ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- סדרות מיוחדות
- פתחי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שולמית בת צביה
התפילה קיימת מראשית ימי הבריאה וחז"ל מספרים (בבא בתרא יד, ב) שכבר אדם הראשון נשא תפילה וחלקם נכנסו לספר תהילים (רש"י שם ד"ה ע"י אדם הראשון). כמו כן למדנו שעל שלושה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א, ב). 'עבודה' לפי דברי רוב המפרשים היא עבודת הקרבנות שכיום נעשית על ידי התפילה כמו שנאמר (הושע יד, ג) 'ונשלמה פרים שפתינו'. כלומר, כוח התפילות הוא אחד היסודות המעמידים את העולם; ולהיפך, מבלעדי התפילה אין לעולם עמידה.
ויש להבין מדוע התפילה כל כך חשובה שמעמידה את העולם? מה היא התפילה? כיצד היא פועלת? כיצד מתפללים?
ככל דברינו, בדברים הבאים אין היקף של כל הדעות והצדדים השונים ביחס לנושא הרחב מאד של התפילה אלא הארת נקודות יסוד מסוימות ואידך זיל גמור. במאמר הנוכחי נשתדל לבאר צד מסוים של מהות התפילה.
ריבוי לשונות התפילה
פתחי אמונה (39)
הרב אלישיב קפקה
8 - למה ללמוד גמרא?
9 - הקשר אל ה' – תפילה
10 - הכל מתחיל בפנים
טען עוד
בלשון הקודש, חז"ל הצביעו על עשר לשונות של תפילה 1 , וכך אמרו (דברים רבה ב, א):
א"ר יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים.
אם כן נראה שהתפילה היא עניין מרכזי מאד בעיני התורה ועל כן יש לעם ישראל ביטויים רבים כל כך לנושא כביכול טריוויאלי של תפילה.
דרשת חז"ל נוספת תוסיף לנו בהבנת הריבוי של צורות התפילה.
וכך אמרו במדרש (תנחומא פרשת בשלח):
וישאו בני ישראל וגו' וייראו מאד ויצעקו, תפשו אומנות אבותיהם, באברהם כתיב ויקרא שם בשם ה' ביצחק כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ביעקב כתיב ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפלה וכו' ואומר אל תיראי תולעת יעקב למה נמשלו ישראל לתולעת לומר לך מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה כך אין להם לישראל אלא תפלה וכו'.
חז"ל מצביעים במדרש על כשרון מיוחד של עם ישראל, כשרון במורכב משני יסודות: יסוד מוטבע ויסוד נרכש. מצד אחד אמרו שישראל תפסו אומנות אבותיהם, היינו כשרון ויכולת המיוחדים לאבות הקדושים שכנראה במסורת עברה הידיעה אודות הכוח הזה שהנחילו לנו. עוד סמך לצד זה נמצא בסוף המדרש, חז"ל מבארים את הביטוי 'תולעת יעקב', כתולעת שכחה בפיה כך ישראל כחם בפה היינו בתפילה, משמע שזהו יסוד עצמי של עם ישראל. מאידך, משמע מהביטוי 'תפסו' שהתפילה לא הייתה מורגלת בפיהם ורק מצב של קושי עצום הוציא את הפנייה אל ה'. כלומר, התפילה היא עניין נרכש שצריך עשייה אישית ואין 'זכות אבות'.
מהי אותה האומנות המוטבעת או הנרכשת?
מקודם הובאה דוגמא מעולם היין, היינן בקי בסוגים ובטעמים השונים, שהרי זו אומנותו. כך ישראל אומנותם, ייחודם הוא ביכולת לפנות אל בורא כל העולמים בצורה הנכונה ואף לקבל מענה. ככל מקצוע כך בתפילה, יש הרבה גוונים וסוגים וישראל יודעים מתי וכיצד להשתמש בכל אחד מהם. יש פעמים בהם הצעקה נכונה ויש פעמים בהם הקריאה נדרשת. יש זמנים בהם צריך לשועה ויש זמנים בהם צריך לביצור. לישראל יש בפנימיותם את הידיעה כיצד להתפלל, היאך לפנות אל ה'.
אם כן, עולה מן הדברים שהפנייה של ישראל בתפילה לרבש"ע אינה סתמית אלא פנייה של אומנות. אומנות זו מתבטאת בסוגי הפניות השונות. וכאן יש להעמיק, מה יש בפנייה הזו של ישראל שהוא מיוחד משאר האומות? האם היא אומנות 'טכנית' בלבד? לכאורה גם שאר האומות ילמדו כיצד 'להשתמש' בתפילה?
