ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- סדרות מיוחדות
- פתחי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שולמית בת צביה
התפילה קיימת מראשית ימי הבריאה וחז"ל מספרים (בבא בתרא יד, ב) שכבר אדם הראשון נשא תפילה וחלקם נכנסו לספר תהילים (רש"י שם ד"ה ע"י אדם הראשון). כמו כן למדנו שעל שלושה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א, ב). 'עבודה' לפי דברי רוב המפרשים היא עבודת הקרבנות שכיום נעשית על ידי התפילה כמו שנאמר (הושע יד, ג) 'ונשלמה פרים שפתינו'. כלומר, כוח התפילות הוא אחד היסודות המעמידים את העולם; ולהיפך, מבלעדי התפילה אין לעולם עמידה.
ויש להבין מדוע התפילה כל כך חשובה שמעמידה את העולם? מה היא התפילה? כיצד היא פועלת? כיצד מתפללים?
ככל דברינו, בדברים הבאים אין היקף של כל הדעות והצדדים השונים ביחס לנושא הרחב מאד של התפילה אלא הארת נקודות יסוד מסוימות ואידך זיל גמור. במאמר הנוכחי נשתדל לבאר צד מסוים של מהות התפילה.
ריבוי לשונות התפילה
פתחי אמונה (39)
הרב אלישיב קפקה
8 - למה ללמוד גמרא?
9 - הקשר אל ה' – תפילה
10 - הכל מתחיל בפנים
טען עוד
בלשון הקודש, חז"ל הצביעו על עשר לשונות של תפילה 1 , וכך אמרו (דברים רבה ב, א):
א"ר יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים.
אם כן נראה שהתפילה היא עניין מרכזי מאד בעיני התורה ועל כן יש לעם ישראל ביטויים רבים כל כך לנושא כביכול טריוויאלי של תפילה.
דרשת חז"ל נוספת תוסיף לנו בהבנת הריבוי של צורות התפילה.
וכך אמרו במדרש (תנחומא פרשת בשלח):
וישאו בני ישראל וגו' וייראו מאד ויצעקו, תפשו אומנות אבותיהם, באברהם כתיב ויקרא שם בשם ה' ביצחק כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ביעקב כתיב ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפלה וכו' ואומר אל תיראי תולעת יעקב למה נמשלו ישראל לתולעת לומר לך מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה כך אין להם לישראל אלא תפלה וכו'.
חז"ל מצביעים במדרש על כשרון מיוחד של עם ישראל, כשרון במורכב משני יסודות: יסוד מוטבע ויסוד נרכש. מצד אחד אמרו שישראל תפסו אומנות אבותיהם, היינו כשרון ויכולת המיוחדים לאבות הקדושים שכנראה במסורת עברה הידיעה אודות הכוח הזה שהנחילו לנו. עוד סמך לצד זה נמצא בסוף המדרש, חז"ל מבארים את הביטוי 'תולעת יעקב', כתולעת שכחה בפיה כך ישראל כחם בפה היינו בתפילה, משמע שזהו יסוד עצמי של עם ישראל. מאידך, משמע מהביטוי 'תפסו' שהתפילה לא הייתה מורגלת בפיהם ורק מצב של קושי עצום הוציא את הפנייה אל ה'. כלומר, התפילה היא עניין נרכש שצריך עשייה אישית ואין 'זכות אבות'.
מהי אותה האומנות המוטבעת או הנרכשת?
מקודם הובאה דוגמא מעולם היין, היינן בקי בסוגים ובטעמים השונים, שהרי זו אומנותו. כך ישראל אומנותם, ייחודם הוא ביכולת לפנות אל בורא כל העולמים בצורה הנכונה ואף לקבל מענה. ככל מקצוע כך בתפילה, יש הרבה גוונים וסוגים וישראל יודעים מתי וכיצד להשתמש בכל אחד מהם. יש פעמים בהם הצעקה נכונה ויש פעמים בהם הקריאה נדרשת. יש זמנים בהם צריך לשועה ויש זמנים בהם צריך לביצור. לישראל יש בפנימיותם את הידיעה כיצד להתפלל, היאך לפנות אל ה'.
אם כן, עולה מן הדברים שהפנייה של ישראל בתפילה לרבש"ע אינה סתמית אלא פנייה של אומנות. אומנות זו מתבטאת בסוגי הפניות השונות. וכאן יש להעמיק, מה יש בפנייה הזו של ישראל שהוא מיוחד משאר האומות? האם היא אומנות 'טכנית' בלבד? לכאורה גם שאר האומות ילמדו כיצד 'להשתמש' בתפילה?
