ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
כך כותב המדרש על פרשת השבוע שלנו, שחל בה חנוכה.
ואם כי מובנים דברי המדרש שכינוסם וקיבוצם של בני יעקב אליו גרמו להצלה, אולם לכאורה אין זה מובן מה היא כוונת המדרש באומרו: "כינוסו", וכיצד גרם הדבר להצלתו של יעקב אבינו מיד עשו?
אלא הסבר הדבר הוא, שעל מנת שיוכל האדם להצליח, יש צורך בכינוסם של כל כוחותיו אליו.
כפי שבאומה קיימת מציאות של קיבוץ גלויות, כך גם באדם הפרטי יש צורך שיכנס האדם את כוחותיו אליו, ולא יהיה בפיזור נפש. אדם יכול להישאר במקומו, ולהיות בגלות אצל עצמו, וזה הוא פיזור הנפש. פיזור הנפש זו היא גלות האדם אצל עצמו. וזה היה התנאי להצלחתו של יעקב אבינו במאבקו בעשו, כינוס כל כוחות הנפש אליו.
וכנגד זה פעלו היוונים. היוונים לא הגלו את עם ישראל מארצו, אלא שאפו שתהיה גלות בארץ עצמה. היוונים ביקשו לנתק את עם ישראל מן התורה: "להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצוניך", ועל ידי כך לגרום לגלות. שכחת התורה גורמת לפיזור נפש גדול, ולחילוקי נפש גדולים - למחלוקות, וזו היא הגלות שרצו היוונים להשיג.
מלחמתם של היוונים הייתה "להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצוניך", והגזרה התחילה בחכמה יוונית, ובתרגום התורה ליוונית.
ה"תוספות רי"ד" (במהדורה קמא למגילה ג ע"א, ד"ה תרגום) מחדש, שהפגם בתרגום התורה ליוונית היה בזה שהתרגום גורם לשכחת התורה: "דכיון דכתב תרגומא דקראי, לא מסרי נפשייהו למילפינהו כדמעיקרא". התרגום גורם להפחתת העיסוק בתורה ולהשכחתה, ולכך נתכוונו היוונים בגזרתם. היה זה חלק ממגמת היוונים "להשכיחם תורתיך".
ואכן אנו מוצאים, שבתקופה זו הייתה ירידה בשלמותה של תורה, על ידי היווצרותן של המחלוקות.
הגמרא בתמורה (בדף טו ע"ב) אומרת ש"כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי, מכאן ואילך היה בהן שום דופי", ומבארת (בדף טז ע"א) שהדופי שעליו מדובר הוא "דופי של סמיכה". והיא שואלת על כך: "והא יוסף בן יועזר גופיה (=עצמו) מיפליג פליג (=נחלק) בסמיכה", ומתרצת: "כי איפליג בה בסוף שניה, דבצר ליבא". היא מתרצת, שרבי יוסף בן יועזר נחלק בעניין הסמיכה רק בסוף ימיו, כאשר כבר התקטן הלב.
אם כן, רואים אנו, שבתקופתו של יוסי בן יועזר התקטן הלב, ונוצרו המחלוקות. עד לתקופה זו לא היו מחלוקות, ומכאן ואילך נוצרו מחלוקות.
והגר"א שם (בס"ק א) מוסיף: "והא דקאמרינן לעיל 'אם רבו מטמאין' כו', היו מסכימים לדברי המרובין". הגר"א מקשה: כיצד ניתן לומר שעד תקופתו של יוסי בן יועזר לא היו מחלוקות? הרי הגמרא (בדף טו ע"ב) אומרת בפירוש, ש"משמת משה, אם רבו מטמאין טמאו, אם רבו טהורין טיהרו". ומתרץ: "היו מסכימים לדברי המרובין".
אמנם היה רוב ומיעוט, אולם לאחר שעמדו למניין, ראה גם המיעוט שהרוב צודק, והסכים לדבריו. לא ייתכן לומר, שלא הייתה מחלוקת, אבל שׂכל התורה היה כל כך בהיר, עד שלאחר שעמדו למניין, ראה גם המיעוט שהרוב צודק, וזו היא האמת, ולכן שוב לא הייתה מחלוקת.
רק בתקופתו של יוסי בן יועזר, כשהתחילו גזרות היוונים, התחילה התורה להתמעט. גזרות היוונים גרמו לשכחת התורה; הם גרמו לפיזור הנפש. הלב נהיה קטן יותר, והאנשים נהיו קטנים יותר, ומתוך כך נהייתה התורה קטנה יותר. לכן התחילו המחלוקות. זו היתה התחלת הגלות.
ואת התיקון לכך למדים אנו מפרשת השבוע שלנו, במעשיו של יעקב אבינו: "כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו". הפתח לישועה הוא כינוס כל הכוחות כולם.
------------------------
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת כתובות וקידושין", בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