התפילה כקרבה
המיוחד בפנייה של ישראל לרבש"ע מפורש בכמה פסוקים ונביא שניים מהם:
כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו (דברים ד, ז).
קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה, יח).
בפסוקים אלו מתואר יחס של קרבה בין ישראל לאביהם שבשמים המתבטא בתפילה. הפסוק הראשון אף מורה לנו לבדוק האם יש עוד עמים שכך מתקרבים אל הבורא בפנייתם אליו, והתשובה ברורה. ולכאורה יש להבין, שהרי היה צריך לומר שהקב"ה עונה בכל קראנו אליו או עונה ה' לכל אשר יקראוהו באמת? מה שייכות עניין הקרבה אל ה' בתפילה?
מכוח שאלה זו נפתח פתח להעמקה במהותה של התפילה, בעזרתו יתברך.
תפילה – חיבור
בכתבי החסידות ישנה הגדרה של התפילה כחיבור אל רבש"ע (נועם אלימלך ויצא ד"ה או יאמר; ליקוטי מוהר"ן תניינא, פד). מקור הגדרה זו בדברי רש"י בבראשית על ההסבר שרחל נותנת לשם נפתלי (בראשית ל, ח):
ותאמר רחל נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי .
ופירש רש"י (ד"ה נפתולי אלקים):
בשם מנחם בן סרוק פירשו במחברת צמיד פתיל, חבורים, מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים.
המושג תפילה הוא נגזרת של המושג 'צמיד פתיל' השייך בהלכות טומאה וטהרה 2 שמשמעותו חיבור או הידוק. כך התפילה מחברת אל ה'. וכן אפשר לומר תפילה היפוך אותיות של פתילה, כשם שפתילה ארוגה ומחוברת בתוך עצמה כך התפילה מחברת את המתפלל לקב"ה.
מהות התפילה היא לדבוק בבורא יתברך שמו, להתחבר ולהתקשר אליו. בכל פנייה לרבש"ע גנוזה התקרבות. העמדה הנפשית עימה נעמד יהודי להתפלל אינה של ריחוק וזרות ובקשת רחמים במסכנות מהאדון השולט ללא מצרים שצריך לנסות לפייסו ולשחדו בדברים חלילה. כאשר יהודי ניגש לתפילה הרי הוא מתקרב לאבא אוהב ומלך רחום שחפץ בטובתו של האדם, שהיא בעצם קרבת אלוקים 3 .
יותר מכך, יש צד שהבקשות והתחינות הם ה'היכי תמצי' שלנו לפנות אל רבש"ע ולא התכלית. כלומר, כאשר ה' רוצה שנדבק בו יותר, שנהיה מזוככים וטהורים יותר, הוא מעורר אצלנו צרכים שונים מה שמוביל אותנו חזרה אליו. רעיון זה אמרו חז"ל בלשון זו (יבמות סד, א):
א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
באופן דומה מופיע רעיון זה בתנא דבי אליהו (תדב"א רבה סוף יח):
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד ואמר לי רבי מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים מהיות להם בנים אמרתי לו בני מפני שהקב"ה אוהבם אהבה גמורה ושמח בהן לפיכך מצרפם כדי שירבו רחמים על בנים וכו'.
גרעין הזמן ופריו
עד כאן התבאר שהתפילה במהותה היא החיבור אל ה', כלומר היא אינה רק פנייה לצורך קבלת מענה או עזרה. ומכאן נוכל להעמיק עוד ולהבין שהחיבור המדובר בתפילה, אינו יצירת קשר חדש אלא גילוי של פנימיות שדבוקה בה'.
עצם הפנייה אל רבש"ע מגלה שיש קשר בסיסי קדום שעליו המתפלל מיסד את בקשותיו והודאותיו. הרי 'במלכותא דארעא' איננו פונים אל כל אדם באשר הוא לצורך עזרה, אלא מחפשים מי הוא זה אשר יש בידו לסייע באופן המיטבי. כך אף 'במלכותא דשמיא' אנו פונים לרבש"ע על סמך הידיעה שרק בידו הדבר לסייענו. ידיעה זו מבוססת על הנסיון בו האדם נתקל בפעמים שונות בו יד אדם קצרה מלהושיע, ובעומק יותר, נשמתו דוחפתו לפנות אל ה', אל כור מחצבתה, לשטוף את עצמה בדבקות משמחת באלקים חיים.
