ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
הצטרפו עכשיו לקמפיין ההתרמה לאחינו שבגולה!

שיחת מוצ"ש פרשת צו תשע"ט

לכל חי רצון

ספר העבודה ◆ אלוקים אתם ◆ צדיק גוזר ◆ לראות טוב ◆ בשמחה תמיד ◆ מגילת אסתר תש"פ ◆ עמו אנכי.
אחר
בריאות, נחת ופרנסה טובה לכל עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
ספר העבודה
ספר ויקרא הוא ספר הקרבנות, ספר העבודה. הספר הראשון, ספר בראשית, הוא ספר של הכנה לתורה, ספר של מידות, כי דרך ארץ קדמה לתורה. הספר השני, ספר שמות, הוא תיאור של הופעת התורה – מהולדת עם ישראל, דרך מעמד הר סיני ועד הקמת המשכן. והספר השלישי, ספר ויקרא, הוא ספר העבודה. 'על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים'. האבות מלמדים אותנו את גמילות החסדים, את דרך הארץ שקדמה לתורה. ספר שמות הוא כנגד עמוד התורה. והעמוד השלישי הוא עמוד העבודה. אך הסדר הוא שתורה קודמת לעבודה: 'מסיר אזנו משמוע תורה - גם תפילתו תועבה'. התפילה ועבודת ה' נמשכות מתוך התורה. אם אדם קשוב לקב"ה, מאזין לדבר ה', לא מסיר את אוזנו אלא מקשיב לדברי התורה – גם תפילתו אהובה לפני ה'. אך אם הוא לא מקשיב לריבונו של עולם, למה שהקב"ה יקשיב לתפילתו?
ראיתי באחד מספרי החסידות, שכדי שאדם יתפלל באמת, ויהיה דבוק בה' כשהוא מתפלל, הוא צריך לחיות כל הזמן את התורה שאם-לא-כן כאשר הוא יתחיל להתפלל, המחשבות שלו ישוטטו בעולמות אחרים שבהם הוא מתעסק כל היום. אם אדם כל היום חי במחשבות של קודש ושל תורה, וזה מה שחשוב לו ומעסיק אותו - גם התפילה שלו תהיה בריכוז.
אני רוצה להרחיב בעניינה של העבודה. חכמים אמרו לנו שהתפילות תוקנו כנגד קרבנות. אמנם כאשר תיקנו אנשי כנסת הגדולה את התפילות עדיין היו קרבנות קרבים בבית שני, אך יחד עם זה באו החכמים ותיקנו תפילות כנגד קרבנות. יש בגמרא גם דעה אחרת האומרת שהאבות תקנו את התפילות, ושתי הדעות נכונות. התפילות הקבועות, שלוש פעמים ביום, הן כנגד הקרבנות והתפילה היא התוכן הרוחני שמבטא הקרבן, והתפילות הספונטניות הן כנגד האבות.

אלוקים אתם
אני רוצה ללמוד כמה סעיפים בדברי מרן הרב (אורות הקודש ג, עמ' מב) על הכוח של התפילה. כוח הרצון אומר הרב:
היכולת האלוקית בחפצו קשורה.
כל מה שהקב"ה רוצה הוא יכול. אין אצלו גבולות ליכולת. היכולת האנושית היא לא כזו. לא כל מה שהאדם רוצה הוא יכול לעשות, ולכאורה הרצון שלו לא פועל דבר.
בכל זאת אומר הרב :
היכולת האנושית נועדה לבוא למידה האלוקית הזו, להיות קשורה בחפצו.
התפקיד של היכולת האנושית הוא להיות מתאימה למידה האלוקית הזו, שיכולים כל מה שרוצים. כיצד מגיעים לזה, ראשית כל צריך לדעת שכוח הרצון של האדם הוא ניצוץ מהרצון האלוקי. הרצון, הוא עניינו המיוחד של האדם, כוח הבחירה, זה צלם האלוקים של האדם, עצם העובדה שהוא יכול לרצות רצון חופשי לגמרי - בזה יש צד דמיון של האדם לאלוקים.
