סגולה ובחירה - חברון וירושלים

וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י"ב מא, עיינו גם בדברי הרמב"ן שם) ברור כי אברהם אבינו היה בן שבעים שנה בזמן שהקב"ה כרת עמו את ברית בין הבתרים, המופיעה בהמשך הפרשה. בעלי התוס' מקשים על כך לכאורה קושיה עצומה: "וקשה שהרי ברית בין הבתרים היה לאחר יציאתו מחרן ומקרא דויהי מקץ שלשים שנה וגו' מוכח שיש שלשים שנה מברית בין הבתרים עד שנולד יצחק ואברהם היה בן מאת שנה כשנולד יצחק וא"כ לא היה אברהם בין הבתרים כי אם בן שבעים!?". לכן מחדשים הם כי לשיטת סדר עולם "צ"ל ששתי יציאות היו בפעם ראשונה כשהיה בן שבעים וילך אתו לוט ובאותה שעה נשבה לוט ואברהם כבש המלכים ומיד היתה ברית בין הבתרים כי כן נמי פי רש"י... ואחר ברית בין הבתרים חזר לחרן ושהה שם חמש שנים ויצא ועל אותה יציאה קאי מהדר קרא ואברהם בן חמש שנים...".

אם כך נסכם ונאמר כי לפי דבריהם אברהם אבינו הגיע בפעם הראשונה לארץ ישראל לפני גיל שבעים. מאורע זה מתואר בפסוקים האחרונים של פרשת נח. בזמן עליה זו התרחשו בוודאות שני מאורעות מעצבים בתולדותיו של אברהם וממילא בתולדות האומה.
א. מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים ומלחמתו של אברהם כנגד ארבעת המלכים להצלתו של לוט.
ב. ברית בין הבתרים. ברית זו בוודאי נכרתה בארץ כמו שמוכח מלשון הכתוב " וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:... בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית ט"ו טז-יח).

מסמיכות הפרקים והעניינים משמע שהברית נכרתה בחברון (אומנם יש הטוענים שהברית נכרתה באיזור החרמון אבל אין לשיטה זו סימוכין בכתוב). העליה השניה הייתה בגיל שבעים וחמש והיא מופיעה בתחילת פרשת לך לך. שיאה של עליה זו בעקדת יצחק שהייתה בהר המוריה, בירושלים במקום בו נבנה אלף שנים מאוחר יותר בית הבחירה כמבואר בכתוב "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי" (דברי הימים ב ג' א). נשאלת השאלה, מדוע היה אברהם צריך לעלות ארצה פעמיים? מה המשמעות הרוחנית של כפל זה? כדי לענות על השאלה נקדים ונביא את דברי הגמרא "שמואל אמר: תמה זכות אבות...מאימתי תמה זכות אבות?" (שבת דף נה ע"א, עיינו שם בדעות השונות). בעלי התוספות במקום מעירים "אומר רבינו תם דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב אף לאחר גלות ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא הברית".

מה ההבדל בין שני המושגים "זכות אבות" ו"ברית אבות"? צ"ל כי הברית איננה תלויה במעשים, היא עניין סגולי, מולד ובלתי תלוי בזכויות נרכשות. ברית זו מאפשרת את ההכרזה של הנביא "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" (ישעיהו ס' כא). היא זו שהבטיחה את ארץ ישראל לעם ישראל, בחברון עם עלייתו הראשונה של אברהם. עליה שהתבצעה כתוצאה של קשר פנימי עמוק של אברהם לארץ ולא כתוצאה של הישמעות לציווי אלקי. הזכות היא תולדה של בחירה חופשית נכונה מה שגורם לצבירה חיובית ב"חשבון הרוחני" של העם. עם ישראל עלול גם לאבד "זכויות" אלה ואולי אף להיות ח"ו במצב של "משיכת יתר". הסמל של הבחינה הזו היא ירושלים, עיר הבחירה שבה עמד בית הבחירה במקום "אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק" (דברים י"ב יא).

חייו של אברהם בארץ מתנהלים בין ירושלים לחברון, בין הברית הסגולית של בין הבתרים לעמידה המופלאה בנסיון של עקדת יצחק - בחירה חופשית ובשמיעה בקול ד'. כך היה גם מסלול חייו של דוד המלך שהתחיל למלוך בחברון ובנה בסופו של דבר את מלכות ישראל בירושלים. אברהם בשתי העליות סלל את הדרך לבניו אחריו עד סוף כל הדורות. גם לאלה שעלו ארצה בגלל "הנקודה היהודית", הסגולית הפנימית שקיימת בתוך תוכו של כל יהודי. גם לאלה שעלו בגלל ששמעו ונענו לצו האלקי של "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךּ" – בבחירה חופשית. הבה נתפלל כי גם אלה וגם אלה יעלו בקרוב לארץ ישראל ויזכו לחיות כאן ולממש את ברית האבות וזכות האבות.