ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
520 not responded

Error 520 not responded

not responded

Guru Meditation:

XID: 470291408


Varnish cache server

בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר פתחי אמונה

הקדמה- שיעור מס 9

פרק 9

הקשר אל ה' – תפילה

מהי התפילה ? ההבדל בין תפילת עם ישראל לתפילת אומות העולם. איך אפשר להתרכז בכל פעם מחדש?
מוקדש לעלוי נשמת
שולמית בת צביה
לחץ להקדשת שיעור זה
אחד מהיסודות החשובים ביותר בחיי עם ישראל הוא התפילה, שמוגדרת בדברי חז"ל כעבודה (תענית ב, א) "ולעבדו בכל לבבכם, איזו היא עבודה שהיא בלב - הוי אומר זו תפלה". כל עבודה באשר היא דורשת לימוד, העמקה ומאמץ, בפרט הדברים אמורים ביחס לחובתנו כלפי שמיא. הביטוי עבודת ה' עניינו לבטא את דרגתנו כעבד לפני ה', אך גם את התהליך העובר על איש ישראל. קיום תורה ומצוות היא כעין עיבוד העורות וריכוכם על מנת שיוכלו לקבל אותיות ולהתקדש בקדושת סת"ם.
פתחי אמונה
הרב אלישיב קפקה
8 - למה ללמוד גמרא?
9 - הקשר אל ה' – תפילה
10 - הכל מתחיל בפנים
טען עוד
התפילה קיימת מראשית ימי הבריאה וחז"ל מספרים (בבא בתרא יד, ב) שכבר אדם הראשון נשא תפילה וחלקם נכנסו לספר תהילים (רש"י שם ד"ה ע"י אדם הראשון). כמו כן למדנו שעל שלושה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א, ב). 'עבודה' לפי דברי רוב המפרשים היא עבודת הקרבנות שכיום נעשית על ידי התפילה כמו שנאמר (הושע יד, ג) 'ונשלמה פרים שפתינו'. כלומר, כוח התפילות הוא אחד היסודות המעמידים את העולם; ולהיפך, מבלעדי התפילה אין לעולם עמידה.
ויש להבין מדוע התפילה כל כך חשובה שמעמידה את העולם? מה היא התפילה? כיצד היא פועלת? כיצד מתפללים?
ככל דברינו, בדברים הבאים אין היקף של כל הדעות והצדדים השונים ביחס לנושא הרחב מאד של התפילה אלא הארת נקודות יסוד מסוימות ואידך זיל גמור. במאמר הנוכחי נשתדל לבאר צד מסוים של מהות התפילה.

