שפלא נשיאת הארון את עצמו היה טבעי לו, וכך כתב:
"ודע כי דברי חכמים מוכרחים מאוד למי שיבין דברי חכמה, כי האמת הוא כי הנפש נושא את הגוף, ולכך גם כן ראוי שיהיה הארון נושא את נושאיו, ואם אין הדבר כך בכל שאר מקומות, דבר זה מפני שאין כח הארון נגלה לגמרי, כי גם הגוף הוא נושא את הנפש בצד מה, שהרי עומד הנפש בגוף, וזה גם כן מצד כי הנפש אינה לגמרי נבדלת, לפיכך היא עומדת בגוף, וכך הכהנים נושאים הארון, אבל כאשר היה נס, וזה מפני כי נגלה כח הארון במקום הזה, שהרי מפני כח הארון נבקע הירדן, היה בודאי הארון נושא את נושאיו כראוי להיות, כי זה הוא ראוי שיהיה הארון נושא את נושאיו".
כשם שאדם שיש בו רוח חיים, מסוגל להתרומם בכוחות עצמו, כך ארון ברית ה' מסוגל להתרומם בכוחות עצמו. הקודש הוא חי ונושם ויש בו נשמה. כשיהודי נושא ספר תורה ומרגיש את משקלו הכבד, סימן שהחיבור בינו לבין הספר איננו אמיץ דיו.
מספר הרב שבתי זליקוביץ': באתי ללמוד בישיבת מרכז הרב מיד לאחר סיום שירותי בצה"ל. כובדתי בהקפה עם ספר תורה, ואף שהייתי עדיין בכושר צבאי מלא, חשתי לקראת סיומה עד כמה הספר כבד. בסוף ההקפה נעצרתי ליד הדלת והנה הגיע הרצי"ה לישיבה ומיד בהיכנסו לבית המדרש כיבד הגבאי את הרב ב"הקפה". היות ועמדתי סמוך לדלת בה נכנס, הרב פנה אל ספר התורה הקרוב ביותר אליו בבחינת "אין מעבירין על המצוות" ונטל ממני את הספר. לאחר כשלושת רבעי שעה ניגשתי אל הרב ואמרתי "אולי הרב ייתן לי את הספר". שאל הרב: "מדוע, הרי היתה לך הקפה?". "נכון", השבתי, "החזקתי ספר זה, ועל כן אני יודע עד כמה הוא כבד...". שמע זאת הרב ופנה אלי במבט חודר ומוכיח: "מה, התורה כבדה? הרי כתוב בספר יהושע, שכאשר עברו בירדן והכהנים החזיקו בארון, הארון נשא את נושאיו. התורה לא כבדה, להיפך היא נושאת את נושאיהן".
השראת השכינה מתגלית בשיאה בכניסה לארץ
כשנתהווה העולם, "נתאווה הקדוש ברוך הוא שתהיה לו דירה בתחתונים". ריבונו של עולם חפץ שיהיה לו בית בתחתיות ארץ, וכך דורשים חז"ל 17 :
"'ונתתי משכני בתוככם' (ויקרא כו, יא) - אם תקיימו מצוותי מניח אני את העליונים, וארד ואשכון ביניכם, שנאמר: 'ושכנתי בתוך בני ישראל' (שמות כט, מה), שעל מנת כן יצאו ממצרים שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר: 'וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם' (שמות כט, מו), ואם יעשו רצוני אין שכינתי זזה מביניהון, למה, אמר רבי שמואל בר אבא: נתאוה הקדוש ברוך הוא כשם שיש לו דירה למעלה, כך יהא לו דירה למטה, שכך הוא אומר לאדם הראשון, אם זכית, כשם שאני מלך על העליונים, כך אני עושה אותך מלך על התחתונים, שנאמר: 'ויקח ה' אלקים את האדם' (בראשית ב, טו), ואין לשון ויקח אלא לשון עילוי".
