שאלה : מדוע ישנם סידורים בהם, חסר המשפט: "שהם משתחוים להבל וריק, ומתפללים לאל לא יושיע", בתפילת "עלינו לשבח", וכיצד הגיעה תפילת "עלינו" ממחזור ראש השנה (תפילת מוסף), לסידור היומיומי?
תשובה : אחת התפילות הקדומות ביותר בסידור התפילה, היא "עלינו לשבח", שאומרים אותה בסוף כל תפילה.
לפי רבינו האי גאון, היא חוברה ע"י יהושע בן נון כאשר כבש את יריחו, (תשובת הגאונים, שערי תשובה סי' מד), ואומצה ע"י אנשי כנסת הגדולה, לפתוח בה את סדר מלכויות, במוסף של ראש השנה, ומשם לוקחה בימי הביניים לסיים בה התפילות בכל השנה.
בסדורים הקדומים, וכן לפי הרמב"ם, התפילה נאמרת רק בראש השנה, אך הטור כותב (סי' קלג): "ואומר עלינו לשבח (בכל יום) וכו' ונפטרין לבתיהן לשלום".
הטעם להנהגת אמירת התפילה בכל יום, לדעת הב"ח:
כלומר, התפילה נלקחה מן המחזור לסידור, לא כדי לסיים בה התפילות, אלא כדי לפתוח בה את היום שיש בו ניסיונות, עקב המגע עם שאינם יהודים, שהצלחתם ומעמדם יכולים לסנוור את העיניים והלב, לפיכך באה תפילה זו להזכיר: "שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה".
בהמשך הדורות התפילה נקבעה לא רק בסוף שחרית, אלא בסיום כל תפילה, היינו לפני כל יציאה מבית הכנסת לרחובה של עיר.
ב-26 למאי 1171, קהילת בלוא (BLOIS) בצרפת נהרגה על קידוש השם בעקבות עלילת דם, הראשונה בצרפת, ובעקבות מאורע זה קבע רבינו תם את יום כ' בסיון ליום צום, לקהילות צרפת אנגליה וחבל הרינוס.
רבינו אפרים מבון, פייטן ופוסק מאותה תקופה, כותב ב"ספר הזכירה" שלו, שקהילת בלוא, אנשים נשים וטף, עלתה על המוקד עם שירת "עלינו לשבח" בפיה, והוא מתאר את המנגינה שאותה שרו, "שתחילתה הכנעה ופחד, וסופה אמיצה וגיבורה".
בימי הביניים הפריח אחד המומרים עלילה, שהיהודים מתכוונים במשפט "שהם משתחווים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע" לאמונת הנוצרים, כי המילה "וריק" בגימטריה "ישו".
לא הועילו כל הטענות וההוכחות שהביטויים במשפט זה לקוחים מספר ישעיה (ל, ז; מ"ה, כ) ושהתפילה קדומה לנצרות.
בשנת 1703 יצאה הגזירה, חוק מטעם המלך בכל מדינת פרוסיה, "שיש למחוק מתוך הסידור את המשפט הזה, ועל החזן לומר את התפילה בקול רם, ופקידי הממשל ישגיחו על מילוי הפקודה".
בסידורי אשכנז, גם אלה שנדפסו מחוץ לגבולות פרוסיה, מופיע עלינו לשבח "מתוקן". אך באלה הנדפסים בארץ חוזרת התפילה להיות כמקורה, ללא פחד מה יאמרו הגויים.
----------------------------------
"נָשִׂיחַ בְּחֻקֶךָ" - עיונים חדשים בפרשיות השבוע, מזוית שונה, על שבעים וחמשה נושאים, בפשט, דרש ומה שביניהם.
מחבר "לפשוטו של רש"י" ו"אוצר טעמי המנהגים".
