^ 1.. העושה מעשה כדי לזרוע את הכלאיים או להצמיחם - נענש במלקות, ואם עלו מעצמם והוא רוצה בהם - כל זמן שלא עקרם עובר באיסור תורה ואינו לוקה, הואיל ואין בו מעשה (ירושלמי כלאים ח, א, וכ"כ רוב ככל הראשונים ורוב האחרונים, ויש אומרים שאסור מדרבנן - גר"א וחזו"א). לרוב הפוסקים האיסור מהתורה בזריעתם 'במפולת יד', כלומר בזריעת שני הזרעים יחד. ובכלל זה גם עשיית מעשה להצמיחם יחד, כגון מחפה בעפר, משקה, מזבל ומנכש עשבים שוטים (תוס', ר"ש, גר"א ועוד). ויש אומרים שגם הזורע מין אחד בצד מין שני בלא לטפל בשניהם יחד עובר באיסור תורה (כפתור ופרח ומשנה ראשונה). גם בזמן הזה איסור כלאיים מהתורה, והוא חל בגבול עולי מצרים (להלן יב, ב, 2).
מאכל בהמה עם מאכל אדם - כלאיים, אולם כל מאכלי הבהמה נחשבים כמין אחד שאין בעירובם כלאיים (כסף משנה, ט"ז ועוד). ויש אומרים שאין איסור כלאיים במאכל בהמה אפילו עם מאכל אדם (רדב"ז, משפט כהן כו). יש אומרים שכל צמח, כאשר מגדלים ממנו שדה שלם, כמו כותנה, אף שלא נועד למאכל אדם, חל עליו איסור כלאים עם מאכל אדם (מבי"ט). י"א שגם בתוך בית איסור כלאיים מהתורה (ישועות מלכו א, א; חזו"א), וי"א שמדרבנן (משפט כהן מט, ארץ חמדה עמ' כא-כב). ונראה שבחממה האיסור מהתורה הואיל וכך דרך גידולם.
^ 2.. משנה כלאים ב, א; רמב"ם כלאים ב, א-י. יש אומרים שמהתורה המיעוט בטל ברוב הואיל ובעל השדה אינו רוצה בקיומו, אלא שחכמים אסרו לזרוע או לקיים את המיעוט כשיש בו 1/24 משום מראית עין, שיחשבו שעירבם בכוונה, אבל כשהם פחות מ-1/24 אין חוששים למראית עין, כי לא מקובל לערב פחות מ-1/24 בכוונה, ולהפך, מקובל ששיעור מועט כזה מתערב שלא בכוונה (ר"ש, רא"ש, רע"ב, רש"ס). ויש אומרים שגם בלא רצון אם יש במיעוט 1/24 הכלאיים אסורים מהתורה, כי איסור התורה תלוי במראית העין, ונראה שהוא רוצה כלאיים בשדהו (רמב"ם לרוב מפרשיו). ואין אומרים שהמיעוט בטל ברוב, כי רק במין מנוגד, כגון איסור בהיתר, המיעוט בטל, ואילו כאן ששני המינים מותרים, אין המיעוט בטל ברוב. בנוסף לכך, כשהמיעוט ניכר הוא אינו בטל. אלא שהואיל וכמעט ולא ניתן להקפיד ששום זרע לא יתערב בזרע אחר, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, למדו חכמים שכוונת התורה שכל זמן שאין כוונה לזרוע כלאיים, רק כאשר התערב שיעור ניכר של 1/24 שיש בו מראית עין הדבר אסור מהתורה (שו"ת רשב"א א, רנט). כי על שיעור כזה הקונים מקפידים (ב"ב צד, א). כאשר ניכר לכל שאינו רוצה בקיום המין השני, כגון שידוע שהוא מזיק, אין צריך למעטו גם כשהוא 1/24.