ריבוי לשונות התפילה
כל שפת דיבור בעולם גונזת בתוכה גם את יסודות תרבותה. אחד הביטויים של תפיסות תרבותיות שמופיעים בשפה היא ריבוי מילים נרדפות או מרחיבות למושג אחד. כאשר הביטויים של מושג מסוים הם רבים ועשירים אזי הדבר מעיד על כך שיש חשיבות לכל סוג וצורה של אותו המושג. לדוגמא, אדם שאינו מבין ביינות מכיר מושגים בסיסיים כגון: אדום, לבן, יבש. אך למבין בתחום זה ישנם הרבה תתי-מושגים ומונחים המלמדים על החשיבות שניתנת לעניין. לאדם הפשוט אין הבדלים בין יין המיוצר על ידי מפעל זה למיוצר על ידי מפעל אחר, אך ליינן מקצועי יש הבדלים תהומיים. היינן השקיע לימוד, בירור, ניסוי וחוויה עד שפיתח רגישות ועדינות לגוונים שונים ודקים.
בלשון הקודש, חז"ל הצביעו על עשר לשונות של תפילה 1 , וכך אמרו (דברים רבה ב, א):
א"ר יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים.
אם כן נראה שהתפילה היא עניין מרכזי מאד בעיני התורה ועל כן יש לעם ישראל ביטויים רבים כל כך לנושא כביכול טריוויאלי של תפילה.
דרשת חז"ל נוספת תוסיף לנו בהבנת הריבוי של צורות התפילה.
וכך אמרו במדרש (תנחומא פרשת בשלח):
וישאו בני ישראל וגו' וייראו מאד ויצעקו, תפשו אומנות אבותיהם, באברהם כתיב ויקרא שם בשם ה' ביצחק כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ביעקב כתיב ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפלה וכו' ואומר אל תיראי תולעת יעקב למה נמשלו ישראל לתולעת לומר לך מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה כך אין להם לישראל אלא תפלה וכו'.
חז"ל מצביעים במדרש על כשרון מיוחד של עם ישראל, כשרון במורכב משני יסודות: יסוד מוטבע ויסוד נרכש. מצד אחד אמרו שישראל תפסו אומנות אבותיהם, היינו כשרון ויכולת המיוחדים לאבות הקדושים שכנראה במסורת עברה הידיעה אודות הכוח הזה שהנחילו לנו. עוד סמך לצד זה נמצא בסוף המדרש, חז"ל מבארים את הביטוי 'תולעת יעקב', כתולעת שכחה בפיה כך ישראל כחם בפה היינו בתפילה, משמע שזהו יסוד עצמי של עם ישראל. מאידך, משמע מהביטוי 'תפסו' שהתפילה לא הייתה מורגלת בפיהם ורק מצב של קושי עצום הוציא את הפנייה אל ה'. כלומר, התפילה היא עניין נרכש שצריך עשייה אישית ואין 'זכות אבות'.
מהי אותה האומנות המוטבעת או הנרכשת?
מקודם הובאה דוגמא מעולם היין, היינן בקי בסוגים ובטעמים השונים, שהרי זו אומנותו. כך ישראל אומנותם, ייחודם הוא ביכולת לפנות אל בורא כל העולמים בצורה הנכונה ואף לקבל מענה. ככל מקצוע כך בתפילה, יש הרבה גוונים וסוגים וישראל יודעים מתי וכיצד להשתמש בכל אחד מהם. יש פעמים בהם הצעקה נכונה ויש פעמים בהם הקריאה נדרשת. יש זמנים בהם צריך לשועה ויש זמנים בהם צריך לביצור. לישראל יש בפנימיותם את הידיעה כיצד להתפלל, היאך לפנות אל ה'.
אם כן, עולה מן הדברים שהפנייה של ישראל בתפילה לרבש"ע אינה סתמית אלא פנייה של אומנות. אומנות זו מתבטאת בסוגי הפניות השונות. וכאן יש להעמיק, מה יש בפנייה הזו של ישראל שהוא מיוחד משאר האומות? האם היא אומנות 'טכנית' בלבד? לכאורה גם שאר האומות ילמדו כיצד 'להשתמש' בתפילה?

התפילה כקרבה
המיוחד בפנייה של ישראל לרבש"ע מפורש בכמה פסוקים ונביא שניים מהם:
כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו (דברים ד, ז).
קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה, יח).
בפסוקים אלו מתואר יחס של קרבה בין ישראל לאביהם שבשמים המתבטא בתפילה. הפסוק הראשון אף מורה לנו לבדוק האם יש עוד עמים שכך מתקרבים אל הבורא בפנייתם אליו, והתשובה ברורה. ולכאורה יש להבין, שהרי היה צריך לומר שהקב"ה עונה בכל קראנו אליו או עונה ה' לכל אשר יקראוהו באמת? מה שייכות עניין הקרבה אל ה' בתפילה?
מכוח שאלה זו נפתח פתח להעמקה במהותה של התפילה, בעזרתו יתברך.