התפילה כקרבה
המיוחד בפנייה של ישראל לרבש"ע מפורש בכמה פסוקים ונביא שניים מהם:
כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו (דברים ד, ז).
קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה, יח).
בפסוקים אלו מתואר יחס של קרבה בין ישראל לאביהם שבשמים המתבטא בתפילה. הפסוק הראשון אף מורה לנו לבדוק האם יש עוד עמים שכך מתקרבים אל הבורא בפנייתם אליו, והתשובה ברורה. ולכאורה יש להבין, שהרי היה צריך לומר שהקב"ה עונה בכל קראנו אליו או עונה ה' לכל אשר יקראוהו באמת? מה שייכות עניין הקרבה אל ה' בתפילה?
מכוח שאלה זו נפתח פתח להעמקה במהותה של התפילה, בעזרתו יתברך.
תפילה – חיבור
בכתבי החסידות ישנה הגדרה של התפילה כחיבור אל רבש"ע (נועם אלימלך ויצא ד"ה או יאמר; ליקוטי מוהר"ן תניינא, פד). מקור הגדרה זו בדברי רש"י בבראשית על ההסבר שרחל נותנת לשם נפתלי (בראשית ל, ח):
ותאמר רחל נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי .
ופירש רש"י (ד"ה נפתולי אלקים):
בשם מנחם בן סרוק פירשו במחברת צמיד פתיל, חבורים, מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים.
המושג תפילה הוא נגזרת של המושג 'צמיד פתיל' השייך בהלכות טומאה וטהרה 2 שמשמעותו חיבור או הידוק. כך התפילה מחברת אל ה'. וכן אפשר לומר תפילה היפוך אותיות של פתילה, כשם שפתילה ארוגה ומחוברת בתוך עצמה כך התפילה מחברת את המתפלל לקב"ה.
מהות התפילה היא לדבוק בבורא יתברך שמו, להתחבר ולהתקשר אליו. בכל פנייה לרבש"ע גנוזה התקרבות. העמדה הנפשית עימה נעמד יהודי להתפלל אינה של ריחוק וזרות ובקשת רחמים במסכנות מהאדון השולט ללא מצרים שצריך לנסות לפייסו ולשחדו בדברים חלילה. כאשר יהודי ניגש לתפילה הרי הוא מתקרב לאבא אוהב ומלך רחום שחפץ בטובתו של האדם, שהיא בעצם קרבת אלוקים 3 .
יותר מכך, יש צד שהבקשות והתחינות הם ה'היכי תמצי' שלנו לפנות אל רבש"ע ולא התכלית. כלומר, כאשר ה' רוצה שנדבק בו יותר, שנהיה מזוככים וטהורים יותר, הוא מעורר אצלנו צרכים שונים מה שמוביל אותנו חזרה אליו. רעיון זה אמרו חז"ל בלשון זו (יבמות סד, א):
א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
באופן דומה מופיע רעיון זה בתנא דבי אליהו (תדב"א רבה סוף יח):
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד ואמר לי רבי מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים מהיות להם בנים אמרתי לו בני מפני שהקב"ה אוהבם אהבה גמורה ושמח בהן לפיכך מצרפם כדי שירבו רחמים על בנים וכו'.
גרעין הזמן ופריו
עד כאן התבאר שהתפילה במהותה היא החיבור אל ה', כלומר היא אינה רק פנייה לצורך קבלת מענה או עזרה. ומכאן נוכל להעמיק עוד ולהבין שהחיבור המדובר בתפילה, אינו יצירת קשר חדש אלא גילוי של פנימיות שדבוקה בה'.
עצם הפנייה אל רבש"ע מגלה שיש קשר בסיסי קדום שעליו המתפלל מיסד את בקשותיו והודאותיו. הרי 'במלכותא דארעא' איננו פונים אל כל אדם באשר הוא לצורך עזרה, אלא מחפשים מי הוא זה אשר יש בידו לסייע באופן המיטבי. כך אף 'במלכותא דשמיא' אנו פונים לרבש"ע על סמך הידיעה שרק בידו הדבר לסייענו. ידיעה זו מבוססת על הנסיון בו האדם נתקל בפעמים שונות בו יד אדם קצרה מלהושיע, ובעומק יותר, נשמתו דוחפתו לפנות אל ה', אל כור מחצבתה, לשטוף את עצמה בדבקות משמחת באלקים חיים.