ובמקום אחר מתארים חז"ל 18 את סילוק השכינה שנגרם כתוצאה מחטא אדם הראשון, ואת סדר החזרת השכינה בדורות שלאחר מכן, וזו לשונם:
"עיקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, דור אנוש לג', דור המבול לד', דור הפלגה לה', סדומיים לו', ומצרים בימי אברהם לז'. וכנגדן עמדו ז' צדיקים, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב, לוי קהת עמרם משה. עמד אברהם והורידה לו', עמד יצחק והורידה מן ו' לה', עמד יעקב והורידה מן הה' לד', עמד לוי והורידה מן הד' לג', עמד קהת והורידה מן הג' לב', עמד עמרם והורידה מן הב' לא', עמד משה והורידה מלמעלה למטה".
אברהם אבינו נענה לציווי האלקי והולך לארץ ישראל, ובכך מחזיר את השראת השכינה. כניסה לארץ ישראל זו החזרת שכינה. וכך מדורו של אברהם ועד משה רבנו, בכל דור ישנה תוספת השראת שכינה, עד שבדורו של יהושע בא חפץ ה' לידי מימוש והשראת השכינה מתגלית בשיאה, עם כניסת בני ישראל לארצם. וכך כתב הגר"א 19 בביאורו לשיר השירים:
"קודם חטא אדם הראשון היה שכינת עוזו מלא כל העולם כולו מסוף העולם ועד סופו, ולאחר שקלקלו דור אנוש ודור המבול נסתלקה השכינה ועלתה ועלתה למעלה מז' רקיעים עד שבא אברהם אבינו ע"ה והורידה... היה מעלת משה גבהו מכולם שעל ידו נתגלה לארץ ג' פעמים - א' בהר סיני, ב' במשכן, ג' כשנכנסו לארץ, וזהו אמרו 'עד שהמלך במסיבו', כאשר ירד על הר סיני הציע השמים על הר סיני... אחר כך כשעשו המשכן ירדה השכינה לאויר העולם... וזה 'בין שדי ילין', 'אשכול הכופר' וכו', היא בביאתם לארץ ישראל, ו'עין גדי' הוא תחילת ארץ ישראל... ושם היה דודי קבוע אצלי כמו 'אשכול הכופר' הגדל שם בקביעות, כי תיכף כשנכנסו לארץ ישראל ירדה שכינה לארץ ממש מהאויר, ונקרא 'אדון כל הארץ'".
יהושע מביא להשראת השכינה בישראל ובכך ממשיך את תורת משה. במעמד זה זוכה ארון ברית ה' לכינוי מיוחד, "הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן" 20 . פעמים נקרא הקב"ה בשם הוי'ה שנכתב ואינו נקרא - אסור להגות את השם באותיותיו, כותבים הוי'ה ואומרים שם אדנות. שם אדנות נקרא 'היכל'. 'היכל' בגימטריה ששים וחמש, ושם אדנות בגימטריה ששים וחמש, "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ" 21 . ארון הברית נקרא 'אדון כל הארץ', כי הוא הצינור להשראת השכינה בישראל, הוא החוליה המקשרת בין ה' לישראל ומאפשרת את גילוי השכינה בהיכל בית ה'. הארון מחבר בין האלקות לבין המציאות, בין הנשמה לבין הגוף.
משמעות הביטוי 'א-ל חי'
ספר יהושע הוא 'ספר המימוש', בספר זה מתגלה שהאידיאל האלקי איננו חזון רחוק אלא מציאות של חיים. לאור זאת נוכל להבין ביתר שאת גם את משמעות הביטוי 'א-ל חי' הנזכר לראשונה בספר יהושע, ופעמים ספורות בכל התנ"ך, כפי שציינו.