450 עמ' בכריכת פאר, להשיג בחנויות הספרים ובטל: 03-6775521
תשובה : אחת התפילות הקדומות ביותר בסידור התפילה, היא "עלינו לשבח", שאומרים אותה בסוף כל תפילה.
לפי רבינו האי גאון, היא חוברה ע"י יהושע בן נון כאשר כבש את יריחו, (תשובת הגאונים, שערי תשובה סי' מד), ואומצה ע"י אנשי כנסת הגדולה, לפתוח בה את סדר מלכויות, במוסף של ראש השנה, ומשם לוקחה בימי הביניים לסיים בה התפילות בכל השנה.
בסדורים הקדומים, וכן לפי הרמב"ם, התפילה נאמרת רק בראש השנה, אך הטור כותב (סי' קלג): "ואומר עלינו לשבח (בכל יום) וכו' ונפטרין לבתיהן לשלום".
הטעם להנהגת אמירת התפילה בכל יום, לדעת הב"ח:
"לתקוע בלבנו קודם שנפטרים לבתינו ייחוד מלכות שמים, ושיחזק בלבבינו אמונה זו שיעביר הגלולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי, כי יש לכל אחד מישראל משא ומתן עם הגויים המצליחים, לא נפנה לבבינו אל האלילים, ולא יעלה במחשבה ח"ו שום הרהור עבירה".
כלומר, התפילה נלקחה מן המחזור לסידור, לא כדי לסיים בה התפילות, אלא כדי לפתוח בה את היום שיש בו ניסיונות, עקב המגע עם שאינם יהודים, שהצלחתם ומעמדם יכולים לסנוור את העיניים והלב, לפיכך באה תפילה זו להזכיר: "שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה".
בהמשך הדורות התפילה נקבעה לא רק בסוף שחרית, אלא בסיום כל תפילה, היינו לפני כל יציאה מבית הכנסת לרחובה של עיר.
ב-26 למאי 1171, קהילת בלוא (BLOIS) בצרפת נהרגה על קידוש השם בעקבות עלילת דם, הראשונה בצרפת, ובעקבות מאורע זה קבע רבינו תם את יום כ' בסיון ליום צום, לקהילות צרפת אנגליה וחבל הרינוס.
רבינו אפרים מבון, פייטן ופוסק מאותה תקופה, כותב ב"ספר הזכירה" שלו, שקהילת בלוא, אנשים נשים וטף, עלתה על המוקד עם שירת "עלינו לשבח" בפיה, והוא מתאר את המנגינה שאותה שרו, "שתחילתה הכנעה ופחד, וסופה אמיצה וגיבורה".
בימי הביניים הפריח אחד המומרים עלילה, שהיהודים מתכוונים במשפט "שהם משתחווים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע" לאמונת הנוצרים, כי המילה "וריק" בגימטריה "ישו".
לא הועילו כל הטענות וההוכחות שהביטויים במשפט זה לקוחים מספר ישעיה (ל, ז; מ"ה, כ) ושהתפילה קדומה לנצרות.
בשנת 1703 יצאה הגזירה, חוק מטעם המלך בכל מדינת פרוסיה, "שיש למחוק מתוך הסידור את המשפט הזה, ועל החזן לומר את התפילה בקול רם, ופקידי הממשל ישגיחו על מילוי הפקודה".
בסידורי אשכנז, גם אלה שנדפסו מחוץ לגבולות פרוסיה, מופיע עלינו לשבח "מתוקן". אך באלה הנדפסים בארץ חוזרת התפילה להיות כמקורה, ללא פחד מה יאמרו הגויים.
----------------------------------
"נָשִׂיחַ בְּחֻקֶךָ" - עיונים חדשים בפרשיות השבוע, מזוית שונה, על שבעים וחמשה נושאים, בפשט, דרש ומה שביניהם.
מחבר "לפשוטו של רש"י" ו"אוצר טעמי המנהגים".
450 עמ' בכריכת פאר, להשיג בחנויות הספרים ובטל: 03-6775521