הקשר של הנשמה ליוצרה הוא תמידי, קבוע וככל יחס בין שניים יש צורך ב'תחזוקה' שוטפת. אחד ההסברים לצורך התדירי של הנשמה לפנייה אל ה' הוא שבעולם הזה תפקידנו הוא להאיר את האור האלוקי אף בצדדים הנמוכים של הבריאה, בענייני החומר. העיסוק בחומר יכול להחשיך ולהסתיר חלילה את הדבקות באלקים, אי לכך, קבע הקב"ה חוק בבריאה שכל צורך יענה דווקא בתפילה. על ידי התפילה, העמידה מול ה', יוכל האדם לשמור על גובה רוחני גם בהיותו מוקף בעסקי חולין 4 .
מכיון שאנו מסובבים בהרבה עניינים שיכולים להסיח מהקודש תקנו לנו חכמינו מסגרת רוחנית על ידה נוכל לשמור על המעמד הרוחני. וכך הסביר זאת רבנו יהודה הלוי (כוזרי ג, ה):
...ולא יבטא בתפילתו ע"ד המנהג והטבע כמו הזרזיר אלא עם כל מלה מחשבה וכונה בה, ותהיה העת ההיא לב זמנו ופריו, ויהיו שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת ההיא, יתאוה קרבתו שבו מתדמה ברוחניים ויתרחק מהבהמיים... ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כח סעודת היום עד שיסעוד בלילה...ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד...
תורף דבריו הוא שהתפילה היא המרכז של עבודת ה' בסדרי החיים של עם ישראל. משעה זו של התפילה מתמלאים ברצון וכח להמשיך את הקדושה לכל החיים. התפילה אינה התקרבות חדשה, יוזמה רגעית אלא תוצאה של יחס מתמיד וצורך נשמתי.
'ולוואי יתפלל אדם כל היום כולו'
ראינו עד כאן שהתפילה היא שעת ההתקרבות אל הבורא יתברך, שעת הדבקות בו והיניקה של תעצומות הנפש לחיות בקדושה ושמחה את כל מהלך חיינו.
על פי דברים אלו נוכל להבין יסוד חשוב שמלמדנו מרן הרב זצ"ל. הגמרא אומרת 'ולוואי יתפלל אדם כל היום כולו' (ברכות כא, א) ותמוה, מה שייך לבקש כל היום? ויותר מכך, כיצד אפשרי לאדם לעשות זאת?
כותב הרב:
אין התפלה באה כתקונה כי-אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. הלא היא עפה ומתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפלה המעשית הרי התפלה הנשמתית התדירית היא מתגלה בפעל. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפלה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל או נכח קרני השמש המופיעים עליה באורה, ולכן "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו".
כאשר יהודי עומד בתפילה מתוך תחושה שהוא כופה את עצמו לומר אי אלו מילים, או שחש בזמן התפילה חובה מעיקה, תפילתו אכן אינה תחנונים, המילים חיצוניות לו ויוצאות ממנו חסרות חן ונועם. אך כאשר המתפלל מבין ששעת התפילה היא פתיחת הצהר של נשמתו אל בוראה, הסרת המניעים מהרצון הפנימי לדבוק בה', הרי שתפילתו מלאה בעונג ועוצמה, ולוואי והיה נותן לנשמתו כל היום את התחברות וההדבקות בה' כבשעת התפילה.
סיכום
העולה מכל האמור לעיל הוא שהתפילה היא גילוי של דבקות תדירית בה'. אצל האומות התפילה היא אכן פנייה לצורך מענה בלבד, ואינה ביטוי של שייכות וקירבה מיוחדת.
אומנותם של ישראל היא ביכולת לחיות נכון את הקשר עם רבש"ע, ביכולת לתת את הביטוי הנכון בכל זמן וזמן לרגשות השונים ולהעלותם כלפי מעלה בתפילה.
כאשר ניגשים אל התפילה מתוך הבנה שהפנייה אל ה' היא הטבע הנפשי הנכון, התפילה נאמרת בנועם ובשמחה ואף מרוממת את כל מדרגת החיים.
פתחי אמונה ללמוד להתייחס
התייחסות נכונה לערכים בכלל ולערכים של קודש בפרט היא היסוד הראשוני לעבודת ה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