כדי שהאדם יוכל לדמות את כוח הרצון שלו לכוח הרצון האלוקי, שגם הרצון האנושי שלו יהיה רצון שפועל במציאות, צריך שכוח הרצון של האדם יהיה מתאים וממשיך את הרצון האלוקי. כלומר, האדם מבין שכוח הרצון שלו נמשך במקור מכוח הרצון האלוקי, כפי שכל דבר וכל אדם נמשכים מהמקור האלוקי, אז הוא מחבר את כח הרצון שלו אל הקב"ה, שהוא חופשי ברצונו. האדם מבין, שריבונו של עולם נתן גם לנו חופש בחירה, רצון חופשי, בדומה לו כביכול.
מבחינה מעשית, כשהאדם מתבונן בזה הוא מבין שעליו להתאים את רצונו לרצון ה', למקור. כך הוא זוכה שהרצון האישי שלו ממשיך את רצון ה' ונמשך ממנו. הוא רוצה את מה שהקב"ה רוצה! ממילא גם הרצון שלו יוכל לפעול, כיוון שרצונו מתאים לרצון ה', והרצון האלוקי - שאין לו שום מגבלה שמונעת ממנו להתממש, כפי שפתחנו - כביכול מתגלה ברצון האנושי שלו, ורצונו פועל בעולם.
זה מה שאומר הרב כאן:
היכולת האנושית נועדה לבוא למידה האלקית הזו, להיות קשורה בחפצו. 'אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם' (תהלים פב, ו).
הפסוק הזה אומר: אתם יכולים להיות דומים לריבונו של עולם. והרב מסביר אם מרוממים את הרצון נעשים דומים לה' – ואז הרצון הזה פועל מציאות.

צדיק גוזר
ממשיך הרב:
על כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם. והאדם הולך ואור, עד כדי המידה של 'וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ' (איוב כב, כח).
היכולת הזו לרצות ושהרצון יפעל - זו יכולת שלא נשללת לחלוטין מהאנושות, כי ככל שהאדם מתאים את רצונו לרצון ה', כך הרצון שלו יותר מתאים לרצון האלוקי הפועל, ולכן כל מה שהוא יגזור הקב"ה מקיים. אך אצל מי היכולת הזו קיימת - לא אצל כל אחד.
זוהי מידת הצדיקים. ולפי צדקו של האדם הוא מדמה ליוצרו.
אצל הצדיקים שמתאמים את רצונם לרצון ה', מתקיים 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', כיוון שהוא ממשיך את רצון ה', הרצון שלו שדבוק ברצונו של הקב"ה מתקיים. ככל שהאדם יותר צדיק, הוא יותר דומה ל'יוצרו, יוצר כל באומר'. וכמו שהקב"ה יצר את כל הבריאה בדיבורו, כך גם הצדיק יכול לפעול בדיבורו.
הרב מרחיב זאת. לא רק בצדיקים מתגלה העניין הזה, ש'אין אדם בעולם שאין בו קורטוב של צדקות, והמיעוט הכמותי הזה הוא היסוד האיכותי'. נקודת הצדקות שיש בכל אדם, גם אם היא כמוסה מאוד, גם אם היא מתבטאת בביטויים מאוד מעטים, היא קיימת. ולא רק שהיא קיימת, אלא שהיא עיקרו של האדם. המיעוט הכמותי הוא היסוד האיכותי. ובאותה נקודה של צדקות הוא מסוגל לפעול בעולם ברצונו! אמנם זו נקודה קטנה, מצומצמת, לפי מידת הצדקות שלו, אבל היא קיימת.
והוא גוזר ומקיים, וממנו יצמח הכול, והוא היסוד החיוני של הלוז, אשר ממנו הכל יקום ויפרח בתחיית המתים.