תפילה – חיבור
בכתבי החסידות ישנה הגדרה של התפילה כחיבור אל רבש"ע (נועם אלימלך ויצא ד"ה או יאמר; ליקוטי מוהר"ן תניינא, פד). מקור הגדרה זו בדברי רש"י בבראשית על ההסבר שרחל נותנת לשם נפתלי (בראשית ל, ח):
ותאמר רחל נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי .
ופירש רש"י (ד"ה נפתולי אלקים):
בשם מנחם בן סרוק פירשו במחברת צמיד פתיל, חבורים, מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים.
המושג תפילה הוא נגזרת של המושג 'צמיד פתיל' השייך בהלכות טומאה וטהרה 2 שמשמעותו חיבור או הידוק. כך התפילה מחברת אל ה'. וכן אפשר לומר תפילה היפוך אותיות של פתילה, כשם שפתילה ארוגה ומחוברת בתוך עצמה כך התפילה מחברת את המתפלל לקב"ה.
מהות התפילה היא לדבוק בבורא יתברך שמו, להתחבר ולהתקשר אליו. בכל פנייה לרבש"ע גנוזה התקרבות. העמדה הנפשית עימה נעמד יהודי להתפלל אינה של ריחוק וזרות ובקשת רחמים במסכנות מהאדון השולט ללא מצרים שצריך לנסות לפייסו ולשחדו בדברים חלילה. כאשר יהודי ניגש לתפילה הרי הוא מתקרב לאבא אוהב ומלך רחום שחפץ בטובתו של האדם, שהיא בעצם קרבת אלוקים 3 .

יותר מכך, יש צד שהבקשות והתחינות הם ה'היכי תמצי' שלנו לפנות אל רבש"ע ולא התכלית. כלומר, כאשר ה' רוצה שנדבק בו יותר, שנהיה מזוככים וטהורים יותר, הוא מעורר אצלנו צרכים שונים מה שמוביל אותנו חזרה אליו. רעיון זה אמרו חז"ל בלשון זו (יבמות סד, א):
א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
באופן דומה מופיע רעיון זה בתנא דבי אליהו (תדב"א רבה סוף יח):
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד ואמר לי רבי מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים מהיות להם בנים אמרתי לו בני מפני שהקב"ה אוהבם אהבה גמורה ושמח בהן לפיכך מצרפם כדי שירבו רחמים על בנים וכו'.

גרעין הזמן ופריו
עד כאן התבאר שהתפילה במהותה היא החיבור אל ה', כלומר היא אינה רק פנייה לצורך קבלת מענה או עזרה. ומכאן נוכל להעמיק עוד ולהבין שהחיבור המדובר בתפילה, אינו יצירת קשר חדש אלא גילוי של פנימיות שדבוקה בה'.
עצם הפנייה אל רבש"ע מגלה שיש קשר בסיסי קדום שעליו המתפלל מיסד את בקשותיו והודאותיו. הרי 'במלכותא דארעא' איננו פונים אל כל אדם באשר הוא לצורך עזרה, אלא מחפשים מי הוא זה אשר יש בידו לסייע באופן המיטבי. כך אף 'במלכותא דשמיא' אנו פונים לרבש"ע על סמך הידיעה שרק בידו הדבר לסייענו. ידיעה זו מבוססת על הנסיון בו האדם נתקל בפעמים שונות בו יד אדם קצרה מלהושיע, ובעומק יותר, נשמתו דוחפתו לפנות אל ה', אל כור מחצבתה, לשטוף את עצמה בדבקות משמחת באלקים חיים.
הקשר של הנשמה ליוצרה הוא תמידי, קבוע וככל יחס בין שניים יש צורך ב'תחזוקה' שוטפת. אחד ההסברים לצורך התדירי של הנשמה לפנייה אל ה' הוא שבעולם הזה תפקידנו הוא להאיר את האור האלוקי אף בצדדים הנמוכים של הבריאה, בענייני החומר. העיסוק בחומר יכול להחשיך ולהסתיר חלילה את הדבקות באלקים, אי לכך, קבע הקב"ה חוק בבריאה שכל צורך יענה דווקא בתפילה. על ידי התפילה, העמידה מול ה', יוכל האדם לשמור על גובה רוחני גם בהיותו מוקף בעסקי חולין 4 .
מכיון שאנו מסובבים בהרבה עניינים שיכולים להסיח מהקודש תקנו לנו חכמינו מסגרת רוחנית על ידה נוכל לשמור על המעמד הרוחני. וכך הסביר זאת רבנו יהודה הלוי (כוזרי ג, ה):
...ולא יבטא בתפילתו ע"ד המנהג והטבע כמו הזרזיר אלא עם כל מלה מחשבה וכונה בה, ותהיה העת ההיא לב זמנו ופריו, ויהיו שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת ההיא, יתאוה קרבתו שבו מתדמה ברוחניים ויתרחק מהבהמיים... ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כח סעודת היום עד שיסעוד בלילה...ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד...
תורף דבריו הוא שהתפילה היא המרכז של עבודת ה' בסדרי החיים של עם ישראל. משעה זו של התפילה מתמלאים ברצון וכח להמשיך את הקדושה לכל החיים. התפילה אינה התקרבות חדשה, יוזמה רגעית אלא תוצאה של יחס מתמיד וצורך נשמתי.