^ 3.. לדעת רוב הראשונים והאחרונים, מהתורה מספיק טפח להבדיל בין ירקות, ומדברי חכמים טפח וחצי. וכך דעת: ר"ח, רמב"ם, ר"ש, רא"ש, רע"ב, כפתור ופרח ושו"ע רצז, לד, ועוד. (וי"א שמדברי חכמים צריך שלושה טפחים - רש"י, ר"ת וריטב"א. וי"א ששה טפחים - גר"א. וי"א שגם מדברי חכמים מספיק טפח - גאונים, רס"ג).
ערוגה שמספיקה לה הרחקה של טפח וחצי היא באורך של עד אמה (ששה טפחים, כחצי מטר), שדה שצריך הרחקה של אמה מרובעת, לחזו"א שטחו בית רובע, כ-22 מטר מרובע (10.2 אמות על 10.2 אמות). ולרב ישראלי בית תשעה קבין - כ-780 מטר מרובע. כאשר שטח הגידול יותר מערוגה ופחות משדה, לחזו"א צריך הבדלה של טפח וחצי או תלם שעומקו טפח ורוחבו טפח, ולרב ישראלי לעולם צריך תלם (לר"ש לאורך כל השטח, ולרמב"ם לאורך ששה טפחים ואח"כ די בהפסקה של טפח).
השיעורים המדויקים: טפח 7.6 ס"מ, אמה - ששה טפחים - 45.6 ס"מ, בית רובע - עשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש - 4.65 מטר על 4.65 מטר (פנה"ל סוכות ב, 1). בשו"ע רצו, סח, מבואר שבכלאיים צריך להרחיב השיעורים לטפח ואמה שֹׂוחקים. והוספנו לעגל למעלה: טפח ל-8 ס"מ כשיעור ר"ח נאה, ובאמה לחצי מטר.
^ 4.. שדה: כפי שלמדנו בהערה הקודמת לעניין ירקות, שדה לחזו"א כ-22 מטר מרובע, ולרב ישראלי כ-780 מטר מרובע, וכן נראה. מבואר בירושלמי (כלאים ב, ד) לגבי מישר, היינו שדה תבואה קטן שרוחבו יותר מאמה, ששיעור ההפסקה בין מישרים - מרובע שתי אמות על שתי אמות "ומיצר והולך אפילו כל שהוא". ונחלקו האם גם ביחס להפסקה בין שדות ירק שהוא אמה על אמה, ובין שדות תבואה שהוא בית רובע (מרובע של כעשר אמות), צריך שיהיה מיצר והולך באלכסון עד כל שהוא. לחזו"א (כלאים ו, א, א) צריך שאחר הריבוע יהיה מיצר והולך בקו אלכסון, ויותר מזה אין צריך להפריד בין המינים. לתפארת ישראל (כלאים ב, עג) יכול להסמיך מיד לאחר סיום הריבוע את שני המינים. ולמו"ר הרב ישראלי כך הוא עיקר הדין, אולם ראוי לשמור על הרחקה של טפח בין מיני ירק ועל אמה בין מיני תבואה לאורך כל השדה, כפי השיעור מהתורה. וכן נראה למעשה, כפי העיקרון הראשי של כלאי זרעים, שצריך להבדיל בין המינים.
^ 5.. למו"ר הרב ישראלי דין קטניות כירק, אמנם גם בשיעורים קטנים של ערוגה צריך תלם ביניהם ואין להסתפק בטפח וחצי (ארץ חמדה עמ' פה, קמד-קמט), לחזו"א קטניות כדין תבואה (ו, ב; ח, ב). ומחמת הספק במה שנוגע לספק תורה יש להחמיר, שגם בשטחים קטנים צריך הבדלה של אמה, אולם גם אם יזרעו מהן שדות גדולים, אפשר להסתפק באמה שהיא חובה מהתורה ואין להצריך את ההבדלה שהוסיפו חכמים, שספק דרבנן לקולא (הלכות הארץ של 'מכון התורה והארץ' כלאים ה, יד).