וככל שהרצון של האדם יתאים יותר לרצון ה', ויופיע את רצון ה' בפועל, כך הרצון שלו יוכל לפעול יותר.
עד כדי כך, שאפשר להגיע למצב כמו שאומרת הגמרא: 'זוטרא דאית בכו מחייה מתים' (עבודה זרה י.). הגמרא מספרת שם שהקיסר אנטונינוס היה בידידות עם רבי יהודה הנשיא והייתה מנהרה בין ביתו לבית של רבי, כדי שאף אחד לא ידע על המפגש עם רבי, ודרכה הוא היה בא. והגמרא מספרת שבכל פעם היו מלווים אותו שני עבדים, אך הוא לא רצה שיתפרסם הדבר על ידם, ולכן הוא היה הורג אותם. יום אחד הוא בא אל רבי, וישב אצל רבי תלמידו, רבי חנינא. אמר הקיסר לרבי: 'אמרתי לך שאני לא רוצה שאף אחד יראה אותי!' ענה לו רבי: 'הוא לא בן אדם, הוא מלאך'. אנטונינוס רצה לבדוק את דברי רבי, ולכן שלח את ר' חנינא לקרוא לעבד שנמצא מאחורי הדלת. מגיע ר' חנינא אל העבד, ורואה שהוא הרוג. מה יעשה? אם הוא יספר לקיסר שהעבד נהרג, 'אין משיבים על הקלקלה' (דבר גנאי), ולהתחמק זה לא אפשרי. אז ר' חנינא החיה את העבד והביא אותו לפני אנטונינוס. אמר אנטונינוס: 'תלמידי החכמים הקטנים שלכם יודעים להחיות מתים'.
אומר על זה הרב, שכיוון שבכל אדם יש צד של צדקות, שרוצה טוב ורוצה צדק, באותו חלק טוב רצונו מתאים לרצון ה', ולכן אותו חלק של רצון שלו שמחובר ומתאים לרצון ה' - פועל במציאות, עד כדי כך שהוא יכול להחיות מתים.
הגמרא במסכת סנהדרין (סז:) מספרת, שחכמים היו יושבים ועוסקים בספר יצירה בכל יום שישי, והיו בוראים עגל משולש באופן ניסי ואוכלים אותו בשבת. עוד מסופר שרבה ברא אדם, ושלח אותו אל אחד האמוראים. אותו חכם התחיל לדבר אתו, אבל הגולם הזה לא יכול לדבר, אמר לו אותו אמורא: 'אתה מהבריות שחכמים בראו, שוב לעפרך!' אלו דוגמאות שהגמרא מספרת ללמדנו שיכולים להיות צדיקים במדרגה כזו שהרצון שלהם מחובר כל כך לרצון ה' שמה שהם רוצים הם יכולים, כי זה רצון ה'. ככל שהאדם מתאים את רצונו לרצון ה', הרצון שלו נהיה המשך הרצון האלוקי, ולכן הוא פועל.

לראות טוב
הרב אינו מסתפק בצדיקים העליונים. הוא מלמד אותנו להסתכל במבט שרואה בכל אחד את הרצון הטוב, ובכל אחד יש נקודת רצון שהוא המשך מרצון ה'. אין אדם שאין לו קורטוב של צדקות, וממילא יש לו קורטוב של רצון פועל בעולם. ויש בזה מדרגות. יש רצון בפועל, ויש רצון פנימי, רצון לרצות. הרצון הפנימי הוא תמיד רצון טוב. כל אדם רוצה לעשות דברים טובים, להיות כמה שיותר מתוקן וטוב. אלא שלפעמים יש עיכובים, ואז הרצון הפנימי לא יוצא מן הכוח אל הפועל, ואף על פי כן אסור לזלזל ברצון הפנימי הזה רק בגלל שהוא לא יוצא מהכוח אל הפועל. אדם שרוצה טוב, רוצה ללמוד, רוצה לשקוד על התורה, רוצה להתפלל ולעשות דברים טובים בעולם – הרצון הזה הוא המשך מרצון ה', ויש לרצון הזה המון כוח.