'ולוואי יתפלל אדם כל היום כולו'
ראינו עד כאן שהתפילה היא שעת ההתקרבות אל הבורא יתברך, שעת הדבקות בו והיניקה של תעצומות הנפש לחיות בקדושה ושמחה את כל מהלך חיינו.
על פי דברים אלו נוכל להבין יסוד חשוב שמלמדנו מרן הרב זצ"ל. הגמרא אומרת 'ולוואי יתפלל אדם כל היום כולו' (ברכות כא, א) ותמוה, מה שייך לבקש כל היום? ויותר מכך, כיצד אפשרי לאדם לעשות זאת?
כותב הרב:
אין התפלה באה כתקונה כי-אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. הלא היא עפה ומתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפלה המעשית הרי התפלה הנשמתית התדירית היא מתגלה בפעל. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפלה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל או נכח קרני השמש המופיעים עליה באורה, ולכן "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו".
כאשר יהודי עומד בתפילה מתוך תחושה שהוא כופה את עצמו לומר אי אלו מילים, או שחש בזמן התפילה חובה מעיקה, תפילתו אכן אינה תחנונים, המילים חיצוניות לו ויוצאות ממנו חסרות חן ונועם. אך כאשר המתפלל מבין ששעת התפילה היא פתיחת הצהר של נשמתו אל בוראה, הסרת המניעים מהרצון הפנימי לדבוק בה', הרי שתפילתו מלאה בעונג ועוצמה, ולוואי והיה נותן לנשמתו כל היום את התחברות וההדבקות בה' כבשעת התפילה.

סיכום
העולה מכל האמור לעיל הוא שהתפילה היא גילוי של דבקות תדירית בה'. אצל האומות התפילה היא אכן פנייה לצורך מענה בלבד, ואינה ביטוי של שייכות וקירבה מיוחדת.
אומנותם של ישראל היא ביכולת לחיות נכון את הקשר עם רבש"ע, ביכולת לתת את הביטוי הנכון בכל זמן וזמן לרגשות השונים ולהעלותם כלפי מעלה בתפילה.
כאשר ניגשים אל התפילה מתוך הבנה שהפנייה אל ה' היא הטבע הנפשי הנכון, התפילה נאמרת בנועם ובשמחה ואף מרוממת את כל מדרגת החיים.  




^ 1.מומלץ לעיין בספר 'שערים בתפילה' של הרב פינקוס זצ"ל, בו מבאר כל לשון ולשון של תפילה וביטויה המעשי.
^ 2.ראה: רמב"ם הל' טומאת מת פרק כא.
^ 3.אולי אפשר לומר שכל תפילתנו מקבילות לקרבנות, ועצם המילה קרבן משמעה קירבה, וממילא כך בתפילה.
^ 4.עיין: דרך ה' בעניין התפילה; עין איה פרק א, קיט.
עוד בנושא פתחי אמונה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il
520 not responded

Error 520 not responded

not responded

Guru Meditation:

XID: 470291409


Varnish cache server