הקשר של הנשמה ליוצרה הוא תמידי, קבוע וככל יחס בין שניים יש צורך ב'תחזוקה' שוטפת. אחד ההסברים לצורך התדירי של הנשמה לפנייה אל ה' הוא שבעולם הזה תפקידנו הוא להאיר את האור האלוקי אף בצדדים הנמוכים של הבריאה, בענייני החומר. העיסוק בחומר יכול להחשיך ולהסתיר חלילה את הדבקות באלקים, אי לכך, קבע הקב"ה חוק בבריאה שכל צורך יענה דווקא בתפילה. על ידי התפילה, העמידה מול ה', יוכל האדם לשמור על גובה רוחני גם בהיותו מוקף בעסקי חולין 4 .
מכיון שאנו מסובבים בהרבה עניינים שיכולים להסיח מהקודש תקנו לנו חכמינו מסגרת רוחנית על ידה נוכל לשמור על המעמד הרוחני. וכך הסביר זאת רבנו יהודה הלוי (כוזרי ג, ה):
...ולא יבטא בתפילתו ע"ד המנהג והטבע כמו הזרזיר אלא עם כל מלה מחשבה וכונה בה, ותהיה העת ההיא לב זמנו ופריו, ויהיו שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת ההיא, יתאוה קרבתו שבו מתדמה ברוחניים ויתרחק מהבהמיים... ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כח סעודת היום עד שיסעוד בלילה...ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד...
תורף דבריו הוא שהתפילה היא המרכז של עבודת ה' בסדרי החיים של עם ישראל. משעה זו של התפילה מתמלאים ברצון וכח להמשיך את הקדושה לכל החיים. התפילה אינה התקרבות חדשה, יוזמה רגעית אלא תוצאה של יחס מתמיד וצורך נשמתי.
'ולוואי יתפלל אדם כל היום כולו'
ראינו עד כאן שהתפילה היא שעת ההתקרבות אל הבורא יתברך, שעת הדבקות בו והיניקה של תעצומות הנפש לחיות בקדושה ושמחה את כל מהלך חיינו.
על פי דברים אלו נוכל להבין יסוד חשוב שמלמדנו מרן הרב זצ"ל. הגמרא אומרת 'ולוואי יתפלל אדם כל היום כולו' (ברכות כא, א) ותמוה, מה שייך לבקש כל היום? ויותר מכך, כיצד אפשרי לאדם לעשות זאת?
כותב הרב:
אין התפלה באה כתקונה כי-אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. הלא היא עפה ומתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפלה המעשית הרי התפלה הנשמתית התדירית היא מתגלה בפעל. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפלה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל או נכח קרני השמש המופיעים עליה באורה, ולכן "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו".
כאשר יהודי עומד בתפילה מתוך תחושה שהוא כופה את עצמו לומר אי אלו מילים, או שחש בזמן התפילה חובה מעיקה, תפילתו אכן אינה תחנונים, המילים חיצוניות לו ויוצאות ממנו חסרות חן ונועם. אך כאשר המתפלל מבין ששעת התפילה היא פתיחת הצהר של נשמתו אל בוראה, הסרת המניעים מהרצון הפנימי לדבוק בה', הרי שתפילתו מלאה בעונג ועוצמה, ולוואי והיה נותן לנשמתו כל היום את התחברות וההדבקות בה' כבשעת התפילה.
סיכום
העולה מכל האמור לעיל הוא שהתפילה היא גילוי של דבקות תדירית בה'. אצל האומות התפילה היא אכן פנייה לצורך מענה בלבד, ואינה ביטוי של שייכות וקירבה מיוחדת.
אומנותם של ישראל היא ביכולת לחיות נכון את הקשר עם רבש"ע, ביכולת לתת את הביטוי הנכון בכל זמן וזמן לרגשות השונים ולהעלותם כלפי מעלה בתפילה.
כאשר ניגשים אל התפילה מתוך הבנה שהפנייה אל ה' היא הטבע הנפשי הנכון, התפילה נאמרת בנועם ובשמחה ואף מרוממת את כל מדרגת החיים.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מדוע פורים גדול מכיפורים?
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
עירוב תבשילין
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