אם אדם יאמין באמונה שלמה בכך שהכוח של הרצון הטוב הפנימי שלו הוא חזק מאוד, כיוון שמתגלה בו נקודה אלוקית, הרצון הזה ילך ויתגבר עד שיצא מהכוח אל הפועל. וגם אם בסופו של דבר הוא לא יצא, עדיין האדם יזכור שלרצון הזה יש ערך עצום. הוא צריך להגיד לעצמו 'אמנם לא הצלחתי להוציא את הדברים מהכוח אל הפועל, אבל מאוד רציתי, ואני פונה אל ריבונו של עולם, ואומר שאני מאוד רוצה להוציא את הדברים האלו אל הפועל'. להסתכלות הזו ולהכרה הזו יש ערך עצום.
נקודת הרצון הפנימית הטובה הזו, היא יסוד קיומו של העולם. כל הבריאה שה' ברא נובעת מרצונו הטוב להיטיב, והרצון הטוב הזה מתפשט ומתגלה בכל אדם שיש לו רצון טוב. העולם מתקיים בזכות אותם גילויים של רצון אלוקי טוב. זה מה שמלמד אותנו הרב.

להיות בשמחה תמיד
אני רוצה שנראה עוד מקור מדברי הרב, גם הוא בחלק ג של אורות הקודש, (עמ' מז, 'התפשטות הרצון בתפילה'). הרב אומר שעבודת התפילה, פיתוח הרצון הטוב, זהו תהליך שהולך ומתפתח במשך הדורות. אנשים הולכים ונהיים יותר זכים וטהורים, העולם נמצא בתהליך של התקדמות מתוך המירוקים, וישראל כל הזמן במהלך של עליה. ולאן נגיע?
מה שנודע רק ליחידי סגולה, יוודע לכול.
כבר היום יחידי הסגולה יודעים היטב את כוחה הגדול של התפילה, אבל בעתיד ידעו זאת כולם, כיוון שכוח הרצון שמופיע בתפילה ילך ויעמיק ויתגבר, עם התפתחות הדורות. הוא יגיע עם יותר חכמה והבנה לאותה רמה שקיימת היום רק אצל יחידי סגולה.
וטוהר הרצון וחוסנו, בנטותו בעוזו לסוד אלוה, זה יהיה ראש מגדלי התרבות העתידה, שתתנוסס בתפארה מידי עם עולם בשביל העולם כולו 'וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'.
הבנת כוח הטהרה של הרצון כאשר הוא פונה אל הקב"ה בתפילה, 'יהיה ראש מגדלי התרבות העתידה'. העולם כולו יכיר פתאום, שהמקור של הבריאה זה ריבונו של עולם, ויתבהר איך ככל שהעולם מקושר יותר עם ריבונו של עולם כך העולם יותר מתקיים. יכירו כולם שכוח התפילה וכוח הרצון הוא כוח היצירה הכי משוכלל, גבוה ועליון.
ההבנה שעיקר עניינו של האדם זה כוח הרצון שלו היא משמעותית מאוד. לא היכולת שלי היא החשובה, כי היכולת תלויה במציאות ולא בי. יכול להיות אדם שרוצה לעשות הרבה מעשים טובים, אבל הוא צריך את האמצעים הדרושים, וזה לא תלוי בו. לרצות כל אדם יכול, ואין דבר שמגביל את האפשרות של הרצון. זאת אומרת שבחלק הכי משמעותי ועליון שלנו אנו חופשיים, חופשיים לרצות טוב, חופשיים להיות טובים וקדושים וצדיקים.
