ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- במהלך השירות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
שאלה: בתור חיילים לפעמים אנו מתמודדים עם מצבים הלכתיים סבוכים, ולשם כך נעזרים אנו ברבנים. ישנם כאלה אשר מעדיפים לשאול את רבניהם מהישיבות או מהחיים האזרחיים, וישנם כאלה השואלים את הרבנות הצבאית. לעיתים נוצר מצב שהתשובה ההלכתית שונה, וכך ישנו בלבול גדול במחלקה. האם ישנה עדיפות לשאול את הרב הצבאי שבמקום, באשר הוא מבין ומכיר את המציאות בצורה עדיפה, וגם יש לו דין של 'מרא דאתרא' שצריך לילך על פי פסיקותיו, או שמא על כל אחד להיות דבק ברבותיו?
תשובה מורכבת
תשובה: ככלל, יש להעדיף לשאול את הרב הצבאי. הוא רב המקום, הוא מכיר טוב יותר את המערכת הצבאית, וגם לעיתים התשובה ההלכתית דורשת שינוי בנהלים הצבאיים, והוא בתוקף תפקידו יוכל לתאם זאת עם המפקדים.
הבעיה היא שפעמים רבות הרב הצבאי אינו זמין, ופעמים שהוא חושש להתעמת עם מפקדיו. למעשה, אם הרב הצבאי זמין, ולא נודע שהוא מכופף את הוראות ההלכה מפני הפיקוד הצבאי, יש לשאול אותו. אבל טוב להוסיף ולשאול אח"כ גם רבנים אחרים, כדי לוודא שאכן התשובות שהרב הצבאי נותן הן סבירות. כל עוד תשובותיו הם בתחום הסביר, יש לילך על פיו. אולם אם הוא חורג מהמקובל בפסיקה, אין לילך על פיו.
חובה לציין כי יש גבולות לסמכות 'מרא-דאתרא'. יסוד סמכותו של הרב אינה נובעת מהמינוי שקיבל, אלא קודם כל מגדלותו בתורה. ואם הוא אינו גדול בתורה, אין לו סמכות לפסוק בשאלות גדולות. ולכן גם אם הוא נתמנה ל'מרא דאתרא', כמו רב של חטיבה או אוגדה או בסיס, בשאלות גדולות אין לו סמכות לחלוק על גדולי הרבנים.
הורעה חזקתה של הרבנות הצבאית
בימים מקדם, כאשר רבנים גדולים כדוגמת הרב גורן זצ"ל עמדו בראש המערכת, והנהיגו אותה בעצמאות תורנית הן בתחומי הכשרות והן בתחומי ההתנהלות של החיילים ביחידות, אזי באופן הפשוט הם היו בעל הסמכות והאחריות, ודינם היה כדין 'מרא דאתרא' לכל עניין, גדול וקטן.
אולם כאשר נתמנו רבנים שאינם נחשבים לגדולי תורה, אין להם סמכות להכריע מדעתם בשאלות גדולות. אי אפשר להתעלם מתהליך ההידרדרות של הרבנות הצבאית. כך בתחומי הכשרות, וכך גם בנוגע לשתיקתם בעניין עירוב המינים המחפיר בכל יחידות הצבא. את רוב המתלוננים השתיקו. ובמיוחד לאחר אירועי השנה האחרונה, כאשר נוכחנו לדעת כי אין במערכת הזו לא גדלות תורנית ולא עצמאות רוחנית, אפילו לגבי הערכים הבסיסיים ביותר. לכן הורעה חזקתם של הרבנים הצבאיים.
יש הכרח לומר זאת עתה, מפני שמסתבר שמצב הרבנות הצבאית לא ישתפר עם חילופי הגברא, אלא אף יורע. עם הרב החדש מן הסתם יסכמו מראש כיצד הוא אמור לשרת את המערכת הצבאית, ולעטר בפסוקים את החלטות הרמטכ"ל.
הוצאת ציציות בצבא
דוגמה למעשה מהתקופה האחרונה. רב צבאי באחד הבסיסים הורה לחיילים שלא להוציא ציציות. הוא ביסס את 'ה'פסק' שלו על מנהג הספרדים, כפי שמובא ביחוה דעת (ב, א), ועל הצורך שלא ליצור הבדל בין הדתיים לחילוניים, ועל כן הורה לכל החיילים שלא להוציא ציציות.
החיילים שאלו אותי האם צריך לשמוע בקול ה'מרא דאתרא', כנגד דעת השולחן ערוך והמשנה ברורה (או"ח ח, יא), וכנגד מנהגם. כיוון שאינני מכיר את נהלי הצבא, שאלתי תלמידים בישיבה שהיו קצינים האם יש צורך צבאי שלא להוציא ציציות בעת אימונים. קציני המילואים השיבו שאין שום צורך כזה.
חזרתי לחיילים ואמרתי להם להוציא את הציציות יותר ארוך כדי שכולם יראו, כמו שנאמר: "וראיתם אותו". וברוך ה' שכך עשו. יש להוסיף כי גם רבנים ספרדים, שמנהגם שלא להוציא ציציות, הסכימו כי בצבא נכון להוציא ציציות.