כשהושע הנביא מתאר את מספר בני ישראל, הוא מדמה את בני ישראל לחול הים ולא לכוכבי השמים, להודיע שישראל מביאים לידי השראת שכינה גם ב'חול', בתחתיות ארץ, ולא רק בשמי שמים. וכך כתב רבנו בחיי 22 :
"וצריך שתשכיל כי בכל מקום שתמצא: 'חי אני', 'אלקים חיים', וכן: 'אל חי', וכן 'חי ה'', הכל נאמר על כנסת ישראל".
'א-ל חי' זה 'כנסת ישראל', כי כנסת ישראל היא המקום שבו ישנה השראת שכינה.
כשבני ישראל נכנסים לארץ ישראל, בא יהושע ומעמיד לנגד עיניהם את האידיאל האלקי - להיות 'כנסת ישראל', להיות כלים ראויים להשראת שכינה. זה התפקיד וזה החזון, וכדי לזכות לכך צריך לשנן ולדעת את זה, "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם".
משמעות זו עולה גם מן הפסוקים בתהלים: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי: גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" 23 . כשם שהציפור משתוקקת לבית, כך להבדיל, ריבונו של עולם משתוקק לבית, וכך אומרים חז"ל 24 : "ההוא צפורא איהו שכינתא, קן דילה דא בי מקדשא".
בדרך זו מבאר גם המלבי"ם 25 בפירושו לספר במדבר, בפסוקים המתארים את שכרו של פינחס על מעשה קנאותו, וכה דבריו:
"לכן אמור, מבטיח לו בשכרו שני דברים, אחד לו, 'אני נותן לו את בריתי שלום', והב' לו ולזרעו, 'ברית הכהונה'...
והאמת, שברית שלום הלז מפורש במקום אחר: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), כי פינחס האריך ימים מאד, שנמצא בעת פלגש בגבעה... וכל שכן לדעת המדרשות שפינחס זה אליהו, והמות בא על ידי התנגדות היסודות ופירודם, והשלום הוא שלום כוחות הגויה והסכמתן זה עם זה, והקב"ה כרת עם כלל המציאות ברית השלום, כי כל המציאות מורכב מכוחות מתנגדים זה לזה והם מפורדים איש מאחיו, רק שכינת 'א-ל חי', שהוא נשמת המציאות וחיותו וקיומו, הוא המחבר כל כוחות המפורדות אשר בכלל הבריאה ועושה שלום ביניהם... ובהיות כל כוחות האדם בעולמו הקטן נכנעים תחת נפשו האלקית הוא דוגמת האלקות המשים שלום בעולמו הגדול, ועל זה אמר לו משה: אין שלום בעירך, ובאשר מסר נפשו במעשה זו וביטל כל כוחותיו לקנא קנאת ה', נעשה שלום בעירו הקטנה, רוצה לומר בגויתו, וזכה לברית החיים והשלום".
פינחס זכה לאריכות ימים ושנים, הוא היה אחד משני המרגלים שריגלו את יריחו, נמנה עם עוברי הירדן ונשא את ארון ברית ה'. כשכר על מעשיו זכה פינחס בברית של חיים ושלום, שמשמעותה חיבור אמיץ בין כוחות הגויה - הגוף והנשמה. המציאות מורכבת מכוחות נפרדים ומנוגדים, ופינחס זכה שתשרה עליו 'שכינת א-ל חי', המחברת את כל כוחות הבריאה ועושה שלום ביניהם.
הברית, התורה והארץ
הגמרא במסכת ברכות 26 אומרת: "כל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ... - לא יצא ידי חובתו!". וכך נפסק להלכה 27 , שמי שלא הזכיר ב'ברכת הארץ' שבברכת המזון את המילים "ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו" לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולברך! הברית מציינת את קדושת הגוף והתורה מציינת את קדושת הרוח, ושתיהן יחדיו מתגלות בארץ ישראל. יהושע הוא זה שתיקן את 'ברכת הארץ' 28 , ולימדנו בברכה זו כי הברית, התורה והארץ, אגודים ומחוברים זה לזה בחיבור אמיץ.