ואומר הרב (שם עמוד קה) שאדם שמבין את הדבר הזה וחי כך - תמיד יהיה שמח. כיוון שהוא יודע שבאמת בעומק - הכל תלוי ברצון שלו, והרצון שלו הוא חופשי. אדון יכול להכריח את עבדו לעשות פעולות כאלה או אחרות, אבל הוא לא יכול להכתיב לעבד מה לרצות. על זה אפילו עבד הוא בעל בית. זה הכוח היחידי שלו שנשאר וישאר תמיד ברשותו, וזה כוח גדול מאוד. צריך לדעת, שהתפקיד של כל אדם הוא לעשות את מה שבידו, ולא לחשוב על דברים שאינם בידו ומחוץ לגבול היכולת שלו. תמיד בידו לרצות, גם אם אין בידו לעשות. אדם שמבין את זה נהיה מאושר. כי הוא תמיד יכול לרצות טוב, וכל זמן שהוא רוצה טוב, הוא עושה את מה שעליו לעשות בעולם. אדם צריך להבין שהרצון החופשי זה התפקיד שלו בעולם, זה הדבר שעליו הוא מופקד, לרצות. ובקיום התפקיד הזה אף אחד לא יכול להפריע לו. זה ממלא את האדם אושר ושמחה.
אומר הרב:
המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוויתו וחוץ לרצונו, מחשבת פיגול היא. רשעות וסכלות היא מרופדת, והיא מעוררת את כל התכונות השפלות שביסוד הרשעה: שכחת ה', טובו, אורו וישעו, חכמתו, חסדו וגבורתו, על כן ישרי לב שמחים תמיד.
אדם שחושב שהאושר שלו תלוי באחרים - זו מחשבת פיגול, מחשבה שמגיעה ממקום לא נכון. ה' הוא טוב, והוא לא בא אל האדם בטענה על מה שהוא לא יכול לעשות. הוא השאיר לנו תמיד את האפשרות להיות טובים, להיות שלמים ושמחים. כי האדם מופקד על כוח הרצון, על הבחירה שלו שתמיד בידו, ולכן אדם צריך להבין שהאושר שלו הוא בידו. אם הוא רוצה טוב, הוא טוב. גם אם הוא לא יכול לממש את זה. ולכן מוכרחים לרצות לעבוד על הרצון.

מגילת אסתר תשע"ט
אנחנו כעת שבועיים לפני סוף הזמן, ואנחנו שואלים את עצמנו איך נמשיך את השבועיים הללו בשמחה ובהתלהבות. מניין נקבל את הכוח אחרי חג הפורים, שעליו נאמר: 'הדור קיבלוה בימי אחשורוש' (שבת פח.) מרצון. אם אדם עבר את פורים באופן הנכון, כפי שאנחנו עושים כאן, הוא מתבונן בימי הפורים, בנס הטבעי הגדול שהקב"ה עשה לנו, ומתעורר על ידי זה לאותם הרגשות שהרגישו באותו הדור, 'הדור קיבלוה בימי אחשורוש מרצון'.
וכך דרש הבעל שם טוב (מגילת אסתר, אות ח) את ההלכה 'הקורא את המגילה למפרע לא יצא ידי חובתו' (מגילה יז.). מי שאומר שהמגילה היא סיפור של אירוע שהיה פעם, לפני מעל אלפיים שנה, סיפור ישן - לא יצא ידי חובתו. קריאת המגילה צריכה להיות מתוך תחושה שזה סיפור חדש מהיום. הניסים שהיו אז - אדם צריך לראות אותם גם היום.
ואם אומר זאת הבעל שם טוב במז'יבוז', על אחת כמה וכמה אנחנו שנמצאים בארץ ישראל ורואים את הניסים הטבעיים, בדומה למה שהיה בימי הפורים – מחויבים לקרוא את המגילה בשמחה וההתרגשות כמו אז. אנחנו עדים לכך שעם ישראל בא לארץ ישראל, כנגד רצון כל הסובבים אותו, כנגד כל תושבי המזרח התיכון, שש מאות אלף איש כנגד מאות מיליוני אנשים. ומיד אחר כך מתנפלות עלינו שבע מדינות עם צבאות מוכנים, ואנחנו בלי צבא, והקב"ה מצילנו מידם. וכך שנה אחר שנה אנחנו הולכים ומתקדמים, בניגוד לרצונם של רוב העמים, בצורה מופלאה וניסית.