תגובה לדברי על הרבנות הצבאית
בעקבות דבריי אלו על מעמדה של הרבנות הצבאית, לפיהם לכתחילה יש לנהוג על פי הוראות הרב הצבאי, אולם כאשר ניכר שהוראותיו של אינן סבירות על פי ההלכה, אין לילך אחריו, אלא כפי שמקובל להורות הלכה בישראל, שלח אלי ידידי הרב אחיה אמיתי, רב הקיבוץ שדה אליהו, תגובה זו.
"ראיתי את דבריך על הרבנות הראשית כמרא דאתרא ברביבים פרשת 'ויצא'. לדעתי, העמדה שהצגת קרובה להפסד יותר מאשר לרווח.
ראשית, נתת דבריך לשיעורין. מהו שיעור "דברים סבירים" שעליהם יש לשאול מישהו אחר, ומי קובע מהו סביר? לא חסרים אנשים שאצלם היתר המכירה הוא היתר בלתי סביר, וסתם חלב מחו"ל הוא היתר בלתי סביר, ובודאי שאין אלו היתרים סבירים עבור 'בני תורה'... כמעט בכל עניין יכול לקום מי שיאמר שהפסיקה איננה נראית לו סבירה ואין לקבל אותה.
ההצעה לפנות לרב של החייל "מן האזרחות" שיפסוק או שיבקר את פסיקת הרב הצבאי, גם היא בעייתית. אכן עמדת על כך שאדם מבחוץ אינו יודע היטב את המציאות, ולכן ייתכן שפסיקתו לא תתאים לנידון. וכי זו מילתא זוטרתא? אבל יותר מכך - ממי יקבל החייל פסיקה חלופית? אם התמזל מזלו "הרב שלו" הוא אדם גדול בתורה. אבל לא רחוק הדבר שהוא ישאל את "הרב שלו" שהינו מחנך דגול אך איננו יכול לפסוק הלכה.
בהצעה זו בעיה נוספת: ביחידה שבה יש תלמידי ישיבות שונות תיתכנה הוראות שונות, ונעשית התורה אגודות אגודות במעשה, וכדרכו של עולם הדבר מתפתח לחלוקה גם בדעות וביחסים האישיים, "חלק ליבם - עתה יאשמו".
ועל הכול, אם אנחנו רוצים לחזק את הרבנות בצבא, אי אפשר שהסגל יראו שדווקא המקפידים במצוות אינם נשמעים לרב הצבאי. התוצאה הישירה מכך היא שכשירצה הרב הצבאי לעשות את מלאכתו נאמנה לא יישמעו לו.
נראה לי שבנידון זה יש לנו ללמוד מדברי ספר החינוך (תצ"ו): "וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכול מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחילוק לב העם והפסד האומה לגמרי".
בברכה נאמנה
אחיה שלמה אמיתי
ביאור כוונתי
בחור שלמד בישיבה אמור לדעת להעריך מהי פסיקה סבירה ומהי פסיקה לא סבירה. לגבי 'היתר המכירה' או אבקת חלב גויים, ברור שיש למקילים על מה לסמוך, שכך דעת הרבה פוסקים, והמחלוקת היא בדברי חכמים, שהלכה כמיקל. וכאשר אפשר עדיף להחמיר, מפני שרבים מחמירים. ואם יהיו בצבא רבים שיחמירו בזה, יהיה צורך לדאוג להם, כמו שהצבא דואג לקבוצות שונות באכלוסיה. כך היא ההוראה הסבירה, וכמעט כל רב יסכים לכך.
אולם פעמים שרבנים צבאיים מורים הוראות שאינן סבירות בעליל. למשל, לפני מספר שבועות נשלחו מספר חיילים מישיבות הסדר לשרת בחיל תיקשוב במחלקה מעורבת עם בנות. הם פנו לרבנות הצבאית, והרב הצבאי אמנם הסכים שיש כאן בעיה מסוימת, אבל לא עזר להם לצאת מהבעיה. להפך, הוא ניסה לשכנעם לקדש את ה' בכך שישרתו יחד עם הבנות ויראו להן את יופייה של היהדות.
האם זו הוראה סבירה? האם אפשר לומר לבחור שאומר שהשירות ביחידה מעורבת מפריע לו שאין בכך איסור?! האם הרבנות הצבאית לא צריכה לעמוד לצידו?! האם אפשר לומר שהחייל צריך לציית להוראת הרב הצבאי לשרת יחד עם בנות?! זאת הוראה לא סבירה.
בעיות חמורות ישנן גם בנושא שבת בפעילות שאינה פיקוח נפש, שלעיתים רבנים צבאיים אינם נכנסים לעובי הקורה לברר מה פיקוח נפש ומה אינו פיקוח נפש, ואין לחייל ברירה אלא לפנות לרב אחר.
אמנם ברור כי עדיף היה שהרב הצבאי יהיה נאמן על כל החיילים כפוסק אחראי, או לפחות כמי שמסוגל לשאול פוסק אחראי. אולם את המציאות אי אפשר לטשטש. וגם מה שספר החינוך כתב שטוב לסבול טעות אחת בוודאי מוסכם, אבל הרבה טעויות אי אפשר לסבול. ואע"פ כן כתבתי לשאול תחילה את הרב הצבאי, מפני שיש רבנים צבאיים טובים, וחשוב להעצים את מעמדם. אבל אין ברירה, והחייל חייב להפעיל שיקול דעת ולהתייעץ מעת לעת עם מורי הוראה.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
