"וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה".

"בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם".

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר"
וביאר שם המלבי"ם: אחרי שיגאלו ישראל מבבל - יגלו שוב, אבל אחר כך לא תהיה גלות נוספת, אלא

"וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם, וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם: כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי, וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ, תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה".

ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (ביחזקאל לו) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא",

כשתתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר, כלומר - כשתהיה פריחה גדולה, זה סימן מובהק שהגיע קץ הימים.

כאשר שכולתי - בחורבן ראשון. שכלתי - בחורבן שני... ולא אשכל עוד! כלומר לא תהיה גלות נוספת.

וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ": פי שניים - זו גאולת מצרים וגאולת עזרא (שאחריהן היתה גלות). השלישית - כלומר הגאולה שלנו - אין לה הפסק.

"התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד... שנאמר ישראל נושע בד' תשועת עולמים...".

"אבל קץ האחרון - אינו תלוי בתשובה אלא בחסד".

"כי קץ הגלות ישנו, אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו.

"התשובה ערוכה ושמורה בדברי רבותינו הגאונים הצדיקים רועי ישראל בדורותינו האחרונים, על פי דברי חז"ל ורבותינו הקדמונים".

"והאוכלוסא שתהיה בא"י במספר הראוי ששים ריבוא, תהיה תחילת קרן לבית יעקב" וכו'.

"אחרי המגרעות הרבות שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל ובא"י בפרט. הננו מוכרחים להרגיש שאנו נולדים מחדש, מתחתית המדרגה הננו הולכים ונוצרים עוד הפעם כימים מקדם. כל הרכוש הרוחני של העבר הולך ונבלע לכאורה במקורו, ויוצא הוא בפנים חדשות, מקוטנות הרבה בכמותן, אבל רעננות מאד ועלולות לצמיחת גדולה, מלאה חיים עזיזים, באיכותן. הננו קרואים לעולם חדש מלא זוהר עליון, לתקופה חדשה שתעלה בחסנה על כל התקופות גדולות הערך שקדמו לה, מאמין הוא העם כולו, שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא, סוד ד' נגלה במהלכו ההיסתורי, והמסורת העתיקה מעידה על אור נשמתו המכרת את עצמה ואת כל יחוסי מאורעותיה עד דור אחרון, דור צופה לישועה קרובה".

"מדת רבי עקיבא המיוחדה שהיא מתעוררת עכשיו בזמן צמיחת הישועה, להיות לנו לאור עולם התלהבות ומסירות לחזק כל חזון של גאולה ותחיה לישראל וארצו, ודווקא מפני שהחזון בשעתו נכשל ובר כוכבא נפל ועמו נפל ישראל, בבחינת חירותו הלאומית, בטוחים אנו כי תורת אמת אשר בפה קדוש יבוא תור לה, והתור הזה הולך ובא ולא תקום פעמים צרה ולא לחנם לחם ישראל מלחמת קיומו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל".

"הן אמנם רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה וכעין מ"ש הירושלמי (ריש ברכות), ר' חייא ור' שמעון בן חלפתא היו מהלכים וראו איילת השחר שהיה בוקע אורה. א"ל ר"ח לר"ש בן חלפתא ברבי: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעה קמעה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת, מ"ט כי אשב בחושך ה' אור לי. הגר"מ כשר שליט"א, בספרו התקופה הגדולה (שעד-שעח), הביא כרוז בשם דעת תורה שחתומים עליו כמעט כל גדולי הדור והם מכנים את הקמת מדינת ישראל בשם 'אתחלתא דגאולה' מ"מ הואיל ועדיין רבה הדרך כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה...".

"בטוחים אנו בהשי"ת כי לא יטוש את עמו ונחלתו לא יעזוב, לא יהיה עוד אסון וגלות מארה"ק - כדאי' בזוה"ק ....".

"ואמנם הדבר ברור כשמש בצהריים, שחורבן שלישי לא יהיה עוד, ומדינת ישראל שקמה לא תמוט עולם ועד".

"העירוני על פליטת קולמוסו... ואמר סופר אחד בדורנו: כשיצא עם ישראל לגלות בבל, לקח אתו חמישה חומשי תורה ורוב ספרי התנ"ך, וכאשר גלה לאדום היתה המשנה ערוכה בידי רבנו הקדוש צידה לו לדרך. ומה ניטול אנחנו אם נגלה חלילה בשלישית, כלום את העגבניות מעין חרוד? והנה מלבד שלגברא רבה כותיה לא היה צורך וראוי לצרף דבר של מאן דהו 'סופר בדורנו'... אמנם על עיקרם של דברים יש לדון בשתיים: א. 'שאם נגלה בשלישית', וחז"ל לימדונו במסכת סנהדרין צח. ענייננו דהאידנא בקץ המגולה, שאין גלות שלישית אחריה; ב. נראים הדברים כעין זלזול ביחס לעגבניות מעין חרוד. וזה חלילה חלילה. רבן של ישראל הגאון חתם סופר זצ"ל, בחלק שישי חידושי לולב הגזול, מזכיר פירותיה הקדושים של ארץ ישראל, במצותה של עבודת קרקעה, כמו הנחת תפילין. רבנו הב"ח בסימן רח, קובע כבוד פירותיה של ארץ ישראל, להזכירם בברכה מעין שלוש 'בקדושה ובטהרה', ולא להשמיטו...".