בעוד מספר שנים יקראו בספרים את כל מה שקרה בזמננו, ויגידו 'איך עם ישראל התקיים?! זה לא נורמלי ולא טבעי!' שמונים אחוז מהאומות המאוחדות מצביעות בכל פעם נגד ישראל, איך ייתכן שהמדינה שלנו ממשיכה ומתקדמת. וכשבעתיד יקראו על השנים האחרונות, הם יתרגשו מהנס הזה, שהנשיא של אמריקה, שהוא אולי האדם עם הכוח הכי גדול היום בעולם, מזכיר את אחשוורוש של אז - כל הסובבים אותו הם יהודים, יש לו חתן יהודי, עורכי דין יהודים. האם זה נורמלי, הרי באמריקה אחוז היהודים הוא אחוז או שניים, ובאורח פלא האנשים שהכי משפיעים עליו הם יהודים. ו'הקורא את המגילה למפרע לא יצא'. אנחנו צריכים לראות כל הזמן את הפלא הגדול ואת הקב"ה שעושה לעינינו ניסים.

עמו אנכי
ישנם אנשים שתמיד יגידו 'זה לא באמת ניסים אלוקיים, הכול מקרה. הרי אנחנו לא מספיק צדיקים, אז לא ייתכן שה' עושה לנו ניסים. רבים מעם ישראל אינם שומרי תורה ומצוות, וגם אלו ששומרים, יש מדרגות בזה... לא יכול להיות שקורים לנו ניסים, וכנראה שהכול מקרה'. וכי בזמן אחשוורוש בני ישראל היו יותר צדיקים, להפך! הנס הגדול שהיה בפורים הוא שהקב"ה גאל את ישראל למרות שהם היו בשפל הרוחני הכי גדול, שנהנו מסעודתו של אותו רשע! זה בדיוק גודל הנס, שהקב"ה בתוך המצב הזה הראה שהוא אוהב אותנו. לכן גם מי שרואה את המצב המורכב היום, יש לו תירוץ לניסים המופלאים שאנחנו רואים – הרי גם בתקופת מרדכי ואסתר המצב היה דומה. אבל אנחנו בכלל לא מסכימים עם הראיה הזו. אנחנו לא מפרשים שהמצב היום הוא כל כך נורא...
הקורא את המגילה למפרע לא יצא, וצריך לראות את יד ה' הנטויה עלינו לטובה, וההתבוננות הזו צריכה לעורר אותנו ולתת לנו המון כוחות של 'הדור קיבלוה בימי אחשוורוש', של קבלת תורה ואהבת תורה. כמו שהיה אז. ואם נחזור לנושא התפילה שבו פתחנו, אדם שיודע שהרצון הטוב שלו מקורו במקור העליון האלוקי, ויודע שיש בתוכו פנימה כוח עצום, מבין שאת הכוח להתגבר על ההפרעות שיש לנו אנו נמצא בתוכנו. בתוכנו יש כוחות עצומים, וצריך להוציא אותם מהכוח אל הפועל. ככל שאנחנו מוצאים את הכוח ומוציאים אותו לפועל, כך הכוח הפנימי הזה מתגבר יותר. עם אמונה כזו אפשר 'לעוף' מעלה מעלה.
בעזרת ה' השבועות של סיום הזמן יהיו מרוממים ועצומים, מצדם האחד פורים, ומצדם השני פסח, כך שיש לנו חודש שמוקף בגדלות מיוחדת במינה. בעזרת ה' יהיו אלו ימים מיוחדים, שנזכה בהם לגאולה שלמה.
֎ ֎ ֎
לקבלת השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת bogrim@yeshiva.org.il , או למספר 0547881227
עוד בנושא צו
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il