מפתח הכניסה לארץ ישראל
החיבור האמיץ בין חלקי הבריאה שמתגלה במעבר הירדן בא לידי ביטוי גם באחדות ישראל, שנצטמצמו בדרך נס בין שני בדי הארון, וכך כתב המלבי"ם 29 :
"ויאמר כו' גשו הנה וכו' ויאמר וכו' בזאת תדעון. אמר להם בשם ה' כי בזאת, רוצה לומר, במה שארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, תדעון כו', משני טעמים:
א. ממה שארון הברית עובר לפניכם תדעו, 'כי אל חי בקרבכם והוריש יוריש' וכו', כי דומה כמלך ההולך לפני עמו לכבוש הארץ לפניהם.
ב. ממה שאדון כל הארץ עובר בירדן, שזה סימן שהוא אדון הארץ, וכמו שהשוערים יפתחו דלתיים ושערים לא יסגרו לפני אדוני המדינה כן יפתח הירדן שערי הארץ ויבא בם מלך הכבוד, מזה תדעו גם כן כי הוריש יוריש, אחר שהארץ שלו, וחז"ל (ויקרא רבה י, ט) אמרו, שצמצם את כולם בין שני בדי הארון, ואמר להם 'בזאת', רוצה לומר, ממה שאתם רואים שכולכם מצומצמים כאן, 'תדעו כי אל חי בקרבכם'".
מפתח הכניסה לארץ ישראל הוא השראת השכינה שבישראל, והעיר יריחו היתה 'עיר המפתח' שבכיבושה נסללה הדרך לכיבוש שאר חלקי הארץ 30 . בזכות השראת השכינה נפלו חומות יריחו וארץ ישראל הפכה מזומנת לבניה.
מקומם של הכהנים
בספר יהושע מתגלה השראת השכינה בארץ, ולא בכדי בולט מקומם של הכהנים בתהליך זה. הגמרא בנדרים 31 שואלת: "הני כהני, שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא?", הכהנים הם שליחים שלנו או שליחים של ה' יתברך. עצם הדיון בשאלה זו מלמד אותנו על מעלתם של הכהנים שהם 'הצוואר של עם ישראל', ומשמשים כחוליה מקשרת בין עם ישראל לה', ומבן אפוא מקומם המרכזי בפרקנו.
^ 1.יהושע ג, ה.
^ 2.רמ"א שולחן ערוך או"ח ו, א.
^ 3.יהושע ג, ז.
^ 4.יהושע ג, י.
^ 5.הושע ב, א.
^ 6.תהלים מב, ג.
^ 7.תהלים פד, ג.
^ 8.יהושע ב, כד.
^ 9.יהושע ד, כד.
^ 10.סוטה לה ע"א.
^ 11.מלבי"ם יהושע ג, ז.
^ 12.מדרש תהלים שוחר טוב קיד, ט.
^ 13.מלבי"ם יהושע ג, ז.
^ 14.אלשיך יהושע ג, ז.
^ 15.אבות פ"ה, מ"ה.
^ 16.חידושי אגדות למהר"ל סוטה לה ע"א.
^ 17.מדרש תנחומא ישן בחקותי ה.
^ 18.בראשית רבה ט, ז.
^ 19.ביאור הגר"א שיר השירים א, יד.
^ 20.יהושע ג, יא.
^ 21.תהלים יא, ד.
^ 22.רבנו בחיי במדבר יד, כב.
^ 23.תהלים פד, ג-ד.
^ 24.זוהר רעיא מהימנא ח"ג רנג ע"ב.
^ 25.מלבי"ם במדבר כה, יב.
^ 26.ברכות מט ע"א.
^ 27.רמב"ם הלכות ברכות ב, ג; טור ושולחן ערוך או"ח סימן קפז, ג.
^ 28.ברכות מח ע"ב.
^ 29.מלבי"ם יהושע ג, ט-יא.
^ 30.ראה במדבר רבה טו, טו.
^ 31.נדרים לה ע"ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
